שלומות לקוראים,

אתמול בלילה לא הצלחתי להרדם במשך שעות. התהפכתי והתהפכתי במיטה. משהו הטריד אותי ולא ידעתי מה. לא הצלחתי להרגע. פתאום הבנתי עד כמה ההיסטוריה שלי המפוקפקת שלי עם גברים - מטרידה אותי. אולי בעצם המילה "היסטוריה" היא לא נכונה, בהתחשב בעובדה שלא מדובר רק על מקרים שקרו לפני שנים, אלא גם על מקרים שקרו שבוע שעבר.

בששת השנים האחרונות שימשתי לעיתים קרובות כמזרון של החבר'ה, ויברטור אנושי, כלי לסיפוק יצרים, שרמוטה, שרלילה. תקראו לזה איך שתרצו. מאד קשה לי לסרב למישהו שרוצה לגעת בי. תמיד היה לי קשה לסרב ונראה שתמיד יהיה לי קשה.

הכול התחיל בחופש הגדול שלפני כיתה ח, שבועיים לפניי יומולדת 14 (לאלו מבנכם שלא מבינים איך ילדה בת 14 כבר עולה לכיתה ח, אבהיר את העניין: נשארתי שנה בגן, היומולדת שלי הוא ב8.8 ועליתי לכיתה א בת 7). בכל מקרה, זה היה במחנה של שלושה שבועות של תנועת נוער. הכרתי מישהו שגם היה במחנה. הוא היה צעיר ממני אבל באותה שכבת גיל כמוני. הוא היה הנשיקה הראשונה שלי. הילד החרמן שכנע אותי מהר מאד להתמזמז איתו. שבוע וחצי אחריי שהכרנו - הוא כבר עשה לי ביד מתחת לעץ. אני עדיין זוכרת איך חבר'ה אחרים במחנה תפסו אותנו. אז למדתי לראשונה על ההבדל ביחס של החברה לגברים ונשים. הם הפכו אותו למלך ואותי לשרמוטה. למדתי שם על בשרי שאם גבר עושה דברים מיניים ומספר לכל העולם - הוא מלך. אם אישה עושה דברים מיניים ומספרת לכל העולם - היא שרמוטה.

בכיתה ט התחלתי לצאת עם בניי עשרים פלוס. זו, מן הסתם, הייתה טעות גדולה מאד. הפעם הראשונה שבה גבר ראה אותי עירומה - תמיד תהיה חרוטה בזכרוני. הייתי בת 15 וחצי והוא בן 23. הוא לא שכב איתי, אבל עשה איתי את כל הדברים האחרים ולעג לזה שהייתי לחוצה.

מקרה שבו אני מתביישת עד עמקי נשמתי, עד עצם היום הזה, היה מקרה בחופש הגדול של לפני כיתה י. בחור התחיל לדבר איתי באוטובוס וכעבור שתיי דקות של שיחה - האוטובוס הגיע לתחנה שלי ולכן ירדתי. הוא ירד יחד איתי. אני בקושי הייתי בת 16 והוא בן 24. הוא שיכנע אותי ללכת לחדר מדרגות ושם מישש אותי ולחץ עליי לעשות לו ביד. אפילו לא זכרתי את שמו בזמן שהתמזמזנו.

בכיתה יא לא היו לי סטוצים. דווקא היו לי בני זוג ב-יא, אנשים שמבוגרים ממני רק בשנה. הם דווקא לא חיפשו לנצל אותי. העניין הוא שהם לא היו בשבילי. הם לא התאימו לי בשום צורה. אז למה יצאתי איתם? כי לא העלתי על דעתי לסרב. היה לי ביטחון עצמי מאד נמוך. חשבתי שאני דפוקה לגמרי ולכן היה לי ברור מאד שאני צריכה להסכים לצאת עם הבחור הראשון שמציע לי לצאת איתו. הביטחון העצמי שלי לא איפשר לי לבחון אם הבנאדם שמולי בכלל מתאים לי או ראוי לי. רציתי רק שמישהו ירצה אותי. יותר מזה לא העזתי לבקש.

בחופש הגדול של יב, היה לי מזל ולכן נפל בחלקי לצאת עם מישהו שבאמת חיבבתי. היה לי ממש נחמד. הבעיה הייתה שהוא לא ממש היה בקטע. בנאדם טוב והגון שפשוט לא הצליח לפתח רגשות כלפיי. אני, מצידי, רדפתי אחריו כמו מטורפת. בלי טיפת כבוד עצמי. פה לא מדובר על לא לשחק משחקים. פה מדובר על לא להשפיל את עצמי.

