היי לקוראיי,

בתקופה האחרונה היו כמה "נושאים חמים" ששקלתי לכתוב עליהם פוסט. הבעיה הייתה שהיו לי הרבה דברים בוערים לכתוב על החיים שלי ולא מצאתי את הפנאי לכתוב ל"נושא החם". אחר כך הנושא כבר התחלף. בעיה נוספת הייתה, שלמרות שהייתה לי עמדה ברורה בנוגע לנושאים אלו, לא היה לי כל כך הרבה מה לומר ואני לא אוהבת לפרסם פוסטים קצרים. לכן החלטתי על רעיון מקורי, שאף פעם לא ראיתי כמותו בישרא לפני כן. אני מתכוונת לכתוב, לפי הסדר, את עמדתי בנוגע לנושאים שהועלו ב"נושא החם" בזמן האחרון, לפי הסדר.

ספירת מלאי (לפי קטגוריות)

8 - מספר הבחורים ששכבתי איתם.

28 - מספר הבחורים שהתנשקתי איתם.

17 (נראה לי) - מספר הבחורים שירדתי להם.

14 - הגיל שבו התנשקתי לראשונה.

18.5 - הגיל שבו עשיתי סקס לראשונה.

11 - אקסים יש לי.

5 - יזיזים, מסוגים שונים, היו לי.

2.5 - חודשים היה הקשר הרומנטי הכי ארוך שלי.

6.5 - חודשים הייתה היזיזות הכי ארוכה שלי.

1.5 - חודשים נמשך הקשר הכי משמעותי שהיה לי.

1 ושליש - חודשים שרדתי בהוסטל של האוטיסטים בו עשיתי שירות לאומי.

4 - חודשים שרדתי בשירות לאומי בגן ילדים.

2 - חודשים עשיתי שירות לאומי בחדר אוכל.

4 - חודשים עבדתי כקופאית בסופר.

3.5 - חודשים עבדתי בתור קלדנית במאגר מידע.

1 - חודש (מינוס כמה ימים) עבדתי בתור קופאית בתיאטרון.

1 - ימים אני עובדת בעבודה החדשה שלי בתור מוכרת בחנות סקס.

5 - אחים ואחיות אנחנו במשפחה.

12- (בעצם כמעט 13) הגיל של האחיות הקטנות התאומות שלי.

25 - הגיל של אחותי הגדולה.

28 - (בעצם כמעט 29) הגיל של אחי הגדול.

20 - הגיל שלי.

3 - מספר קרובי המשפחה שלי שהתלוננתי עליהם בפניי עובדת סוציאלית.

3 - שנים אף אחד לא הרים עליי יד מבין קרובי המשפחה.

1 - תעודת בגרות מלאה יש לי.

25 - יחידות עשיתי סך הכול.

5 - יחידות מדעי החברה.

5 - יחידות ספרות.

5- יחידות אנגלית.

3- יחידות מתמטיקה.

69 - הציון הכי נמוך שלי בתעודת בגרות (באזרחות).

89 - הציון הכי גבוה בתעודת בגרות (במדעי החברה).

9.27 - הממוצע שלי.

חיות המחמד שלנו

כבר כמה פעמים פנו אליי הקוראים בתגובות ושאלו אותי "למה הכלב שלך לא משמח אותך יותר?" אחריי שראו שהעברתי קו על המילים "הכלב שלי" ברשימת "אלה דברים שאותי משמחים". הסיבה לכך היא פשוטה: חי בבית שלי פעם כלב. קיבלנו אותו לפניי שנתיים בערך. ההורים שלי מסרו אותו לפני חצי שנה בערך.אני לא מאשימה אותם בשום צורה. האמת שהוא היה הכלב של האחיות הקטנות שלי. הן הבטיחו להורים שלי, שאם ירשו להן לאמץ אותו, הן אלה שיטפלו בו. זה באמת היה ככה במשך תקופה קצרה ואז הם התחילו להזניח את הכלב. ההורים שלי נאלצו להאכיל אותו ולטייל איתו. זה באמת היה בניגוד למה שסוכם ולכן הגיע לנו כשההורים שלי מסרו אותו.

אוהדי בית"ר ב"מיטבם"

פשוט בושה וחרפה מה שהלך שם. איך אפשר לשרוק בוז לאדם שנרצח? זה לא משנה אם הם לא הסכימו עם הדיעות הפוליטיות שלו. לבנאדם מת מגיע קצת כבוד. אני מאד מקווה שהם למדו לקח, למרות שממש לא נראה לי שזה קרה.

פרוייקט V V - וסת וירטואלית

אני אודה בזה בפה מלא - בהתחלה, כשרק ראיתי את הנושא לראשונה, נורא נגעלתי. אחר כך לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי על זה שוב. למה בעצם לא לכתוב על וסת? זה חלק בלתי נפרד מחייה של אישה. מי שלא רוצה לקרוא על זה - יכול פשוט ללחוץ על האיקס הלבן בתוך המשבצת האדומה בפינה.

קיבלתי בפעם הראשונה בכיתה ה, בפסח. זה אולי נשמע לכם מוקדם אבל אל תשכחו שעליתי לכיתה א בת 7. הייתי כבר בת בת 11 ושמונה חודשים כשקיבלתי. זה קרה בטיול של תנועת נוער. עדיין לא ידעתי כלום על מחזור, כי אף אחד לא הספיק לדבר איתי על זה. פניתי למדריכה, היא הביאה לי פד ותקעתי אותו בצורה לא נכונה בתוך התחתונים שלי. יותר מאוחר, שיתפתי חברה שלי בעניין והיא הדריכה אותי איך להדביק את הפד. בזמנו, היא אמרה שעדיין לא קיבלה מחזור ושהיא יודעת להסתדר עם פדים, כי סבלה פעם מאיזו מחלה. היום אני יודעת שהיא שיקרה, כי פשוט התפדחה לספר שקיבלה כבר מחזור.

