היי לכל הקוראים ושבת שלום למי שקורא את הפוסט בשבת,

החיים שלי מאד סוערים לאחרונה. המון אירועים קורים. זה לא מפליא, כי ככה נראו החיים שלי בכל השנים האחרונות. עברתי אינספור תהפוכות. בתוך כל הטירוף הזה, אני מאד שמחה שסופסוף הגעתי לכמה תובנות ואני באמת מצליחה ליישם אותן, בכל התחומים או לפחות ברובם.

תובנה עיקרית שאליה הגעתי, היא שמגיע לי שיהיה לי טוב. זה נשמע כביכול בסיסי ומובן מאליו, אבל אני אף פעם לא האמנתי שבאמת ובתמים מגיע לי שיהיה לי טוב. יש לכך המון דוגמאות, אבל אני חושבת שהן מיותרות. תנסו בעצמכם להבין איך נראים חיים של בנאדם, שלא באמת מאמין שמגיע שיהיה לו טוב. לא פלא שהסכמתי לעשות שירות לאומי בהוסטל המזעזע, או שתמיד הסכמתי לאינספור פשרות נוראיות ביחסים שלי עם אנשים, או עוד אינספור דוגמאות, בכל תחומי החיים.  

עכשיו זה משתנה. אני ממש מרגישה איך אני גדלה. אני אתן סתם דוגמא: בשבת בשבוע שעבר שכבתי עם גוליבר ואז התחיל לשרוף לי בטירוף. הריי בעיות גניקלוגיות היו מנת חלקי בכל החודשיים האחרונים וכמעט מדי שבוע מצאתי את עצמי אצל גניקולוג. הגניקולוג שלי מקבל רק בימיי חמישי ולכן תמיד סבלתי והתאפקתי כל השבוע, כי בכלל לא חשבתי שקיימת אופציה אחרת. בכאלה רמות לא דאגתי לעצמי. הפעם שינסתי מותניים, עשיתי בירורים וכבר למחרת בבוקר הלכתי לרופא מיון. קלטתי שמגיע לי להיות בריאה.

דוגמא אידיאלית, לכל המצב הזה שלא האמנתי, שמגיע לי שיהיה לי טוב, היא היחסים שלי עם גברים. תמיד נתתי את עצמי לכל אחד שרצה אותי. בין אם רצה אותי לקשר רציני, לסטוץ או ליזיזות. עכשיו זה כבר לא ככה. לפני כמה ימים יצאתי לדייט עם הבחור שעליו דיברתי בפוסט הקודם, זה שלומד בקורס פסיכומטרי עם ג.

בדייט היה באמת בסדר והוא באמת בחור נחמד, אבל כשישבתי מולו ודיברנו - קלטתי שאני לא נמשכת אליו וקלטתי שאני לא מוכנה יותר להתפשר על זה, שאמשך לגברים שאני יוצאת איתם. בסוף הדייט ישבנו על ספסל בחוץ. הוא התחיל להמרח עליי וניסה לנשק אותי. סירבתי. זה אפילו לא היה קשה במיוחד. בראשי עלו הרבה פלאשבקים, שבהם ישבתי עם גברים שבקושי הכרתי ושלא נמשכתי אליהם ואז כשהם רצו לנשק אותי - הסכמתי למרות שלא רציתי, כי הרגשתי שאני לא יכולה לסרב, כי אני כל כך לא שווה, עד שאני צריכה להסכים לכל אחד שרוצה אותי. הפעם זה לא היה ככה. הצלחתי לסרב והרגשתי ממש טוב עם עצמי.

כמה ימים אחר כך, כשהוא התקשר ושאל מתי ניפגש שוב - עניתי לו את האמת. שאני לא מרגישה מוכנה לקשר בשלב הזה של חיי, כי אני מרגישה שאני לא רוצה עוד גבר בחיים שלי, בנוסף לגוליבר. שנראה לי שהקשר עם גוליבר לא יימשך עוד הרבה, אבל גם אחריי שאני וגוליבר ננתק קשר - אני רוצה כמה חודשים של סינגליות. אמרתי את זה אינספור פעמים בעבר ולא עמדתי בלהיות סינגלית, אבל הפעם הרגשתי שאני באמת רוצה את זה ושאפילו לא יהיה לי קשה לעמוד בזה.

הקטע הזה שבו הבנתי שמגיע לי שיהיה לי טוב, הופיע גם בתחום העבודה. מצאתי עבודה נוספת, בנוסף לעבודה בסופר. זו עבודה במאגר מידע ומתרחשת פעם בשבוע, בלילה שבין חמישי לשישי. מרוויחים שם אחלה כסף, אבל זה אומר לא לישון בכלל בלילה ואז ישר משם ללכת לעבודה בסופר ביום שישי. אני בטוחה שאם הייתי מוצאת את העבודה הזאת לפני כמה חודשים, ואחר כך מגלה שהיא לא מתאימה לי, שאני מותשת ושלא טוב לי שם - בחיים לא הייתי עוזבת. אבל הפעם אני מאד בטוחה בעצמי. אני מתכוונת לנסות לעבוד שם פעם אחת. אם אני אראה שאני יכולה לעמוד בזה ושנחמד לי - אני אמשיך. אם לא - אלך לי לדרכי. אני לא אשאר במקום שבו לא טוב בי.

