שלום לכל הבנים, הבנות ואלו שלא בטוחים בזהות המינית שלהם,

מי שקרא את הפוסט הזה - בוודאי זוכר שבחור שהחלטתי לקרוא לו אמפטי בבלוג, ביקש את מספר הטלפון שלי. הסיבה לכינוי היא שהבחור המדובר מזכיר את אמפטי-דמפטי. הוא עגול . בשבוע שעבר אמפטי התקשר אליי וניהלנו שיחת טלפון ארוכה וחביבה. בסוף השיחה קבענו שאמפטי יבוא לבקר אותי בחנות ביום חמישי ושבערב נצא לאנשהו. הסיבה שקבענו שאמפטי יבוא לבקר - היא שכשנפגשנו לראשונה, במפגש חברתי גדול, אמרתי לו שאני אשמח שכמה שיותר אנשים יבואו לבקר אותי בחנות ושיביאו אוכל, כי אני תמיד רעבה כשאני יושבת שם תשע שעות. מכיוון שהחנות נמצאת במרכז העיר ואמפטי גר במרכז העיר - זו בכלל לא בעיה בשבילו. אמפטי התנדב לבוא ולהביא לי פיצה. הוא גם הציע לי לצאת לשתות משהו אחריי העבודה. אמרתי לו שאחריי תשע שעות של משמרת - אני תמיד רוצה לחזור הביתה להתקלח ולהתאפס על עצמי, אבל שאשמח לצאת איתו לאחר שאשוב הביתה.

מההתחלה, עוד כששמעתי שהוא רוצה את מספר הטלפון שלי - התלבטתי אם לצאת איתו. אמפטי הוא במילים עדינות, ביג גיי. לא יזיק לו להוריד 10-15 קילו וגם אם הוא יוריד עשרים קילו - אני לא מאמינה שהוא יסבול מתת משקל. אני לא שטחית, אבל בוודאי תסכימו איתו שאני צריכה להמשך לבחור שאני יוצאת איתו. תמיד הסכמתי להתפשר על זה ואני לא בטוחה שאני מוכנה להתפשר יותר.

בנוסף, הטריד אותי שאמפטי במחזור שלי - כלומר סיים תיכון רק לפני שנה וחצי. הוא עכשיו עמוק בצבא. יש לו עוד שנה ועשרה חודשים בצבא. אני כבר אחריי השלב של צבא או שירות לאומי. לאחרונה היה לי ברור שאני מעדיפה לצאת עם מישהו שבאותו שלב כמוני. לצאת עם בחור בצבא זה בעייתי מבחינתי, גם בגלל שאני עצמי לא עשיתי צבא אלא שירות לאומי, ולכן כל עולם הצבא זר לי לגמרי. אני לא מבינה את הסלנג הצבאי, לא יודעת את סדר הדרגות ובכלליות השפה צהלי"ת היא מבחינתי סינית עתיקה. איך אני יכולה לצאת עם מישהו שאני לא מבינה את כל העולם שלו?

אכשהו ניחשתי שלאמפטי אין הרבה נסיון וזה קצת הטריד אותי. אין לי בעיה להיות דומניננטית ואין לי בעיה ליזום, אבל יצאתי עם המון גברים חסרי נסיון וקצת נמאס לי. בא לי על מישהו שיודע מה קורה סביבו. מישהו שאני לא אצטרך ללמד אותו מה זו מערכת יחסים, או מה זה סקס. זה מספיק שאני רוצה להיות גננת בתחום מקצועי. לא בא לי להיות גננת גם בחיים האישיים.

למרות כל הטענות האלה, החלטתי לתת לו הזדמנות ולצאת  איתו פעם אחת. לא היה לי שום דבר להפסיד. אמפטי ממש נחמד. למה שאני לא אעביר ערב חביב עם בחור נחמד ומשעשע? אז ביום חמישי נפגשנו. הוא בא בחמישי בצוהריים לחנות והביא לי פיצה וקולה. ישבנו ואכלנו ודיברנו. הוא התנחל בחנות איזה ארבע שעות והיה נחמד. אחריי שסיימתי לעבוד - אז חזרתי הביתה להתקלח ולהחליף בגדים ולהתאפר ואז הלכתי שוב למרכז העיר, נפגשתי עם אמפטי והלכנו לפאב.

