אהלן וסהלן לכל הבאים תחת קורת בלוג זה,

לפני שבועיים מישהו שלח לי מייל מרגש. הבחור המדובר הוא קורא קבוע בבלוג שלי. הוא כתב את המייל, כדיי להביע את הערכתו כלפיי הכתיבה שלי. החזרתי לו מייל, בו הודיתי לו. הוא החזיר לי מייל בחזרה. נוצרה בננו התכתבות ארוכה במיילים, ואחר כך העברנו את ההתכתבות למסנג'ר. יצא לנו לדבר המון במסנג'ר והוא גם שלח לי כל מני קטעים שכתב בוורד. גיליתי שמדובר באדם משעשע מאד, אינטלגנטי מאד ונחמד מאד. נורא נהניתי להתכתב איתו. לפני כמה ימים החלפנו מספרי טלפון. היה כזה כיף ללכת לישון כל לילה בחיוך, אחריי שיחות נפש ארוכות איתו, שכללו גם צחוקים. אגב, אני לא רוצה להמשיך לקרוא לו "הבחור". אני חושבת שאקרא לו בבלוג פ.

במוצ"ש האחרון היה לי ערב פנוי, והצעתי ל-פ להפגש אותו. הוא גר בתל אביב. פ הסכים בשמחה. מכיוון שהתעכבתי קצת ופספסתי אוטובוסים - נוצר מצב שאאלץ להעביר שעתיים בדרכים, רק כדיי להיות בתל אביב שעתיים ואז להיות שוב שעתיים בדרכים, כדיי שאספיק לחזור הביתה באוטובוס האחרון. בדרכי לתל אביב, התקשרתי ל-פ ואמרתי לו את זה. נדהמתי לחלוטין כשהוא הציע, בשיא הטבעיות, שהוא יחזיר אותי הביתה, כדיי שלא נהיה לחוצים בזמן. מדובר על נסיעה של לפחות שעה הלוך ולפחות שעה חזור. נדהמתי מהנדיבות שלו. כבר אמרתי ש-פ ממש בחור נחמד?

הוא בא לקחת אותי מהתחנה המרכזית ואז נסענו לחניה של ביתו, כדיי ללכת לבית קפה שכונתי. מסתבר שחוש ההתמצאות של פ איום ונורא כמו שלי. חשתי הזדהות עמוקה, כשראיתי שהוא נאלץ להשתמש ב GPS רק בשביל הדרך שבין התחנה המרכזית לביתו. הגענו לבניין שלו, החנינו את האוטו ואז הלכנו לבית קפה. היה ממש ממש ממש נחמד. מזמן לא היה לי כל כך נחמד. אכלנו ודיברנו וצחקנו. בהחלט ניכר שהוא מאד מעריך אותי. הוא ממש הסתכל עליי בעיניים מעריצות. גם אני נורא נהניתי בקרבתו.

אחריי שסיימנו לאכול, התחלנו להסתובב בתל אביב. דיי ביאס אותי להסתובב על מדרכות, אז התלבטנו לאן נלך. החלטנו לבסוף ללכת לביתו כדיי להמשיך לדבר, אחריי שהוצאתי ממנו הבטחה שלא יאנוס אותי (תראו, פ בחור מקסים, אבל כולנו מכירים סיפורים על בחורות שנפגשו עם אנשים שהכירו באינטרנט וזה נגמר באונס אכזרי. יש לי שיטה לוודא שהאנשים שהכרתי באינטרנט ואחר כך נפגשתי איתם לא אנסים או/ו רוצחים. השיטה היא כזאת: אני פשוט שואלת אותם אם הם אנסים או/ו רוצחים וגורמת להם להבטיח לי שלא יאנסו אותי ולא יבתרו את גופתי לחתיכות קטנטנות. נכון אחלה שיטה? הריי ברור שהם יגידו את האמת בנוגע לזה).

