היי לקוראיי,

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים את פ. פ הוא קורא קבוע בבלוג שלי, ששלח לי מייל כדיי להביע את הערכתו לכתיבה שלי. החזרתי לו מייל וכך נוצרה בננו התכתבות ארוכה במיילים. העברנו את ההתכתבות למסנג'ר ואחר כך התחלנו לדבר המון בטלפון. לאחר מכן החלטנו להפגש. נפגשנו, הלכנו לבית קפה, ניהלנו שיחת נפש ארוכה מלווה בצחוקים ואחר כך הלכנו לבית שלו והתחרמנו כל הלילה. כעבור כמה ימים שוב קבענו להפגש. שוב הלכנו לבית קפה, שוב ניהלנו שיחת נפש ארוכה ומלווה בצחוקים ושוב הלכנו לביתו. באותה פעם שכבנו.

לשננו היה מאד ברור שאנחנו מרגישים חיבור אחד לשניה. יש לנו ראיית עולם דומה, תובנות דומות על החיים וחוש הומור דומה. עם זאת, דבר עיקרי שהפריע לי מן ההתחלה זה הפרש הגילאים בננו. אני בת 20 והוא בן 30. חששתי שאנחנו נמצאים בשלב שונה מדי בחיים.

ביום שבת האחרון הלכתי ליומולדת של בוריס, ידידי ואקסי. יותר מאוחר, כשבוריס הסיע אותי לעבודה, הזכרתי את פ באיזשהו הקשר ואז בוריס אמר משהו שהשפיע עליי מאד. האמת שהוא ניסח את עצמו בדרך חסרת טאקט ומגעילה, אבל הבסיס לדבריו נכון. בוריס אמר:"ואי, זה מזה נשמע כמו סיפור גוליבר שתיים." בוריס התכוון לומר בדבריו שהקשר שלי עם פ מזכיר את הקשר עם גוליבר. בוריס שאל אותי מה אני רוצה מהיחסים עם פ. אמרתי לו שאני לא יודעת עדיין אם אני רוצה עם פ קשר רציני, ושזה מאד הגיוני שלא אדע אם אני רוצה קשר רציני, עם מישהו שפגשתי רק פעמיים בחיים. בוריס אמר שהוא מסכים איתי, אילו זה היה מקרה רגיל של מישהו שנפגשתי איתו פעמיים, אבל שמה שמשנה את הדברים, זו העובדה ששכבתי איתו. בוריס אמר שתחילת הסיפור בייני לבין פ נשמע בדיוק כמו תחילת הסיפור בייני לבין גוליבר. האמת שבזה הוא צודק במאה אחוז. במקרה של גוליבר לקחתי את העניינים בקלילות. לא ראיתי רע בלהפגש איתו ולשכב איתו, כשעדיין לא ידענו לאן הולך הקשר. הנה ציטוט מהפוסט שכתבתי אחריי הפעם הראשונה ששכבתי עם גוליבר: "אני גם לא בטוחה אם זו תקופה מתאימה בשבילי להכנס לקשר, אבל אין לנו לאן למהר. אנחנו יכולים בנתיים לבלות ביחד, לדבר, לצחוק ולהזדיין עד שנחליט לאן אנחנו רוצים לקחת את הקשר."

נזכרתי במשהו שכתפי אמר לי פעם. כתפי אמר שהרבה פעמים קורה שמכירים בחורה ורואים שכיף במחיצתה. אז יוצאים איתה ומדברים איתה ומתנשקים איתה ולפעמים גם שוכבים איתה ומנהלים שיחות טלפון ארוכות ומתוקות אל תוך הלילה, כל זה בזמן שעדיין לא בטוחים אם רוצים להיות איתה ורק איתה. אחריי כמה שבועות בוחנים את הקשר ואת הרגשות ומחליטים אם רוצים קשר רציני או שרוצים לחתוך. כתפי אמר שזה נשמע כאילו אני וגוליבר לקחנו את השלב הזה ומרחנו אותו שישה וחצי חודשים.