אחריי שאני והבחור המדובר נפרדנו - התחלתי לצאת עם מישהו אחר, שכבר הזכרתי בבלוג הזה בכינוי בוריס. בוריס גם מאד לא התאים לי. בוריס היה מקרה קלאסי של לשקר לעצמי. ניסיתי לשכנע את כל העולם, וגם את עצמי שהקשר בננו מושלם ושאני מאושרת. לא שיקרתי לעולם. באמת שכנעתי גם את עצמי שנורא טוב לנו ביחד. בוריס היה הראשון איתו שכבתי. זה קרה בסילבסטר. שלושה שבועות אחר כך שכבנו שוב. שלושה ימים אחר כך נפרדנו בפרידה מכוערת.

אחריי בוריס החלטתי לקחת הפסקה. ראיתי שאני כבר הרבה זמן באטרף של לעבור מבחור לבחור, ורציתי לראות מי אני בלי חבר ואם אני מרגישה שלמה בלי חבר. ההפסקה שרדה פחות משלושה חודשים, וגם זה כי במקרה אף אחד לא התחיל איתי בתקופה הזאת. אגב, השלושה חודשים האלה הם הפרק הזמן הכי ארוך שבו הייתי בלי גבר, בשלוש וחצי השנים האחרונות.

בסביבות אפריל של כיתה יב, הכרתי מישהו שהפך ליזיז שלי. הוא היה הבחור השני איתו שכבתי. ניסיתי לשכנע את עצמי שאנחנו לא רק ויברטור אנושי אחד לשניה, אלא גם ידידים, אבל זה לא נכון. בקושי הכרנו אחד את השניה. היום אני מבינה שבכלל לא היה אכפת לו ממני.

אחר כך היה לי סטוץ (עשינו את כל שאר הדברים חוץ מחדירה) עם הבחור שאותו הזכרתי בפוסט הזה, שכתבתי לפני כמה ימים. זה היה ממש מזעזע. הוא לא נתן לי שום כבוד, לא הסכים לנשק אותי והעביר עליי רק ביקורת.

אחר כך נכנסתי ליזיזות עם שוקו (אותו הזכרתי הרבה פעמים בבלוג זה) ותוך כדיי היזיזות שלו התחרמנתי בעירום מלא עם בחור בן 30 שהכרתי רק כמה שעות.

באוגוסט, אחריי שסיימתי יב, התחלתי שירות לאומי בהוסטל של אוטיסטים. שם הכרתי את י, שהפך לחבר שלי והוציא אותי מעולם הסטוצים והיזיזויות. הקשר איתו היה מדהים. מן הסתם הפסקתי עם הסטוצים ועם היזיזות עם שוקו. לא לפניי שעשיתי טעות גדולה נוספת.

יומיים אחריי שהכרתי את י, אחריי שהתנשקנו אבל לפני שהפכנו לזוג, התחרמנתי עם האקס של ג. זה היה בערך שבועיים אחריי הפרידה שלהם וזו הייתה טעות גדולה. לא היו שום יתרונות לקטע הזה. רק חסרונות. זה גרם לי לשקר ל-ג ולאנג'ל, כי אנג'ל הוא ידיד של ג וחששתי שיספר לה. זה חיבל בקשר שלי ושל י. זה בהחלט לא היה שווה את זה. הבחור המדובר תיפקד בתור סוג של ידיד שלי, אבל אחריי הסטוץ הוא התרחק ממני כמו מאש ואיבד כל כבוד אליי. אפילו לא היה כיף להתחרמן איתו.

הקשר המדהים עם י נמשך רק חודש וחצי. יום אחריי שנפרדנו הכרתי את סמיילי, אחיה של ג, שהפך לחבר שלי, כמה שבועות אחריי הפרידה מ-י. סמיילי הוא באמת בחור נחמד. מהר מאד שכבנו. אני הייתי הראשונה שלו. היינו ביחד בערך חודשיים ואז נפרדנו. סמיילי נפרד ממני בטענה שלא הצליח לפתח רגשות כלפיי. 

אני מכירה שתיי תגובות שלי אחריי פרידות: תגובה אחת היא להזכר בזעם בכל הרגעים המשפילים שהאקס שלי העביר אותי ואז לא להפסיק לחשוב על זה ולכעוס על עצמי למה וויתרתי לו, כמו במקרה של הרבה אקסים שלי שלא התאימו לי והתייחסו אליי לא יפה. תגובה שניה היא להזכר בכל הרגעים הנפלאים שחלקנו ואז לא להפסיק לחשוב עליו ולהתגעגע, כמו במקרה של אקס אחד שפיתחתי אליו רגשות ושל י. התגובה שלי לפרידה מסמיילי הייתה שונה משתיי התגובות האלה. סמיילי תמיד התייחס אליי יפה, יש לו לב זהב ואני מאחלת לו רק טוב, אבל גם אני לא הצלחתי לפתח אליו רגשות. הפרידה לא הכאיבה לי בכלל ואחריי שנפרדנו כמעט לא הקדשתי לו מחשבה.