ישבנו אצלו כמה שעות ודיברנו. תוך כדיי שיחה, התחלנו להמרח קצת אחד על השניה. חלצנו נעליים, התכרבלנו ביחד ו-פ ליטף לי את השיער. אחר כך שמתי עליו רגליים והצטמררתי כולי מעונג כשהוא התחיל לעסות את כפות רגליי במיומנות. אחר כך התנשקנו. יותר מאוחר התחלנו להתמזמז. הספה שעליה היינו הייתה קצת קצרה מדי - אז עברנו למיטה בחדר השינה, ושם המשכנו להתמזמז בטירוף, וגם הגענו למצב של עירום מלא. היה ממש כיף. מזמן לא נהניתי כל כך. פ הוא בדיוק הטעם שלי במיטה. הוא גם יודע להיות רך, מלטף, קורא בשמות חיבה ועדין, כמו שאני אוהבת וגם יודע לשחק משחקי שליטה ולהכניס ספנקינג, כמו שאני אוהבת.

פתאום הסתכלנו על השעון וראינו שחמש וחצי בבוקר. כמה שהזמן רץ מהר כשנהנים. האמת שזה יצר ממש בעיה. אני הייתי חייבת להיות בעבודה בחנות בעירי, בשעה עשר בבוקר. לא יכולתי ללכת לעבודה ישר מהבית של פ. הייתי חייבת לעבור בבית שלי, כי שם היה המפתח לחנות. חוצמזה, הייתי צריכה את ביתי כדיי להחליף בגדים, לאסוף את השיער ולהוריד את האיפור (נראה לכם שיש בבית של רווק שגר לבד, מסיר איפור, בגדי נשים וגומיה לשיער?)

התלבטנו ביחד מה לעשות ואז אני הצעתי את הדבר הבא: אני אשאר אצלו עד שמונה בבוקר. בשמונה הוא יסיע אותי הביתה. אני אגיע הביתה בתשע, אתארגן מהר, אקח את המפתח לחנות ואז אקח אוטובוס לעבודה ואספיק להגיע לשם בעשר. פ הסכים להצעתי. המשכנו להתמזמז, לדבר, לצחוק ולהנות מכל רגע. קצת לפני שמונה קמנו, התלבשנו ו-פ הסיע אותי לעירי.

כפי שקוראי בלוגי יודעים, גם חוש ההתמצאות שלי וגם חוש ההתמצאות של פ איום ונורא (מה זאת אומרת אתם לא יודעים? הריי כתבתי את זה בפסקה השלישית בפוסט זה!). בזכות הGPS הצלחנו להגיע עד הכניסה לעירי בלי בעיה, אבל אז הGPS התחיל להשתגע, ונתן הוראות מבלבלות. אני מתביישת להודות שחוש ההתמצאות שלי מספיק נורא - כדיי שלא אדע להדריך איך מגיעים מהכניסה לעירי לבית שלי. כך נוצר מצב שהלכנו לגמרי לאיבוד. הסתובבנו במעגלים בעירי ושוב ושוב עלינו על דרכים לא נכונות. שננו היינו מותשים אחריי לילה בלי דקה שינה, מה שהקשה על פ עוד יותר את הנהיגה.

בסופו של דבר הצלחנו להגיע אכשהו לביתי. השעה הייתה כבר 9.57 ואני הייתי חייבת להיות בעבודה בעשר. היה כבר ברור לגמרי שאאחר. השאלה היחידה הייתה כמה אאחר. שטפתי את עצמי במהירות (לא התקלחנו ביחד כי ידענו שזה יגרום לנו להתחיל להתמזמז שוב, אז רק נתתי ל-פ לצפות בי), בחרתי בגדים מהר, התלבשתי מהר, הסתרקתי מהר, שתיתי קפה מהר ואז יצאנו מהבית מהר. פ המקסים הסיע אותי לעבודה ואז חזר לתל אביב, לביתו לישון. הייתי דיי זומבי כל היום בעבודה, אבל אני חושבת שזה היה שווה כל רגע.

