היי לקוראיי,

הקוראים הקבועים בבלוג שלי, בוודאי זוכרים שלא מזמן נתקלתי בבוריס האקס שלי באוטובוס. בוריס ואני היינו ביחד לפני כמעט שנתיים. הוא היה הראשון איתו שכבתי. בסך הכול, היינו ביחד חודשיים וחצי ואז נפרדנו בצורה מכוערת. אחריי הפרידה כעסתי עליו מאד במשך כמה חודשים. בערך חצי שנה אחריי הפרידה, נפגשנו במקרה באוטובוס, דיברנו וליבנו את הדברים בננו. מאז היחסים בננו מבוססים על זה שאנחנו נפגשים פעם בערך בחמישה חודשים במקרה באוטובוס ואז מדברים וצוחקים.

בכל מקרה, כשנתקלנו אחד בשניה בפעם האחרונה, אז לא רק דיברנו, אלא גם החלפנו מספרי טלפון. סתם כדיי לדבר לעיתים יותר קרובות. מאז יצא לנו לדבר המון. בוריס הודה בפניי שאני הייתי הבחורה היחידה שאיתה שכב. זה לא הפתיע אותי במיוחד. כשהיינו ביחד הוא נהג לומר ללא הפסקה, ששכב בעבר עם שש בחורות, ותמיד הייתה לי תחושה שזה לא הגיוני ושהוא משקר. עתה קיבלתי את ההוכחה הסופית.

אני ובוריס הפכנו לידידים. לפני כמה ימים באתי אליו. היה ממש כיף לראות את אימא שלו. אני מתה על האישה הזאת. כשאני ובוריס נפרדנו - התבאסתי יותר על זה שאני והיא כבר לא נהיה קרובות, מאשר על זה שאני ובוריס לא נהיה יותר קרובים. גם היא מתה עליי. היא כל כך שמחה לראות אותי כשבאתי. הביאה לי חיבוק ענק. כפרעליה.

אני ובוריס ישבנו וניהלנו שיחה של שלוש שעות. היה ממש נחמד ומעניין. עידכנו אחד את השניה במה התחדש זה בחיי זו בשנתיים האחרונות. אחר כך יצא לנו לרכל קצת על אנשים אחרים. בוריס סיפר על איזה חבר שלו, ששוקל להפרד מהחברה שלו, כי אין להם על מה לדבר. מסתבר שהבחורה המדוברת לא מבינה כלום בפוליטיקה ולא יודעת מה נעשה סביבה במדינה. לא רק שהיא לא מבינה בפוליטיקה - אין לה כמעט ידע כללי. אמרתי לבוריס שאני לא מבינה למה זה אומר שאין על מה לדבר איתה. גם לי אין שמץ של מושג בפוליטיקה ואני בכלל לא יודעת מה נעשה סביבי במדינה ובכל זאת אני מדברת עם אנשים שעות על גביי שעות כל יום ומעדכנת בלוג בתדירות של בערך אחת ליומיים, בפוסט שבדרך כלל אורכו שלושים פסקאות.

בוריס שאל על מה אני מדברת עם החברים שלי. אמרתי שכל החברים שלי, הם ללא יוצא מהכלל, לא קשורים אחד לשני ולכן כל הפגישות שלי הם אחד על אחד. אנחנו מדברים בעיקר על החיים שלי ועל החיים של הבנאדם שמולי. לא תמיד זו חייבת להיות שיחה של חפירות על ניתוח אופי. לפעמים אנחנו גם סתם צוחקים על שטויות שקשורות לחיינו, למשל כל הבדיחות על עמי ותמי, השדיים שלי.

בוריס שאל אם אנחנו אף פעם לא מדברים על נושאים כלליים. חשבתי על זה לרגע. על מוזיקה אין שום אפשרות לדבר איתי, כי אני לא מבינה במוזיקה בכלל. אני אף פעם לא יודעת איזה שיר חדש יצא, מי מככב בראש מצעד הפזמונים, או איזה זמר שולט כרגע בתעשייה. אני גם לא מכירה הרבה שירים. על פוליטיקה גם אין שום אפשרות לדבר איתי, כי אני לא מבינה בפוליטיקה בכלל. רק לפניי יומיים גיליתי במקרה שהנשיא שלנו הוא שמעון פרס. על כדורגל מן הסתם אי אפשר לדבר איתי, אבל בקטע הזה אני בחורה טיפוסית.

