היי לכל הקוראים ושבת שלום לאלה שקוראים את הפוסט בשבת,

לפני כמה שבועות, מישהו הציע לי לצאת איתו. מדובר בבחור ערבי נחמד, בן 23, שעובד בנקיון בסופר, תוך כדיי כך, שהוא לומד להיות אח מוסמך. לא רציתי ולכן אמרתי לו שיש לי חבר בשם גוליבר. גם אמרתי לו שמדובר בבנו של סגן המנהל (אבא של גוליבר באמת היה אז סגן המנהל של הסופר. מאז הוא עבר סניף). הבחור מיד נסוג.

נראה לי שאני באמת מוצאת חן בעיניו כי בימים האחרונים, הוא עשה כמה דברים ממש נחמדים בשבילי. אתמול הוא ושאר עובדי הנקיון הכינו מקרוני. הוא שאל אותי אם גם אני רוצה. אמרתי לו שאני אשמח לאכול בהפסקה, אבל שאני באותו רגע באמצע העבודה. הוא אירגן לי מקרוני בתוך קופסא, שם בתוכה גם סלט ירקות (כנראה שהם גם חתכו סלט) ואפילו דאג לי למזלג חד פעמית. באמת אכלתי בהפסקה וזה היה ממש טעים. שמחתי כי לרוב אני חיה על סנוויצ'ים.

היום כשעשיתי "חזרות" הוא עזר לי. "חזרות" זה אומר להחזיר למדף דברים שאנשים הביאו לקופה ואז התחרטו והחליטו שהם לא רוצים. לא היה לי מושג לאן להחזיר את הדברים, כי אני בקושי מכירה את הסופר. ביקשתי את עזרתו והוא מיד פינה זמן ועזר לי למצוא איפה כל דבר, למרות שזה בכלל לא התפקיד שלו.

שיא השיאים היה היום בסיום העבודה. הסופר נסגר בשלוש ואני סיימתי לעבוד ותכננתי לחזור הביתה, כמו תמיד, באוטובוס. הוא הציע לי לחכות בערך 20 דקות, עד שיסיים לנקות את הסופר ואז שיקח אותי על האופנוע שלו הביתה. הסכמתי והמתנתי. צ'יק צ'אק הוא סיים ויצאנו לדרך. זו פעם ראשונה בחיים שהייתי על אופנוע. בהתחלה ממש פחדתי, אבל לאט-לאט התרגלתי וממש נהניתי.

זה נחמד לי כל התשומת לב הזאת. נעים להרגיש שמישהו רוצה אותי ומחזר אחריי. אפילו שהוא חושב שיש לי חבר, הוא ממשיך לעשות דברים בשבילי. מה יותר מחמיא מזה? מדובר בבחור נאה ונחמד. אני לא רוצה לצאת איתו מסיבות מובנות. אני מקווה שאף אחד לא יאשים אותי בגזענות בתגובות, כי זה פשוט לא נכון.

ויש עוד מקרה של מישהו שחשבתי שהוא מעוניין בי:

ג הציעה לשדך לי ידיד שלה, שלומד איתה בקורס פסיכומטרי. סירבתי כי אני חושבת ששידוכים זה דבר מביך. הסכמתי להפגש איתו, עם עוד אנשים ואמרתי ל-ג שאם תהיה כימיה בננו, ונרצה להיות ביחד - אז נחליט על זה לבד ובלי שידוכים. היא הסכימה איתי. יצאתי איתה, עם החבר שלה ועם עוד זוג חברים שלהם. הבחור הגיע באיחור ומיד כשהוא התיישב - החבר שלה תקף אותו, כי הוא חשב שהבחור רוצה את ג - כי בהתחלה הוא הציע לה להפגש איתו לבד. הבחור ממש ברח משם אחריי חמש דקות. אחר כך הוא התנצל בפניי ג על כל הבלאגן שנגרם ואמר שבחמש דקות האלה שהוא ראה אותי - נראיתי לו כמו אחלה בחורה ושהוא ישמח להפגש איתי פעם לבד. ג שאלה אם אפשר לתת לו את המספר שלי והסכמתי. מאז הוא לא התקשר.

