שלום לכם,

מי שקרא את הפוסט הקודם בוודאי זוכר שניתקתי קשר עם גוליבר. זה היה ביום שבת לפני שבוע וחצי. ביום שני, יומיים לאחר מכן, דיברנו והחלטתי לחזור להיות בקשר איתו. אין לי כוח לפרט על כל האירועים שגרמו לי לנתק איתו קשר ואין לי גם כוח לפרט על הדברים, שהוא אמר ששיכנעו אותי לחזור ליזיזות איתו. זה ארוך ומייגע. החלטתי שבפוסט הזה אני רק רוצה להתמקד בדבר אחד שהוא אמר, שמאד העציב אותי. גוליבר אמר שזה שבתקופה האחרונה עברתי כמה דברים קשים והוא נאלץ לתמוך בי שוב ושוב, גרם לו פחות לרצות להפגש איתי ופחות לרצות לבלות איתי. שאלתי אותו אם זה אומר שבעתיד, אני לא אוכל לשתף אותו אם יקרה לי משהו. גוליבר אמר שאני תמיד יכולה לשתף אותו והוא תמיד יתמוך בי וינסה לעזור, אבל שאני צריכה לקחת בחשבון, שזה יגרום לו פחות לרצות להפגש איתי אחר כך.

אני לא יכולה בשום פנים ואופן לכעוס עליו על מה שאמר. אני גם לא חושבת שהוא צריך להתנצל. אף אחד לא צריך להתנצל על מה שהוא מרגיש. אני מאד שמחה שהוא היה כנה איתי, כי אני מאד דוגלת בכנות ואני רוצה שהוא תמיד יגיד לי מה שהוא מרגיש ומה שהוא חושב. העניין הוא שגם אני לא יכולה להתכחש למה שאני מרגישה ומה שאני מרגישה זו אכזבה. הייתי מצפה ממישהו שאני מגדירה כידיד טוב שלי - לרצות להיות שם בשבילי ושזה לא יגרום לו פחות לרצות להיות בחברתי אחר כך. אנג'ל הוא דוגמא מעולה לכך. הוא תמיד שמח לעזור לי ורואה את זה כמובן מאליו.

כשידידים שלי באים אליי ברגעים קשים - לא רק שזה לא גורם לי פחות לרצות לבלות בקרבתם, אלא שזה גורם לי לרצות להיות יותר בקרבתם, כי אני מוחמאת שהם הרשו לעצמם להיות מולי חשופים ופגיעים. זה כמובן לא תופס לכל אדם שאני איתו בקשר, אלא רק לאלה שאני מגדירה כידידים טובים שלי. כנראה שגוליבר הוא לא כזה ידיד טוב שלי. הוא בעצמו אמר לי באותה שיחה:"אני לא החברה הכי טובה שלך". וכשעניתי לו שאני לא רואה בו חברה, הוא תיקן את עצמו ואמר:"אני לא הידיד הכי טוב שלך. אני לא חושב שאני צריך להיות הכתובת הראשונה, כשקורה לך משהו ואת צריכה תמיכה."

ג לא מסכימה איתי בנוגע לתחושת האכזבה שאני מרגישה כלפיי גוליבר. ג טוענת שאני פשוט מתנהגת בצורה מעיקה בטירוף. שזה שהגעתי לגוליבר, בשבוע שבו ברחתי מהבית (זוכרים את הפוסט הזה?) זה עוד מילא, כי זה היה מצב חירום, אבל עצם זה שהרשתי לעצמי לקטר לגוליבר במשך שעות על הבעיות הגניקולוגיות שמהן סבלתי (ואני עדיין סובלת) בזמן האחרון וזה שאני מרשה לעצמי לעשות שיחת "יחסנו לאן" לגוליבר בכל שבוע מחדש - זה פשוט מוגזם. ג אומרת שגוליבר מחבב אותי ואוהב להפגש איתי לבילויים ולסקס, אבל שהוא לא רואה בי ידידה קרובה, כמו שאני רואה בו (או לפחות ראיתי) ידיד קרוב, שאני מצפה ממנו ליותר מדי ופשוט בכוונה יוצרת לעצמי מצב, שבו אני שוב ושוב מתאכזבת ממנו. ג אומרת שגוליבר אוהב את הכנות שבי ולכן שמח כשאני אומרת לו מה אני מרגישה כלפיי היחסים שלנו, אבל שלדבר על זה כל שבוע מחדש - זה מוגזם. ג אומרת שגוליבר אוהב לתמוך בי ולהרגיש שהוא יכול לעזור, אבל לפנות אליו שוב ושוב כל פעם שיש לי בעיה בחיים ולחפור שעות על גביי שעות על הבעיה - זה מוגזם. ג גם הזכירה לי שהיחסים שלנו מבוססים על סקס ולא על ידידות. הריי אם אני אפסיק לשכב עם גוליבר - ברור לי לגמריי שגם הידידות לא תשרוד.