באותו הקשר, סופסוף גם הבנתי שאני לא אמורה לרדוף אחריי אנשים ולהתרפס אליהם. מי שלא רוצה בקשר איתי - אני לא ארדוף אחריו. זה באמת שינוי מרענן. אתן דוגמא מן העבר: לפני כמה חודשים היו תקלים בייני לבין אנג'ל והוא החליט להקפיא את הידידות בננו ופשוט להפסיק להיות בקשר איתי לאיזשהי תקופה. לי היה מאד קשה עם זה וכל פעם מחדש פניתי אליו באייסיקיו וניסיתי להבין מתי יחזור להיות בקשר איתי. אחריי כמה שבועות המצב נפתר וחזרנו להיות ידידים הכי טובים בעולם, אבל עד היום אנג'ל טוען שהתנהגתי אז בצורה פתטית. הוא צודק. היום מצבי שונה. בתקופה אחרונה הדרדרו היחסים בייני לבין ג, היו לנו כמה מריבות גדולות ומשמעותיות ואז ג החליטה שהיא רוצה להתרחק ממני. אני סירבתי לרדוף אחריה. כן ניסיתי פה ושם לברר מה היא מרגישה, אבל ממש לא התכוונתי להתקשר אליה כל יום ולהתחנן. אני הכי אוהבת את ג בעולם, אבל אני לא ארדוף אחריי מי שלא רוצה אותי. זה באמת היה הצעד הנכון. ג מאד העריכה את זה שאני לא רודפת אחריה ואז התקרבנו מחדש בתהליך הדדי, שבו שננו יזמנו את הפיוס.

כנ"ל לגביי היחסים עם גוליבר. בזמן האחרון לא הייתי מרוצה מהיחסים בננו. אחת הסיבות לכך היא, שבאחת השיחות בננו, גוליבר אמר לי שאני תמיד יכולה לפנות אליו לעזרה, כשיש לי בעיה, אבל שאני צריכה לקחת בחשבון שהוא פחות ירצה לבלות איתי אחר כך (זוכרים שכתבתי על זה בפוסט הזה?) הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להמשיך להיות יזיזה שלו. הספיק לי שאני מתפשרת על כך, שאני שוכבת באופן קבוע עם מישהו שהוא לא החבר שלי ולא אוהב אותי ואני לא אוהבת אותו. לא הסכמתי גם להתפשר על כך, שאשכב באופן קבוע, עם מישהו שלא מוכן אפילו לתפקד בתור ידיד קרוב שלי.

התקשרתי אליו ואמרתי לו את זה. הבהרתי לו שהבנתי שמגיע לי שיהיה לי טוב, ושהיחסים איתו עושים לי רע. גוליבר בהחלט הסכים איתי, על כך שמגיע לי שיהיה לי טוב. אמרתי לו שנפגעתי מאד ממה שהוא אמר לי בזמנו, ואז הוא הסביר את עצמו. מסתבר שלגוליבר לא מפריע בכלליות, שאני משתפת אותו בבעיות שיש לי בחיים. להפך. הוא שמח לעזור וגאה על כך, שאני מספיק בוטחת בו, כדיי לספר לו הכול. מה שמעיק עליו זה, שאני מספרת לו על הבעיות שלי בזמן שאני היסטרית.

גוליבר הביא דוגמא מעולה. לפני כמה שבועות חזרתי מגניקולוג, היסטרית לגמרי, כי הסתבר שיש לי בעיות גניקולוגיות חמורות. התקשרתי לגוליבר ובפאניקה מוחלטת, צעקתי לו באוזן כל מה שהרופא אמר. חזרתי על עצמי שוב ושוב והתנהגתי בצורה חסרת שליטה. גוליבר אמר שלמרות שבעיות גניקלוגיות זה לא נושא סימפטי, הוא בהחלט קיבל את זה שאני מדברת איתו עליהם. מה שהפריע לו זו הצורה שבה דיברתי. הריי כשאני היסטרית - הוא לא יכל להרגיע אותי בהגיון או לעשות למעני שום דבר. הוא הסביר לי שאין לו בעיה שאספר ואשתף אותו ושהוא ישמח להקשיב ולנסות לעזור, אבל ביקש שכשיש לי איזה בעיה, אני אחכה קצת עד שארגע ואז אפנה אליו. לגוליבר קשה במיוחד עם התכונה הזאת שלי, כי הוא בנאדם ריאלי שמציע תמיד פתרונות ריאלים. פתרונות ריאלים לא עוזרים במקרה של היסטריה. הסכמתי איתו ב-100%. הסכמה מלאה ומוחלטת.

