היי לקוראיי,

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים את ביישני. ביישני הוא בחור ערבי נחמד, שעבד איתי בסופר. עברה כבר כמעט חצי שנה מאז התחלתי לעבוד בסופר, אז אני מכירה אותו כבר דיי הרבה זמן. בערך חודש אחריי שהתחלתי לעבוד שם, הוא התחיל לחזר אחריי בעדינות והתחיל לעשות למעני כל מני מחוות קטנות (פירוט כאן). סירבתי לחיזוריו כי הייתי באותה תקופה היזיזה של גוליבר. אמרתי לו שגוליבר הוא החבר שלי. מכיוון שאבא של גוליבר היה בזמנו סגן מנהל בסופר, ביישני מיד נסוג. הוא הפסיק להציע לי לצאת וכל מה שעשה למעני זה תמיד לחייך לעברי ולהקפיץ אותי מדי פעם הביתה על האופנוע שלו.

אחריי שאני וגוליבר ניתקנו קשר, אני וביישני התקרבנו בהדרגה. התחלנו להפגש מדי פעם מחוץ לסופר. היה מתח מיני באוויר ולשננו היה ברור שאנחנו נמשכים אחד לשניה. ביישני ניסה כמה פעמים לנשק אותי, אבל אני סירבתי פעם אחריי פעם, כי הריי אחריי ניתוק היחסים מגוליבר - הבטחתי לעצמי להתנזר חצי שנה.

באמצע ספטמבר הייתה פעם אחת שכבר לא שלטתי בעצמי, קראתי לו שיבוא איתי רגע לחדר האוכל בסופר ונישקתי אותו (פירוט כאן). הנשיקה ממש בילבלה אותי. אחר כך הגעתי למסקנה שעשיתי טעות. זה באמת היה בתקופה בחיים שבה הרגשתי שאני צריכה להיות סינגלית.

סיבה נוספת לכך שהתחרטתי הייתה שלקשר זוגי עם ערבי יש יותר מדי השלכות. לא מפריע לי עצם זה שהוא ערבי, אלא ההשכלות. הבנתי שאני לא רוצה להיות בקשר רציני עם מישהו, שהעברית שלו כל כך גרועה ושבקושי יודע קרוא וכתוב. הבנתי שאני גם לא רוצה להיות בקשר זוגי עם מישהו, שהעולם שלו כל כך שונה משלי.הבנתי שאני לא רוצה להיות בקשר זוגי עם מישהו, שכל המנטליות וכל ראיית העולם שלנו כל כך שונה. הבנתי שאני לא רוצה להיות בקשר זוגי עם מישהו, שלעולם לא נוכל להיות בבתים אחד של השניה. הוא גר בשטחים והוא הבהיר לי שפשוט לא יתנו לי להכנס לשם במחסום. מן הסתם שאני גם לא יכולה להביא אותו הביתה. גם המשפחה שלו לא תקבל את זה. אני לא רוצה להיות בקשר עם מישהו, שבו נצטרך להסתתר ולהתחבא כל הזמן. אני לא רוצה להיות בקשר עם מישהו, שאני אצטרך לשתוק, בכל פעם שמישהו מתקשר אליו, כדיי שחס וחלילה לא ישמעו שהוא מסתובב עם יהודיה. ויש עוד המון השלכות. לא מתאים לי כל העסק הזה. המחיר הוא כבד מדי.

אחריי הנשיקה לא ניתקתי איתו קשר. הריי המשכנו לעבוד ביחד. גם השליתי את עצמי שאולי נוכל להמשיך להפגש, מבלי שיקרה שום דבר פיזי. טעיתי. בסוף זה הגיע למצב שביישני לא היה מוכן לדבר איתי. האמת שממש הבנתי אותו ולא האשמתי אותו בשום צורה. באמת התנהגתי אליו לא יפה וגם אני אני הייתי כועסת במקומו. הריי קודם אמרתי לו שאני לא רוצה איתו כלום חוץ מידידות, אחר כך נמרחתי עליו בלי הפסקה, אחר כך אמרתי לו שוב, שאני לא רוצה איתו כלום חוץ מידידות וסירבתי כשהוא ניסה לנשק אותי. אחר כך נישקתי אותו, אחר כך אמרתי לו שאני לא איתו כלום חוץ מידידות ואחר כך שוב נמרחתי עליו. יש גבול לכל תעלול. יאמר לזכותי שבאמת הייתי מבולבלת. לא התכוונתי לשחק בו בכוונה. היו לי רגשות אשמה חזקים.

