היי לקוראיי,

לפני שבוע וחצי הלכתי למסיבת יום ההולדת של בוריס, ידידי ואקסי. הוא אירגן על-האש לכבוד היומולדת שלו. חששתי שלא אהנה ביומולדת הזה. לי ולבוריס אין חברים משותפים מלבד שוקו ואלמו. את שניהם, אגב, הכרתי דרכו, במסיבת יומולדת שלו לפני שנתיים. הבעיה הייתה שאלמו לא יכלה לבוא מחיפה השנה ושוקו היה צריך לעבוד ולכן הוא יכל להגיע רק לסוף המסיבה. חששתי שלא אמצא את עצמי. בוריס הוא רוסי כבד ואין לו כמעט ידידות בנות ולכן חששתי שכל שאר המוזמנים יהיו גברים זרים מברית המועצות. בעצם לא זרים. הם כן ראו אותי פעם. הפעם האחרונה שראו אותי זה ביומולדת שלו לפני שנתיים, כשהייתי החברה המשוגעת שלו.

שאלתי את בוריס מי עוד הולך להגיע למסיבת היומולדת שלו. השיחה הלכה ככה:

אני:"הולכת להיות שם עוד בחורה חוץ ממני?"

בוריס:"כן, מימי. מישהי שלמדה איתי בפסיכומטרי."

אני:"הולך להיות שם עוד מישהו לא מברית המועצות?"

בוריס:"כן. מימי שלמדה איתי בקורס פסיכומטרי."

אני:"וואו, מימי הזאת הולכת להיות החברה ה-כ-י טובה שלי בכל העולם כולו!"

(כמובן שמימי זה רק שם לבלוג).

בסוף אני ומימי לא היינו היחידות שלא מברית המועצות. בוריס הזמין גם עוד מישהו, שאני הולכת לקרוא לו פליקס בבלוג. גם פליקס למד עם בוריס בקורס פסיכומטרי וגם פליקס הוא לא מברית המועצות.

מסתבר שכל חששותיי היו לשווא. מאד נהניתי במסיבה. הסתדרתי היטב עם כולם, צחקתי המון וכל האנשים מצאו חן בעיניי. במיוחד מימי ופליקס. מימי היא פשוט בחורה מגניבה. כבר מזמן לא התחברתי כל כך בקלות למישהי. גם פליקס ממש מתוק. בסוף היומולדת עבר בי הרהור שאני מאד אשמח לשמור על קשר עם שניהם.

כמה ימים אחר כך, בדיוק כשירדתי מהאוטובוס כדיי ללכת לעבודה בחנות בקניון, נתקלתי לגמרי במקרה בפליקס, שגם היה בדרכו לקניון, כי היה לו איזשהו סידור שם. מאד שמחנו לראות אחד אחריי השניה. אחריי שפליקס סיים לסדר את מה שהיה צריך - הוא בא לבקר אותי בחנות. דיברנו הרבה והיה ממש כיף. האמת שפליקס, בנוסף להיותו נחמד, חכם, מצחיק וחברותי - הוא גם ממש חתיך. מצאתי את עצמי בוהה בעיניים היפות שלו ומהרהרת בכך שהוא מושך אותי. אבל באסה לי. יש לו חברה והוא מת עליה. אני לא הורסת משפחות. אני בחיים לא אתחיל עם גבר תפוס.

בזמן שפליקס ואני ישבנו ודיברנו, ציינתי שאני אשמח לראות אותו שוב, לפני יום ההולדת הבא של בוריס. פליקס אמר שהוא מארגן מפגש חברתי ביום שישי. הוא אמר שהוא מאד ישמח אם אני אבוא ושגם מימי ובוריס מוזמנים. הסכמתי בשמחה.

