שלום לכל הקוראים למיניהם,

ביום שני התקשרתי לגוליבר, על מנת לבקש ממנו שיחזיר לי את הדברים שלי. היו לי אצלו כמה אביזרי סקס כמו אזיקים ורודים ושוקולד למריחה על הגוף, וכמה חפצים אישיים כמו מברשת שיניים ומברשת שיער. איכשהו נוצר מצב שאני וגוליבר דיברנו בטלפון מעל לשלוש שעות. דיברנו פשוט על הכול. גם על נושאים כלליים, גם על אנשים בחיינו, גם על מה חדש אצלנו וגם על הקשר שהיה בננו. השיחה הבהירה לי עד כמה הקשר הזה היה משמעותי גם לגוליבר, ושלא בזבזתי את זמני כשביליתי איתו שישה וחצי חודשים.

בין השאר, גוליבר אמר לי שהוא לא חושב שכדאי שניפגש כדיי שיחזיר לי את הדברים. הוא אמר שהוא חושש שנתחיל להימרח על השנייה, ושזה בעייתי כי שננו יודעים שיש לי רגשות אליו. לקראת סוף השיחה גוליבר גם שאל אותי האם אני רוצה שנחזור לדבר בטלפון מדי פעם.

העברתי את השאלה בחזרה אליו ושאלתי מה הוא היה רוצה. גוליבר שלפי דעתו לא כדאי שנדבר לעיתים קרובות. אמרתי לו שלא תכננתי שנתחיל לדבר כל יום, אבל הוא אמר שהוא לא חושב שכדאי שנדבר אפילו פעם בשבוע, אלא רק "פעם ב". הוא לא ידע להסביר לי, כל כמה זמן זה "פעם ב". הוא אמר שאני יכולה למשל להתקשר לספר לו אם עברתי טסט או לא. הסיבה לכך שהוא לא רצה שנדבר לעיתים קרובות היא שהוא חשש שזה יפגע בי. גוליבר אמר שהוא שמח לדבר איתי, אבל שהוא חושש שאם נחזור לדבר באופן קבוע - זה יגרום לי להתקשות להתגבר על הרגשות אליו.

אני גאה בצורה שעניתי לו. אמרתי לו שאני לא מקבלת את זה שנדבר "פעם ב". "פעם ב" יכול להיות פעמיים בשנה ויכול להיות גם פעמיים בחודש. אמרתי לו שזה לא שאני רוצה שנקבע שנדבר כל הראשון לחודש בשעה חמש ועשרים דקות ועשר שניות ועשר עשיריות השנייה, אבל שברגע שהוא אומר "פעם ב" - הוא משאיר את הגבולות פרוצים. בעיה שתמיד הייתה לנו בקשר זה שהגבולות היו פרוצים. שבמהלך כל הקשר בננו לא ידעתי מה מותר לי לעשות ומה לגיטימי ומה אסור לי לעשות ולא לגיטימי. אמרתי לו שאני לא מוכנה להיכנס להתלבטות מה מספיק חשוב להתקשר כדיי לספר לו. הוא אומר שמעבר או כישלון בטסט זה לגיטימי להתקשר לספר, אבל האם, אני סתם ממציאה דוגמא, יהיה לגיטימי להתקשר לספר לו ששברתי יד? אני לא מוכנה שהוא יכניס אותי שוב לעולם הזה של הגבולות הפרוצים.

דבר נוסף שאמרתי לו זה שמעצבן אותי שהוא מחליט בשבילי. אמרתי לו:"אם אתה לא רוצה לדבר איתי, או לא רוצה להיפגש איתי, כי זה יעשה לך רע אז בבקשה, אבל אתה לא יכול להגיד לי שאתה לא רוצה לדבר איתי ולא רוצה להיפגש איתי, כי אתה חושב שזה יעשה לי רע. אני מחליטה בשביל עצמי. אני נונה, אתה גוליבר. נעים מאד." גוליבר השיב לי שהוא לא מסכים איתי. שהוא לא מוכן לעשות דברים שהוא מרגיש שיפגעו בצד השני. דיברנו עוד קצת ואז סיכמנו את השיחה וסיימנו אותה.