בסוף ספטמבר פיטרו אותי מהסופר. כבר לא ראיתי את ביישני בעבודה כל יום. ביישני החליט לסלוח לי ולכן יצר איתי קשר והתקשר אליי. התחלנו לחזור לדבר מדי פעם ואז קבענו להפגש. ישבנו באוטו שלו ודיברנו וצחקנו ואז ביישני ניסה לנשק אותי (פירוט כאן). סירבתי. זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא הפעם העשירית שסירבתי ולכן ביישני רצה שאבהיר לו, למה אני תמיד מסרבת, בזמן שאני זו שיזמה נשיקה בננו חודש לפני כן. הוא ביקש לדעת את האמת.

אמרתי לו שאני מפחדת לפגוע בו. הוא מעולם לא נפגש עם בחורה לבד והפעמיים היחידות בחיים שהוא נישק מישהי - זה שהלך פעמיים לזונה. אמרתי לו שאני מפחדת שאם נתנשק - זה יהיה יותר משמעותי בשבילו מאשר בשבילי. הסברתי לו שלי יש הרבה ידידים והרבה נסיון עם בנים. בשבילי זה לא כזה מיוחד להפגש עם גבר. בשבילי זה לא כזה מיוחד להתנשק עם גבר. אמרתי לו שאני מסוגלת להתחרמן עם מישהו בתור ידידים ושזה לא יגרום לי להקשר אליו יותר. אמרתי לו שאני חוששת שאם נתנשק - זה ישלה את ביישני שאנחנו עומדים להיות זוג או משהו כזה. ביישני אמר שהוא מבין את דבריי ושהוא מבטיח לא לייחס לזה יותר מדי משמעות (טוב. אני מודה שהוא ניסח את עצמו בצורה אחרת. העברית שלו לא כל כך טובה). התנשקנו.

מאז יצא לנו לדבר בטלפון כמה פעמים. ביישני רצה להפגש איתי ואני דחיתי את זה עוד ועוד. אתמול בלילה נפגשנו. הלכנו לבאולינג והיה נחמד. זו הפעם הראשונה שהיינו ביחד במקום ציבורי ומסחרי. ביישני שאל אותי אם אני לא מתביישת להראות בציבור עם ערבי. עניתי לו שבפירוש לא. היה נחמד בבאולינג אבל בכל זאת מצאתי את עצמי מגניבה מבטים לצדדים, מחשש שאראה אנשים שאני מכירה. לא היה לי כח לבלאגן שיווצר, אם מישהו שאני מכירה יראה אותנו.

אחריי הבאולינג הלכנו לטייל באיזה פארק, אבל היה קפוא אז נכנסנו לאוטו ונסענו לאיזו חניה. ביישני חנה שם. ישבנו ודיברנו. אחר כך מצאתי את עצמי מתנשקת איתו. אחר כך מצאתי את עצמי שוכבת במושב האחורי של האוטו, כששננו בלי חולצה ואני בלי חזיה. לא הסכמתי לו לגעת בי בחלק גוף התחתון. רק בעליון. ואי, זה היה מוזר. מגיל 17 וחצי לא קרה שהורדתי את החזיה בפניי גבר, מבלי להגיע איתו למצב של עירום מוחלט. המשכנו להתמזמז ככה שעות עד שביקשתי שיחזיר אותי הביתה.