זה בדיוק מה שלא רציתי שיקרה עם פ. אל תבינו לא נכון. זה לא שאני בטוחה שאני רוצה איתו קשר רציני, וזה לא שכבר התאהבתי בו או משהו כזה, אבל כן ראיתי פה פוטנציאל לקשר רציני מתישהו ורציתי לדבר עם פ, כדיי לוודא שאני לא מבזבזת את הזמן שלי. רציתי לדעת אם גם מבחינתו יש מצב לכך שמתישהו יהיה בננו קשר רציני, או שזה פיזי בלבד מבחינתו. רציתי לדעת איפה אני עומדת. אני לא מוכנה להכנס שוב לקשר שבו הגבולות פרוצים. רציתי לדעת למשל, אם מחר אכיר מישהו והוא יחזר אחריי - האם מותר לי לשכב איתו? האם מותר לי לצאת איתו לדייט? וכנ"ל לגביי פ. רציתי לדעת אם כל פגישה בננו חייבת להסתיים בהכרח במיטה, או האם זה בסדר מבחינת פ לפעמים להפגש, לשתות קפה ואחר כך שכל אחד יילך לביתו.

ביום ראשון פ התקשר אליי. בהתחלה דיברנו על שלל נושאים אחרים. לא ידעתי איך להעלות את זה. לא רציתי להלחיץ אותו. אני יודעת שזה סוג של חציית גבול לעשות שיחת "יחסינו לאן" לבנאדם שפגשתי פעמיים בחיים, אבל זה גם סוג של חציית גבול לשכב עם בנאדם שפגשתי פעמיים בחיים.

ניסיתי להעלות את הנושא בעדינות. שאלתי אם הוא רוצה בימים הקרובים לבוא לעירי, ואז שנלך לבית קפה ושבסוף המפגש כל אחד יילך לביתו. פ הסכים וכך קיבלתי את ההוכחה הסופית לכך, שהוא לא מחפש רק לזיין אותי. בכל זאת לא נרגעתי. רציתי להבהיר את הדברים ולדעת איפה אני עומדת. לאט ובזהירות אמרתי לו כל מה שכתבתי בפוסט הזה. היה לי חשוב להדגיש שזה לא שאני כבר החלטתי שאני רוצה קשר רציני איתו וזה לא שאני מאוהבת בו. זה באמת נכון. אני פשוט רואה בו פוטנציאל לקשר רומנטי מחייב מתישהו בעתיד, ואני רוצה לדעת מה הוא מרגיש וחושב.

פ שקל את תשובתו ואז ענה לי במלוא הכנות. הוא אמר שנורא כיף לו בחברתי. שזה מדהים עד כמה ראיית העולם שלנו דומה וזה מדהים עד כמה אפשר לדבר איתי על דברים, שאי אפשר לדבר עם אנשים אחרים. הוא נתן כמה דוגמאות לשיחות נפש שהיו לנו, בהם חלקנו תובנות שלנו על העולם. הוא אמר שחוש ההומור שלי קורע אותו מצחוק ושהוא חושב שאני מיוחדת ומדהימה. יחד עם זאת, פ אמר שהוא לא חושב שנוכל להיות זוג רציני, בגלל הבעיה של פער הגילאים. הוא אמר:"איפה את רואה אותנו עוד שנתיים? אני עוד שנה-שנתיים ארצה להתחתן ולהקים משפחה ואת? את תהיי בת 21." האמת שהוא צודק במאה אחוז בקטע הזה. אני זוכרת שסיפרתי לקוצ'רית שלי על כל הדברים שאני חושבת שיפריעו לקשר שלנו, בגלל פער הגילאים, והיא פסלה את כל הדוגמאות שנתתי, מלבד הדוגמא הזאת.