באותו יום בערב הלכתי לסרט עם חברה שלי. לקראת סוף הסרט גוליבר שלח לי הודעה:"אני בדרך לסרט בקניון. את רוצה שאביא לך את הדברים שלך?" גוליבר לא ידע שאני בקניון. הוא פשוט יודע שאני גרה קרוב לקניון ולכן רצה לקפוץ להביא לי את הדברים שלי. זה היה צירוף מקרים מדהים שבדיוק הייתי בקניון עצמו. אני הלכתי לסרט של 19.30 שנגמר ב-21.15 והוא הלך לסרט של 22.00 אז הוא הגיע לקניון בעשרים לעשר והתקשר לשאול איפה אני בקניון. אמרתי לו שאני בג'אנק פוד ושאלתי עם מי הוא נמצא. הוא אמר שהוא נמצא עם ג. אמרתי לו:"בוא בלי ליווי." כנראה שהוא רצה לבוא בלי ליווי, אבל ג התעקשה כי הם באו ביחד. לא ראיתי את גוליבר כמעט חודשיים, מאז ניתוק היחסים בננו, ולכן נשמתי נעתקה כשהסתכלתי עליו. הוא היה כל כך סקסי ומיד התמלאתי במשיכה, כמיהה וגעגועים. ג, לעומתו, נעצה בי מבטי נאצה נוראיים מלאים בקור וניכור.

גוליבר נתן לי את השקית ואמר:"הנה הדברים שלך, אנחנו הולכים לסרט."  לא התאפקתי וחיבקתי אותו. בהתחלה הוא חיבק אותי רק ביד אחת, אבל אז טפחתי על ידו השנייה והוא חיבק אותי בשתי הידיים. כעבור רגע ג פלטה בשיא המגעילות: "טוב, גוליבר, אנחנו מאחרים לסרט." אמרתי לה: "למה? יש עוד זמן עד עשר." והיא הסתכלה עליי בתיעוב ואמרה לי בזלזול: "סתמי."

הם הלכו לסרט ואני נותרתי יושבת מול החברה שלי רועדת ולא מצליחה לנשום. האמת שכל שבע הפסקאות הקודמות היו רק הקדמה למשהו שקלטתי באותו רגע. הדבר שקלטתי באותו רגע הוא זה שגרם לי לקחת הפסקה מהבלוג והוא זה שגרם לי להבין שאני צריכה לעשות ריסרט על כל החיים שלי.

באותו רגע קלטתי עד כמה אני צריכה שינוי בחיים שלי. באותו רגע קלטתי עד כמה אני לא רגועה, כל הזמן כל הזמן כל הזמן. אני לא מנהלת אורח חיים בריא כי אני לא ישנה טוב ולא אוכלת טוב. אני לא מצליחה להתרכז בשום דבר וכל הזמן יש בתוכי חוסר שקט. הסיבה למצב התמידי הזה הוא גברים. גברים השתלטו על חיי וגרמו לי לא לראות את הדברים האחרים בחיים.

תבינו שזה כל מה שמעסיק אותי, זה מטריף אותי, אני טוחנת מחשבות על זה ואני חופרת בזה. גברים גברים גברים. תבינו שפיטרו אותי מהעבודה ובמקום שזה יעסיק אותי - התעסקתי בגוליבר. תבינו שהייתי צריכה לחפש מקום עבודה חדש ובמקום שזה יעסיק אותי - התעסקתי בגוליבר. תבינו שגם אם אני מתעוררת בשלוש בלילה לעשר דקות - המוח שלי מתחיל לטחון מחשבות על גוליבר. אני לא רגועה, אני לא שלווה, אני בפאניקה, אני בהיסטריה וזה תמיד קשור לגברים.

את הבלוג הזה אני כותבת כבר יותר משנה. יש פה 77 פוסטים ואולי 4 מתוכם לא עסקו בגברים. אני לא זוכרת שום מפגש שלי עם חברים בשנים האחרונות מבלי שאדבר על גברים. גברים גברים גברים. שימו לב לבלוג הזה. פתחתי אותו כמה ימים אחריי שאני ו-י נפרדנו, אז כתבתי עליו בלי סוף, אחר כך הבלוג עבר בלעסוק באובססיביות בסמיילי, מיד אחר כך בסטוצים ומיד אחר כך בגוליבר ובעוד גברים. גברים גברים גברים. אני לא מצליחה להפסיק להתעסק בהם. אני לא מצליחה לפתח לי תחומיי עניין אחרים.

ומרוב שאני בלחץ ואני בפאניקה ואני טוחנת מחשבות על גברים - אין לי מקום לשמוע על החיים של החברים שלי. זה לא נובע מחוסר אכפתיות אלא מחוסר מקום. אני כל כך במצוקה כל הזמן, המוח שלי עוסק בזה באובססיביות כל הזמן ולא נותר מקום לשום דבר אחר. מן הסתם שזה מרתיע את החברים שלי. מי מספיק פרייאר כדיי לשמש פסיכולוג מבלי שאקשיב למה שעובר עליו מדי פעם? באמת שאין לי מקום. אני באי שקט כל הזמן.

