היי לקוראיי,

יצאתי אתמול בערב לבליינד דייט. אחותי שידכה לי את הבחור. מדובר על מישהו בן 25 שרצו לשדך לה, אבל היא הרגישה שהוא צעיר מדי בשבילה, אז היא העבירה אותו הלאה לאחותה הקטנה. הכול נשאר במשפחה. לפני שאספר על הדייט, כדאי שאמצא לבחור כינוי לבלוג. אני חושבת שאקרא לו פוטין.

לעולם לא הייתי חושבת לקרוא כך למישהו בבלוג, ללא אל באנדי. זה היה רעיון שלו. אל באנדי הגיב לי על אחד הפוסטים שלי לא מזמן. בין השאר, הוא כתב בתגובתו: "אני דורש שלבחור הבא יהיה כינוי גברי. נמאס כבר שבכל פעם שאת חוזרת על ההיסטוריה הרומנטית שלך אני מדמיין בראשי בחורה במיטה וסביבה כל הדמויות מרחוב סומסום."

הגבתי לו: "יש לי רעיון. בשיא הרצינות, אולי אתה תבחר את הכינוי לגבר הבא שייכנס לחיי?"

הוא הגיב לי בחזרה: "פוטין."

הגבתי לו: "האמת שהתכוונתי לחכות עד שהגבר הזה ייכנס כדיי שתמצא לו שם. אני רואה שכבר מצאת. ובכן, תשובתי היא - לא!!!"

אל כתב לי בחזרה: "למה?רקס?"

כתבתי לו בחזרה: "אתה רוצה שאקרא לגבר הבא שיכנס לחיי רקס? האמת נראה לי בסדר"

הוא כתב לי: "טוב זה עדיף על איך שאת היית קוראת לו (שזה כנראה פלאפי) אבל למה לא פוטין?"

כתבתי בחזרה: "כי פוטין לא היה במקרה איש רע מאד?(סליחה על הבורות)."

אל הגיב לי: "על מה את מדברת? זה נשיא רוסיה. הוא היה שגריר בגרמניה ואח"כ נשיא רוסיה. לא עשה שום דבר נורא חוץ מלא לכבוש את ישראל."

כתבתי לו בחזרה: "סורי על הבורות. אז אם הבחור הבא שייכנס לי לחיים יהיה רוסי - אני אקרא לו פוטין. יש לזה פחות סבירות מבעבר. פעם כמעט כל מי שהסתובבתי איתו היה רוסי ובתקופה האחרונה זה פחת."

הבחור שיצאתי איתו אתמול לדייט היה רוסי, ולכן אין מנוס מלקרוא לו פוטין. היה דייט נחמד עם פוטין. הוא בחור נחמד וחכם ונראה סבבה. הבעיה שלי היא שלא מצאתי בו שום דבר מיוחד. אני לא חושבת שאני מרגישה קליק אליו. זה מזכיר לי שאקסים שלי נפרדו ממני בעבר, בטענה שאני יפה, נחמדה וחכמה, אבל אם היינו מתאהבים בכל אדם יפה, נחמד וחכם שהיינו פוגשים - זה היה עולם מוזר. זה מה שאני מרגישה בנוגע לפוטין.

יש הרבה דברים שגרמו לי לא להרגיש אליו חיבור. אני מרגישה שלמרות שאני בת 20 והוא בן 25 - אני הרבה יותר בוגרת ממנו. אני מרגישה שהוא בנאדם בלי הרבה עומק. שהוא מנסה לשחק אותה עמוק ולכן מדבר בסיסמאות. כל מני אימרות כאלה, שמתאים שיהיו דבוקות על סטיקרים על גביי מכונית. אחר כך, כששאלתי שאלות על מה שאמר - הוא לא ידע להסביר לי. אני מרגישה שהוא לא אדם חזק במיוחד, שלא כל כך יודע להתמודד עם קשיים.