ביום שישי האחרון הלכתי למפגש המדובר. פליקס קצת נסחף עם כמות המוזמנים. פעם ראשונה בחיים שקורה לי דבר כזה. היינו בערך 25 אנשים וכמעט אף אחד לא היה קשור לאף אחד. הקשר היחיד בין כולנו זה שכולנו מכירים את פליקס. עמדתי שם ובהיתי במספר האנשים הגדול בפה פעור. מסתבר שאני ומימי היינו הבנות היחידות שם ולכן מיד הכרזתי שהיא שומרת הראש שלי. יותר מאוחר הגיעו גם פליקס וחברתו.

בייני, לבין פליקס, אגב, הייתה שיחה ממש משעשעת במפגש הזה:

אני: "אני רוצה לשבת ליד מימי כי היא שומרת הראש שלי."

פליקס: "מימי לא יכולה להיות שומרת הראש שלך! היא שומרת הראש שלי! טוב, נו. את יודעת מה? אנחנו יכולים לחלוק בה. היא יכולה להיות שומרת הראש שלך בלילות ולהיות שומרת הראש שלי בימים. רק אל תעשי שום דבר שיעייף אותה יותר מדי בלילות, כדיי שיהיה לה כוח אליי בימים."

אני:"יש לי רעיון יותר טוב. אני כן אעשה איתה דברים שיעייפו אותה בלילות, אבל אשים מצלמות בקירות של חדר השינה, כדיי שתוכל לצפות במה שעשינו בימים."

פליקס:"עשינו עסק!"

היה ערב חביב. כל מי שדיברתי איתו - היה נחמד. לקראת שתיים בלילה כולנו התחלנו להתפזר ואז פתאום העלה מישהו את הרעיון לנסוע למקום אחר ולהמשיך את הלילה על נרגילה. הסכמתי לבוא. נקלעתי לסיטואציה הזויה בהחלט, כשהלכנו למקום המדובר, חמישה אנשים שרק שניים מהם חברים והשאר לא קשורים בשום צורה. הרבה פעמים במהלך חיי יצא לי להיות במפגש חברתי, שבו הייתה קבוצה מגובשת ואני נדחפתי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שישבתי עם עוד ארבעה אנשים, שאף אחד מהם לא קשור אחד לשני. אשכרה עשינו סבב בין כמה כל אחד מאיתנו, מה אנחנו עושים בחיים ומה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים.

אחד מהאנשים במפגש המדובר היה מישהו, שאני הולכת לקרוא לו אמפטי בבלוג. זה מהסיבה שהוא נורא מזכיר את אמפטי-דמפטי. הוא אפילו לא שמן. הוא פשוט עגול. זה נראה כאילו הוא לא הולך אלא מתגלגל.

יומיים אחר כך, במהלך שיחת טלפון ארוכה בייני לבין פליקס (אני ופליקס פיתחנו הרגל לדבר בננו כל יום בטלפון שלוש שעות וחצי!!!), פליקס אמר שאמפטי ביקש את מספר הטלפון שלי. שאלתי אם זה בקטע אפלטוני. פליקס אמר שהוא בטוח ב-99% שלא. התלבטתי אבל בסוף הסכמתי לתת את המספר.

לא נראה לי שאמפטי מתאים לי. קודם כל, הוא עגול. אני לא שטחית. באמת שלא, אבל בוודאי תסכימו איתי שאני צריכה להמשך לבחור שאני יוצאת איתו. תמיד התפשרתי על הקטע הזה, ואני לא מוכנה לזה יותר. לאמפטי יש, אם אני זוכרת נכון, עיניים כחולות ממש יפות. הוא חמוד. אני צריכה לבדוק אם אני נמשכת אליו, או שהוא חמוד כמו ילד קטן.