הבנתי שאני מרגישה פשוט מגעיל עם עצמי. לא הייתי שלמה עם החלטתי להתמזמז איתו. לא הרגשתי בנוח להתמזמז איתו. אני חושבת שזו הייתה טעות. שאלתי את עצמי אם שוב חזרתי למצב שאני לא מסוגלת לסרב לאף אחד. אני חושבת שמצבי פחות נורא מפעם, אבל עדיין יש המון מקום לשיפור. איך אני מוצאת את עצמי בסיטואציות האלה? מה עבר לי בראש כשהתחרמנתי עם ערבי במושב אחורי של אוטו? שאלתי את עצמי אם מה שמפריע לי זה שהוא ערבי, או האם מפריע לי עצם זה ששוב התחרמנתי עם מישהו, בקטע של סטוץ. הגעתי למסקנה שגם וגם. הלוואי והייתי מסוגלת לעצור את עצמי, להפסיק להשקיע כל כך הרבה אנרגיות, זמן, מחשבות וכוחות נפשיים בגברים ולהתחיל להתעסק בדברים יותר חשובים, כמו למשל להחליט סופסוף מה אני רוצה ללמוד באוניברסיטה, איפה אני רוצה ללמוד את זה ולפעול כדיי להתקבל לשם.

לפני כמה שנים החלטתי לקרוא לשדיים שלי עמי ותמי (זו הפעם הראשונה שאני חושפת שמות אמיתיים בבלוג). החלטתי שלשד הימני קוראים עמי ולשד השמאלי קוראים תמי. למה? ככה התחשק לי. בשנה האחרונה סיפרתי לגברים ששכבתי/התמזמזתי איתם שזה שמם של השדיים שלי. זה גרם לכך שאני והפרטנרים שלי המצאנו אינספור בדיחות משעשעות על הנושא.

אני מתייחסת לעמי ותמי כישות בפניי עצמם. עמי ותמי מכורים לנשיקות ומאד אוהבים מגע. עמי ותמי הם גם מאד קנאים ולכן אסור לתת לאחד מהם יותר תשומת לב מאשר לשני, כי אז הם עלולים להתחיל לריב. עמי ותמי מאד רגישים ולכן הם שונאים שנושכים אותם, או תופסים אותם חזק מדי. עמי ותמי מאד אוהבים מחמאות. הם גם נעלבים נורא בקלות, אם אומרים עליהם משהו לא יפה. אם גבר אומר עליהם משהו לא יפה - הם עלולים להחליט שהוא לא ייתקרב אליהם יותר. תמיד צריך להתייעץ בפניי עמי ותמי - לגביי גבר מסוים. הריי הגבר הזה יהיה גם חלק ניכר מחייהם. אני זוכרת שכתפי שאל אותי בצחוק, מה קורה אם עמי ותמי אוהבים מישהו ואני, לעומת זאת, לא רוצה אותו. אמרתי לו:"שמע, אם אני ממש לא רוצה מישהו, אז לא יעזור לו גם אם עמי ותמי מתים עליו. אחריי הכול - אני בעלת השדיים." כתפי ממש נקרע מצחוק מהמשפט "אני בעלת השדיים."

תבינו שזו לא אני שמתגעגעת לגוליבר. אלו עמי ותמי שמתגעגעים אליו. עמי ותמי מאד נקשרו אליו במהלך ששת וחצי החודשים האלה. גוליבר מאד אהב לפנק אותם ונוצר בנהם קשר עמוק. אני זוכרת שאני וגוליבר התחרמנו בפעם הראשונה וסיפרתי לו שלשדיים שלי קוראים עמי ותמי. אחר כך לא יצא לנו להפגש שבועיים, כי הוא סגר את הסופשבוע שאחריי זה בטכניון. כעבור שבועיים נפגשנו ושכבנו. גוליבר הוריד לי את החזיה, ליטף לי את החזה ואמר:"איזה כיף לראות את עמי ותמי." השבתי לו:"עמי ותמי נורא התגעגעו אלייך." והוא ענה:"גם אני התגעגעתי אליהם." מאז בכל פגישה ופגישה, הסתבר שגם גוליבר התגעגע וגם עמי ותמי התגעגעו.