חוצמזה, לא בא לי להיות מורה. פתאום שמתי לב שכל האקסים שלי, בלי יוצא מהכלל, היו או חסרי נסיון לחלוטין, או עם מעט מאד נסיון. אני נאלצתי להיות הדומיננטית, להנחות את הקשר וללמד אותם מה זה בעצם יחסים בין בני זוג. לא שיש לי בעיה לעשות את זה, כי אני בנאדם דומיננטי שאוהב להוביל, אבל אני מרגישה שאולי בא לי שבקשר הבא, הבנזוג שלי יידע מהחיים שלו, שיהיה לו נסיון ושהוא יוכל קצת להוביל. לא נראה לי שפוטין יוכל לספק את זה. אין לו כמעט נסיון והוא איבד את בתוליו רק לפני שנה, בגיל 24.

פוטין גם נראה לי לא כל כך שם לב מה קורה סביבו, מעין...איך אפשר להסביר? אאוט-סיידר כזה. לא קולט את הסיטואציה. לא קולט מה מתאים כרגע ומה לא.

גם לא נראה לי שיהיה לנו איפה לבלות. הוא שונא פאבים ובתי קפה ואוהב להסתובב בטבע. תחביב עיקרי שלו זה לנסוע על אופניים. אני מזה לא מתחברת לכל העולם הזה.

אה, היה גם קטע ממש מוזר, שממש לא הבנתי. הלכנו ברחוב ושמתי לב שכל פעם שעוברים לידנו אנשים אחרים, פוטין מניח את היד שלו, לא בדיוק על הכתף שלהם או על המותן שלהם, אלא סנטימטר ליד. שאלתי אותו למה הוא עושה את זה והתשובה שלו הייתה מזה מוזרה:"כדיי שאני אהיה בשליטה ולא הם." מישהו מבין מה זה אומר?

יאמר לזכותו שרואים שיש לו לב זהב. יש לו עיניים טובות ומאד ניכר בו שהוא לא מסוגל לפגוע בזבוב בכוונה. הוא נראה בדיוק הטיפוס שתמיד משתדל לעשות נעים ולהיות חביב.

היה דייט ארוך. הדייט נמשך מתשע עד ארבע בבוקר. הלכנו לבית קפה ואחר כך לסרט ואחר כך הסתובבנו במרכז העיר ובסוף הלכנו לטיילת. עם כמה שזה נשמע מוזר כשמדובר בי - לא, לא הזדיינו. אפילו לא התמזמזנו. רק התנשקנו. האמת שהיה לי מוזר רק לנשק מישהו. עכשיו שאני חושבת על זה, מצצתי כמעט לכל מי שהתנשקתי איתו בשלושת השנים האחרונות (היחיד שלא מצצתי לו, אבל כן התמזמזנו כשאני בלי חזיה - זה ביישני). 

מטריד אותי שפוטין לא הצליח להלהיב אותי, או לגרום לי לפרפרים בבטן. שניה אחריי שחזרתי הביתה - כבר שכחתי ממנו. אולי תגידו שמדובר רק בדייט ראשון ושזה אמור להיות ככה, אבל תאמינו לי שכשאני טיפטיפה נדלקת על מישהו - אני מתרגשת בקרבתו וחופרת במחשבות עליו אחר כך. הפעם הוא פשוט לא העסיק אותי מספיק. 

מה שמאד קסם לי, זה שהיה מדובר בדייט. אני וסמיילי נפרדנו ב- 22.12 כלומר לפני כמעט שנה, ומאז היו לי רק סטוצים ויזיזויות. היה נחמד להעביר ערב בדייט רשמי ולא בהשתרללות.

האם אני צריכה להמשיך לצאת איתו? בקשר לזה יש תיאוריות שונות. אני חשבתי על המון קשרי זוגיות שהיו לי בעבר, שבהן ידעתי מהפעם הראשונה שפגשתי את הבנאדם שיש בו כמה דברים שמפריעים לי, בחרתי להתעלם והפכתי לחברה שלו. זה תמיד נגמר אחר כך, אחריי בערך חודשיים, בדיוק בגלל הסיבות שהפריעו לי מהיום הראשון. אולי כדאי לי לחסוך לעצמי את החודשיים האלה הפעם ולא לבזבז אנרגיות?

