היי,

זוכרים את הבחור, שלמד בקורס פסיכומטרי עם ג, ושעליו דיברתי בפוסט הזה והזה? אחריי הדייט האחד שלנו והשיחה שעשיתי לו שבה הבהרתי לו שאני לא מוכנה כרגע לקשר ושכל מה שיכול לקרות בננו זו ידידות, אז נפגשנו עוד פעמיים. בשניי הפעמים היה ממש נחמד והתחלתי לחבב אותו יותר ויותר כבנאדם. מסתבר שהוא מאד חכם ומאד נחמד. אני יודעת שאני נוטה לומר את זה בקלות על אנשים, אבל הוא באמת כזה.

בפעם האחרונה שנפגשנו אז ישבנו אצלו בבית וראינו סרטים שלקחנו בדי.וי.די. אגב, שלא תעזו בשום פנים ואופן לראות את הסרט "קליק". זו אמורה להיות קומדיה אבל זה פשוט עצוב כמה שהיא לא מצחיקה. לא אכפת לי לראות קומדיות מטומטמות לפעמים, אבל הקודמיה הזאת פשוט יותר מדי מטומטמת. בגלל שהסרט היה כל כך גרוע, מצאנו את עצמנו כל רגע עוצרים אותו ומדברים. הגענו ללדבר על סקס. סיפרתי לו על כל מני דברים שאני אוהבת בסקס עם גוליבר, וכמה דברים שאני אוהבת בסקס בכלליות. הוא הקשיב בתשומת לב ומדי פעם העיר הערות מלאות בחוש הומור. ממש נהניתי לשוחח איתו.

אחריי בערך 45 דקות - התיייאשנו מהסרט "קליק" והכנסנו לדי.וי.די את הסרט "המסור" שזה סרט אימה. ממש סרט טוב. מצאנו את עצמנו מכורבלים אחד בשניה, בזמן הצפיה בסרט, ונצמדנו אחד לשניה בקטעים המפחידים במיוחד. הערכתי את זה שהוא לא מנסה לכפות עליי על עצמו. תחשבו על הסיטואציה: בחורה שהוא לא מכיר הרבה זמן באה אליו הביתה באמצע הלילה, שוכבת מחובקת איתו ומוכנה לדבר איתו על סקס.

הרבה בנים היו שולחים ידיים למקומות אישיים, ואם הייתי אומרת שאני לא רוצה, מנסים לשכנע ולתחמן אותי. הייתי בסיטואציה הזאת יותר מדי פעמים. בכל הפעמים האלה כל מה שרציתי זה רק חיבוקים וחום ותמיד אחר כך נגררתי לסטוצים מגעילים. הפעם זה לא היה ככה. הוא הצמיד את האף לשיער שלי והסניף אותו (יש לי ריח טוב של קרם בשיער) והצמיד את האף לצוואר והסניף גם אותו, הוא חיבק אותי, הוא הניח לי ראש על החזה, אבל הוא לא ניסה ללחוץ עליי לגרור את זה לדברים מעבר. ממש הערכתי את זה. זו כבר הייתה הפעם השניה שהייתי בבית שלו וששכבנו צמודים ומכורבלים ובשניי הפעמים הוא רמז בקטנה שמח אם יהיה בננו משהו מיני, אבל לא לחץ ולא גרם לי להרגשה שאני צריכה להגרר לדברים שאני לא רוצה. 

כשהסרט נגמר - המשכנו לשכב אחד ליד השניה מחובקים. אני הייתי גמורה מעייפות. ממש 70% ישנה, והוא ליטף אותי ועשה לי נעים. אני מתה על ליטופים. גם אני ליטפתי אותו בזמן הסרט - אז נראה שהוא החזיר לי כגמולי. שוב עבר לי בראש עד כמה גברים אחרים היו יכולים להתחיל ללחוץ עליי באותו רגע, ועד כמה אני שמחה שהוא לא כזה. הוא ליטף לי את היד, את הצוואר ואת הלחי אבל לא שלח ידיים למקומות אישיים ולא התחיל עם הערות, שהיו גורמות לי להרגיש לא נעים. ככה המשכנו איזה 20 דקות ואז הוא החזיר אותי הביתה, כי אני מתי לישון וכי הוא היה חייב ללכת לעבודה (הוא עובד כל לילה מהשעה 3.00 לפנות בוקר, משהו בחלוקת עיתונים).