סיפרתי לו את התיאוריה שלי על אלכוהול והוא הגיב כמו כולם:"אני יודע איזה אלכוהול יהיה לך טעים!" (מי שלא יודע מה התיאוריה שלי על אלכוהול מוזמן לקרוא את הפוסט הקודם). ישבנו ושתינו ודיברנו וצחקנו. היה נחמד. החלטנו גם לשחק never בשניים. never הוא כידוע המשחק בו כל אחד אומר מה הוא מעולם לא עשה ואם השני כן עשה את זה - הוא מרים אצבע. מי שיש לו חמש אצבעות - מקבל משימה. לאמפטי היו חמש אצבעות אז נתתי לו משימה להגיד לי כל מה שהוא חושב עליי (מה אתם רוצים???איזה משימה כבר הייתי יכולה לתת לו??? לקפוץ 20 פעם על רגל אחת?) אמפטי אמר שהוא חושב שאני ממש כיפית, שיש לי הרבה סיפורים מעניינים, שאני נראית ממש טוב ושאני נראית כמו מישהי שהוא היה רוצה להכיר יותר טוב. הוחמאתי.

בסביבות חצות אמרתי לאמפטי שעדיין לא מיציתי את הערב ולכן לא בא לי לחזור הביתה באוטובוס אחרון. חשבנו על זה שאם אקח מונית - לא אהיה מוגבלת בזמן. החלטנו ללכת אליו הביתה (הוא הריי גר במרכז העיר) כדיי לראות סרט. ראינו את "חוכמת הבייגלה" כשאנחנו שוכבים מחובקים והיה נחמד. אחריי הסרט דיברנו עוד קצת ואז, כמו שצפוי שיקרה כשבאים לבית של מישהו באמצע הלילה, התנשקנו. גם התחרמנו קצת. לא הגענו יותר מדי רחוק. לא שכבנו ואפילו לא הורדנו בגדים, אבל כן הגענו להרבה יותר מנשיקה תמימה.

הוא הפתיע בכך שידע לנשק היטב. נהניתי להתנשק איתו. גם מההתמזמזות דיי נהניתי, אבל זה שהוא שוקל כל כך הרבה יצר בעיה. היה איזה קטע ששכבנו אחד ליד השניה ואז רציתי לשים לו ראש על החזה. הצוואר שלי נתפס מרוב שהייתי צריכה להרים אותו גבוה. יותר מאוחר אמפטי נשכב מעליי והניח את הרגל שלו על הרגל שלי. יהי זכרה של הרגל שלי ברוך. 

אמפטי הפתיע אותי לטובה במשהו שאמר לי. עד אז ראיתי בו בחור ילדותי ורך. הופתעתי מאד שבזמן ששכב מעליי הוא פתאום אמר:"ואי, מה הייתי עושה לך." שאלתי "מה" ואז הוא התחיל לפרט בפרטי פרטים איך היה רוצה לזיין אותי. הוא יצא מלך. חשבתי עד אז שהוא שה תמים. כמובן שבתגובה סיפרתי לו בפרטי פרטים, איך אני אוהבת שמזיינים אותי. אני ואמפטי התמזמזנו ודיברנו כשאנחנו מחובקים חליפות. בסופו של דבר, יצאתי מהבית שלו בשבע בבוקר וחזרתי הביתה לישון.  

מאז דיברנו כמה פעמים בטלפון. אין ספק שאמפטי רוצה להפגש שוב. קבענו שביום חמישי הבא, כשיחזור שוב מהצבא, אז הוא שוב יבוא לבקר אותי בחנות ושוב נצא לבלות בערב. גם יצא לי לשאול אותו האם זה שיש לי הרבה נסיון מיני וזה שאני לא חוששת לדבר על הנסיון הזה וזה שהתחרמנתי איתו (למרות שלא הגענו רחוק) על הפגישה הראשונה, גורם לו לאבד כבוד אליי. אמפטי אמר שממש לא ואני מאמינה לו. אתם יכולים להגיד שאני תמימה, אבל באמת ובתמים נראה לי שהוא דובר אמת.

מה אני רוצה שיהיה הלאה? אני פאקינג לא יודעת. אמפטי נחמד ומשעשע. יש לו עיניים כחולות יפהיפיות ויש לו גם לב זהב. מצד שני, ישנה הבעיתיות של המשקל שלו וישנה הבעיתיות בכך שהוא בצבא. שוקו טוען שאני סתם מדברת שטויות, בנוגע לכך שמפריע לי לצאת עם מישהו בצבא. הוא אמר לי:"מה ההבדל בין בחור בצבא שחוזר חמשושים קבועים לבין מישהו שלומד בטכניון וחוזר הביתה ביום חמישי?" אמרתי לו שמישהו שלומד בטכניון נמצא בשלב יותר מתקדם בחיים. שוקו אמר שזה סתם דברים שהכנסתי לעצמי לראש וזה לא שאני בעלת דוקטורט או בשלב כזה מתקדם בחיים.