אמרתי לבוריס שזו אחת הסיבות העיקריות שאני מעדיפה מפגשים אחד על אחד, על פניי מפגשים של חבורות. כשנפגשים בחבורה אז אין אפשרות לדבר על נושאים אישיים, אלא רק להרביץ צחוקים ונושאים כלליים של מצב החסה בשטחים. אני שונאת שיחות חולין. אני מאד אוהבת לצחוק, אבל לרוב אני והחברים שלי צוחקים על עצמנו או על אנשים אחרים.

בוריס אמר שהוא היה משתעמם, לקיים קשר רצוף עם בנאדם כשכל הקשר מושתת אך ורק על נושא אחד - החיים שלנו. אמרתי לבוריס שזה תחום מאד גדול. בוריס שאל מה בעצם תחומיי העניין שלי, אם אני לא שומעת מוזיקה ולא מתעניינת בפוליטיקה או בספורט.

אמרתי לבוריס שאני מאד אוהבת לקרוא ספרים ומאד אוהבת לראות סרטים. מעולם לא הורדתי סרט באינטרנט אבל ראיתי אינספור סרטים בטלוויזיה ובקולנוע. טוב, הנה מצאנו נושא שעליו אני מדברת לפעמים (אגב, יש בצד הבלוג רשימה של בערך 250 סרטים שראיתי ובערך 200 ספרים למבוגרים שקראתי. כל אחד ואחד מהם מומלץ בחום).

דיברנו קצת על סרטים ועל ספרים, דיברנו קצת גם על נושאים אחרים ולקראת חצות נפרדנו בחיבוק גדול והלכתי לביתי. יצא לי לחשוב על מה שבוריס אמר. יכול להיות שבאמת מפריע לאנשים שחסר לי קצת יידע כללי, אבל אני לא הולכת להרחיב אותו רק כדיי לרצות מישהו. אם אני ארצה להרחיב אופקים בתחום מסוים - זה יהיה רק למעני.

לאחרונה נעשיתי בכלל תולעת ספרים. יש מבצע מעולה מעולה מעולה ב"צומת ספרים." ארבעה ספרים במאה. תבינו שמדובר על ספרים רבי מכר נהדרים שעולים לרוב 80 שקל ואני שמחה כשיש עליהם הנחה שאחריה אני צריכה לשלם 64. תארו לעצמכם איזה כיף היה בשבילי לשלם רק 25 לספר. כבר קניתי במבצע פעמיים. קניתי ביום ראשון ארבעה ספרים והיום עוד ארבעה ספרים. בימים האחרונים קראתי מאות עמודים ליום, או ליתר דיוק מאות עמודים בלילה, מבלי להרים את הראש מהספר. עד כדיי כך היו מעניינים הספרים.

ביום ראשון, כאמור, קניתי ארבעה ספרים ב"צומת ספרים". שניים מהם בחרתי כי אני אוהבת את הסופר שכתב אותם, ושניים מהם בחרתי כי קראתי את תקציר העלילה והעלילה עניינה אותי.

קניתי את "חף מפשע" כי זה של ג'ון גרישם. פעם, לפני כמה שנים, הצבתי לעצמי למטרה לקרוא את כל הספרים של ג'ון גרישם שתורגמו לעברית. עמדתי בזה בהצלחה וכבר בכיתה י חיסלתי את כל ספריו. הוא הוציא לאחרונה את "חף מפשע" וחשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה להשלים פערים. הספרים של ג'ון גרישם הם ספרי מתח, שרובם מתרחשים בבית המשפט.

קניתי את "כל מי שנחשב" של לורן וייסברגר. בחרתי בספר בגלל הסופרת. היא סופרת מעולה. אני יודעת כי היא זאת שכתבה את "השטן לובשת פראדה", הספר שיש עליו גם סרט. לפני כמה חודשים קראתי את "השטן לובשת פראדה" ואהבתי את סגנון הכתיבה. גם "כל מי שנחשב" לא מאכזב. קראתי את 342 העמודים שלו בשניי לילות, מרוב שהספר ריתק אותי. מדובר על בחורה בת עשרים ושש שלא מרוצה מהעבודה שלה בבנק. בהחלטה של רגע, היא מתפטרת. כעבור תקופה מסוימת היא מוצאת עבודה שמאפשרת לה להסתובב עם סלבריטאים, אבל המחיר הוא גבוה. אני לא אפרט יותר, כדיי לא להרוס למי שרוצה לקרוא את הספר.