אחריי הפרידה מסמיילי שוב הבטחתי לעצמי להתנזר, אבל לא עמדתי בזה. שבועיים-שלושה אחר כך היה לי את הסטוץ עם הקטין. יאמר לזכותי שמדובר בידיד שלי שדאג לי ופינק אותי ורצה שנבלה ביחד בלי קשר. על הסטוץ הזה אני לא מתחרטת.

בערך שבועיים אחריי הסטוץ עם הקטין - היה לי את הסטוץ הכי מזעזע שהיה לי איי פעם. זה היה עם אורח בקיבוץ. אני עשיתי בקיבוץ שירות לאומי והוא בא לבקר שם חבר שלו. הוא התייחס אליי בצורה הכי חסרת כבוד בעולם ואפילו לא ניסה להסתיר את זה. עשרים דקות אחריי שהכרנו - הוא כבר דחף לי יד למכנסיים. בסוף הלכנו לגן ילדים בו עשיתי שירות לאומי והתמזמזנו שוב. לא שכבנו כי באמצע ההתמזמזות - קיבלתי מחזור. אני רוצה שתבינו עד כמה היחס שלו היה חסר כבוד אליי. לזונה לפחות משלמים, כך שהיחס שלו כלפיי, היה גרוע מאיך שמתייחסים לזונה. הייתי בשבילו פשוט ויברטור אנושי. כלי לסיפוק יצרים.

כמה ימים אחר כך הלכתי למוסד, שזה מועדון בתל אביב. ג סיפרה לי שהיא הולכת לשם עם גוליבר והלבקן. גם גוליבר וגם הלבקן הם גם ידידים של ג, וגם חברים של סמיילי (אחיה של ג ואקסי). נסענו למוסד ארבעתנו. במהלך הערב שמתי לב שגוליבר מקדיש לי המון תשומת לב. רקדנו ביחד הרבה ודיברנו הרבה. גוליבר סיפר לי שחסרתי לו, כשנעלמתי מהחבורה, אחריי שאני וסמיילי נפרדנו.

ביניי לבין גוליבר התפתחה מערכת יחסים שהיא שילוב בין זוגיות ליזיזות. אומנם הגדרנו את עצמנו כיזיזים אבל ישנתי אצלו בכל סופשבוע וסופשבוע, בילינו ביחד יממות שלמות, דיברנו הרבה בטלפון, יצאנו עם החברים שלו, הכרתי את המשפחה שלו ונקשרתי אליה, הבטחנו אחד לשניה בלעדיות ובמשך שישה וחצי חודשים הייתי רק איתו. זה גרם לי לבלבול כי בדברים מסוימים הוא הסכים לתפקד כחבר שלי ובדברים אחרים לא. אף פעם לא ידעתי למה לצפות ממנו. בסופו של דבר זה נגמר כי הבנתי שפיתחתי אליו רגשות ושבמשך חודשים הדחקתי אותם.

אחריי ניתוק היחסים עם גוליבר - שוב הבטחתי לעצמי להתנזר. כאילו שהיה לי סיכוי לעמוד בזה. מהר מאד חזרתי לעולם של סטוצים ויזיזויות. בחודשיים האחרונים שכבתי עם שבי, שכבתי עם כתפי, התמזמזתי עם ביישני והתמזמזתי עם הבחור. הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים כל אחד ואחד מהם.

כבר לפני שנה קלטתי שבהרבה מקרים, הסכמתי לשכב/להתמזמז עם אנשים לא כי אני באמת רציתי, אלא כי הרגשתי שזה הדבר היחיד שאני טובה שלו. הרגשתי שזה הזמן היחיד שבו אני גורמת למישהו עונג. זה היה הזמן היחיד שבו הרשתי לעצמי להרגע. הזמן היחיד שבו הרגשתי שמישהו ממקד בי את כל תשומת ליבו. הבנתי שזה לא בריא ולכן שוב ושוב ניסיתי להפסיק.

בחודשיים האחרונים טענתי בתוקף שאני מסוגלת להסתכל על סקס כמו גבר. כלומר להזדיין/להתחרמן עם מישהו מבלי שזה יגרום לי לפתח אליו רגשות או להקשר אליו יותר. יותר מאוחר הבנתי שמצד אחד, אני אכן מסוגלת לעשות את זה. אבל מצד שני, שאני משלה את עצמי שבזמן שאני בין הידיים של גבר אני הכי יפה והכי מיוחדת והכי "וואו" בשבילו. שיכול להיות שחמש דקות אחר כך הוא ישכח ממני ואני אשכח ממנו, אבל שבזמן שאני בין הידיים שלו אני מישהי שהכי חשובה בשבילו. מדריכת הקוצ'ינג שלי היא זו שאמרה לי:"אבל, נונה, זה לא שאת הכי חשובה לו באותם רגעים. הסקס הכי חשוב לו באותם רגעים." זה אומר שמצד אחד, אני מסוגלת להתמזמז עם מישהו מבלי להקשר אליו ובקטע הזה אני כמו גבר. מצד שני, גבר לא מחפש סיפוק רגשי בסקס.