אמרתי לפ שאני חושבת שהוא לא מספיק רוצה אותי, כדיי להלחם בקשיים שיצרו הנסיבות. נתתי לו כדוגמא את הפרידה שלי ושל י. י נפרד ממני מפניי שהוא אדם עסוק מאד. הוא עובד במשרה מלאה בהוסטל של אוטיסטים, הוא לומד פסיכולוגיה באוניברסיטה, הוא עובד גם בתור עוזר קוסם והוא גם איש משפחה מאד מסור. כש-י נפרד ממני, אז הוא אמר שהוא לא מסוגל להכניס עוד מחויבות לחיים שלו. שכשיש לו שעה פנויה - הוא רוצה להקדיש אותה לעצמו. הוא אמר שיש סיבה לכך שכבר חודש לא נפגש עם חברים. הוא פשוט לא רצה. מאד יכולתי להבין את הצעד הזה שלו. אני צריכה כמה שעות ביום בהם אני סוגרת את הדלת. זה רק אני והמחשב והדברים שאני רוצה לעשות עם עצמי. ל-י אין כמה שעות ביום. יש לו אולי כמה שעות בשבוע ואת הזמן הזה הוא להקדיש לעצמו. אני זוכרת מה אחותי אמרה לי אחריי הפרידה. אחותי אמרה שלפי דעתה, י לא מספיק רצה אותי. היא לא אמרה את זה כדיי להכאיב לי, אלא כדיי שאוכל להתגבר עליו יום אחד. היא אמרה שאם אראה את י בתור איזה אביר אציל נפש ואותנו בתור איזה רומיאו ויוליה שנסיבות טרגיות הפרידו בננו - אני בחיים לא אתגבר עליו, אבל אם אראה אותו בתור מישהו שלא מספיק רצה - אני אוכל מתישהו להמשיך הלאה.

פ אמר שהוא לא מסכים איתי. הוא אמר:"אני אסתכן בלהשמע קצת מתנשא ואומר שגם אני חשבתי בגילך שאהבה מנצחת את כל המכשולים." הוא נתן כדוגמא משהו שקרה לזוג חברים שלו. הגבר קיבל משרה טובה בחו"ל והאישה באה איתו. היא הייתה אומללה בחו"ל ולא היו לה שם חברות, בזמן שהגבר פרח בעבודה והיו לו גם חברים מהעבודה. פ אמר שאם יש נסיבות קשות מאד וזוג מחליט להלחם בכל מצב - נוצר מצב בו אחד מהם צריך לוותר על דברים בסיסים שהוא רוצה בחיים וכך הוא צובר מרירות כלפיי הבנזוג שלו. פ אמר שזה לא צודק, אבל אם זוג מחליט להשאר ביחד, למרות נסיבות קשות מדי, אז אדם אחד צובר כעסים על השני, מכיוון שלשני אין את אותן מטרות.

לאורך כל הקשר שלי עם פ, הרגשתי שיש בננו הבדלים מאד משמעותיים, מבחינת הצורה שאנחנו חיים את החיים שלנו. למשל, זה שאני מרוויחה 18 לשעה בזמן שלו יש חברה משלו, או זה שאני גרה עם אבא ואימא, בזמן שהוא גר לבד ומנהל אורח חיים עצמאי לחלוטין וכו וכו, אבל אף פעם לא הרגשתי בהבדלים בראיית עולם. זו הייתה הפעם הראשונה ש-פ אמר לי:"כשהייתי בגילך אז חשבתי..." אמרתי לו את זה. פ אמר שזה לא שהוא מתנשא, אלא שהוא פשוט רכש יותר נסיון. חשבתי על זה ופתאום קלטתי שהוא צודק. יש לי גם דוגמא. לפני פחות משנה, כשנכנסתי ליזיזות של גוליבר, עדיין לא הייתי מודעת לחשיבותם של גבולות ועדיין לא הייתי מודעת לחשיבותם של הגדרות. אינספור פעמים כתבתי בבלוג:"בשביל מה אנחנו צריכים את ההגדרה של זוג? אנחנו נפגשים בכל סופשבוע וסופשבוע, אנחנו מתכננים לנסוע ביחד לצפון, אנחנו מדברים המון בטלפון..." היום אני מבינה שזה בדיוק מה שדפק לנו את הקשר. גוליבר הסכים לתפקד כמו החבר שלי בתחומים מסוימים ולא הסכים לתפקד כמו החבר שלי בתחומים אחרים. זה בלבל אותי וגרם לי לא להבין למה אני יכולה לצפות ממנו. היום אני לא אכנס לקשר כזה, כי אני מודעת להשלכות. ראיית העולם שלי היא בדיוק אותו דבר כמו לפני שנה, אבל הנסיון גרם לי להגיע לתובנות חדשות. זה בדיוק המקרה איתי ועם פ. יש לו ראיית עולם כמו שלי, אבל ההפרש של העשר שנים - גרם לכך שבזמן שחלף הוא רכש יותר נסיון, והגיע לתובנות חדשות.