אני יודעת שהיה לי נחמד להעביר עם אמפטי ערב, אבל הוא לא גרם לי פרפרים בבטן או משהו כזה. אני כל הזמן חושבת על הסיבה שבגללה אקסים מסוימים שלי נפרדו ממני. הם אמרו שאני יפה, נחמדה וחכמה, אבל אם היינו מתאהבים בכל אדם יפה, נחמד וחכם שהיינו פוגשים - זה היה עולם מוזר. זה בדיוק מה שמפריע לי באמפטי. אין ספק שהוא סבבה ושהיה לי נחמד בקרבתו, אבל יש הרבה אנשים שהם סבבה ושנחמד לי בקרבתם.

יש בעניין הזה תיאוריות שונות. דימה וסמיילי, האקסים שנפרדו ממני בטענה שהזכרתי בפסקה הקודמת, לא יכולים להעלות על דעתם לצאת עם מישהי שהם לא מאוהבים בה, או לפחות רואים בה פוטנציאל להתאהבות. לעומת זאת, לשוקו למשל אין שום בעיה לצאת עם בחורה, שאין לו רגשות עמוקים כלפיה, אם סבבה לו בקרבתה. הוא אמר לי:"אני לא מחפש עכשיו את האבירה על הסוס הלבן. אני לא מחפש כרגע להתחתן. אם נחמד לי עם מישהי - אין שום סיבה לא לצאת איתה." אני לא יודעת מה עמדתי בנושא. אני צריכה להחליט. בנתיים הסכמתי לצאת עם אמפטי ביום חמישי הבא. אולי הפרפרים עוד יופיעו. אני לא יכולה לדעת אחריי דייט אחד.

אגב, במוצ"ש יצאתי עם בוריס, מימי, פליקס (גם מימי וגם פליקס מוזכרים בפוסט הזה) ואיזה חבר של בוריס. כשאמפטי שמע שאנחנו יוצאים, הוא שאל אם הוא יכול להצטרף. לא רציתי. חשבתי שזה סתם יהיה מוזר. אני ואמפטי יצאנו רק פעם אחת. אני לא יודעת איך אנחנו אמורים להתנהג בציבור וחששתי שזה סתם יהיה מביך. לא מכירים בחור לחבר'ה לפני שבטוחים לגביו. אני יודעת שאמפטי מכיר את פליקס כבר שנים, אבל הם לא קרובים. זה פשוט שיש להם חברים משותפים. החברות שלהם לא עומדת בפניי עצמה (הריי רק בזכות פליקס הכרתי את אמפטי. הוא ארגן מפגש חברתי). יחד עם זאת, אני יודעת שאם אמפטי באמת היה  עושה לי את זה - לא הייתי שמה על שום דבר והייתי שמחה שהוא יצטרף. אני מכירה את עצמי. אם אני יוצאת עם מישהו ומתלהבת ממנו - אני ארצה לראות אותו כמה שיותר ולא משנה מה. אני טיפוס כזה. עצם זה שאמרתי לאמפטי שעדיף שלא יבוא במוצ"ש - מעיד על משהו.

אגב, אני ממש מתקרבת מיום ליום למימי ופליקס. אני מתה עליהם. את מימי אני בכלל הולכת לראות המון: נפגשנו עם עוד אנשים במוצ"ש, היום היא תבוא לבקר אותי בחנות ומחר אנחנו הולכות למופע סטנד-אפ שאחריו אני באה לישון אצלה. אגב, מימי התחילה לצאת עם שוקו. מי שקרא את הפוסט הזה - בוודאי זוכר כמה אני ושוקו צחקנו על זה, ששוקו ישן באותה מיטה עם שניי גברים ששכבתי איתם. תארו לעצמכם עד כמה הצחיק אותי שעכשיו אני הולכת לישון באותה מיטה, עם הבחורה שהוא יוצא איתה.