אני יודעת שהסיפור הזה נשמע מהצד איום ונורא, בין השאר כי פ בן 30. אני יודעת שזה נשמע רע שבחורה בת 20 הכירה מישהו בן 30 דרך האינטרנט, שבועיים אחר כך נפגשה איתו, ואז הלכה לבית שלו והתחרמנה איתו בעירום מלא. אני יודעת. אני לא מטומטמת. אבל מה אכפת לי איך זה נשמע מהצד? כפי ש- פ ניסח את זה:"אנחנו מהאמצע ולא מהצד ואנחנו יודעים שבמה שהיה שם - לא היה שום דבר רע." אני מתכוונת ללכת על פי הגישה הזאת. אני מהאמצע, לא מהצד ולכן אני יודעת יותר טוב מכל אחד אחר מהצד, את האמת על מה שהלך שם.

אני לא יודעת מה יעלה בגורלנו. אני יודעת ש-פ חושב שאני אינטלגנטית מאד, יפהיפיה, סקסית, מצחיקה, מיוחדת ומישהי שכיף להיות איתה. אני יודעת שאני חושבת שהוא נחמד, נדיב, משעשע, חכם, מיוחד, ומישהו שכיף להיות איתו. אני גם יודעת שיש בננו התאמה מינית. אבל מי יודע מה צופן העתיד? החיים שלנו שונים מאד.

אני יצאתי לעולם האמיתי לא מזמן. אני מרוויחה 18 שקל לשעה ושמחה להרוויח עוד כמה שקלים (פירוט בהמשך הפוסט), בזמן שלו חברת הייטק משלו, הוא מחליט מתי יילך לעבודה ומקבל בממוצע 250 שקל לשעה. זו כמובן סתם דוגמא. יש עוד דוגמאות רבות: למשל זה שאני הייתי צריכה לשקר להורים שלי שהלכתי לישון אצל חברה, בזמן שהוא גר לבד ולא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. מן הסתם גם אני יכולה לבוא אליו הביתה, אבל הוא לא יכול לבוא אליי אף פעם. אימא שלי לא נותנת לי לסגור את הדלת עם בחורים בסביבות גיל 20 אז היא תוריד לי את הראש, אם אני אביא מישהו שיש לו קצת שיער שיבה על הראש. אבל בעצם אני סתם מקדימה את המאוחר. פגשתי את הבנאדם בסך הכול פעם אחת. אני לא יכולה לדעת מה הולך לקרות עם בנאדם שפגשתי רק פעם אחת. קבענו להפגש שוב ביום חמישי. נראה כבר מה יהיה. בנתיים אני פשוט נהנית ואני מתכוונת לנצל את הזמן הקרוב כדיי להמשיך פשוט להנות.

בשבוע שעבר מצאתי עבודה חדשה. מדובר על עבודה בחנות קטנה, שמוכרת ציוד למטיילים. האמת שבחרתי בעבודה הזאת בתור ברירת מחדל. גם כי נמאס לי כבר לשבת בבית וגם כי כשעשיתי "בירור יתרה" בכספומט - נעשה לי שחור בעיניים. האמת שהתכוונתי להיות דיי מניאקית וללכת לעבוד בחנות הזאת רק שבוע-שבועיים, עד שיחזירו לי תשובה ממקומות עבודה אחרים. קצת התבאסתי שעוד פעם אני נכנסת למסגרת זמנית, אבל ידעתי שאם אמשיך לשבת בבית - גם אכנס למינוס שלא אדע איך לצאת ממנו וגם אתחיל להטיח את הראש בקיר מרוב שיעמום.

להפתעתי גיליתי שאני מאד אוהבת את העבודה ושאני גם טובה בה. משמרות עברו עליי בחיוך וגם הרווחתי המון בונוסים. יש להם שיטה מיוחדת למשכורת. שכר מינמום זה 19.95 אבל הבוסים שם משלמים 18 לשעה ובנוסף בונוסים על מכירות. מכיוון שכל מכירה מעל 100 שקל כבר מזכה בבונוס ומכיוון שהרוב הגדול של המכירות שם הם הרבה מעל 100 - יוצא לי לפעמים להרוויח אפילו 24 לשעה, כך שזה בסדר גמור.