יכול להיות שהיא צודקת. יכול להיות שכל מה שאני צריכה לעשות זה להנמיך ציפיות. יודעים מה? זה לפחות פתר לי בעיה אחרת. אם פעם הייתי מבולבלת לגביי גוליבר, כי בדברים מסוימים הוא תפקד כמו החבר שלי ובדברים אחרים לא תפקד את החבר שלי ואז לא ידעתי למה לצפות לו - עכשיו הבעיה הזאת נפתרה. אני מן הסתם לא יכולה לצפות ממנו לדברים שמצפים מחבר, כי אני לא יכולה אפילו לצפות ממנו לדברים שמצפים מידיד קרוב.

בזמן האחרון אני מרגישה תקועה. אני מרגישה שהחברים שלי מקדמים את החיים שלהם ורק אני תקועה באותה נקודה. אנג'ל התחיל ללמוד לפסיכומטרי תוך כדיי השירות הצבאי (הוא מסיים את הצבא עוד ארבעה חודשים וחצי); ג לומדת לפסיכומטרי תוך כדיי כך שהיא עובדת בעבודה טובה, רוקדת פעמיים בשבוע ריקודים סלוניים ונפגשת שוב ושוב עם החבר שלה שאוהב אותה והיא אוהבת אותו; שוקו עכשיו עובד יום וליל כדיי לחסוך כסף, כי הוא מתחיל ללמוד באוקטובר הקרוב; גוליבר בעיצומם של הלימודים לתואר בטכניון  ואלמו לומדת במכללה ועובדת בעבודה מדהימה שהיא אוהבת. כולם לומדים. כולם מקדמים את עצמם. רק אני תקועה בעבודה שבה אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי,לא לומדת כלום, נמצאת בקשר יזיזות במקום למצוא אהבה אמיתית וגרה בבית מעיק, שנותן הרגשה שאני לעולם לא אחלץ ממנו.

יצא לי לדבר על כך עם אנג'ל. הוא מאד עודד אותי. קודם כל, הוא הזכיר לי שכל החברים האלה שלי גדולים ממני. אנג'ל ו-ג' נמצאים שניי מחזורים מעליי, שוקו ואלמו נמצאים שלושה מחזורים מעליי וגוליבר נמצא ארבעה מחזורים מעליי. אנג'ל הזכיר לי שכשכל החבר'ה האלה היו בגילי - הם היו בצבא ולא עשו שום דבר אחר חוץ מלהיות בצבא. אנג'ל הזכיר לי שאני מאד צעירה. סיימתי תיכון רק לפני שנה, למען השם. אני אפילו עדיין לא בת 20. הוא באמת צודק. כמה בנות שסיימו תיכון רק לפני שנה - כבר לומדת באוניברסיטה? כמה בנות שאפילו עדיין לא בנות 20 - מצאו קשר בריא ומאושר עם אהבת חייהן? כמה בנות שסיימו תיכון לפני שנה - כבר מצאו דרך להחלץ מהבית?

אנג'ל אמר שאני צריכה לקחת את הזמן שלי. איך אני יכולה להלחץ מזה שלא יקבלו אותי לשום דבר שאני ארצה באוניברסיטה - אם עדיין אפילו לא החלטתי, מה אני רוצה ללמוד? איך אני יכולה להלחץ מזה שאני חושבת שיהיה לי מאד קשה ללמוד לפסיכומטרי - אם עדיין אפילו לא ביררתי על דרכים אחרות להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה, מבלי לעשות פסיכומטרי? אף אחד לא רודף אחריי. אני צריכה לנשום עמוק, להזכיר לעצמי עד כמה אני צעירה ולחשוב לאט לאט מה מתאים לי ומה אני רוצה הלאה.

ג אמרה לי משהו קצת אחר. ג אמרה לי שאני בכלל לא צריכה להסתכל על אנשים אחרים. שזה בכלל לא צריך לעניין אותי. כל אחד והקצב שלו. כל אחד ומה שמתאים לו. אם מתאים לי כרגע להתחיל ללמוד ואם אני מרגישה מוכנה לזה - אז כדאי לי להתחיל ללמוד הכי מהר שאני יכולה (כלומר לא באוקטובר הקרוב אלא באוקטובר שאחריו). אם אני מרגישה שאני עדיין לא מוכנה להתחיל להתעסק בלימודים - אני צריכה לחכות עם זה. זה עד כדיי כך פשוט לפי דעתה.

מה אתם חושבים?

החום הזה יוציא אותי מדעתי בסוף.

שלכם,

נונה.