קניתי את "אלא אם כן" של קרול שילדס ואת "דיבה" של חנה גולדברג. אני לא מכירה את שתיי הסופרות, אבל קראתי את העלילה בגב הספר והיא סיקרנה אותי. ב"אלא אם כן" מתוארת אם שביתה מחליטה לנשור מהקולג' ולנתק קשר עם המשפחה. הדבר מעורר באימא כל מני תהיות ובסופו של דבר היא לומדת כמה דברים על עצמה. ב"דיבה" מדובר על אישה שיש לה בית, בעל ובן ובכל זאת היא בוחרת לגור ברחוב. אני חושבת שהלילה אני אקרא את "דיבה" ואבין מה גורם לאישה לעשות צעד מטורף כזה.

אגב, לא התחלתי בקריאת הספרים הללו, לפני שסיימתי לקרוא בפעם החמישית את "בחורים טובים" של שרה אנג'ל. בעיניי היא פשוט מלכה. סופרת מעולה מעולה מעולה. קראתי עוד הרבה ספרים שלה, למשל "שנת החתול", "נקמה" ומלאך או שטן." ב"בחורים טובים" היא כותבת על עולם הפשע הישראלי, בצורה מדהימה. בספר משולבים גם קטעי מין נועזים, שגרמו לי לטפטף בתוך התחתונים שלי. העלילה מרתקת. הדבר היחיד שיש לי ביקורת עליו, זה שיש יותר מדי דמויות. נורא קשה לי לזכור איזו דמות היא מי, כשבכל פרק בערך נוספת דמות אחרת. זה גורם לי להתבלבל. חוץ מהקטע הזה אין לי טיפת ביקורת על הספרים שלה. רק טיפ: אל תקראו אותם לפני השינה. הם מותחים בטירוף ולא מאפשרים להניח את הספר מהידיים. זה נורא בעייתי כשרוצים לישון בשלב כלשהו. אגב, "מלאך או שטן" מדבר על החיים של שרה אנג'ל עצמה. מסתבר שהיא הייתה נשואה למישהו מהעולם התחתון וישבה במשך שנים בכלא. עכשיו אני מבינה מאיפה שאבה את ההשראה לספריה.

ספר שאני מאד אוהבת זה "שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו. לא סתם הספר התפרסם כל כך. העלילה מתרכזת בילדה בת 13, שההורים שלה הביאו אותה לעולם רק כדיי שאחותה תילחם בלוקמיה שלה. הספר עוסק בסוגיה הסבוכה הזאת. מאד מעניין. גם מאד אהבתי שהספר נכתב מנקודות מבט שונות. כל פרק מנקודת מבט של דמות אחרת.

עוד ספר שאני מאד אוהבת, שגם הוא נכתב מנקודות מבט שונות, זה "הצד השלישי של הסיפור" של מריאן קיז. מריאן קיז היא סופרת מעולה בעיניי. את כל 600 ומשהו העמודים של "הצד השלישי של הסיפור" קראתי תוך 24 שעות, ביום כיפור של שנה שעברה. עד כדיי כך הספר ריתק אותי. אני ממליצה עליו בחום אבל חוששת שאולי בנים פחות יהנו ממנו. לא יודעת למה. תחושת בטן שלי.

בגלל ש"הצד השלישי של הסיפור" ריתק אותי - סמכתי על זה שגם "יש שם מישהו" של מריאן קיז יהיה ספר טוב. צדקתי. העלילה מדברת על אישה שנפצעה בתאונת דרכים, בה בעלה נהרג. ממש רואים את כל התהליך שהיא עוברת. האישה הזאת באה ממשפחה של חמש אחיות ולכן יכולתי להזדהות איתה באיזשהו מקום.

לאחרונה יצא לי לקרוא את "עזר כנגדו" של נעמי רגן. בגלל שקראתי פעם את "הברית" של נעמי רגן ואהבתי את הספר - אז הנחתי שאני אוהב גם את "עזר כנגדו." "עזר כנגדו" קצת איכזב אותי. זה ספר נחמד והעלילה דיי מעניינת, אבל משהו שמאד הפריע לי שזה שאני לא מבינה חלקים גדולים מהטקסט. זה מהסיבה הפשוטה שהיה מדובר על כל מני מנהגים ביהדות ומצוות. אני באה מבית שומר מסורת ויצא לי לעסוק בדת ויהדות בימיי חיי - אז אם אני לא הבנתי חלקים מסוימים, אדם חילוני לגמרי בכלל לא יסתדר עם הספר הזה. מצד שני, אם כל הספר נעמי רגן תכתוב הסברים - זה עלול לגרוע מהעלילה. טוב, נו. אולי הספר נועד לקהל יעד מסוים.

