היי לכל הקוראים ושבת שלום לאלה שקוראים את הפוסט בשבת,

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים שמישהו שהגדרתי בתור הידיד הכי טוב שלי, אנג'ל, ניתק איתי קשר לאחרונה. מה שהם לא יודעים זה שאנג'ל קרא את הבלוג הזה מהפוסט הראשון. הוא עלה על הבלוג במקרה, כמה ימים אחריי שפתחתי אותו וממש התחנן שארשה לו להמשיך לקרוא כאן. אחריי הרבה התלבטויות הסכמתי. הוא האדם היחיד בעולם, שמכיר אותי במציאות ושהרשתי לו לקרוא כאן מתי שירצה.

אנג'ל ניתק איתי קשר לפני כמה שבועות, בטענה שהוא כועס עליי, כי הפרתי את ההבטחה שהבטחתי לעצמי וגם לו. ההבטחה הייתה להתנזר מסטוצים בחצי השנה הקרובה. בשלושת השנים האחרונות אנג'ל תמיד היה שם בשבילי ותמך בי, כשהתפרקתי בגלל החלטות שגויות שקיבלתי עם גברים. הוא ידע שהרבה מהסטוצים שלי בעבר נבעו מביטחון עצמי נמוך, כי חשבתי שאני לא טובה לשום דבר חוץ מסקס ושאף אחד לא ירצה לבלות בקרבתי אם לא אעניק לו חסדים מיניים. מה שאנג'ל סירב להבין, זה שהביטחון העצמי שלי עלה לאחרונה.

לא עשיתי את הסטוצים שעשיתי בחודשיים האחרונים מתוך ביטחון עצמי נמוך, אלא מתוך זה שפשוט נהניתי. היה לי כיף לעשות סקס. פשוט כיף. בחודשיים האלה שכבתי/התמזמזתי רק עם מי שהרגשתי נוח בקרבתו, אף אחד מהם לא לחץ עליי, אני יודעת שכל אחד מהם מכבד אותי, שננו תפסנו את זה באותה צורה ועשיית הסקס הייתה פשוט בגדר דבר נחמד לעשות ביחד, בדיוק שהיה נחמד אם היינו אוכלים ארוחת בוקר, או שהגבר היה עושה לי מסאז' או שהיינו רואים סרט טוב בטלוויזיה.

אנג'ל כנראה קרא את הפוסט הקודם שכתבתי. כמה ימים אחר כך הוא פנה אליי במסנג'ר ושלח לי מכתב שכתב בוורד. בהתחלה שקלתי להעתיק את המכתב מילה במילה, אבל הוא ארוך מדי אז אני אכתוב רק עיקרי הדברים ואצטט כמה משפטים חשובים במיוחד.

אנג'ל כתב שהוא לא מזלזל בידידות שהייתה בננו ושהוא רוצה להסביר לי את הפרסקטיבה שלו על הדברים. הוא כתב שהוא מרגיש שנכשל כידיד כי לא הצליח לתרום לי מספיק כדיי שאפסיק עם "אותו מצב מעוות בו אין לי בעיה מוסרית לתת את גופי לאנשים שאיני באמת מכירה." הוא כתב שהוא לא מדבר בשם הנורמות החברתיות כי הוא שם זין על החברה ועל מה שהיא מצפה ממנו. האמת שזה נכון. בתור גבר שנמשך לגברים, אנג'ל באמת נאלץ להלחם במה שהחברה מצפה מגבר. אנג'ל כתב שהבעיה היא לא שהחברה קבעה שזה לא מקובל לתת את הגוף שלי לאנשים מזדמנים אלא "הפגם המוסרי שנחבא מעיניי."

אנג'ל כתב שהוא חושב שהשתפרתי בדברים מסוימים אבל נותרתי מאחור בדברים אחרים. בין השאר הוא כתב: "את חושבת שאם תשכבי עם אנשים מתוך החלטה ולא מתוך הערכה עצמית נמוכה, הפעם המוסרי לא יהיה. עם יד על הלב, עד כמה את שלמה ומאושרת כיום? את מאמינה שאם קצת יותר עסוקה בחייך,העיסוק בגברים כבר אינו אובסיסיבי אלא רק תחביב נחמד. את באמת מאמינה שכל כך קל להיגמל מהתמכרויות?"