אני זוכרת שפעם אחת אני וגוליבר הלכנו למועדון ה"מוסד". יותר מאוחר, ישבנו באוטו ואני הפכתי לחרמנית וניסיתי לפתות אותו. פשטתי את הגופיה שלי ואת החזיה. גוליבר נשק לפטמות שלי, אבל אחר כך ביקש שאתלבש, כי לא רצה להמשיך להתמזמז בחניה של המוסד. שאלתי אותו, למה אם כך, הוא בכל זאת נישק את עמי ותמי. גוליבר הסביר:"רק רציתי להגיד לעמי ותמי שלום. אני חצי ארגנטאי. אצל הארגנטאים זה נהוג ורק מנומס, לתת גם נשיקה כשאומרים שלום." בתגובה, פתחתי לו את רוכסן המכנסים, התחלתי ללקק לו את הזין ואמרתי:"גם אני רוצה רק להיות מנומסת."

אני זוכרת שפעם אני וכתפי התחרמנו, ואחר כך לא יצא לנו להפגש שבוע, כי הוא עבד בלי הפסקה. דיברנו בטלפון ואמרתי לו:"עמי ותמי נורא מתגעגעים אלייך." הוא ענה לי:"מרוב עבודה אני כבר לא יודע מי אלה עמי ותמי." מיד שיחקתי אותה נעלבת ואמרתי לו:"תגיד לי, אתה נורמלי? אתה יודע כמה עמי ותמי היו עלולים להעלב, אם הם היו שומעים את ההערה הזאת? יש לך מזל גדול שלא אמרת לי את זה פנים מול פנים, או לייתר דיוק פנים מול שדיים, כי עמי ותמי לא היו מדברים איתך בחיים! אני לא מאמינה שאמרת ש...בעצם אני אפילו לא אחזור על זה, כדיי שעמי ותמי לא ישמעו אותי וידעו מה אמרת!" כתפי ממש צחק ואמר:"את רואה? פשוט ניצלתי את הפירצה הזאת בחוק".

אני זוכרת שכתפי פעם אמר לי: "רגע, עמי ותמי אמורים להיות אחים, לא?" הנהנתי ואז הוא אמר:"אז זה לא קצת אומר שעמי רואה את אחותו עירומה?" מיד החלטתי שעמי ותמי הם לא אחים אלא שותפים.

אם מישהו נותן בטעות מכה לשדיים שלי, הוא לא צריך לבקש סליחה ממני, אלא מהם. אני לא אשכח כל החיים שביום שבו אני וגוליבר ניתקנו קשר, אז סיפרתי לו שיש לי רגשות כלפיו ולכן זה חייב להגמר. גם הוא הבין שזה חייב להגמר, אבל החלטנו לשכב בפעם האחרונה. אחר כך, כשגוליבר התלבש, הוא נתן בטעות מכה לשד הימני שלי. אמרתי לו:"נתת מכה לעמי." הוא אמר:"את צודקת", נשק לפטמה הימנית שלי ואמר:"סליחה, עמי." בתגובה, אמרתי לו:"אתה מודע לעובדה שיותר לעולם לא תראה את עמי ותמי? אתה לא רוצה להפרד מהם?" גוליבר הנהן. הוא נשק שוב לפטמה הימנית שלי ואמר:"ביי, עמי." ואז לפטמה השמאלית ואמר:"ביי, תמי."

אני זוכרת פעם אחרת שגוליבר אמר לי:"זה קצת בעייתי שהחלטת לקרוא לו דווקא עמי. זה שם של גבר. קצת קשה לי לחשוב שאני מנשק גבר." אחריי טיפה מחשבה הוא אמר:"רגע, יש לי דודה בשם עמי. קיצור של עמליה, אז אולי זה בסדר." ואז אחריי עוד טיפה מחשבה הוא אמר:"בעצם, נראה לי שזה אפילו עוד יותר נורא לדמיין שאני מנשק את דודה שלי, מאשר לדמיין שאני מנשק גבר."