חזרתי הביתה ונכנסתי למיטה לישון. לפני שנרדתי עבר בי הרהור,עד כמה היה נחמד לקבל ממנו את כל תשומת הלב הזאת. בהתחלה היו לי רגשות אשמה כלפיי גוליבר וגם הרגשה שאולי אני משלה את הבחור,אבל אז הגעתי למסקנה שזה טיפשי. אין לי שום מחויבות כלפיי גוליבר. הדבר היחיד שהבטחתי לו זה שאני לא אשכב עם אף אחד אחד. זכותי לעשות מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה. אני אפילו לא מסתירה את זה ממנו. סיפרתי לו על כל דבר שקרה עם הבחור והוא קיבל את זה. ובקשר לבחור - אני הבהרתי לו שאני לא רוצה  איתו שום דבר חוץ מליטופים. הוא כבר ילד גדול ויכול לדאוג לעצמו. אני בטוחה שהוא לא יפגע. הוא הריי לא מתאהב בי או משהו כזה. בזה אני בטוחה.

השתפרתי מאד בעבודה בסופר. אני בהחלט חושבת שאני קופאית טובה. אולי לא מעולה אבל טובה. גם דיי התרגלתי לעבודה. בתחילת יולי הגיעו לסופר כל מני קופאיות צעירות שלומדות בתיכון וכרגע בחופש הגדול. זה ממש נחמד, כי סופסוף אני לא תקועה רק עם רוסיות מזדקנות. לא שיש לי משהו נגדן אבל מן הסתם אני מרגישה יותר חיבור לקופאיות הצעירות. אני ואחת מהן ממש התיידדנו.

אבל אני עדיין מרגישה שאני לא ממצה את עצמי. אני לא רוצה להתקע בעבודה בקופאיות יותר מדי. אני רוצה משהו שיקדם את העתיד שלי. אני לא רוצה להקדים את המאוחר, אבל אולי עכשיו נפלה בדרכי הזדמנות למשהו קצת יותר משמעותי. שמעתי על משרה בפעוטון. חמישה ימים בשבוע כל יום לארבע שעות. זה אולי פחות שעות מהסופר אבל מרוויחים יותר כסף לשעה, אז זה יוצא רק קצת פחות מהשכר החודשי בסופר.

יודעים מה? אפילו לא כל כך אכפת לי מהשכר, אם תיפול בחלקי הזדמנות לעבוד עם ילדים. הקוראים הקבועים בבלוג שלי בטח זוכרים, שיש לי קראש מטורף על ילדים. אני כל כך אוהבת את הרוך והתום שבהם, את הלחיים הענקיות והחיוך המלאכי. גם מדהים בעיניי, עד כמה הם מתפתחים ומשתנים במהירות הבזק  ולומדים כל יום משהו חדש. בכל פעם שעובר לי בקופה לקוח עם ילד או ילדה קטנים אני מיד מתחילה לדבר עם הילדים בחיבה ולצבוט אותם בלחי. אני תמיד גם אשאל את הלקוח איך קוראים לילד ובן כמה הוא, אפילו אם יהיה תור ארוך. אני פשוט לא עומדת בפניי ילדים. ברור לי שילד זה לא רק פוצי-מוצי אלא גם בכי וחיתולים ודאגות אבל זה שווה את זה.