פתאום קלטתי שזה בעצם אומר שלא התקדמתי. הריי גם לפניי שנתיים, הסטוצים לא גרמו לי להקשר לאנשים שהתחרמנו איתי. גם לפניי שנתיים ידעתי שהם לא הולכים להתקשר ביום למחרת, לא ציפיתי שזה יקרה ולא נפגעתי כשנעלמנו אחד מהחיים של השניה, כי היה ברור מלכתחילה שזה מה שיקרה. האם זה אומר שבעצם דרכתי במקום? שהביטחון העצמי נמוך בדיוק כמו שהיה לפני שנים?

הגעתי למסקנה שכן השגתי איזשהי התקדמות. אני כן יותר מאמינה בעצמי וכן מודעת ליתרונות שלי, יותר מבשנים קודמות. הבעיה היא שעדיין לא מספיק. בחודשיים האחרונים הקפדתי לשכב/להתמזמז רק עם גברים שהיו סוגים של ידידים שלי, שידעתי שהם מכבדים אותי ושידעתי שאנחנו ידידים גם בלי קשר לסקס. זה באמת נחמד והכול, אבל הסטוץ שהיה לי שבוע שעבר - היה שוב סטוץ עם מישהו שלא כיבד אותי מספיק.

לפעמים אני שואלת את עצמי מה דרוש כדיי שאני אפסיק. פשוט אפסיק עם החרא הזה. כמה פעמים אני אצטרך להרגיש מחוללת ומושפלת, עד שאפסיק להרוס לעצמי את החיים עם הסטוצים האלה. מה דרוש? מה? אונס קבוצתי? לא נראה שאני לומדת לקח. לא משנה כמה פעמים אני משתרללת ומושפלת אחר כך - אני ממשיכה לעשות את זה. אינספור פעמים הבטחתי לעצמי להתנזר קצת. אף פעם לא הצלחתי.

חשוב לי להבהיר שאני לא רואה רע בסטוצים בכלליות. אני ליברלית מדי בשביל זה. אם בחורה רוצה להתמזמז כל שני וחמישי עם גבר אחר וזה מה שעושה לה טוב והיא שלמה עם זה - שיהיה לה לבריאות. הבעיה מתחילה כשבחורה נכנסת לסטוצים מהסיבות הלא נכונות. שהיא עושה סטוצים לא רק בשביל סיפוק החרמנות והכיף שבסקס, אלא כי מרגישה שהיא לא טובה לשום דבר אחר, ושאר סיבות שכבר פירטתי. אגב, מן הסתם עשיתי את הסטוצים גם בגלל החרמנות, אבל לא רק אלא גם בגלל ביטחון עצמי נמוך.

איבדתי הרבה חברות וידידים בגלל הקטע הזה. מישהי שהחשבתי בתור חברה מאד טובה, שהייתה לי במשך שש שנים, ניתקה איתי קשר ב-יב, בגלל שנגעלה כבר מזה שאני משתרללת. כמעט כל ידידות שלי עם גבר, נהרסה בסופו של דבר, בגלל שאו שנדלקתי על הידידים שלי, או שהתחרמנתי עם הידידים שלי. אנג'ל, שהוא גבר שנמשך לגברים ולכן היה היחיד שאיתו אף פעם לא העלתי בדעתי לשכב, ניתק איתי קשר לא מזמן, אחריי שנים של ידידות קרובה, בגלל שהתייאש ממני ולא יכל לקבל את אורח החיים שלי. ג הייתה החברה הכי טובה שלי. התרחקנו בגלל הרבה סיבות אבל הסיבה הסופית שגרמה לנו לנתק כל קשר, קשורה לסקס. מוטיב הסקס משתלט לי על החיים.

אולי תציעו לי "בפעם הבאה פשוט תאמרי לא", אבל לא נראה לי שמישהו מבין, עד כמה אני כבר לא סומכת על עצמי. אלף פעם הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אומר לא. אני תמיד אחר כך מתפתה לחזור לסטוצים, ואחריי זה ממציאה לעצמי תירוצים והצדקות. גם היום מצאתי את עצמי מבטיחה לעצמי. זה לא אומר שאני אקיים.

הלוואי ויכולתי לסמוך על עצמי.

שלכם,

נונה.