עוד דבר שמאד מפריע לי הוא, שאמפטי בן 20. הוא סיים תיכון לפני שנה וחצי, כמוני. כתבתי על כך בעבר בבלוג ואחזור על זה שוב: לא נראה לי שמתאים לי לצאת עם מישהו מהמחזור שלי. אנשים בגיל הזה הם בדרך כלל עכשיו עמוק בצבא. אני כבר סיימתי עם השלב הזה של צבא או שירות לאומי. אני עכשיו בעולם המבוגרים ואני רוצה לצאת עם מישהו שבאותו שלב כמוני, כלומר עובד או עובד וחושב על לימודים או לומד. אני לא אומרת ש-פ מתאים לי, כי פ זו דוגמא למישהו שכמה שלבים לפניי, אבל זה שאני לא רוצה לצאת עם מישהו שכמה שלבים לפניי - לא אומר שאני רוצה להיות עם מישהו שבשלב מאחוריי. אני מנסה לחיות חיים כמה שיותר עצמאיים. לחיילים אין אפשרות לחיות חיים עצמאים. ושלא תחשבו שמדובר בכסף ושמפריע לי שחיילים מרוויחים רק 400 שקל בחודש. כסף אף פעם לא היה וגם אף פעם לא יהיה מבחינתי שיקול, האם לצאת עם מישהו.

זה שהוא בצבא, לא מפריע לי רק בגלל שהוא בשלב אחר בחיים ממני - אלא גם בגלל שאני לא מבינה כלום בצבא. אף פעם לא הצלחתי ללמוד את סדר הדרגות או לזכור מה אומרים ראשי התיבות. צבא זו מסגרת שמבינים לעומק רק אם נמצאים בתוכה. אני לא מבינה בצבא כ-ל-ו-ם. כשאנשים מתחילים לדבר איתי על מעשיהם בצבא - מבחינתי זו סינית עתיקה. זה ממש בעייתי כי הם גם לא טורחים להסביר, בגלל שמובן להם מאליו שכולם מבינים את המונחים שהם מדברים בהם. אני פשוט לא מבינה. איך אני יכולה לצאת עם מישהו שאני בכלל לא מבינה את העולם שהוא חי בו?

עוד דבר שמפריע לי זה שנראה לי שאמפטי חסר נסיון. אין לי בעיה להיות יוזמת ואין לי בעיה להיות דומיננטית אבל דיי בא לי שיחזרו אחריי. תראו, כל כך הרבה פעמים יצאתי עם גברים חסרי נסיון. כבר אין לי כוח להיות מורה. אין לי חשק להסביר לבנאדם מולי מה זאת מערכת יחסים או מה זה סקס. בא לי שהבנאדם מולי יבין מה זה יחסים ויבין מה קורה סביבו.

אבל החלטתי כן לתת לזה צ'אנס ולצאת לדייט אחד. מה אכפת לי? אין לי שום דבר להפסיד. אני לא מתכוונת למרוח את זה חודשים אלא לצאת איתו פעם-פעמיים ואז לראות אם מתאים לי. גם אם לא - לא הפסדתי כלום. אמפטי הוא ממש נחמד ואני אשמח להעביר ערב במחיצתו.

אה, יש לי עוד כמה דברים לומר על פליקס ומימי: שניהם ממש מגניבים ואני מרגישה חיבור לשניהם. נראה שגם אני מאד מוצאת חן בעיניהם ואנחנו מתקרבים מיום ליום בתור ידידים. הקטע הוא שמדי פעם חולפת במוחי מחשבה:"מה הטעם?" כל כך הרבה אנשים נכנסו ויצאו מהחיים שלי בשנים האחרונות. שוב ושוב השקעתי באנשים זמן ואנרגיות פיזיות ונפשיות, ויותר מאוחר הקשר ניתק. ג זו דוגמא מעולה. כל כך הרבה מחשבות השקעתי בה. כל כך הרבה זמן הקדשתי לה. כל כך הרבה קרבה הרגשתי אליה ואז הכול התרסק לי בפרצוף. אני לא אומרת שאני מרגישה חיבור כזה לכל בנאדם שאני פוגשת, אבל זה כן קורה לי לפעמים.