זוכרים שלא מזמן עשיתי חפיפה לעבודה בחנות ספרים? זה לא הסתדר כי בעל החנות התנהג כמו, פשוטו כמשמעו, חולה נפש. הייתי בחפיפה בסביבות שעה וחצי ואז החלטתי שזה לא בשבילי ואמרתי לו שאני הולכת ושאני רוצה רק לקנות ספר לפני שאצא מהחנות. לאות תודה על הנסיעות, הזמן והמאמצים שהשקעתי - בעל החנות נתן לי את הספר במתנה. מדובר על "רבע עוף" של הדס מטס. בחיים לא שמעתי על הסופרת הזאת לפני כן. אחלה ספר. בהתחלה קצת התקשיתי להתחבר אליו, אבל נתתי לו עוד הזדמנות ומהר מאד שקעתי לתוכו. מדובר על אישה שיש לה את כל הסיבות להיות מאושרת - שניי ילדים מקסימים, בעל, הכרה מקצועית, חופשות אקדמיות ארוכות וחיי נישואים יציבים ובטוחים. היא, בכל זאת, לא מאושרת. מה שמונע ממנה את האושר זה שהיא שמנה ומאד קשה לה לעשות דיאטה.

אני זוכרת שלקראת סוף היזיזות עם גוליבר, כשהתחלתי לאט-לאט להיות מודעת לכך שיש לי רגשות כלפיו, נתקלתי בספר "מר אולי" של ג'ין גרין. הספר מתאר אישה שנמצאת בסוג של יזיזות. הם לא קוראים לזה ככה (אולי כי הספר מתורגם מאנגלית ובאנגלית אין מילה מקבילה ל"יזיזות") אבל מאד בולט שזה בערך העניין. הלבטים שלה לגביי הבחור, הזכירו לי נורא את הלבטים שהיו לי עם גוליבר. הספר מתאר כיצד היא מתלבטת בין שניי גברים. אחד שמציע לה עושר ואחד שמציע לה לעשות חיים משוגעים. מומלץ בחום. יש שם גם כמה קטעי סקס מאד מחרמנים.

"נ.ב אני אוהב אותך" של ססיליה אהרן זה ספר מקסים. מדובר על אישה שבעלה נפטר. לפני מותו, הוא הכין לה עשרה מכתבים. מכתבים שמיועדים להפתח באחד בכל חודש, ומדריכים אותה בחייה החדשים. הוא שולח אותה לשיר קריוקי במועדון לילה, לחופשה בספרד, לקנות מנורה חדשה לשולחן הכתיבה, למצוא אהבה ולהתאהב. כל מכתב, שמסתיים במילים: "נ.ב. אני אוהב אותך" מעודד את האישה.

"תרה" של צרויה שלו מתאר חיים של אם ובנה. אלה, ארכיאולוגית בת 36, מחליטה בפתאומיות לפרק את המשפחה הקטנה שלה, למען פנטזיות של חופש ואי תלות. ההחלטה הזו מטילה אותה למערבולת של אשמה וספקות, המתגברת דווקא כשהיא נקשרת לעודד, פסיכיאטר שגם משפחתו התפרקה.

אני מאד אוהבת את סטיבן קינג. הוא כותב ספרי אימה למבוגרים. קראתי המון ספרים שלו שתורגמו לעברית. "זה", "מיזרי", "דברים שצריך", "המשחקים של ג'רלד", "רוז מאדר" ועוד ועוד. "זה" זה הספר הכי ארוך שקראתי בחיים שלי. זה גם אחד הספרים הכי מפחידים שקראתי איי פעם. העלילה מתפרשת על חבורה קטנה, בילדותם ואחר כך בבגרותם, שנלחמים ביצור מרושע. אני מאד לא מתחברת למדע בדיוני או פנטזיה, אבל לא מדובר פה על מדע בדיוני או פנטזיה. הרגשות כל כך אמיתיים והדמויות כל כך אמיתיות, שכבר התחלתי להשתכנע שהיצור הזה קיים. "דברים שצריך" זה פשוט ספר חובה בעיניי. פריאר מי שיוותר עליו. לוקח הרבה זמן לקלוט איך הכול מתחבר, אבל זה ממש שווה את זה. ל"משחקים של ג'רלד" פחות התחברתי מלספרים האחרים, אבל גם הוא ספר טוב בעיניי. "רוז מאדר" זה ספר מדהים ומעורר מחשבה. הוא גם מפחיד אחושילינג. מדובר על אישה מוכה.

