היי לכל הקוראים ושבת שלום למי שקורא את הפוסט בשבת,

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים את פ. מי שלא יודע במי מדובר - מוזמן לקרוא את שלושת הפוסטים האחרונים. אחריי השיחה שהייתה לנו ביום ראשון האחרון, השלמתי עם זה שאני ו-פ לעולם לא נהיה ביחד. בשיחה שאלתי את פ לאן מועדות פנינו, לפי דעתו. הוא אמר שלא נראה לו שנוכל להכנס לקשר רציני, בגלל הפרש הגילאים. אני בת 20 והוא בן 30. הוא אמר:"איפה את רואה אותנו עוד שנתיים? אני עוד שנה-שנתיים ארצה להתחתן ולהקים משפחה ואת? את תהיי בת 21."

יומיים לאחר מכן, נפגשתי עם הקוצ'רית שלי וסיפרתי לה מילה במילה, את כל מה שכתוב בפוסט הקודם. בזמן שסיפרתי לה את כל הסיפור, הייתי במחשבה שאני זו שהציעה ל-פ לנסות קשר רציני, והוא זה שסירב לי. הקוצ'רית האירה את הדברים באור חדש. היא אמרה שזה לא נשמע כאילו פ לא רוצה לנסות איתי קשר רציני. היא אמרה שזה נשמע ש-פ כן היה רוצה לנסות איתי קשר רציני, אבל שהוא לא חושב שאני יכולה להכנס בגיל 20 לקשר מחייב, שיכול להגמר בחתונה. אמרתי לקוצ'רית ש-פ צודק. למה בעצם שאני ארצה להתחתן בגיל 21, מבלי שהספקתי לחוות מספיק חוויות ולהתנסות במספיק קשרים? הקוצ'רית שאלה:"את חושבת ש-פ יגביל אותך? למה את רואה בנישואים את סיום החיים?" חשבתי על דבריה והיא באמת צודקת. באמת אין שום סיבה לראות בנישואים את סיום החיים. הייתה לי דוגמא גרועה בבית. אימא שלי התחתנה בגיל 19 ואחר כך חייתה רק למען המשפחה במשך שלושים שנה ומעולם לא עשתה שום דבר למען עצמה, אבל לא חסרות דוגמאות לנשים שהתחתנו בגיל צעיר ובכל זאת פיתחו קריירה ותחביבים ושהיו להן חברות.

אחריי שיצאתי מהקוצ'רית - דיברתי בטלפון עם ידידי דידי. הדעה של דידי הייתה מאד נחרצת. הוא אמר שזה מאד טיפשי לפסול חתונה עם מישהו, רק בגלל שהכרת אותו בגיל צעיר. דידי אמר לי:"תראי אותי, אני בן 18 והיה לי רק קשר רציני אחד. את באמת חושבת שאם הבחורה הבאה שאפגוש תהיה אהבת חיי - אני באמת לעולם לא אתחתן איתה רק כי הכרתי אותה בגיל 18? הריי זה כל כך טיפשי." חשבתי על זה והוא באמת צודק. אני מכירה זוג בני 21 שביחד כבר ארבע שנים, מגיל 17. הם הכי מאוהבים בעולם ואין לי ספק שיום אחד הם יתחתנו. יחד עם זאת, הבחורה הייתה הנשיקה הראשונה של הבחור. מה, אתם חושבים שהוא צריך לעזוב אותה רק בגלל שהיא הנשיקה הראשונה שלו? אני גם מכירה זוג אחר שהבחור נפרד מהבחורה בטענה שהוא הכי אוהב אותה בעולם והכי טוב לו איתה בעולם, אבל הוא עוזב אותה, כי הוא יודע שאם הם ימשיכו בקשר - הוא ייתחתן איתה בסופו של דבר. היא הבחורה היחידה שאיתה שכב והוא רוצה להתנסות עם בחורות אחרות. לפי דעתי, הבחור עשה טעות ענקית. לא מוותרים על אהבת חייך כדיי להתנסות באהבות אחרות. זה ממש טיפשי.