אגב, בגלל שעמי זה שם של גבר ותמי זו שם של אישה, חשבתי פעם אם לקרוא לימני בלשון זכר ולשמאלי בלשון נקבה אבל בסוף הגעתי למסקנה לקרוא לשנהם בלשון זכר וזהו. הריי שד זה זכר.

אני זוכרת שבזמן שהתמזמזתי עם שבי, אז הוא התמקד כמה דקות בפטמה השמאלית ואמרתי לו:"מה, אתה אוהב רק את תמי? אתה לא אוהב את עמי? אתה רוצה שהוא ייעלב? אתה אחר כך נשאר בתל אביב, אבל עמי ותמי ישגעו אותי כשיריבו כל הזמן אחר כך כשאחזור הביתה!"

אגב, כל הגברים שהייתי איתם השנה מאד אהבו את עמי ותמי. דיברתי איתם על זה והם כולם אמרו שכן. תמיד אחר כך אמרתי את אותו דבר:"אבל אתה אוהב את שניהם במידה שווה, נכון?" בכלל, כל גבר שאיי פעם הייתי איתו אמר שהוא מאד אוהב אותם, מלבד שוקו. מי שקרא בבלוג הקודם שלי, יודע שאני ושוקו ידידי, היינו לפניי שנה וכמה חודשים יזיזים. לאחרונה יצא לנו לדבר על זה ושוקו הודה שהוא לא אהב אותם. בתגובה, אמרתי לו שעמי ותמי כל כך נעלבו, שעכשיו גם אם אני ארצה איי פעם להיות יזיזה שלו, עמי ותמי לא יסכימו.

סיפרתי לידיד שלי לפני כמה ימים את כל הסיפור הזה, בשיחת טלפון לילית ארוכה. אחריי שסיימנו את השיחה נזכרתי שלא אמרתי לילה טוב, אז שלחתי לו SMS:"לילה טוב, מותק." בתגובה הוא שלח לי SMS:"לילה טוב, מתוקה. אני מקווה שתשני טוב וגם עמי ותמי ישנו טוב. חלומות פז לשלושתכם." למחרת בבוקר הוא שלח לי:"בוקר טוב. מה שלום שלושתכם?"

אגב, אפילו הקטע הזה זו הוכחה עד כמה אני וביישני חיים בעולמות שונים. ביישני לא מכיר את סיפור הילדים על עמי ותמי.

לא היה לי כוח להתחיל לספר לו, אז רק אמרתי שיש סיפור ילדים על שניי ילדים בשם עמי ותמי, ושהחלטתי לקרוא לשדיים שלי עמי ותמי. אגב, זה שביישני לא הכיר את הסיפור, לא מנע מאיתנו לספר בדיחות. למשל, כשהוא התמקד בשד הימני שלי, אמרתי לו:"מה, רק אותו אתה אוהב?" בתגובה ביישני פנה לתמי ואמר:"סליחה, מותק."

בכלל, אפשר להשליך את כל האחריות למה שהיה לי אתמול עם ביישני - על עמי ותמי. אני לא רציתי להתמזמז איתו, אבל עמי ותמי החרמנים והחצופים האלה התעקשו והצליחו להשתלט עליי. גם שאר הגוף שלי לא רצה. זו הסיבה שהסכמתי לו רק להתעסק לי בפרק הגוף העליון.