היום, כאמור, קניתי ארבעה ספרים נוספים. בין השאר, קניתי את "סיפורה של ליסי." מסתבר שזה ספר חדש של סטיבן קינג, שהוא לשם שינוי לא ספר אימה. אני מאד מסתקרנת לקרוא אותו כבר. ידיד שלי סיפר לי שזה ספר טוב. הספרים היחידים איי פעם, שקראתי שהם של סטיבן קינג ולא ספרי אימה הם "בית צבוע" (שגם בו יש קטעים מפחידים למדי. אגב, עשו על זה גם סרט) ו"על הכתיבה" שעוסק בחייו האישיים של סטיבן קינג ונותן טיפים לכתיבת ספרים.  עריכה מאוחרת ב6.12: כרגע גיליתי ש"בית צבוע" זה של ג'ון גרישם ולא סטיבן קינג. סליחה. טעות שלי.

בנוסף, קניתי היום את "ככה לא בונים חופה" של טל בניה. זה הספר הראשון שלו, אז אין לי מושג אם אני אוהב את סגנון הכתיבה. קראתי את העלילה בגב הספר והיא מצאה חן בעיניי. מדובר על בחור שגר בתל אביב ויוצא לדייטים, כשהוא משלב תובנות על העולם.

קניתי היום גם "בתו של שומר הזכרון" של קים אדוארדס. בחיים לא שמעתי על קים אדוארדס אבל קראתי את העלילה בגב הספר ומצא חן בעיניי. מדובר על שנת 1964. אישה ילדה תאומים. הבן יוצא בריא וחסון, אבל הבת יוצאת כשעיניה כלפיי מעלה. האב מחליט למסור את הבת למוסד ולא לספר לאישתו על קיומה של הבת.

בנוסף, קניתי גם את "עד שאמצא אותך" של ג'ון אירווינג. אני סומכת על זה שהספר יהיה טוב, בגלל שקראתי בעבר ספר של ג'ון איוורינג. קראתי את "אלמנה לשנה אחת" ומאד מצא בעיניי. העלילה מעניינת והכול. גם הכתיבה טובה. הדבר היחיד שיש לי להגיד נגד הכתיבה של ג'ון אירווינג ב"אלמנה לשנה אחת" זה שהוא נתן יותר מדי פרומואים להמשך הספר. כבר בפרק הראשון כתוב:"אד עדיין לא ידע שבעוד 12 שנה יתאהב ברות". אז אם אד עדיין לא ידע - למה אנחנו צריכים לדעת???פסקאות על גביי פסקאות כאלה. אני מקווה שזה לא יהיה ככה ב"עד אמצא אותך."

קראתי את רוב ספריו של רם אורן. למשל, קראתי את "נסיכה אפריקנית", "פיתוי" ו"חוה ואדם". אני לא הכי מתה על רם אורן. העלילות של הספרים מעניינות בעיניי, אבל אני לא מתה על סגנון הכתיבה. עם זאת, אני ממשיכה לקרוא את הספרים שלו כי הם אחלה בתור ספרים לפני השינה.

"במרחק נגיעה" של קריטס סיטנפלד מאד השפיע עליי. מאד הזדהיתי. מדובר על ילדה שחיה בפנימיה יוקרתית, ומתקשה להסתדר בחברה. הספר כתוב בצורה מרתקת ואני חושבת שהרבה אנשים יזדהו איתו בקלות.

אורי אדלמן מלך בעיניי. "משוואה עם נעלם" ו"בסימן ונוס" אלו ספרים מעולים. הם מותחים ומרתקים וגרמו לכך שלא אוכל להניח אותם, עד שסיימתי לקרוא הכול. יש גם קטעים ממש מחרמנים. אני חושבת שבנים מאד יאהבו את הספרים של אורי אדלמן. אגב, מעלילת "בסימן ונוס" עשו מיני סדרה עם יהודה לוי בדמות הראשית וגורי אלפי בתור השוטר.  מעניין לראות את זה.

אני מסוגלת להמשיך ככה עוד שעות על גביי שעות ופסקאות על גביי פסקאות. יש עוד המון ספרים שאני אוהבת, המון סופרים שאני אוהבת ויש לי עוד המון מה לומר, אבל הפוסט הזה גם ככה ארוך מדי. אני ממליצה בחום לקוראיי בלוגי לקרוא את הספרים האלה. לכו גם לראות את רשימת הספרים בצד הבלוג שלי. קשה לי להאמין שלא תתחברו לאף אחד מהספרים ברשימה הזאת.

ואם כבר בהמלצות עסקינן:

היא כותבת בצורה נפלאה ועמוקה.

היא משעשעת.

אני מתה עליה.

היא מקסימה.

היא מחרמנת לי את הצורה.

הוא מלך!

הוא כותב לעניין.

היא כותבת קצר וקולע.

ועל הכתיבה שלו תמיד הייתי חולה.

חג חנוכה שמח!

שלכם,

נונה.