נגיד ו-פ באמת מבוגר מדי בשבילי. נניח. אתם באמת חושבים שעם מישהו יותר צעיר - סוגיית החתונה אחריי שנתיים לא תהיה קיימת? הריי גם אם אני אצא עם בחור בן 25 ולא בן 30, בהחלט הגיוני שהוא ירצה להתחתן אחריי שנתיים של קשר מחייב ואוהב. אז מה, גם לו אני אמורה לסרב וגם את הקשר הזה אני אמורה לסרב לעד למסד, רק כי הכרתי אותו בגיל 20? זה הריי כל כך טיפשי.

אני יודעת שלרוב קשרים של בני נוער לא נמשכים שנים. הסיבה לכך שאנשים הכי משתנים בעולם בשנים האלה. יש הבדל עצום בין מישהו בן 15 למישהו בן 18, וכך נוצר מצב שהבנאדם שהתאהבת בו - הוא כבר לא הבנאדם שאתה נמצא איתו. אני מבינה את זה, אבל אני חושבת שגיל 20 הוא שונה. כבר לא משתנים בקיצוניות כזאת, כמו בגיל העשרה.

התקשרתי ל-פ ואמרתי לו את כל זה, מילה במילה. פ היה ממש המום. אמרתי לו שאם יש סיבות אחרות שבגללן הוא לא רוצה לנסות איתי קשר רציני - אז אני מקבלת את זה, אבל אם הוא לא רוצה לנסות איתי קשר רציני, רק כי הוא חושש שעוד שנה-שנתיים הוא ירצה להתחתן ואני לא אהיה בשלה בשביל זה - אז הוא אדיוט. פ שתק. שאלתי מה דעתו על כל מה שאמרתי. פ אמר שהוא צריך לחשוב על זה ושהוא יחזור אליי עם תשובה.

עברו עליי יום וחצי מורטיי עצבים ואז הוא שלח sms:"איך שאני לא הופך את זה, זה עדיין לא נראה לי נכון. אני חושב שאנחנו צריכים את תקופת הצינון הזאת." פ התכוון  לשיחה שניהלנו ביום ראשון. בשיחה שניהלנו ביום ראשון באמת הגענו למסקנה שקשר רציני בלתי אפשרי, אבל שנתבאס לוותר על השיחות בננו. יחד עם זאת, שננו ידענו שנתקשה להיות ידידים אלפטוניים לגמרי, אחריי כל האינטימיות שהייתה בננו (וגם בגלל ששכבנו והיה סקס מדהים) אז סיכמנו על תקופת צינון, שבה נתגבר על כל מה שהיה ואז להפוך להיות ידידים. שלחתי ל-פ sms בחזרה:"אני חושבת שמגיע לי יותר כבוד מהודעת אס.אם.אס. דיי מגעיל מצידך, במיוחד שייבשת אותי יום וחצי לפני שכתבת אותה." בתגובה, פ התקשר והתנצל על הsms. הוא אמר שלקח לו יום וחצי לחזור אליי עם תשובה, כי גם לו קשה עם כל הנושא ושזו גם הסיבה שהוא חשש לדבר ושלח לי sms. שאלתי את פ למה הוא מוותר על סיכוי לקשר רציני, אחריי כל מה שאמרתי לו. פ אמר שהפערים בננו גדולים מדי. זה לא רק עניין החתונה. החתונה סתם הייתה דוגמא לפער משמעותי שיש בננו. אמרתי לו שאני מבינה. דיברנו עוד בערך חצי שעה על נושאים אחרים ועל מה חדש בחיינו, ואז סיכמנו שנחזור לכל ההחלטות שהגענו אליהם בשיחה ביום ראשון. שבאמת ניקח איזשהי תקופת צינון ואחר כך נהפך לידידים. טוב, נו. אני מניחה שזו ההחלטה הנכונה.

היום בערב אני יוצאת עם חבורת אנשים. זה משמח אותי. לאחרונה נעשיתי יותר ויותר מודעת לכך שיש לי הרבה חברים, אבל כמעט אף אחד מהם לא קשור אחד לשני. כך נוצר מצב שכל הפגישות שלי הן אחד על אחד. כל מה שאפשר לעשות בפגישות אחד על אחד, זה לחפור על החיים שלנו. לרוב אני אוהבת את זה, אבל לאחרונה התחיל להיות חסר לי לצאת לבלות ולא רק להפגש עם בנאדם כדיי לחפור. הכרתי כמה אנשים ממש נחמדים ביומולדת של בוריס, ידידי ואקסי. אני מקווה שיהיה נחמד הערב, כשנצא איתם.

שלכם,

נונה.