שוקו לא מסכים איתי בקטע הזה. שוקו אומר שמאד בולט שאני לא הולכת להתאהב בפוטין, אבל שאנחנו יכולים פשוט לבלות ביחד. הוא ניסח את זה ככה:"תיפגשו פשוט לעוד דייט ועוד דייט, מבלי שזה יתפתח לשום מקום. כל פעם מחדש תהיה הרגשה של דייט ראשון, ויהיה לך נחמד. לפי מה שאת מספרת, הוא ממש נחמד. הוא פשוט לא הבחור שאת חושבת שתתחתני איתו. אני לא מתייחס לבילוי נחמד כאל ביזבוז אנרגיות."

מצד שני, אני נזכרת במה שסמיילי אמר לי בפרידה שלנו. סמיילי אמר שיש אנשים שטוב להם בקשר שבו הכול נחמד וסבבה, אבל ללא אהבה. אבל שהוא לא אחד מהם. הוא חייב אהבה בשביל קשר.

חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני לא חייבת אהבה בשביל קשר. אבל אם כבר אני מתפשרת על קשר ללא אהבה, זה דורש שיהיה מדובר בבנאדם שמאד כיף לי בחברתו ואני ממש נהנית מכל רגע. זה לא המצב עם פוטין. כן היה לי נחמד ברגעים מסוימים, אבל היו גם רגעים שהוא שיעמם אותי עד מוות.

אני לוקחת בחשבון שאולי אני טועה. יש מצב שטעיתי במסקנות שהסקתי לגביו. טוב, נו. אולי אני אצא איתו עוד פעם אחת, כדיי לבדוק את זה וזהו. עדיין לא החלטתי.

מי שקרא את הפוסט הזה - יודע שלפני כמה שבועות, נפגשתי עם מישהו שהכרתי דרך הבלוג. אני חושבת שאקרא לו דידי. מיד על ההתחלה כשנפגשנו היה בננו חיבור חזק, בקטע של ידידות. אנחנו מדברים כל היום בטלפון, שולחים SMSים בלי סוף ונפגשים בכל הזדמנות. בגלל שאני יודעת שיש לי נטיה למצוא את עצמי, עם ידידים שלי במיטה, אמרתי לדידי מיד על ההתחלה שאני רואה בו את אחי הקטן. ככה אם יהיה בננו משהו זה יהיה גילוי עריות. הוא רק בן 18 ואני באמת רואה בו את אחי הקטן. אנחנו מסוגלים לדבר על הכול וזה ממש כיף שיש לי ידיד כל כך טוב.

אני הולכת מחר ללשכת התעסוקה. הגעתי למסקנה שאין לי מה להפסיד. קיוויתי בתחילה פשוט לקבל מהם קצבה, אבל אז גיליתי שזו לשכת תעסוקה ולא לשכת סעד. הם לא מחלקים כסף כל כך מהר. הם מתעקשים לשלוח לראיונות למקומות עבודה. אני יודעת ש-ג ופינקי ניגשו ללשכת התעסוקה, אחריי שסיימו צבא וקיבלו קצבת סעד. לא נראה לי שאני אקבל כל כך בקלות, כי בטח יש להם תנאים. שמעתי שצריך לעבוד חצי שנה ברציפות לפני כן. בטח החשיבו ל-ג ופינקי שעבדו שנתיים רצופות, בגלל הצבא. אני עבדתי בחצי שנה האחרונה אבל לא ברציפות. טוב, נו. מה יש לי להפסיד? אני פשוט אגש ואברר.

אני מנויה ל"משחטה". קיבלתי היום הודעה למייל על שחיטה של אל באנדי. ידעתי שעומדת להיות שחיטה שלו ולכן לא הופתעתי. מה שמאד הפתיע אותי זה שתיי התמונות האחרונות ומה שקראתי בסופו של הפוסט. מסתבר שאל באנדי הוא החבר של הארלי כבר חצי שנה! אני קוראת אדוקה בבלוג שלו. מעולם לא החמצתי עדכון ואני לא זוכרת שהוא אפילו רמז על כך שהם זוג! איזה קטע!

אני מאחלת לכל הקוראים שבוע טוב וחודש מוצלח.

שלכם,

נונה.