אני יודעת שההתנסות שלי בגן בקיבוץ לא הייתה טובה ושלא עשיתי עבודה מוצלחת, אבל אני חושבת שהרבה מזה, זה בגלל שלא עברתי שום הכשרה. פשוט הפילו אותי למים העמוקים, מבלי שיהיה לי מושג איך מטפלים בילדים. אם אני אעבוד עכשיו בפעוטון - זה לא יהיה ככה, כי כבר יש לי קצת נסיון והעולם הזה של ילדים, כבר לא זר לי. כלומר, זה שתמיד חשבתי שילדים הם חמודים ומקסימים - לא אומר שבאמת הקדשתי מחשבה על איך באמת מטפלים בהם, עד שהגעתי לגן בקיבוץ והכול נפל עליי בבת אחת, בשילוב עם הקשיים האדירים שהיו לי בהסתגלות החברתית בקיבוץ ובכך שהייתי מנותקת מכל מה שמוכר לי, כמו העיר שלי, החברים שלי או הבית שלי. אם אקבל עכשיו את המשרה בפעוטון - זה לא יהיה ככה. אני אדע שאני במגרש הביתי שלי.

עוד יתרון לעבודה בפעוטון זה שלא עובדים בימיי שישי. לפניי שבועיים התחלתי לעבוד במאגר מידע. העבודה היא בלילה שבין חמישי לשישי, ואני תמיד עובדת בסופר בימיי שישי. אני לא רוצה לוותר על העבודה במאגר מידע כי זה אחלה כסף (24 שקל לשעה). תארו לעצמכם מה זה לעבוד כל הלילה ברציפות במאגר מידע בלי להרים את העיניים מהמחשב ואז אחריי לילה ללא שינה, ללכת לעבוד עוד כמה שעות בסופר. זה יכול לחרפן את הבנאדם. אני אני אתפטר מהסופר ואעבוד בפעוטון - זה יהיה מעולה מהבחינה הזאת, כי בפעוטון לא עובדים בימיי שישי ואני אוכל להקדיש את ימיי שישי לשינה.

אבל אני מקדימה את המאוחר. עדיין לא היה לי את הראיון. רק דיברתי 5 דקות עם האחראית על הפעוטון בטלפון, והיא אמרה שתקבע לי ראיון. בכלל לא בטוח שהם ירצו מישהי כל כך צעירה, וגם יכול להיות שלא יקבלו אותי משיקולים אחרים שלהם. וחוצמזה - גם אם יקבלו אותי, אני חייבת לברר יותר פרטים על המשרה הזאת. אני בקושי יודעת מה הדרישות שם בכלל. טוב, נחכה ונראה. נבדוק את העניין. חבל שכבר יצאתי בהצהרות.

קשה לי עם החיים בבית. משהו שאני יותר ויותר קולטת לאחרונה זה עד כמה חלוקת התפקידים בין ההורים שלי, היא לא הוגנת. כלומר, שניי ההורים שלי עובדים ומפרנסים אותנו במידה שווה ושניי ההורים שלי מנקים את הבית ביחד במידה שווה. אני מתכוונת שחלוקת התפקידים בינהם לא הוגנת בטיפול בילדים. אימא שלי לא מפסיקה לנסות לגשר בין המריבות הנוראיות שבין כל בנותיה. מדובר במריבות נוראיות על בסיס יומיומי. אבא שלי פשוט צופה בטלווזיה ומתעלם מהמתרחש. מקסימום התייחסות מצידו תהיה הפגנת זעם. הוא יכול לצרוח על האחיות שלי או עליי, אבל בכך לא פתר את הבעיה ואף החמיר אותה.