אני חושבת שהסיבה שנושא הגברים השתלט על החיים שלי, היא שלא עשיתי מספיק דברים שאני אוהבת. עבדתי בעבודה ששנאתי ואין לי תחביבים לשעות הפנאי מלבד ישראבלוג. אני מנויה בבערך שלושים בלוגים אבל בגלל שאני קוראת מאד מהר, אני מסיימת לקרוא כל עדכון שלהם תוך דקה-שתיים. כך נוצר מצב שאני יושבת שעות על גביי שעות מול הבלוג שלי ורק לוחצת על "רענן" כדיי לראות אם נוספה עוד כניסה או תגובה. זה לא חיים. זה פשוט לא חיים. או שאני הולכת לישון מרוב שעמום ,למרות שאני לא עייפה. זה פשוט קטע נורא. בנאדם צריך עוד עיסוקים מעבר לסדר את הסדין שיצא מהמזרן.

אני אדם אובססיבי. האובססיביות הזאת היא שגורמת לי להתעסק שוב ושוב במי חבר שלי ועד כמה הוא קרוב אליי ועד כמה אני חשובה לו ומתי נפגשנו פעם אחרונה ומי יותר קרוב אליו ממני. האובססביות הזאת היא שגרמה לי להתעורר לפני כמה ימים ואז עוד לפני שיצאתי מהמיטה וצחצחתי שיניים - כבר שלחתי SMSים ל15 אנשים.

חוסר התחביבים גורם לכך שהדבר היחיד שיכול לגרום לי הנאה, זה להפגש עם חברים. לכן אני כל כך אובססיבית לגביי מפגשים. לכן אני ממאיסה את עצמי על אנשים, כי אני לא מקבלת את זה שהם עסוקים ומתחננת להפגש איתם. כל אחד יאבד כבוד אם מתרפסים לפניו.

נושא הגברים משפיע לי כל תחומיי החיים ועל היחסים שלי עם חברות שלי וידידים שלי. הריי מה הסיבה שאנג'ל לא מדבר איתי עכשיו? בגלל מה שאני עושה עם גברים. לי ול-ג היו בעיות כבר כמה חודשים, אבל מה הדבר שגרם לנו לנתק קשר סופית? גברים. איבדתי בשנה שעברה את מי שהייתה החברה הכי טובה במשך שנים, בגלל מה שעשיתי עם גברים. כל ידידות שלי עם גבר, מלבד הידידות עם אנג'ל, נהרסה בשלב כלשהו בגלל שאו שנדלקתי על הידידים שלי, או שהתחרמנתי עם הידידים שלי. אין לי מושג איך להגדיר את עצמי מבלי נושא הגברים. שוקו אמר לי פעם שאני ואלמו מזכירות לו אחת את השנייה. תגובתי המיידית הייתה: "איך זה יכול להיות? הריי לאלמו אין כמעט נסיון עם גברים." אתם מבינים? לא הגיוני לי שמישהי תזכיר אותי, מבלי שיהיה לה נסיון רב עם גברים.

חוסר השקט שלי משתלט עליי. אני לא מצליחה להתרכז בשום פעולה. אני אתן סתם דוגמא: לפני כמה ימים התיישבתי לאכול ארוחת בוקר. באמצע האוכל נזכרתי שאני צריכה להגיד לאימא שלי משהו. במקום לחכות שאסיים לאכול ואז להתקשר אליה, התקשרתי אליה באותו רגע והתחלתי ללכת הלוך וחזור במטבח עם פרוסת הלחם ביד. אימא שלי נתנה לי מספר טלפון של מקום עבודה שאולי מחפש עובדים. שוב לא סיימתי לאכול קודם והתקשרתי מיד, כשאני ממשיכה ללכת הלוך וחזור במטבח עם פרוסת הלחם. אחריי השיחה התמלאתי במחשבה על מקום העבודה ונטשתי את האוכל. אני לא מצליחה לסיים פעולה לפני שאני מתחילה בפעולה אחרת. והנה דוגמא לאובססיביות שלי לגביי החברים: לפני כמה לילות לא הצלחתי להרדם, הדלקתי את האור באמצע הלילה, לקחתי עט ודף ועשיתי רשימה של כל האנשים בחיי. ליד כל שם כתבתי עד כמה הוא קרוב אליי.