במשך שנים תהיתי איך יכול להיות שעד כדיי כך מחרמן אותי, שנוגעים לי בשדיים. זה ממש מוציא אותי מדעתי מרוב חרמנות. אני לא יכולה להשלים משפט, בזמן שמעבירים לי אגודלים על הפטמות. אני מאבדת את הנשימה מרוב עונג, אחריי כמה דקות שמתעסקים לי בשדיים. סיפרתי את זה לחברה שלי. הייתה לה תיאוריה מעניינת. היא אמרה שהריי החלק שמגרה אישה זה שנוגעים לה בפטמות ולא בשדיים עצמם. במקרה שלי, בגלל שיש לי שדיים קטנים ופטמות גדולות, לתפוס אותי בשדיים זה בערך כמו לתפוס לי את הפטמות. מן הסתם שזה מגרה אותי. נראה לי שהיא צודקת. כן כן. הנה חשפתי בפנכם שיש לי חזה קטן ופטמות גדולות. אחריי שנתיים וחצי של כתיבת בלוגים, זה היה צריך לצאת מתישהו.

יצא לי להתקל באחד האקסים שלי באוטובוס בשבוע שעבר. מדובר על בוריס אותו הזכרתי גם בפוסט הזה. בוריס ואני היינו ביחד כשהייתי ב-יב. הוא היה הראשון איתו שכבתי. זה קרה בסילבסטר אגב. בסך הכול, היינו ביחד חודשיים וחצי ואז נפרדנו בצורה מכוערת. אחריי הפרידה כעסתי עליו מאד במשך כמה חודשים. בערך חצי שנה אחריי הפרידה, נפגשנו במקרה באוטובוס, דיברנו וליבנו קצת דברים בננו. מאז היחסים בננו מבוססים על זה שאנחנו נפגשים פעם בערך בחמישה חודשים במקרה באוטובוס ואז מדברים וצוחקים. עברו כבר כמעט שנתיים מאז הפרידה שלנו.

בכל מקרה, כשנתקלנו אחד בשניה באוטובוס בשבוע שעבר, אז לא רק דיברנו, אלא גם החלפנו מספרי טלפון. סתם כדיי לדבר לעיתים יותר קרובות. מאז יצא לנו להסתמס קצת. ביום ראשון האחרון, היה לי משעמם בחנות אז התקשרתי אליו כדיי להעביר את הזמן. יצא לנו לדבר על הקשר בננו ואז בוריס הודה שכשהיינו ביחד, הוא שיקר לי הרבה. בזה הוא כבר הודה בעבר, אבל הפעם הוא הודה בכך שאני הייתי הבחורה היחידה שהוא שכב איתה. תבינו שהיינו ביחד חודשיים וחצי ובערך בכל פגישה ופגישה בננו הוא סיפר לי ששכב עם שש בנות.

תמיד חשדתי שהוא משקר, אבל רק עכשיו קיבלתי את ההוכחה הסופית. בוריס התנצל מעמקי ליבו, אמר שזו הייתה טעות ילדותית. ביקשתי ממנו להשבע לי, שלא ישקר בשום נושא לחברה הבאה שלו. הוא הבטיח ואמר שהתבגר מאז. רק כמה ימים אחר כך שאלתי את עצמי למה הוא בעצם שיקר. התקשרתי ושאלתי אותו. שאלתי אם הוא שיקר, כי ידע שלי יש הרבה נסיון עם בנים (כאמור, הוא היה הראשון ששכבתי אז הייתי בתולה, אבל היו לי הרבה בני זוג לפניו, הרבה דייטים וכמה סטוצים שלא כללו חדירה). בוריס השיב שאולי זה היה חלק זעיר מזה, אבל הסיבה העיקרית הייתה שהוא פשוט התבייש. הוא אמר שהיה משקר לכל אחת אחרת בזמנו. בתחילה מאד כעסתי ונעלבתי, אבל אחר כך הבנתי שהבנאדם היה פשוט מתוסבך עם עצמו, ושזה באמת לא קשור אליי. החלטתי לסלוח לו.

המשכנו לדבר ולדבר על כל נושא שבעולם. דווקא הייתה שיחה ממש נחמדה. מאד בולט שהוא מעריך אותי. מאז דיברנו עוד כמה פעמים. נראה לי שאני ובוריס עומדים להפוך לידידים. יופי.

קר לי.

שלכם,

נונה.