הוא כתב שהוא בכל זאת לא סובל מנדודי שינה, כי באמת ניסה לעזור לי ואני לא ניצלתי את ההזדמנות ורק אני זו שהרסה לעצמי את החיים. הוא כתב שזה שאני טועה כל כך הרבה גורם לו לכעוס עליי, להתאכזב ממני ולהתבייש בי. שזה גורם לו לרגשות שהוא לא אוהב להרגיש. רגשות שהוא לא צריך להרגיש, כי אלה החיים שלי ולא שלו.

לסיום אנג'ל כתב: "אני מאחל לך שלא תמציאי תירוצים לעצמך ע"מ להצדיק התנהגות לא נאותה, שתביני מה ערכך, שתשמרי על גופך ונפשך, שתהיי חזקה ותעמדי על שלך ויותר מכל, שתלמדי לשלוט בצרכים שלך. כל מה שאת צריכה - יציבות, אנשים שנשארים, אהבה - הכל יגיע אם תהיי חזקה ותפנימי את מה שאני אומר. אני מבטיח לך. ועד אז, כל עוד תישארי כמו שאת עכשיו, אנשים יכנסו ויצאו מחייך, את תשני מסגרת כל מספר חודשים ולא תהיה לך אהבה אמיתית אלא רק סקס מזדמן. אני אומר את זה בצער ועל סמך נסיון העבר. אם תבחרי לא להשתנות ולבחון את זה, תקראי את המכתב בעוד חודשים מספר ותראי שצדקתי.

את בחורה אנרגטית וחרוצה וברגע שתתעלי את המיניות שלך ולא תיכנעי לה כמעט תמיד, יהיה לך טוב, תהיי מאושרת באמת.

אני מקווה שמתישהו תשתני באמת ונוכל לחזור להיות בקשר."

קודם כל, המכתב מאד ריגש אותי. הוא הוכיח לי שאנג'ל באמת אוהב אותי ודואג לי. גם אני אוהבת את אנג'ל. הוא הגבר היחיד איי פעם שהצלחתי לשמור איתו על ידידות טהורה. בשל משיכתו לגברים, אף פעם אפילו לא שקלתי איתו משהו חוץ מידידות. הוא היה הידיד הכי וותיק שלי. אני מכירה אותו כבר שלוש שנים והיינו ידידים במשך שנתיים וחצי בערך.

עם זאת, אני לא מסכימה עם חלק ממה שהוא אמר. זה לא נכון שלא השתנתי. זה לא נכון שאני עושה סטוצים, בדיוק בגלל הסיבות שעשיתי סטוצים פעם. פעם באמת לא הייתי מסוגלת לסרב לאף אחד. פעם באמת הסכמתי להתמזמז עם אנשים שלא נתנו לי שום כבוד. היום אני מקפידה לעשות סטוצים, רק עם מי שאני באמת רוצה ורק עם מי שבאמת נותן לי כבוד. אני כבר לא אובססיבית בנוגע לזה. למשל, שכבתי עם שבי ביום ראשון, אחר כך חזרתי הביתה ולא הקדשתי לזה עוד שניה מחשבה. מאז יצא לנו רק לדבר קצת במסנג'ר וזה בכלל לא מפריע לי. זה ששכבתי איתו לא גרם לי לפתח אליו רגשות, או לראות בו אדם יותר קרוב אליי ממה שראיתי בו קודם. 

אני בנקודה יותר טובה ממה שהייתי פעם. אני חושבת שההחלטה שקיבלתי לא מזמן, להעסיק את עצמי כמה שיותר ולעשות כמה שיותר דברים שאני אוהבת - הייתה נכונה. זה באמת נכון שלאדם עסוק - אין זמן לחפור לעצמו במוח. אני באמת מרגישה שהתחזקתי והשתפרתי. אני באמת מרגישה שגדלתי בזמן האחרון. אני באמת מרגישה שהביטחון העצמי שלי עלה. הוא אומנם לא בשמיים, אבל הוא הרבה יותר גבוה ממה שהיה פעם.