סיפרתי את כל זה למדריכת הקוצ'ינג שלי. היא אמרה שיש שניי דברים שהיא חושבת שיעזרו לי: מדיטציה וטיפול פסיכולוגי. בנק הזמן מציע חוג מדיטציה בחינם וזה יוכל לעזור לי להרגע ולהפסיק להיות מתוחה, לחוצה ומרוטת עצבים כל הזמן. טיפול יוכל לעזור לי להבין מאיפה הדברים נובעים ולתת לי מענה. קיבלתי את הצעתה. היא צודקת. ביקשתי להרשם לחוג ואני מתחילה ביום ראשון. גם התחלתי לחפש פסיכולוג טוב שלא יהיה יקר מדי. אני באמת זקוקה לעזרה.

אני חושבת שמשהו שיוכל להציל אותי - זה לעשות יותר דברים שאני אוהבת. לחיות חיים מלאים ומספקים מבלי להיות תלויה בגברים או באנשים אחרים. אני חושבת שאני בדרך הנכונה. מצאתי עבודה טובה בתיאטרון. הייתי בחפיפה והתרשמתי שאני מאד אהנה לעבוד שם. העבודה היא רק בימיי שני ורביעי ופעמיים בחודש במוצ"ש אז אני אצטרך למצוא עבודה נוספת, לשעות הבוקר. הבטחתי לעצמי לא להתפשר על מקום שאני לא יאהב ואני מתכוונת לעמוד בזה. במאגר מידע אתם יודעים שאני כבר אוהבת לעבוד. אני חושבת שללכת באופן קבוע בימיי ראשון למדיטציה יהווה אחלה תחביב שירגיע אותי. בנוסף, ביקשתי מבנק הזמן מסאז'יסטית. דיברתי איתה והיא תבוא לביתי ביום שלישי הקרוב. אני רוצה שנהפוך את זה לדבר קבוע.

כן כן. אני אעבוד בשלוש עבודות שאת כל אחת מהן אני יאהב, אני אקבל מדיטציה באופן קבוע, אני אקבל מסאז' באופן קבוע, אני אתמיד בקוצ'ינג ואתחיל גם טיפול ואני עכשיו בהתלבטות לגביי עוד תחביבים חדשים. אולי ללמוד לנגן על כלי נגינה או לבשל. החלטתי שאני לא מתכוונת להמשיך לחיות ככה. יש בחיים מעבר ללשבת מול הבלוג וללחוץ על "רענן". לא ייתכן שזה כל מה שיעסיק אותי. ברגע שאחיה חיים מלאים ומספקים - אוכל להרגע ולהתמתן ולהפסיק להיות אובססיבית.

ישנן כמה סיבות לכך שהחלטתי לקחת הפסקה מהבלוג לפני כמה ימים. הסיבה הראשונה היא באמת שרציתי למצוא דברים אחרים להעסיק את עצמי בהם במשך היום מעבר ללחיצה על "רענן" ואני גאה לומר שמצאתי. סיבה נוספת היא שכל הזמן מגיעות לאוזניי שמועות שאנשים שאני מכירה עלו על הבלוג שלי ונהייתי חרדה לפרטיות שלי. סיבה שלישית היא, שהרגשתי שהבלוג גורם לי להתעסק בחיים שלי במקום לחיות אותם. אני נוהגת לקרוא שוב ושוב ושוב פוסטים ישנים וזה סתם גורם לי לחיות בעבר. הבלוג גם מעצים את החפירות הנוראיות שאני חופרת לעצמי. שימו לב לחודשיים האחרונים. שוב ושוב חפרתי על הניתוק מגוליבר וזה הקשה עליי לעבור הלאה.

מה אני מתכוונת לעשות עם הבלוג מעכשיו? הגעתי למסקנה שאני לא רוצה לוותר על הבלוג. השינוי שאני רוצה לחולל הוא שהבלוג יהיה חלק מחיי, במקום לתפוס חלק מרכזי כל כך. אני רוצה שהוא יהיה עוד אחד מהתחביבים שלי ולא התחביב היחיד. אם אני אראה שהוא שוב משתלט עליי ושבמקום לעשות בדברים אחרים, אני יושבת ולוחצת על "רענן" אז אני אסגור אותו סופית. אני רוצה לחיות חיים מלאים ומספקים ולא רק לכתוב עליהם. אני חושבת שיש לי כישרון כתיבה ואני אוהבת לכתוב, אבל זה לא יכול למלא את כל החיים שלי. לא עוד.

אז תודה לכל מי שדאג לי. תודה לכל המגיבים ולכל אלה ששלחו לי מיילים מודאגים. הנה חזרתי. אל חשש. אתם מקסימים.

שלכם,

נונה.