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים שבמשך תקופה מאד ארוכה - סבלתי מהערכה עצמית מאד נמוכה. הרבה מהדברים שגרמו לי להערכה עצמית נמוכה, היו קשורים לליקוי שלי. תארו לעצמכם מה זה, שכל הדברים שרוב האנשים נולדו איתם, ותמיד ראו כמובן מאליו ואף פעם לא הקדישו להם שניה מחשבה - אני הייתי צריכה ללמד את עצמי. זה ממש עלה לי בדמים.

לאחרונה אני מאד משתדלת להעריך את עצמי ולטפוח לעצמי על השכם, על כל הישג שאני מגיעה אליו. אני מאד משתדלת להפריד בייני לבין העולם, מהבחינה הזאת שגם אם אני מגיעה להישג, שהוא קל להשגה מבחינת רוב האנשים וקשה להשגה מבחינתי - אני טופחת לעצמי על השכם. למי אכפת אם לאחרים זה קל יותר? לי זה קשה, ולכן אם הצלחתי להשיג את זה - מגיע לי כל הכבוד!

אני גם מאד משתדלת להזכיר לעצמי את תחומיי החיים, שלי יותר קל בהם מלרוב האנשים. אני גם משתדלת להזכיר לעצמי כל הזמן את היתרונות שלי. למשל: לא מזמן הקוצ'רית שלי ביקשה ממני להסתכל על מודעה שהיא מתכננת לפרסם, כדיי למצוא עבודה בתור קוצ'רית בתשלום (הריי לי היא נותנת את הקוצ'ינג בחינם כי זה במסגרת בנק הזמן). תוך שניות עליתי על זה שהיא עשתה רווח לפני ששמה נקודה, שהיא כתבה יכול/ה ואחריי זה כתבה צריך מבלי לעשות סלש ואז להוסיף "כה" כלומר צריכה, שהיא כתבה "אתן" במקום "אתם" ושהיא לא שמה נקודה בסוף משפט. הקוצ'רית הייתה ממש נפעמת. היא לא הפסיקה להתפעל. היא אמרה שיש לי ממש כישרון לעריכה ושלפי דעתה אני צריכה לעסוק בתחום. היא החמיאה לי המון. אמרתי לה שהרבה מזה בזכות ישראבלוג.

הריי יש כל כך הרבה בלוגים  מלאים בשגיאות כתיב, שגיאות דקדוק ושגיאות ניקוד ולכן אני כבר רגילה לשים לב לדברים כאלה. גם הזכרתי לה שאני קוראת המון ספרים. היא התעקשה בכל זאת שיש לי כישרון. היא אמרה שגם היא קוראת המון ספרים ובכל זאת לא שמה לב לטעויות כאלה. נותר לי רק להודות לה על המחמאות.

כמובן שהיתרונות לא נגמרים בכישרון תיקון שגיאות טקסט. יותר ויותר אני מודעת לכך שאני רגישה ואכפתית, חמה ואוהבת, אינטלגנטית ושנונה. לאחרונה גם שמתי לב שאני מצליחה לקרוע אנשים מצחוק בבדיחות שלי.  שמתי לב שזה תלוי בבנאדם. אם מישהו צוחק מההתחלה מהבדיחות שלי, אז אני נכנסת ל"שוונג" ומספרת בטבעיות בדיחה מצחיקה אחריי בדיחה מצחיקה. אם מישהו לא צוחק מהבדיחות הראשונות שלי - אני נלחצת ומנסה להצחיק בכוח ואז נוצר מעגל קסמים, כי כשמנסים להצחיק בכוח - מן הסתם לא מצליחים. אני למדתי להעריך את חוש ההומור שלי. רק חבל לי שאני לא יודעת לעשות חיקויים. אני לא יודעת לחקות שום מבטא: לא אמריקאי (זה מבאס כי אני לא יכולה לחקות את הבוס שלי כמו ששאר העובדים עושים), לא רוסי, לא פרסי ולא שום מבטא אחר. טוב, לא נורא. שאלו יהיו הצרות שלי.   