אני חושבת שהבעיה של אנג'ל, זו התדירות שבה אני עושה את הסטוצים. גם לו היו בימיי חייו סטוצים, אבל היה מדובר על כמה פעמים בשנה. במקרה שלי, מדובר על כל כמה ימים או מקסימום כל כמה שבועות. האמת שזה משהו שמטריד גם אותי. אם באמת נושא הסקס כבר לא משתלט לי על החיים, ואם באמת אני חיה חיים מלאים ומספקים גם בלי סקס - איך זה שאני מוצאת את עצמי עושה סקס כל כמה ימים? האם בעצם אני משלה את עצמי? מה, אני באמת חושבת שבגלל שמצאתי עבודה שאני אוהבת ובגלל שאני משתתפת בקוצ'ינג ובמדיטציה דרך בנק הזמן ואני עושה הרבה סידורים ומתרוצצת הרבה - אז כבר נעלמו כל הבעיות הקשות שהיו לי עם ביטחון עצמי, במשך כל החיים? אני לא יודעת.

אני רק יודעת שכרגע יותר טוב לי ממה שהיה פעם. אני רק יודעת שאני מרגישה שאני בדרך יותר נכונה ממה שהייתי פעם. אני רק יודעת שאני מרגישה שאני מתחזקת ומשתפרת. זה מה שאני מרגישה כרגע. אני לא יודעת מה צופן העתיד.

כל מה שכתבתי בפוסט הקודם עדיין תקף. אני עדיין מתפללת לקצת יותר יציבות בחיים. נמאס לי להחליף מסגרות כל כמה חודשים, נמאס לי שאנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלי ללא הפסקה. האמת שנושא המסגרות ממש מפחיד אותי. כל כך קשה לי עם מסגרות. אני לא רוצה שיעיפו אותי מהתיאטרון ואני מפחדת שזה יקרה, בכל פעם שמעירים לי על משהו. אניי רואה איך מסתכלים עליי לפעמים ואני מרגישה שיש שם אנשים שחושבים שאני מוזרה. זו בדיוק הבעיה עם הליקוי שלי. לך תסביר לאנשים שאני לא מבינה דברים שמובנים מאליו לרוב העולם, לא כי אני מטומטמת, אלא כי יש לי ליקוי שגורם לי לקלוט דברים בצורה אחרת.

קשה לי עם גבולות. תמיד היה לי קשה עם גבולות. אני צריכה גבולות ברורים. אני צריכה שיגידו לי מה מותר ומה אסור, כי בהרבה דברים קשה לי להפעיל שיקול דעת, באשמת הליקוי שלי. העבודה במאגר מידע היא הדוגמא האידיאלית לכך. כשהתחלתי לעבוד שם ראיתי שיש שם אווירה קלילה ולכן הרשתי לעצמי לדבר בלי הפסקה, להסתובב בין האנשים בלי הפסקה ולעשות המון רעש. בשבוע שעבר מנהל המקום קפץ לשם וראה איך אני מתנהגת. מסתבר שהוא דיבר עם הבחור שעובד איתנו ואחראי עלינו, ואמר לו שאני מדברת יותר מדי ושזה נראה שאני מפריעה לאחרים ו"האם אנחנו באמת רוצים להעסיק מישהי כזאת אצלנו"? האחראי עליי, שהוא באמת אחלה בנאדם, דיבר איתי על זה בעדינות ואמר שהוא כבר העיר לי כמה פעמים ושעכשיו שמנהל המקום מעורב, אני באמת צריכה לקחת את הדברים לתשומת ליבי. אני לא רוצה שיעיפו אותי מהמאגר מידע. אני אוהבת לעבוד שם. אם יעיפו אותי - אני אוכל להאשים רק את עצמי. זה לא מקום שנוהג לפטר אנשים. כבר שנים שלא פיטרו משם אף אחד.

תרשו לי לסכם עם מה התמודדתי בתקופה האחרונה, כדיי שתקלטו באיזה בלאגן נמצאים החיים שלי: פעם הייתי עושה סטוצים מתוך ביטחון עצמי נמוך, אבל לאחרונה זה השתנה ואני עושה סטוצים כי סקס זה פשוט דבר שנחמד לי לעשות. מי שהגדרתי בתור הידיד הכי טוב שלי, מסרב לקבל את זה ולכן הוא ניתק איתי קשר.