שמעו, הרבה מהדברים זה באמת דברים שרק אימא יכולה לעשות. מן הסתם שאימא שלי הולכת לקנות חזיות עם הבנות שלה ומן הסתם גם כשרוצים שופינג רגיל - אימא תהיה זאת שמבקשים ממנה לבוא ולא אבא. אבל יש בהחלט דברים שהוא יכל להשתתף בהם אילו רצה. למשל, כשאני או אחת האחיות שלי רוצות לנהל שיחה, על מה מפריע לנו בבית, אז ברור לחלוטין שהשיחה תהיה רק עם אימא. אפילו לא יעלה על הדעת שאבא שלי ישתתף, כי הוא פשוט מוציא את עצמו מזה ויש עוד אלף ואחד דוגמאות. תמיד אפשר לסמוך על אימא שתתרוצץ כדיי לדאוג לנו, בזמן שאבא שלי יישב ויראה כדורגל. זה מזעזע בעיניי. הדרך היחידה שאבא שלי מכיר כדיי להטיל משמעת זה לצרוח עלינו ואז אימא שלי מתערבת ושוברת לו את המילה. שנהם טועים במקרה הזה, כי אז אני והאחיות שלי לא לומדות כלום. זה מזעזע בעיניי.

אבא שלי תמיד משאיר דברים באוויר. אני אתן דוגמא: ביום שישי הקרוב אני מתכוונת לעשות מסיבת יומולדת לעצמי. שאלתי את אימא שלי אם הדי.וי.די עובד כי אני רוצה שאני והחברים שלי נראה סרט. אימא שלי ענתה שהדי.וי.די לא עובד. חשבתי על זה ואז הגעתי למסקנה שיהיה בסדר גם להזמין סרט בממיר הדיגיטלי של הוט. שאלתי את אבא שלי אם הוא מוכן להעביר את הממיר מהסלון של הבית, לחדר שבו אני מתכוונת לעשות את המסיבה. אבא שלי ענה: "נראה". זה הוציא אותי מדעתי. הריי השאלה ששאלתי הייתה כל כך פשוטה והריי יהיה כל כך פשוט עבורו להעביר את הממיר. למה לא לענות תשובה ישירה וזהו? כששאלתי אותו:"מה זאת אומרת 'נראה'? במה זה תלוי?" לא הייתה לו תשובה בשבילי והוא רק התעצבן והתחיל לצרוח עליי. כשהמשכתי לנדנד הוא אמר לי לשאול את אימא. ככה זה אצלו. משליך מעליו אחריות בתחומים מסוימים ואז מתעצבן למה אימא שלי לוקחת ממנו את האחריות גם בתחומים אחרים. הוא כזה אדיוט.

אני מתלבטת אם להמשיך את היזיזות עם גוליבר. מצד אחד, בזמן האחרון הוא מקסים ובאמת שכיף לי איתו. מצד שני - אני יותר ויותר קולטת שאני רוצה משהו אחר. גוליבר הוא אחלה בנאדם ואחלה ידיד ויש בננו סקס טוב, אבל הוא לא אוהב אותי ואני לא אוהבת אותו. מה שיש בננו זה יזיזות. לא זוגיות. במשך תקופה מאד ארוכה, שיכנעתי את עצמי שאין כמעט הבדל בין הקשר שלנו לבין קשר של זוגיות. אינספור פעמים כתבתי בבלוג:"בשביל מה אנחנו צריכים את ה''תווית' של זוג? אין משמעות להגדרה הרשמית אלא למה שאנחנו עושים." עכשיו מאד ברור לי שהקשר שלנו לא דומה לזוגיות. אין גם סיבה שיהיה דומה לזוגיות כי אנחנו לא מאוהבים אחד בשניה ולא זוג.  

הקטע הוא שבא לי על כל מני רגעים של זוגיות. יש לי גם דוגמאות: לפני כמה שבועות הייתה לאחותו של גוליבר יומולדת. כל המשפחה המורחבת שלו הייתה אמורה להגיע ביום שבת בצוהריים, כדיי לחגוג לה. אני באתי לישון אצל גוליבר ביום שישי בלילה ולשננו היה ברור שאני אצטרך ללכת,.לפני שהם יגיעו. בסוף התעכבתי קצת וכשיצאתי מהחדר של גוליבר, כדיי לחזור הביתה, הם כבר היו בסלון. אמרתי להם שלום וחמקתי משם. גוליבר ממש התפדח שהם בכלל ראו אותי לשניה. אני זוכרת שעבר בי הרהור, שאם הייתי בקשר זוגיות, אז הייתי מוזמנת למסיבת יומולדת של האחות של החבר שלי ולא היו מבריחים אותי ככה.