יש לחנות הזאת שניי סניפים - אחד בקניון ואחד במרכז העיר. החנות בקניון הרבה יותר גדולה, יש בה עבודה רבה יותר ויש בה גם הרבה יותר לקוחות. החנות שם פתוחה מתשע וחצי בבוקר עד עשר בלילה. משמרת בוקר זה מתשע וחצי עד חמש, משמרת ערב זה משתיים עד עשר. רוב היום יש שניי מוכרים בחנות. לעומת זאת, בחנות במרכז העיר יש אך ורק מוכר אחד והיא פתוחה רק תשע שעות ביום, כלומר מעשר בבוקר עד שבע. אפשר דיי לצאת מהדעת בחנות במרכז העיר, כי היא קטנטונת בטירוף וגם כי יש מעט אנשים. בהתחלה חשבתי שאני אאלץ להעביר תשע שעות בבהיה בקיר ואשתגע לגמרי, אבל אז חשבתי על זה שגם בבית אני יושבת שעות מול שעות מול האינטרנט וספרים, אז מה ההבדל אם לעשות את זה בבית או בחנות? רק שבחנות אני גם מרוויחה על זה כסף. בעלי החנות רצו בתחילה שיהיה משהו קבוע שיעבוד כל השבוע בחנות במרכז העיר, אבל האחראי משמרת שיכנע אותם לחלק את העבודה בחנות ליותר מבנאדם אחד, כי אם בנאדם אחד יישב שם שש פעמים בשבוע תשע שעות ביום - הוא גם ירוויח פחות בונוסים וגם עלולים לאשפז אותו בבית חולים לחולי נפש. בעלי החנות הסכימו לחלק שם את ימיי העבודה, כך שיוצא שאני עובדת בערך שלוש פעמים בשבוע במרכז העיר ובערך שלוש פעמים בשבוע בקניון.

אולי העבודה בחנות סופסוף תהווה מסגרת קבועה. אולי סופסוף מצאתי את מקומי לשנה הקרובה, ואני אפסיק להחליף מסגרות בקצב מטורף. אולי סופסוף תהיה לי קצת יציבות, לפחות בתחום הזה בחיים. אני משתדלת לא לפתח יותר מדי ציפיות, כי אני בסך הכול עובדת שם שבוע. מי יודע מה צופן העתיד.

אחריי בערך שלושה חודשים של נתק - אני ואנג'ל השלמנו. כפי שהקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים, אנג'ל החליט לנתק ביינו לבינו את קשר הידידות שהיה לנו, לאחר שהפרתי את הבטחתי לו. הבטחתי לו שאני לא אתחרמן עם אף אחד במשך חצי שנה, לאחר שאני וגוליבר הפסקנו את היזיזות בננו. אפילו התערבנו על הההתנזרות בת החצי שנה הזאת. אנג'ל תמך בי המון לאורך השנים, כשקיבלתי החלטות מוטעות עם גברים, והוא אמר שהוא כבר לא יכול לראות מהצד איך אני הורסת את החיים שלי, ושאי אפשר לסמוך עליי, אחריי שהפסדתי בהתערבות. הפסדתי בהתערבות כשהתמזמזתי עם כתפי. 

אנג'ל פנה אליי במסנג'ר ואמר שהוא מתגעגע אליי וחושב שאנחנו צריכים לדבר. גם אני מאד התגעגעתי לאנג'ל. אמרתי לאנג'ל שההתערבות בזמנו לא הייתה הגיונית. אסור היה לי להבטיח לו שלא אתחרמן עם אף אחד חצי שנה. קו המחשבה שלי לא צריך להיות לא להתחרמן עם אף אחד חצי שנה ואז אחריי שישה חודשים ויום - לחזור להתחרמן עם כל העולם. קו המחשבה שלי צריך להיות לא להתחרמן לעולם ועד עם אף אחד, שלא יגרום לי להרגיש בנוח ושלא יכבד אותי. אנג'ל אמר שהוא מסכים איתי, אבל פשוט כועס ששברתי את המילה שלי מולו. התנצלתי על כך.