עשיתי טעות מאד גדולה כששיתפתי בזה שקיבלתי מחזור את כל העולם ואישתו. ראשון שמע על זה אבא שלי, כי הוא לקחת אותי מנקודת האיסוף שבא הורידו אותנו האוטובוסים מהטיול, אחר כך שמעה על זה אישתו (אימא שלי מן הסתם). אחר כך, כמו מטומטמת, סיפרתי את זה לכל הבנות בשכבה, שסיפרו את זה לכל הבנים. נורא צחקו עליי בשכבה בגלל זה, כי הייתי אחת הבנות הראשונות שקיבלה, והראשונה שאשכרה הודתה בזה.

הוסת שלי נמשכת בדרך כלל חמישה-שישה ימים. למזלי אני לא סובלת מכאבי תופת. הבעיה שלי היא אחרת. הבעיה היא שבימים הראשונים הדימום ממש כבד, וזה מקשה עליי לתפקד. עוד בעיה זה שבזמן מחזור אני דיי מתנפחת. לא מחמיא לי במיוחד ללבוש חולצה צמודה בזמן מחזור.

המחזור שלי היה במשך שנים סדיר. התחלתי לקחת גלולות בתקופה שהייתי היזיזה של גוליבר, והגלולות ביאסו אותי דווקא מהבחינה הזאת. הריי בנות מקבלות מחזור באחד משבעת הימים שבין חפיסה לחפיסה. אף פעם לא ידעתי באיזה יום מבין השבעה זה יגיע. אגב, מאז שאני וגוליבר ניתקנו קשר ואני הפסקתי לקחת גלולות, המערכות הפנימיות כנראה התחרבשו כי מאז המחזור שלי לא היה סדיר. כנראה שהגוף שלי צריך להתרגל לזה שהוא כבר לא מקבל הורמונים.

גם אני, כמו הרבה בנות אחרות, סבלתי מחוסר מזל בנוגע למחזור וטיולים: בכל טיול של בצפר, בכל טיול של אחת מתנועות הרבות בהן הייתי ובכל טיול עם המשפחה - תמיד הייתי במחזור.

עישון במקומות ציבורים

אף פעם לא עישנתי, אני לא מעשנת ואני לא מתכוונת לעשן לעולם. תמיד שנאתי ריח של סיגריות, אני שונאת ריח של סיגריות ואני מאמינה שתמיד אשנא ריח של סיגריות. לי זה יהיה מאד נחמד לנשום אוויר נטול ריח סיגריות לעולם ועד. זה גם יוריד את הסיכוי שלי לחלות במחלות כמו סרטן ריאות.

עם זאת, אני חושבת שגם למעשנים יש זכויות. אני חושבת שצריך לאפשר לפעמים לאדם מעשן - לעשן. זה פשוט אכזרי להחליט שאסור יותר לעשן בשום מקום ציבורי. אני מסכימה שהם לא צריכים לשבת לי עם הסיגריה בפרצוף, אבל בהחלט אפשר למצוא פתרונות אחרים, מלבד לאסור על עישון במקומות ציבוריים.

החורף מתחיל. למה הם צריכים לעמוד בכפור כדיי לעשן? הרבה יותר הגיוני להקצות להם מקומות שתופסים שטח נרחב יותר מבעבר, כדיי לעשן. עוד רעיון זה לעשות בתי קפה ופאבים שמיועדים רק למעשנים.

אגב, בבתי קפה אולי, במאמצים רבים, הרבה אנשים שנוהגים לעשן, יסתדרו בלי סיגריה. אבל הרעיון שאדם שנוהג לעשן, ילך לפאב ולא יעשן סיגריה כל הערב - נראה לי מופרך. הריי לרוב, המטרה שלו היא לשבת על כוס בירה וסיגריה. לא ככה?

שביתת המורים נמשכת

ואי, באמת שזה מוגזם כבר. אני כבר ממש מרחמת על התלמידים, שאחר כך יקצצו להם מכל החופשות ומכל החגים, כדיי להחזיר את הימים של השביתה המעצבנת הזאת. במה הילדים אשמים? אני רק מודה לאלוהים על זה שהאחיות הקטנות התאומות שלי, הן בכיתה ז ולא בכיתה יב. אם הן היו ב-יב אז הן היו מזה נדפקות בבגרויות. הריי מה יקרה? הבגרויות יידחו למועד מאוחר יותר ואז יווצר מצב שאנשים עושים בגרות ולמחרת מתגייסים. לא חסרים אנשים שהצבא רוצה לגייס ביולי-אוגוסט. שמעתי ממישהי על אופציה שאולי יגידו לתלמידים לעשות יג, אבל אין מצב. אף אחד לא יסכים. התלמידים לא יסכימו לדחות את החיים שלהם בשנה. גם הצבא לא יסכים לוותר על שלושה (זה שלושה,נכון?) מחזורים של גיוסים.

אני מבינה שהמורים לא מקבלים את הזכויות שמגיעות להם. מה שעיצבן אותי זה שהם לא הסכימו לעשות הפסקה של שבועיים, עם השביתה.

אפילו לאחיות שלי כבר נמאס. הן בעצמן אמרו:"כמה כבר אפשר לראות טלוויזיה וללכת לקניון? הלוואי והשביתה תיגמר כבר. אחר כך סתם ייקחו לנו את כל חופשת חנוכה." הן צודקות.

זה בהחלט לא היה פוסט שגרתי שלי. גם לי מותר לגוון לפעמים.

שלכם,

נונה.