בנוסף, יצאתי מקשר של שישה וחצי חודשים שהוגדר כיזיזות, אבל בהרבה תחומים תיפקדנו כמו זוג וזה בילבל אותי וגרם לי לא להבין למה אני יכולה לצפות מגוליבר. בסופו של דבר ניתקתי איתו קשר כי הבנתי שבמשך חודשים היו לי רגשות אליו ושהדחקתי אותם. לפני כמה שבועות גיליתי שגוליבר שכב עם ג, מי שהגדרתי בתור החברה הכי טובה שלי בשנה האחרונה. בהתחלה מאד כעסתי אבל אחר כך קלטתי משהו: אני וגוליבר היינו יזיזים וניתקנו קשר, אני ו-ג היינו פעם חברות טובות והתרחקנו מאד, ג וגוליבר ידידים כבר שנים ותמיד היה בנהם מתח מיני. הם לא עשו שום דבר לא בסדר מבחינת החוק היבש. ג אמרה שהיא מצטערת שפגעה בי אבל לא מצטערת שעשתה את זה.

כמה ימים אחר כך (וזו הפעם הראשונה איי פעם שאני כותבת על זה בבלוג) ג גילתה שלפני שנה ומשהו התחרמנתי עם האקס שלה, בערך שבועיים אחריי שהם נפרדו. זה היה בתקופה שלא הייתי מסוגלת לסרב לאף אחד, בגלל ביטחון עצמי נמוך. לא ראיתי טעם בלספר לה, כי זה סתם היה פוגע בה, הורס את החברות בננו וגם הורס את הידידות בנהם (הם הפכו לידידים אחריי שנפרדו). חוץ מזה, הוא דרש ממני לא לספר לה. ג כמובן מאד נפגעה כשגילתה את זה אחריי שנה פלוס. איזה הזוי שהיא גילתה את זה דווקא כמה ימים אחריי שסיפרה לי ששכבה עם גוליבר. אגב, אני לא זו שסיפרה לה ואין לי מושג איך היא גילתה את זה.

לאחרונה נפגשתי עם שניי בלוגרים. לאחד מהם החלטתי לקרוא בבלוג שלי שבי. שבי גר בתל אביב. נפגשתי איתו כמה פעמים ולפני כמה ימים שכבנו. זה היה לגמרי בקטע של סטוץ ושננו תפסנו את זה באותה צורה והכול היה בסדר. הבעיה הייתה שכתפי, הבחור איתו שכבתי בתקופה האחרונה, נפגע מכל העסק. אין לו רגשות כלפיי וזה נטו בגלל אגו גברי. הוא נוסע שבוע הבא לחו"ל לשנה והוא בעצמו אמר ששם ישכב עם בחורות אחרות, אבל הוא אמר שפה בארץ הוא ניתק את כל הקשרים המיניים שהיו לו למעני. אחריי ששכבתי עם שבי, הוא מאד כעס ולא הסכים לדבר איתי יותר. לא כל כך אכפת לי, כי הוא אף פעם לא היה חשוב לי במיוחד, וכי הוא במילא נוסע שבוע הבא לחו"ל לשנה. הייתי שמחה אם הקשר בננו לא היה נגמר בזה שהוא שלח לי SMSים זועמים, אלא בחיבוק ואיחוליי הצלחה לעתיד, אבל מילא. אני בהחלט מצליחה להתמודד עם זה. אני אפילו לא חושבת על זה.

לבלוגר השני שאיתו נפגשתי לאחרונה החלטתי לקרוא גרין בבלוג שלי. גרין גר לגמרי במקרה בעירי ולמעשה דיי קרוב אליי. נפגשנו כמה פעמים, דיברנו קצת בטלפון ודיברנו המון במסנג'ר. האמת שהתחלתי להרגיש לגרין חיבור מיוחד. הוא באמת בחור מקסים, מצחיק ומתוק ושקלתי אם אני רוצה איתו משהו מעבר לידידות (אני לא מדברת על סטוץ). אני מבולבלת לגביי מה שאני רוצה ממנו, ונראה שגם הוא מבולבל לגביי מה שהוא רוצה ממני.

מה שמקשה על כל העניין זה שגרין חולה. הוא סובל ממחלת מעיים שאין לה מרפא. הוא ירד יותר מ20 קילו בחצי השנה האחרונה. כרגע משקלו 50. הגובה שלו זה 1.70. המחלה הזאת היא באמת חמורה וקורה המון שגרין לא מסוגל לצאת מהבית במשך ימים שלמים בגללה. לפני כמה ימים הרופאה שלו אסרה עליו לאכול אוכל מוצק בחודשיים הקרובים וכל מה שהוא כן יכול לאכול בחודשיים הקרובים זו אבקה מגעילה, שעולה 120 שקל ליום.