אמרתי לאנג'ל שאני לא מוכנה יותר לקבל את חוסר ההפרדה, שאפיין כל השנים את הידידות בייני לביינו וגם את הידידות בייני לבין כל אחד אחר. היה קיים חוסר הפרדה בין החיים האישיים שלי, לבין הקשרים שלי עם חברות וידידים שלי. זה היה בעיקר באשמתי. אני זו שהוציאה משפטים כמו:"אז אתה מרשה לי לעשות כך וכך..."פשוט שאלתי את החברים שלי איך לחיות כי לא סמכתי על עצמי, וכך נוצר מצב שהחברים שלי יכלו להרשות לעצמם לכעוס עליי, בגלל החלטות שקיבלתי בחיים האישיים שלי.

אנג'ל אמר שהוא מסכים איתי. יחד עם זאת, הוא אמר שאי אפשר לעשות הפרדה מוחלטת בין החיים שלי, לבין הקשר שלי עם חברות וידידים שלי. אם אני לא מכבדת את עצמי - איך מישהו אחר יכול לכבד אותי? אם אני מפרה את ההבטחות שהבטחתי לעצמי - איך אפשר לסמוך עליי שאקיים הבטחות שהבטחתי לחברות ולידידים שלי? כמו ש-ג אמרה לי פעם, הדברים האלה מציגים אותי כבנאדם חלש וגורמים לאנשים לא לכבד אותי, ואיך אפשר להיות ידיד של מישהו שלא מכבדים ושמתביישים בדרך חיים שלו?

אמרתי לאנג'ל שאני לא מתכוונת להכנס שוב לסטוצים מזוויעים כמו עם האורח מהקיבוץ לפני כמעט שנה, או כמו עם הבחור לפניי כמה שבועות. שאני חושבת שאין רע בלהתמזמז/לשכב עם מישהו שהוא לא החבר שלי, אבל שאני מתכוונת להתמזמז/לשכב אך ורק עם אנשים שמכבדים אותי ולא כאלה שמחפשים לנצל אותי. אנג'ל שמח לשמוע את זה ואמר שהוא מאד מקווה שהפעם אעמוד בהבטחתי. גם אני מאד מקווה שהפעם אעמוד בהבטחתי. הבטחתי את זה המון פעם בעבר ואף פעם לא עמדתי בזה.

אגב, מסתבר שגם לכתפי יש מה לומר על חיי המין שלי. לא מזמן הוא שלח לי מייל מחו"ל. הקוראים הקבועים שלי בוודאי זוכרים, שבייני לבין כתפי היה קשר מיני, ואז הוא נפגע כששכבתי עם מישהו אחר (שבי). שוב ושוב כתבתי בבלוג שכתפי נפגע לא כי יש לו רגשות רומנטיים אליי (באמת אין לו), אלא כי זה פגע לו באגו הגברי שלו.

כתפי רצה להבהיר לי במכתב שלא היה מדובר באגו גברי, אלא בכך שהוא דואג לי. הוא כתב שאני מאד מעריך אותי וחושב שאני בחורה על-רמה עם הרבה איכויות, ולכן הוא חושב שאני לא צריכה להיות "כלי לפורקן" לגברים. שהוא יודע שהרבה פעמים עשיתי סטוצים לא רק בגלל סיפוק החרמנות והכיף שבסקס, אלא גם ובעיקר כי הרגשתי שאני לא טובה לשום דבר אחר. הוא אמר שאין לו ספק שהגברים שהייתי איתם חושבים שאני "קלה להשגה" ושהם בוודאי גם סיפרו על זה לחברים שלהם, ואסור שדבר כזה יקרה. האמת שהמכתב הזה ממש ריגש אותי. אני ממש שמחה שכתפי מעריך אותי וחושב שאני בחורה על-רמה. יש משהו במה שהוא אומר. יש משהו גם בדבריי אנג'ל. אני באמת רוצה לשכב/להתמזמז רק עם גברים שמכבדים אותי.

מסיבות ששמורות עימי, אני שוקלת לסגור את הבלוג. מסתבר שהוא גורם לי המון נזק. אני צריכה לשקול את היתרונות מול החסרונות ולהחליט מה לעשות.

אל תשכחו לקחת מטריה אם יש סכנה שיירד גשם.

שלכם,

נונה.