שלום לכל הבנים, הבנות ואלה שלא בטוחים בזהות המינית שלהם,

ביום חמישי עשיתי מסיבת יומולדת לעצמי. היה מאד נחמד ומאד נהניתי. בזמן האחרון הרגשתי ריחוק מהחברים שלי. הרגשתי שכולם כל כך עסוקים בלקדם את החיים שלהם ואין להם זמן או כוח בשבילי. האמת שבזמן האחרון הרגשתי דיי בודדה. הייתי זקוקה למסיבת יומולדת הזאת. הייתי צריכה לראות את כל החברים שלי בחדר אחד ולהיות מוקפת באנשים שאוהבים אותי ואני אוהבת אותם.

האמת שלא נותרו לי הרבה ידידים וחברות. המון קשרים נותקו במהלך השנה האחרונה, ויש גם כמה קשרים שלא נותקו לחלוטין, אבל אני והאנשים מאד התרחקנו. בחודשים האחרונים אמרתי לעצמי שוב ושוב שזו לא הכמות, אלא האיכות ושאני מעדיפה 3-4 חברים טובים באמת, מאשר קבוצה ענקית של אנשים, שלא יתפקדו כחבריי אמת. הבעיה היא שלאחרונה, אפילו הגרעין המצומצם ואני התרחקנו למדי. אני ו-ג זו דוגמא מעולה. הריי כל השנה היינו הכי קרובות בעולם ובחודשיים האחרונים המצב בננו על הפנים.

אני יודעת שאני לעולם לא אשאר לבד. אני אדם חברותי מדי בשביל זה. תמיד יהיו בחיים שלי אנשים שיהיו איתי בקשר. תמיד. זה ברור לי לגמרי. העניין הוא שאני מפחדת שאני אשאר, בלי חברים קרובים באמת. אנג'ל ואני קרובים מאד, אבל אני מרגישה בזמן האחרון איזשהו ריחוק מהשאר, או שאני מרגישה שהקשר איתם לא באמת מספק אותי, כלומר שהם לא נותנים לי כל מה שאני צריכה, ואני לא נותנת להם כל מה שהם צריכים. אולי אני סתם אוכלת סרטים, או שאולי הדרישות שלי גבוהות מדי. אני לא יודעת. אני רק יודעת שכרגע אני לא מסופקת מהמצב החברתי שלי.

אחת הסיבות לכך שאין לי ביטחון בכך שאנשים באמת יישארו בחיים שלי, היא שבשלוש השנים האחרונות המון אנשים נכנסו ויצאו מהחיים שלי. יש אנשים שהיה לי ברור שהקשר איתם הוא זמני וכשהוא ניתק לא היה אכפת לי במיוחד, אבל בהחלט קיימים כמה אנשים, שהייתי קרובה אליהם ברמות מטורפות, ולכן כאב לי מאד לאבד אותם. יש גם אנשים שהייתי חברה שלהם במשך שנים, ועכשיו הם פשוט שונאים אותי ואני שונאת אותם. זו חתיכת תחושת החמצה. מדובר הריי באנשים שהשקעתי בהם זמן וכוחות פיזיים ונפשיים במשך שנים, ואחר כך הסתבר שזה היה לחינם.

אבל אני סוטה מהנושא. הבטחתי לכתוב בפוסט הזה על מסיבת היומולדת שלי, ואני מתכוונת לעמוד בזה. אז ככה: ליומולדת שלי הגיעו אנג'ל, ג, גוליבר, פינקי, אלמו, שוקו ועוד חברה שלי שאני חושבת שאקרא לה בבלוג ש. יצא שכל האנשים שבאמת היה חשוב לי שיבואו יכלו לבוא, ואלה שפחות היה חשוב לי שיבואו, לא יכלו לבוא. זה היה צירוף מקרים.

הם הגיעו בסביבות תשע, בידיהם מתנות ועל פניהם חיוך. התנפלתי על כולם בחיבוקים ענקיים. באמת שהתגעגעתי לחברים שלי לאחרונה. ישבנו ודיברנו וצחקנו ואחר כך פתחתי מתנות.

אנג'ל, ג ופינקי קנו לי mp3 ובטריות נטענות. בדיוק מה שרציתי. כל אחד מהם גם כתב לי ברכה נפלאה. אולי תחשבו שאני מזיינת את המוח, אבל באמת ובתמים שברכות חשובות לי בהרבה ממתנות, ולכן כל כך שמחתי לקבל את הברכות שלהם. אנג'ל כתב לי ברכה בה היו שפע מחמאות וגם כמה בדיחות מצחיקות. למשל היה כתוב שם:"את תמיד יודעת לומר את הדברים הנכונים (גם אם הם חסרי טאקט, ואז אני משועשע), להיות שם כשאני צריך אותך, לקחת את חצי הכוס המלאה ולהרטיב אותי איתה (אני מקווה שהשורש ר.ט.ב לא מעלה בך אסוציאציות!)...מה הייתי עושה בלעדיך?" זו הייתה ברכה נהדרת, מרגשת ומצחיקה. ממש שמחתי וחיבקתי אותו עד שכמעט לו נשאר לו חמצן בגוף. 