לא אכפת לי בכלל שהוא לא התקשר. במילא לא נדלקתי עליו או משהו, והסיבה היחידה שהקדשתי לו מחשבה - היא שממש ריחמתי עליו, כשחבר של ג תקף אותו.

העניין הוא שאני החלטתי להפסיק לוותר על הזדמנויות, רק בגלל שיש לי את גוליבר בחיים שלי. אנחנו לא ביחד. סופסוף הכנסתי לעצמי בראש שאנחנו לא ביחד. סופסוף הכנסתי לעצמי לראש ,שאני לא יכולה לצפות ממנו לכלום, שאני צריכה רק להנות מהסקס ומהצחוקים איתו ושאין לי כלפיו שום מחויבות. אני לא אשכב עם אף אחד אחר, כל עוד אני שוכבת איתו, מהסיבה הפשוטה שאני ארגיש זולה אם אשכב עם שניי גברים במקביל, אבל החלטתי שאני אפסיק לסרב להזדמנויות לדייטים, רק בגלל שאני בקשר עם גוליבר. די. נמאס לי לאכול סרטים בגללו. הגיע הזמן שאציג את עצמי לעולם כפנויה.

אני חושבת שיהיה יותר בריא בשבילי, אם אחריי שאני וגוליבר ננתק קשר - אני אקח הפסקה מגברים לכמה חודשים. כבר כמעט שלוש שנים שלא העברתי יותר מכמה שבועות, בלי גברים בחיים שלי. בין אם זה היה חבר, יזיז או סטוץ. עם זאת, אני אשמח לפלרטט עם גברים, כי זה פשוט כיף. התשומת לב שהעובד ההוא בסופר מעניק לי - משמחת אותי. עצם זה שהידיד של ג אמר לה שאני נראית לו אחלה בחורה ושהוא ישמח להפגש איתי לבד - שימח אותי. נחמד לי להרגיש פופולארית והיה נחמד לי לפלרטט איתם. לא הרשתי לעצמי אפילו לפלרטט עם גברים בחודשים האחרונים, כי הרגשתי מעין מחויבות לגוליבר. עכשיו אני כבר לא מרגישה ככה.

בכלל לא נראה לי שהקשר עם גוליבר ימשך עוד הרבה זמן. ב-3.8 ימלאו כבר שישה חודשים ליזיזות שלנו. כמה אפשר למרוח את זה? עברנו כל כך הרבה עליות ומורדות. מילא אם הוא החבר שלי, כי אני יודעת שבכל זוגיות יש בעיות, אבל אנחנו רק יזיזים. זה לא שווה את המאמצים ואת כאב הראש שנגרם לי בגללו. מצד שני, בחודש האחרון נאלצנו להתמודד עם הרבה כי לא יכלנו לשכב (בעיות גניקולוגיות) וכי אני הייתי במצב נפשי לא טוב, בגלל כל הבלאגן שהיה לי בבית. עכשיו, שהבעיות הגניקלוגיות נפתרו, ושמצבי הנפשי תקין, יכול להיות שפשוט יחזור להיות כיף כמו בעבר. זה מה שאני רוצה לבדוק. אם אני אראה שכיף לי - אני אמשיך עם הקשר איתו. אם אני אראה שגם עכשיו, המצב ימשיך להיות לא נעים - אני אספיק עם היזיזות הזאת. החלטתי שאני לא אקריב כוחות נפשיים יותר ואהיה בקשר הזה לשם ההנאה בלבד. אני לא רוצה לחפור יותר, או להמשיך לעשות לו שיחת "יחסנו לאן" כל שבוע מחדש. אני פשוט רוצה לבלות. אני יודעת שהרעיון מתנגש עם עצם כתיבת הפוסט הזה, אבל רציתי רק להעלות את זה על הכתב, לפני שאממש את זה.