אני חושבת שזה נכון לא רק לגביי היחסים שלי עם גוליבר, אלא ליחסים שלי עם כל האנשים בחיים שלי ועם כל החברים שלי. לא להתקשר אליהם בפאניקה כשאני נקרעת מבכי, אלא קודם לשבת עם עצמי, לחשוב קצת, להתקלח, לשמוע מוזיקה או לעשות כל דבר אחר שיעזור לי להרגע. רק אחריי כמה שעות או אפילו אחריי יום-יומיים לפנות אליהם. ג הייתה ממש נפעמת מהגילוי הזה של גוליבר. היא אמרה שהיא מסכימה איתו ב-100% כי גם לה מפריע הקטע הזה שלי. ג אמרה שהיא תמיד אהבה אצלי שאני פתוחה וכנה ומספרת על הבעיות שלי בחופשיות, אבל כשאני פונה אליה בשניה שבה הבעיה קרתה, כשעדיין לא עיכלתי את הבעיה והיא עדיין נראית לי הכי נוראית בעולם - קשה מאד לעזור לי. אני כל כך בחרדה עד שאי אפשר להרגיע אותי בהגיון. אם אני מחכה קצת ואז פונה אליה - אני תמיד אדבר על הבעיה בצורה שונה לגמרי ואז באמת שננו נרגיש הרבה יותר טוב ויהיה אפשר לעזור.    

אבל גלשתי מהנושא. מה שרציתי לומר זה, שאחריי השיחה הזאת, הרגשתי הרבה יותר טוב. סופסוף הבנתי למה הוא התכוון. המשכנו לדבר על היחסים בננו יותר משעתיים ושיתפנו אחד את השניה, בכל מה שמפריע לנו, ביחסים בננו. זו באמת הייתה שיחה טובה. אחריי השיחה ידעתי שאני יכולה להמשיך בקשר איתו. אני עדיין לא מאמינה שהקשר הזה יימשך עוד הרבה זמן, כי כמה אפשר למרוח את זה, אבל אני בהחלט חושבת שבשבועות הקרובים אני ארגיש טוב.

סופשבוע האחרון הוכיח את זה. יצאנו אתמול עם זוג חברים שלו ואז באתי לישון אצלו. היה ממש ממש כיף. במהלך השיחה בננו, גם אמרתי לו שאני לא מרגישה בנוח לבלות עם חבורת החברים שלו, כי יש בנהם כאלה שחושבים שאני מאוהבת בו ומזלזלים בי. סיכמתי עם גוליבר שאני אצטרף רק לבילויים, בהם יש רק חברים שלו, שמתייחסים אליי יפה ושאני מסתדרת איתם. זה באמת הצליח.

גם בבית שלו היה ממש ממש כיף. סופסוף אחריי חודשיים בהם סבלתי מבעיות גניקולוגיות, הן נפתרו ויכולנו לשכב כמו שצריך. גוליבר ליטף ונישק אותי בלהט, כשהוא לוחש לי שמות חיבה ומביט בי בעיניים מעריצות. הכי נהניתי בעולם. הזדיינו וצחקנו והתכרבלנו ביחד ובין לבין ניהלנו שיחות, על כל נושא בעולם. באמת הרגשתי ששיקמנו את הקשר בננו, אחריי תקופה בה האווירה בננו הייתה מעיקה.

האמת שהתחום היחידי בו לא הצלחתי לשפר את חיי, הם החיים בבית שלי. ההפנמה הזאת שמגיע לי שיהיה לי טוב - הסבה רק נזק ליחסים שלי עם ההורים שלי. אני כבר לא מסכימה שידברו אליי בצורה מגעילה ולכן אני נכנסת למריבות נוראיות איתם. איתם, בשונה מגוליבר, אי אפשר לפתור את היחסים בשיחות, כי הם מאד מקובעים בעמדתם. הם ממררים את חיי ומורידים לי את הביטחון העצמי. אני ממש מרגישה כלואה בכלוב, כל פעם שאני נמצאת בבית. התחלתי לשקול ברצינות לשכור דירה משלי. אני אצטרך לשנס מותניים ולחסוך כסף. המצב הזה בבית, לא יכול להמשך. מגיע לי שיהיה לי טוב. לא מגיע לי לעבור התעללות נפשית. החיים בבית הזה מוציאים ממני צדדים מכוערים.

יש עוד המון תחומים בחיים שלי שאני רוצה לשפר, למשל: החלטתי להתחיל ללמוד כמה שיותר מהר, ואני יודעת שיהיה לי מאד קשה למצוא מה אני רוצה ללמוד ויהיה לי מאד קשה להתקבל. אבל אני אצליח להתמודד עם זה. אני באמת מרגישה שהתחזקתי. אני באמת מרגישה שהביטחון העצמי שלי עלה. אני באמת חושבת שבהרבה תחומים, אני בדרך הנכונה. ואני גאה בעצמי. כשאני משווה את החיים שלי כרגע לחיים שלי לפניי כמה חודשים - אני מרגישה גאווה עצומה. כרגע קראתי את הפוסט הנוכחי ואז קראתי את הפוסט "לקחת שליטה על החיים שלי", שכתבתי לפני כמה חודשים. בין שניי הפוסטים יש הבדל עצום. מסתבר שאני באמת מתחזקת ומשתפרת.

אל תשכחו לשטוף את הפירות והירקות שלכם.

שלכם,

נונה.