היום סיפרתי לידידי אנג'ל על מימי. אמרתי שאחת הסיבות שאני מחבבת את מימי ואוהבת להיות בקרבתה, היא שמימי לא נותנת הרגשה שהאדם שמולה עומד למבחן. היא פתוחה לאנשים, חביבה לכולם ומתלוצצת עם כולם. לכן קל להיות בחברתה וקל לחבב אותה. כשאמרתי לאנג'ל: "נותנת הרגשה שאף אחד לא עומד למבחן, פתוחה לאנשים, חביבה אליהם וצוחקת עם כולם" - הוא ענה לי בשיא הטבעיות: "כמוך." הוא אפילו לא אמר את זה בקטע של מחמאה. היה לו מובן מאליו שאני כזאת. היה ממש נחמד לשמוע את זה. פעם שאלתי את פ מה הוא חושב עליי והוא ענה באיזה ביטוי באנגלית, שלא הבנתי את פירושו. פ הסביר לי שפירוש המילה זה: "קלה לחיבוב." שאלתי אותו למה הוא מתכוון. הוא אמר שנורא קל להיות בחברתי. שאני מפגינה חום ואהבה ומספרת על הצרות שלי בצורה שגורמת לו להזדהות איתי ובאמת להבין אותי. דבר נוסף ש-פ אמר לי פעם, זה שהוא דווקא אוהב את זה, שאני לא חוששת להפגין את החולשות שלי. פ אמר שאם אדם לא חושש להראות את החולשות שלו - זה אומר שיש לו מספיק ביטחון שיחבבו אותו, למרות החולשות, כי יש בו מספיק דברים טובים. יש בזה משהו, לא?

סופסוף גם הפנמתי שאני נראית טוב. במשך שנים הייתי בטוחה שאני מכוערת. בתור ילדה סבלתי מעודף משקל. נהגו לצחוק המון על המראה החיצוני שלי. גם זה שבתור ילדה, תמיד הייתי גבוהה בשלושה ראשים מכולם - גרם לילדים ללעוג לי. אמרו לי שאני שמנה, מכוערת וענקית. הכניסו לי טוב-טוב לראש שאני נראית איום. במשך שנים הייתי בטוחה שזה נכון והרגשתי איום. תבינו שבתחילת כיתה ז הייתי 1.70. בסוף כיתה ז הייתי 1.73 ובכיתה ח כבר הייתי 1.75. מאז לא גבהתי. זה נורא לילדה להיות בגובה כזה בגיל כזה. הילדים הגיעו לי לציצים שלא היו לי.

היום אני רואה יתרונות לגובה שלי. רגליים ארוכות ויפות למשל. עדיין יש לי בעיה כשפה ושם גברים הם יותר נמוכים ממני (למעשה כמעט כל מה שיצאתי איתו, היה קצת יותר נמוך ממני) אבל אני מתמודדת. למדתי להעריך את הגוף שלי ואת הפרצוף שלי. שוב ושוב ושוב נאמר לי שאני יפה ושיש לי גוף יפה. הצליחו לשכנע אותי שיש לי פנים דיי יפות. אני לעולם לא אאמין שאני יפהיפיה מדהימה, אבל אני כן חושבת שאני נראית טוב. גם למדתי להתלבש בבגדים שמחמיאים לי. אני לא קונה בגדים יקרים ולא הולכת על פי צו האופנה (טוב, נו, כן טיפה אכפת לי מאופנה). אני פשוט קונה בגדים שמתאימים לי. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה. נראיתי פשוט מצחיק כי התעקשתי להתלבש בהתאם לגיל שלי ולא בהתאם למראה שלי. בכיתה ו, כשכל הילדות לבשו בגדים מסוימים, גם אני רציתי אבל עליי הם נראו מגוחך. היום אני בחיים לא אלבש משהו שנראה עליי מגוחך, רק בגלל שהרבה בנות לובשות אותו.

אני גם חושבת שאני מוכרת טובה, מבחינת יחסי אנוש. קשה לי לסדר סחורה, לזכור מחירים בעל פה או לזכור לנעול את הכספת, אבל הלקוחות מתים עליי. אני תמיד מחייכת לכל אחד ואחד, תמיד אומרת שלום, תמיד מתלוצצת, תמיד מנסה לעזור מכל הלב, תמיד מפתחת שיחה. כבר ציינתי שאני טיפוס חם ואוהב? אני גם מאד אנרגטית ומלאת שמחת חיים.

אני אוהבת את הכתיבה שלו. הוא מעדכן כל יומיים-שלושה. מאז עשיתי מנוי לבלוגו, לפני כמה חודשים, לא החמצתי שום עדכון. אגב, אחריי שאני עושה מנוי לבלוגים - אני לעולם לא מחמיצה עדכונים. אני קוראת כל פוסט ופוסט בכל בלוג שאליו אני מנויה. לרוב אני גם מגיבה. 

לאחרונה התמכרתי לבלוג שלה.

הלוואי שהיא תעדכן לעיתים יותר קרובות. היא מוכשרת בעיניי.

בא לי שוקו חם.

שלכם,

נונה.