שאלתי את פ ממתי הוא יודע שהוא לא יכול להיות איתי בקשר רציני. אמרתי לו שיש הבדל בין מה שכתפי אמר לי (ראו פסקה רביעית), כלומר לפגוש בחורה, לבלות איתה ולשכב איתה ואז אחריי כמה שבועות להחליט שאתה לא רואה פה פוטנציאל לקשר רציני ולהחליט לנתק קשר, לבין לפגוש בחורה, לדעת כבר שאתה לא רואה פוטנציאל לקשר רציני ובכל זאת לשכב איתה. האופציה השניה נשמעת בדיוק כמו יזיזות. פ אמר שמההתחלה ידע שלא יוכל להכנס לקשר רציני עם בחורה בת 20, אבל שהשתדל להדחיק את זה, כי היה לו כל כך כיף בחברתי. הוא אמר שהוא יודע שיצא קצת טיפש.

היה לי חשוב להבהיר ל-פ שאני לא מתחרטת על כלום. אני לא מתחרטת שהכרתי אותו, לא מתחרטת שנפגשתי איתו ולא מתחרטת ששכבתי איתו. היה לי כיף. ליתר דיוק, היה לי מדהים. מאד נהניתי לשוחח איתו על דברים ברומו של עולם וגם על שטויות, מאד נהניתי לצחוק איתו ומאד נהניתי לשכב איתו. הוא התייחס אליי מאד יפה ובאמת שאני לא מתחרטת. פ אמר שהוא מרגיש בדיוק כמוני, רק שהוא מרגיש גם קצת טיפש שלא חשב על הדברים לעומק מוקדם יותר. אמרתי לו שזה בסדר.

עלתה השאלה של מה עושים הלאה. פ אמר שמבחינתו לא בא בחשבון שנמשיך לשכב, כשהמצב הוא כמו שהוא. הסכמתי איתו. יחד עם זאת, פ אמר שהוא מאד יתבאס לוותר על השיחות בננו ועל הפגישות בננו. הוא מאד אוהב את שיחות הנפש שלנו, הוא מאד אוהב את הדיבורים על התובנות שיש לנו על העולם, הוא גם מאד אוהב לצחוק איתי. אמרתי לו שאני מרגישה בדיוק כמוהו, אבל שזה לא הגיוני שניפגש עוד כמה ימים בתור ידידים אפלטונים לגמרי ושאני אדבר על בחורים אחרים והוא ידבר על בחורות אחרות. פ אמר שאני צודקת, מפניי שהוא יקנא. שאלתי:"למה?" בהתחלה הוא לא רצה לענות. התעקשתי לשמוע תשובה. פ אמר שהוא יודע שאין לו זכות לקנא. התעקשתי בכל זאת על תשובה. פ אמר:"כי באיזשהו מקום, באחוריי המוח, אני עדיין רוצה שתהיי שלי."