הייתה לי פעם חברה שטענה שאני מעריכה אנשים בקלות רבה מדי. היא אמרה שהמון פעמים שמעה אותי אומרת שאנשים מקסימים ומדהימים ושזה גורם לאנשים לזלזל בי כי אני מעריצה אותם בקלות רבה מדי. שזה נותן להם הרגשה שאני סוגדת להם ולכן הם מרגישים עליונות עליי. לעומת זאת, חברה אחרת שלי פסלה את טענת החברה הראשונה בתוקף, וטענה שזה טוב להעריך אנשים. אני לא יודעת. אני רק יודעת שנמאס לי שאנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלי. מצד שני, אני לא רוצה להציב חומות מסביבי. אני טיפוס חם ואוהב. אתם יודעים מה? הגעתי להחלטה. אני אמשיך להפגין חום ואהבה. מי שאוהב את זה וזה גורם לו להרגיש קרבה אליי - נהדר. אני שמחה. מי שזה גורם לו לזלזל בי - על הזין המטפאורי שלי.

בזמן האחרון אני כל הזמן חרמנית. ממש מיוחמת. עמי ותמי זכו להרבה מימושים ממני בזמן האחרון והיד שלי הייתה בתוך המכנסיים שלי יותר מתמיד. אני מוצאת את עצמי הוזה מרוב חרמנות. אני שואלת את עצמי אם להמשיך לפתור זאת ידנית, או למצוא מישהו ואז לבצע בו את זממי. אני לא בטוחה לגביי האופציה השניה. מתוך תשעת הגברים ששכבתי איתם - רק שלושה היו בני זוג שלי. לא בא לי על סטוץ חסר משמעות. אני אשמח אם הגבר הבא שאשכב איתו יהיה החבר שלי.

לאחיות שלי יש יומולדת 13 היום. לגמרי במקרה גם לגוליבר יש יומולדת 24 היום. דיי מטריד אותי שיום ההולדת של גוליבר מעסיק אותי יותר מהיומולדת של האחיות שלי. אני עדיין זוכרת מה הוא אמר לי, ביום שבו הפסקנו עם היזיזות. שאלתי אותו למה זה כל כך מובן מאליו, שעכשיו לא נשמור על קשר.

אמרתי לו:"אם באמת היינו ידידים בחצי שנה האחרונה ולא סתם זיון - אז למה תמיד כשדיברנו על היחסים בננו, תמיד דיברנו במונחים של ניתוק קשר? אף פעם לא דיברנו במונחים של להפסיק לשכב, אבל להמשיך להיות ידידים." גוליבר אמר שהאופציה הזאת לא ריאלית כי יש לי רגשות כלפיו. הוא אמר שהוא חושב שהדבר הכי בריא שאפשר לעשות זה להפסיק להפגש לגמרי. כשראה את האכזבה בעיניי, הוא אמר שיזמין אותי ליומולדת שלו. (תקלטו שניתקנו קשר ב-15.8 ויומולדת ב10.1. זה הפרש של חמישה חודשים!).

אני לא הולכת להיות מוזמנת ליומולדת של גוליבר. זה כבר ברור לי לגמרי. גם לא הייתי רוצה להיות שם, כי זה יהיה סתם מביך לפגוש את כל החברים שלו שמזלזלים בי וגם כי אני לא אעמוד בלראות את גוליבר. יחד עם זאת, היומולדת המדובר גרם לי להזכר ביומולדת הקודם שלו. הריי הלכנו ל"מוסד" לכבוד היומולדת הקודם שלו. זה היה ב3.2, כלומר כמה שבועות אחריי התאריך המקורי של היומולדת. בפעם ההיא במוסד נוצר בייני לבין גוליבר קשר ואז הפכנו ליזיזים. לא יאומן שעברה כבר כמעט שנה, מאז שאני וגוליבר התחלנו להיות יזיזים. לא יאומן שעברו כבר חמישה חודשים מאז שניתקנו קשר. אני כבר לא מוצאת את עצמי חושבת עליו כל יום, כמו שהיה מיד אחרי ניתוק היחסים, אבל הוא כן עולה במחשבתי מדי פעם. הלוואי ואני אצליח כבר להשתחרר ממנו לגמרי. 