או עוד דוגמא: במבצע שאנחנו מוכרים בקופה, היה השבוע מחבת קטן בצורת לב. שיכנעתי את הלקוחות לקנות אותו ובין השאר אמרתי להם שביום שני האחרון, ט"ו באב, קניתי את המחבת הזה והכנתי חביתה בצורת לב לי ולחבר שלי. זה גרם ללקוחות לחייך והרבה מהם באמת קנו את המחבת בזכות זה. אחר כך עבר בי הרהור, שבדיוק את הרגעים האלה, אני מפסידה כי אני בקשר יזיזות. הריי מן הסתם אני וגוליבר לא חגגנו את יום האהבה. אפילו לא דיברנו עליו.  

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו, שירצה לדבר איתי בטלפון כל יום.

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו, שיזמין אותי לימיי הולדת של האחיות שלו.

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו, שאוכל לחגוג איתו את יום האהבה ולהכין לו חביתה בצורת לב.

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו, שיקנה לי מתנות כל חודש ביום החודש לקשר שלנו, ואני אקנה לו.

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו, שיבוא לארוחת שישי בבית שלי ואני אבוא לארוחת שישי בבית שלו.

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו, שיפגוש אותי לפעמים בשבע בערב ולא בשתיים בלילה אחריי שנפגש עם החברים שלו, כלומר מישהו שלא תמיד ישים אותי בעדיפות שניה.

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו, שייתן לי פרחים מדי פעם.

הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו שיחזר אחריי.

והכי הכי חשוב - הייתי רוצה להיות בקשר עם מישהו שיאהב אותי, ואני אוהב אותו.

הייתי רוצה.

אני מן הסתם לא יכולה לדרוש את זה מגוליבר. אין גם שום סיבה שאדרוש את זה ממנו. הוא יזיז שלי. לא חבר שלי. גם לא הייתי רוצה שיהיה החבר שלי, כי אני לא מאוהבת בו והוא לא מאוהב בי. אבל בהעדר מישהו אחר, ובגלל שגוליבר הוא הדבר הכי קרוב לחבר שיש לי - אני מוצאת את עצמי מתבלבלת לפעמים ומתאכזבת כשאני שוב ושוב נוכחת לדעת, שאני לא יכולה לצפות ממנו לדברים האלה. זה לא הוגן כלפיו שאני למשל סוחטת ממנו המון מחמאות או מתבכיינת לו על היחס שלו אליי. הוא באמת מתנהג כמו ידיד טוב ואם לא היינו גם שוכבים באופן קבוע - בחיים לא הייתי מוצאת את עצמי מתאכזבת, מהדברים שאני מתאכזבת מהם לפעמים.

אבל החלטתי בנתיים לא לנתק איתו קשר. אני לא רוצה לוותר על ידיד טוב ועל סקס טוב. אני פשוט אצטרך להתגבר על עצמי. יהיה לי עוד זמן למצוא אהבה וקשר מחייב. אין לי לאן למהר.

תאריך יום ההולדת שלי הוא ב-8.8 כלומר ביום רביעי הקרוב ואני עושה מסיבת יומולדת ביום שישי הקרוב, כלומר מחר. אני מתכוונת לעשות בבלוג בדיוק מה שעשיתי שנה שעברה. יום אחריי המסיבה, אני אכתוב פוסט בשם "יומולדת חגיגה נחמדת", שבו אפרט על המסיבה. כמה ימים אחר כך, בתאריך יום ההולדת האמיתי שלי, אני מתכוונת לכתוב פוסט בשם "סיכום שנתי", בו אפרט על אירועי כל חודש וחודש, בשנה שעברה עליי ואעשה חשבון נפש עם עצמי.

שיט. אני עוד אפספס את האוטובוס האחרון לעבודה. אני חייבת לעוף.

שלכם,

נונה.