אמרתי לו שאנחנו כנראה זקוקים לתקופת צינון, ואז נוכל להיות ידידים. נתתי כדוגמא את את בוריס ואת שוקו. בוריס היה פעם החבר שלי. היה בננו קשר רציני והוא היה הבחור הראשון איתו שכבתי. נפרדנו בפרידה מכוערת ובמשך תקופה ארוכה אחר כך - לא יכולתי לשמוע את שמו מבלי להתמלא כעס. היום, לעומת זאת, אנחנו ידידים טובים ואין לנו שום בעיה עם זה. אני ושוקו היינו פעם יזיזים והיזיזות הזאת מאד פגעה בי. אחריי שסיימנו עם היזיזות - היה לי מאד קשה במחיצתו ואילו היום אנחנו בקשר מעולה ומתפקדים כמו החברות הכי טובות. אם מקרים קיצוניים כמו בוריס ושוקו, נפתרו אחריי תקופת צינון מסוימת, אז על אחת כמה וכמה אני ו-פ, שהיינו בקשר רק שבוע, נוכל להתגבר מתישהו על מה שהיה ולהיות ידידים.

פ שאל כמה זמן תקופת צינון נצטרך לדעתי. אמרתי לו שאני לא יודעת. שאין ספר חוקים. שנדבר כשנרגיש שהתגברנו על מה שהיה. גם ביקשתי ממנו שלא יטיל את כל האחריות עליי. שאם ירגיש יום אחד שהוא כבר התגבר ורוצה לדבר איתי - אז שלא יחכה שאני זו שתטלפן ראשונה. פ הבטיח.

המשכנו לדבר ולדבר. השיחה בננו ארכה יותר משעתיים. תקלטו שהמשכנו לדבר במשך יותר משעה, אחריי ש-פ כבר אמר שהוא לא רואה פוטנציאל לקשר רציני. אני מאד גאה בעצמי. למרות שהרגשתי כאילו חטפתי אגרוף בבטן - הצלחתי להמשיך את השיחה יותר משעה, ואפילו לצחוק על דברים מסוימים שקשורים לנתק הזה. לבסוף סיימנו את השיחה בהבעת הערכה אחד לשניה ובחיוך.

אני דיי מבואסת, אבל בטוחה לחלוטין שזו הייתה ההחלטה הנכונה. אני גאה בעצמי שניהלתי איתו את השיחה. זה אומר שהתבגרתי והחכמתי, מאז היחסים עם גוליבר. אני לא מוכנה יותר להיות באוויר. דבר נוסף: אני לא מוכנה יותר להיות במערכת יחסים שהיא שילוב של זוגיות ויזיזות. דוגרי, השיחה עם פ נשמעת כמו משהו שיכול להוביל ליזיזות: שניי אנשים שמאד מעריכים אחד את השניה ומאד כיף להם אחד בחברת השניה ויש בנהם סקס מעולה, אבל הם לא רואים פוטנציאל לקשר רציני. אני לא מוכנה להכנס לעולם הזה שוב. אני לא מוכנה שוב להכנס למערכת יחסים שבה הגבולות פרוצים, ואני לא יודעת למה לצפות מהבנאדם. מגיע לי משהו יותר טוב מזה. סופסוף קלטתי שמגיע לי משהו יותר טוב מזה. אני גם שמחה שזה נגמר אחריי שבוע ולא אחריי כמה חודשים. אם עכשיו אני מבואסת - זה היה יכול להיות קשה פי מליון אחריי תקופה מסוימת, בה הייתי נקשרת אל פ עוד יותר. אה, ועוד משהו: אם אדם מקסים חושב שאני מקסימה - זה דיי מעלה ביטחון עצמי.

אני יודעת בוודאות שזו הייתה ההחלטה הנכונה והכול, אבל הרשו לי להביע את תסכולי מדבר מסוים: אוףףף!!! עד שסופסוף הכרתי מישהו שגורם לי לגמור מחדירה!!! אין צדק בעולם!!! גררר!!! מעצבן!!! טוב, נו. נתמודד. אני בטוחה שיש עוד גברים כאלה בעולם. אולי יש בנהם אפילו אחד שגם יגרום לי לגמור מחדירה וגם יתפתח בננו קשר זוגי מחייב. אני מקווה שזה לא יותר מדי לבקש.

אני מאחלת לכל קוראיי ששנת 2008 תהיה נהדרת עבורם.

שלכם,

נונה.