הולך לי סבבה בעבודה. נראה לי שתחום של מכירות, זה באמת תחום שמתאים לי, כי הוא כולל הרבה אינטרקציה עם אנשים, שזה דבר שאני מאד אוהבת. אין בי גרם ביישנות ויש לי כושר שכנוע - וזה מאד טוב לעסקים. למרות זאת, קצת קשה לי עם כל הצד הטכני של העבודה. לסדר סחורה, לזכור מחירים של מוצרים, לטפל בהזמנות, לזכור לסגור את הכספת וכו.

העובדים האחרים בחנות מספרים שהבוס, בעל החנות, הוא ממש מניאק. שמעתי עליו סיפורים ממש מזעזעים. אני משתדלת לא לתת לזה להשפיע עליי. כל עוד הוא לא פוגע בי - אני משתדלת לא להתייחס לסיפורים. הסיפורים מאד מטרידים אותי, אבל אני משתדלת לא לחשוב על זה.

בעקבות היחס של הבוס, כמעט כל העובדים החליטו להתפטר בבת אחת. זה משאיר אותי ועוד בחורה, שהתקבלה באותו יום כמוני. הולך להיות יותר קשה בתקופה הקרובה, כי לא יהיה לי את מי לשאול שאלות וכי תהיה תחלופה גם של האחראי משמרת. אני מקווה שיהיה בסדר.

משהו מאד טוב בעבודה הזאת, היא שזאת עבודה במשרה מלאה. העבודה בתאטרון והעבודה בחנות סקס היו משרות סטודנטים, כלומר ארבע שעות פעמיים בשבוע. אני עובדת בחנות עכשיו 35-45 שעות בשבוע, שזה ממש נהדר עבורי. עכשיו בכלל אני אוכל לדפוק שעות, כי יהיו מעט עובדים.

ההורים שלי ובמיוחד אימא שלי, מאד מלחיצים אותי להתחיל ללמוד כבר בשנה הבאה. אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. הריי כשאלמד - אני לא אוכל לעבוד במשרה מלאה, ולכן אהיה תלויה בהורים שלי מבחינה כלכלית. לא מתאים לי להתחנן ל-35 שקל כל פעם שארצה ללכת לסרט. אולי עדיף לי להתחיל ללמוד עוד שנתיים, ובנתיים לחסוך כסף. זה יאפשר לי גם לעשות פסיכומטרי בשקט ולא להיות לחוצה בזמן.

אני כבר דיי בטוחה שאני הולכת ללמוד חינוך. ביררתי את תנאי הקבלה במכללה מסוימת בעירי. סיפרתי ליועצת שם, שתחום של לקויות למידה קרוב לליבי ושאני שוקלת ללמוד חינוך מיוחד (לא חינוך מיוחד, שכולל עבודה עם מפגרים או אוטיסטים, אלא חינוך מיוחד, שכולל עבודה עם ילדים לקויי למידה). מסתבר שתנאי הקבלה סבבה לגמרי. אם אבחר ללמוד חינוך רגיל - אני אפילו לא צריכה פסיכומטרי, כי ממוצע הבגרויות שלי מספיק. אם אבחר ללמוד חינוך מיוחד - אז בחישוב עם תעודת הבגרות שלי, אני צריכה לקבל לפחות 444 בפסיכומטרי. אף פעם לא ניסיתי ללמוד לפסיכומטרי, אבל לפי מה שסיפרו לי, שימפנזיה יכולה לקבל 444, אם היא לומדת כמה חודשים.

יש לי בגדים חדשים 100מהים!!!!!!!!!1 כאילו שיו!!!!!!1 

שלכם,

נונה.