אני דווקא מאד יכולה להזדהות איתו ולהבין איתו. אני חושבת שיש המון נקודות דמיון בין המחלה שלו לבין הליקוי שלי. אני מכירה את התסכול הזה, כשמרגישים שונים מכולם. אני יודעת מה זה להרגיש שאתה מטריח את ההורים, אני יודעת מה זה להרגיש חסר אונים, אני יודעת מה זה לפחד ממה שצופן העתיד. אני חושבת שבנקודה הזאת, המחלה שלו היא משהו שמחבר בננו. עם זאת, אני לא יכולה להתעלם מזה שקשה לי להמשך למישהו ששוקל 20 קילו פחות ממני.

עוד דבר שמקשה על כל העניין זה שגרין דתי. הוא מאד ליברלי, לא שופט דרכיי חיים אחרות ואין לו בעיה לדבר על כל נושא שבעולם כולל סקס. עדיין, תסכימו איתי שזה שאנחנו באים משניי עולמות שונים לגמרי, יכול להקשות עלינו.

אתמול נפגשנו. ישבנו, דיברנו וצחקנו והיה ממש נחמד. בשלב מסוים רכנתי אליו ושאלתי אם אני יכולה לנשק אותו. הוא היסס. הוא אמר שהוא מפחד מההשלכות ושהוא מפחד ממה שיהיה הלאה ושזה עלול להרוס את הידידות בננו. לגמרי הבנתי אותו ולא לחצתי. כמה דקות אחר כך, הייתי חייבת לרוץ לעבודה במאגר מידע.

בעודי יושבת ועובדת במאגר מידע, גרין שלח לי הודעה:"כן רציתי לנשק אותך..לא יודע מה עצר אותי..מתוסבך כבר אמרתי?"

שלחתי לו בחזרה:"חמוד! זה בסדר, מתוק."

והוא שלח לי:"אני פשוט לא רוצה שתרגישי לא בסדר בגללי.."

שלחתי לו בחזרה:"אני מרגישה נהדר"

והוא ענה לי בהודעה:"יופי..כי הבעיה היא אצלי..לא שומדבר אצלך."

עניתי לו:"אין בעיה לא אצלי ולא אצלך. הכל בסדר. בוא ניקח זמן לפני שנחליט על פעולות. כנראה שמוקדם מדי להבין מה יהיה."

גרין ענה בהודעה:"אוקיי..אני שמח לשמוע שאת בסדר ולא נפגעת ממני.."

שלחתי לו בחזרה:"לא נפגעתי בשום צורה. די לאכול סרטים. זה במילא לא ישמין אותך :)"

והוא כתב לי:"לילה טוב :)"

עניתי לו:"לילה טוב, מותק".

באמת התכוונתי למה שכתבתי לו בהודעות. באמת שלא נפגעתי. באמת שאני מבינה. באמת שלא אכפת לי לקחת את הדברים לאט ולראות מה יקרה. אולי באמת לא כדאי שיקרה משהו בננו. אולי זה באמת יהרוס לנו את הידידות. זה באמת יהיה חבל, אם זה יהרוס. אולי אני צריכה להתאמן בלשמור על קשר אפלטוני עם מישהו. אולי שקלתי לצאת איתו לדייט, רק בגלל שאני לא יודעת לשמור על גבולות של ידידות נטו עם גבר. אני לא יודעת. רק הזמן יגיד. 

כמו שאתם רואים, יש לי הרבה בלאגן בחיים. הייתי רוצה קצת יותר סדר. הייתי רוצה קצת יותר יציבות. הייתי רוצה יותר עוגנים. כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הכתיבה היא באמת העוגן היחיד בחיים שלי כרגע.

אגב, ההורים שלי נסעו עם האחיות שלי לסופשבוע. יש לי בית ריק. אפילו לא שקלתי להזמין איזה גבר אליי. לא את שבי ששכבתי איתו לפני כמה ימים ולא אף אחד אחר. במקום זה הזמנתי את נ, חברתי הטובה, כדיי שנצחק ביחד ונדבר על כל נושא בעולם כל הלילה.

ראיתי את "גבעת חלפון אינה עונה" בפעם המליון לפני יומיים. לא משנה כמה פעמים אני אראה את הסרט הזה - הוא תמיד יצחיק אותי כל פעם מחדש. נזכרתי איך פולי היה נראה בצעירותו. יהי זכרו ברוך.

שלכם,

נונה.