ג השקיעה מאד בצד העיצובי של הברכה. היא שרפה את המסביב של הניר, כדיי ליצור לדף צורה מיוחדת. היא כתבה בכל מני עטים צבעוניים וגם הדביקה מדבקות. יש מצב שזו הברכה הכי מושקעת שראיתי בחיים שלי. הברכה ממש ריגשה אותי והיו בה גם כמה קטעים משעשעים. למשל היה כתוב שם:"מאד חשוב לי שתדעי שגם אם לא נהיה קרובות כמו פעם, את תמיד יכולה לפנות אליי ולסמוך עליי אם זה בקבלת עצה, תמיכה נפשית או חומרית." ממש התרגשתי ומחצתי אותה בחיבוק.

פינקי כתבה ברכה חמודה. בין השאר היא כתבה: "אחריי שנה שכמעט לא היינו בקשר אני רוצה להגיד לך שאת באמת בחורה מתוקה ומקסימה וחבל על הכול, אבל הכי חשוב זה שיהיה לך יומולדת הכי הכי שמח בעולם! שתהיי מאושרת תמיד, מקווה שהשנה הבאה תהיה מוצלחת וגיל 21 יאיר לך פנים." שמחתי לקבל את ברכתה וחיבקתי אותה בחוזק.

גוליבר כתב לי ברכה שריגשה אותי כמעט עד דמעות. יש מצב שזו הברכה שהכי ריגשה אותי, מכל הברכות שקיבלתי בכל ימיי ההולדת, שהיו לי איי פעם. לילה לפני כן הייתה לנו שיחה על היחסים שלנו ובין השאר אמרתי לו, שאני מרגישה בכלל לא מיוחדת בשבילו ושהוא נותן לי הרגשה, כאילו כל אחת יכלה לתת לו כל מה שאני נתתי לו בחצי השנה האחרונה. גוליבר הוכיח לי אחרת בברכה. בין השאר הוא כתב:"בחצי שנה האחרונה התפתח הקשר הכי ארוך ורציני שהיה לי עד היום. את השפעת על החיים שלי כמו שאף אחת אחרת לא השפיעה מזה שנים. לא משנה לאן העתיד יוביל, את תישארי פרק משמעותי בחיים שלי." כל הברכה, ובמיוחד השורות האלה, ריגשו אותי כל כך. כבר כמעט באו לי דמעות לעיניים מרוב התרגשות. כשסיימתי לקרוא את הברכה, אז כמובן שחיבקתי אותו בחוזקה ונישקתי אותי שוב ושוב. אגב, גוליבר התקשר להזמין לי מתנה כבר לפני שלושה שבועות, אבל היה בלבול בדואר ולכן היא עדיין לא הגיעה. היא תגיע בימים הקרובים.

ש קנתה לי בושם ודורדורנט (איך לעזאזל כותבים את המילה הזאת?!) היא כתבה ברכה חמודה, אבל הברכה לא כל כך אישית בעיניי, אלא ברכה שאפשר לכתוב לכל אחד. הסיבה היחידה שזה ככה היא של-ש אין יכולת ניסוח גבוהה, אבל זה בכלל לא אכפת לי, כי אני יודעת שהיא אוהבת אותי מאד. קיבלתי בשמחה את הברכה שלה. בפעמים קודמות העתקתי רק כמה שורות מהברכות, כי הן היו כל כך ארוכות, אבל הברכה הזאת מספיק קצרה, כדיי להעתיק אותה בשלמותה, מלבד כמובן שמי שנכתב בהתחלה ושמה שנכתב בסוף. ש כתבה: "אז קודם כל, המון המון מזל טוב! בריאות ומלא מלא אושר. מאחלת מכל הלב שכל מה שתבקשי יתגשם. אוהבת, ש." חיבקתי אותה ונישקתי אותה בחוזקה על הלחי.

אלמו הצחיקה אותי מאד כשאמרה לי:"המתנה הזאת היא ממני ומשוקו. החלוקה בננו הייתה מאד הוגנת: אני קניתי את המתנה. שוקו כתב את הברכה." אני מבינה את אלמו שלא היה לה מצב רוח לכתוב ברכות. נודע לה שאבא שלה נפטר בשבוע שעבר. בכל מקרה, המתנה הייתה הפוסטר הכי חמוד בעולם. פוסטר ענק ובו מלא תמונות של כלבים. בדיוק מה שהייתי צריכה לקומה החדשה שלי. הברכה ששוקו כתב הצחיקה אותי עד דמעות. שוקו הוא אדם שמוכיח דברים במעשים ולא יודע לנסח דברים בכלל. הוא פשוט כתב לי ברכה של שלוש שורות והשורה האחרונה הייתה:"ובאופן כללי...שיהיה נחמד." זה כל כך הצחיק אותי, כי זה כל כך אופייני לו. כפרעליו. אני מתה עליו. חיבקתי אותו ואת אלמו, עד שהם נמחצו לחלוטין. אגב, אלמו הביאה לי גם בלונים.