יודעים מה אחת הסיבות העיקריות שאני נותנת ליזיזות הזאת עוד צ'אנס ועוד צ'אנס ומתקשה לוותר עליה? אני ממש ממש נמשכת לגוליבר. זה נדיר אצלי. זה אולי ישמע משפט מוזר, אבל אני כמעט אף פעם לא נמשכת לגברים. מבין ששת הגברים ששכבתי איתם, נמשכתי רק לגוליבר ול-י אבל זו לא חוכמה שנמשכתי ל-י, כי הייתי מאוהבת בו. לכל השאר פשוט לא נמשכתי. נהניתי פיזית מהצורה שהם נגעו בי, אבל לא קרה שהסתכלתי עליהם וחשבתי "וואו." מבין 24 הגברים שהתנשקתי איתם - נמשכתי למעטים מאד. לגוליבר, לעומת זאת, אני נמשכת בטירוף. משיכה עזה וחסרת גבולות. אני לא יכולה להסתכל עליו בכלל, מבלי להרגיש דחף לקרוע ממנו את הבגדים. אני לא מאוהבת בו וגם אין לי רגשות רומנטיים אליו. אבל המשיכה הגופנית הזאת כל כך חזקה, שאני לא יודעת איך אני אסתדר בלעדיה.

ואם כבר מדברים על משיכה: לפני כמה ימים נפגשתי עם ידידי שוקו. יצא לנו לדבר על זה שעד לפני שנה, היינו יזיזים. אני לא נמשכת לשוקו בכלל בכלל בכלל. אפילו לא טיפה. אפילו לא טיפונת. אפילו לא קמצוץ של משיכה. מה לעזאזל עבר לי בראש כששכבתי איתו? הוא נחמד, חכם וידיד טוב, אבל זה הכול. קלטתי שבזמנו, הכנסתי את הקטע הפיזי ליחסים שלנו, רק כי באותה תקופה הרגשתי שזה כל מה שאני יכולה להעניק.

ואם כבר מדברים על "סקס זה כל מה שאני יכולה להעניק", קלטתי משהו לגביי היחסים עם גוליבר. התחלתי את היזיזות עם גוליבר, בתקופה שבה ההערכה העצמית שלי, הייתה מאד נמוכה ובאמת הרגשתי, שאני שווה רק לזיונים. (הסטוץ הזה הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך). באותה תקופה גוליבר העלה לי מאד את הביטחון העצמי. זה היה ממש:"ואו, מישהו גם שוכב איתי וגם לא מתייחס אליי כמו לחתיכת חרא ואפילו אכפת לו ממני והוא רוצה להיות ידיד שלי."

העניין הוא שמאז ההערכה העצמית שלי עלתה מאד והיום אני קולטת שלא רק מגיע לי, מישהו שיהיה אכפת לו ממני, אלא מישהו שיאהב אותי ואני אוהב אותו. כבר כתבתי על זה בעבר בבלוג בפוסט הזה. לאור זאת, שקלתי לנתק איתו קשר, אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה, שבקשר זוגיות הבא שלי - אני לא אסכים להתפשר על אהבה, אבל שאני אמשיך בקשר עם גוליבר, כל עוד כיף לי איתו (כפי שכתבתי בפוסט הזה). אני באמת מקווה שבעתיד אני לא אתפשר על אהבה.

אני יודעת שהפוסט הזה היה חפירה מטורפת, אבל אז מה? זה הבלוג שלי ואני אכתוב בו מה שאני רוצה. כרגע מה שיש לי בראש זה חפירות. רוצים - תקראו. לא רוצים - אל תקראו.

תהיו בריאים, כל טוב ושבת שלום (אני מסיימת ככה מתוך הרגל, כי זה מה שאמרתי היום, לכל לקוח ולקוח בסופר).

שלכם,

נונה.