שוקו היה צריך ללכת חצי שעה אחריי שהמסיבה התחילה, כי הייתה לו משמרת לילה בעבודה. הוא הלך מיד אחריי פתיחת המתנות. נשארתי עם יתר חבריי, ושיחקנו במשחק קלפים שגוליבר לימד את כולנו. היה ממש נחמד. המשחק הזה מבוסס אך ורק על מזל, וכל פעם שמישהו מפסיד - הוא צריך לשתות אלכוהול. מהר מאד האלכוהול זרם בגופנו והאווירה השתחררה. היה מאד משעשע ומאד נחמד. היחידה שלא שתתה זו ש, כי היא לא נוגעת באלכוהול, אבל כל השאר שתו כמו גדולים.

אנג'ל היה צריך ללכת ב-23.00 כדיי ללכת לישון, כי היה לו קורס פסיכומטרי למחרת בשמונה בבוקר. נשארנו אני, גוליבר, ג, אלמו, ש ופינקי. זה דיי יצא גוליבר עם חמש בנות. חתיכת הרכב מעניין. החלטנו לשחק "פסיכולוג". זה משחק בו מישהו יוצא החוצה, ואז כל השאר מחליטים על איזשהו דפוס, וכשהוא חוזר - הוא צריך לשאול שאלות ובכך לעלות על הדפוס. למשל, כשפינקי יצאה החוצה החלטנו שהדפוס יהיה, שכל שאלה שהיא שואלת שהתשובה אליה היא "כן": ננבח במקום להגיד כן. כל פעם שהתשובה תהיה "לא" - נגיד כן וכל פעם שהתשובה ניטרלית - נענה פשוט את האמת. היה קורע מצחוק לנבוח ולראות איך פינקי משתגעת לגלות את החוקיות. בשלב מסוים אלמו רצתה להגיד שנמאס לה לנבוח, אבל מרוב שהייתה מסטולה מאלכוהול וצחוקים, שכחה את המילה "לנבוח", ולכן יצא לה:"נמאס לי להבהב." זה הצחיק את כולנו עד דמעות.

אחריי שסיימנו עם "הפסיכולוג" - אז החלטנו לראות סרט. אחריי שעה שלמה, בה התווכחנו באיזה סרט נבחר, מבין הסרטים שמוצעים בvod אז הסתבר שצריך בשביל זה קוד בקרת הורים, ושאני לא יודעת אותו. גם לא יכולתי לשאול את ההורים שלי כי הם ישנו. לכן סתם ראינו קצת טלווזיה ודיברנו. גם אכלנו את עוגת היומולדת שאימא שלי הכינה. היה ממש נחמד.

בסוף המסיבה גוליבר הסיע את כולם הביתה ואני באתי לישון אצלו. היה בהחלט לילה כיפי. מאד נהניתי במחיצתו. לילות כאלה הם בדיוק אלה שמקשים עליי, לנתק קשר איתו. אני יודעת שהקשר איתו מסב לי הרבה נזקים, אבל לפעמים הוא כזה מקסים וכל כך כיף לי, עד שקשה לי לדמיין את החיים שלי בלעדיו.

אה, בקשר לנושא עליו דיברתי בתחילת הפוסט: הקדשתי לזה עכשיו עוד מחשבה והגעתי למסקנה שאני פשוט חייבת להרגע. להיות בהיסטריה מוחלטת, לגביי לאבד את החברים שלי, לא יפתור שום דבר. אני צריכה פשוט להתמתן ולתת לדברים לזרום. מי שבאמת אוהב אותי - לא יוותר עליי כל כך בקלות. 

יצא לי לחגוג את היומולדת גם עם המשפחה שלי. ביום רביעי, התאריך האמיתי של היומולדת, הלכתי למסעדה עם אחותי הגדולה, שתיי האחיות הקטנות התאומות שלי ואימא שלי. היה נחמד. אחותי נתנה לי במתנה גופיה ובלון. בסוף הארוחה הגיעו מלצרים אוחזים בשטרודלים, להם מחוברות נרות, ושרו לי "היום יום הולדת." זה היה מרגש. כל המסעדה הסתכלה עליי, וחלק הצטרפו לשירה. ממש שמחתי.

בדרך כלל אני כמעט לא מבלה עם המשפחה שלי, אבל השבוע יצא לי לבלות איתם הרבה.  ביום שלישי הלכתי לאכול גלידה עם כל האחיות שלי, ביום רביעי הלכתי למסעדה איתן ועם אימא שלי, והיום (יום שבת), נסעתי לים עם האחיות שלי ועם אבא שלי. הופתעתי מזה שהיה לי כל כך נחמד. אני ממש שמחה שאני מתקרבת למשפחה שלי.

בא לי אפרסק.

שלכם,

נונה.