היי לקוראיי,

נפגשתי היום עם הקוצ'רית שלי. אני מתה על האישה הזאת. אני תמיד מחכה בקוצר רוח לפגישות איתה. אני באמת מרגישה שהמפגשים האלה עוזרים לי. לאחרונה המפגשים בננו תפסו שגרה מסוימת: בערך חצי מפגש אנחנו מקדישות לכך שאני מספרת לה מה חדש איתי. כל מני אירועים כמו למשל איך הולך לי במסגרת שאני נמצאת בה, אם התחלתי לצאת עם מישהו, או אם יש לי ידיד חדש. היא מקשיבה בעניין ומגיבה. היא תמיד נפעמת מהתובנות שלי על החיים ומהנחישות שלי. את החצי השני של המפגש אנחנו מקדישות לכך שהיא תעשה לי כל מני תרגילים ושאלונים מגניבים.

לי ולקוצ'רית שלי לא יצא להפגש כבר בערך עשרה ימים, ולכן היה לי המון מה לעדכן אותה. התחלתי מזה שמה שהיא אמרה לי בפגישה הקודמת מאד השפיע עליי. בפגישה הקודמת הגעתי אליה, בדיוק אחריי שאני ו-פ ניתקנו קשר, מפניי ש-פ טען שהוא לא רואה בי פוטנציאל לקשר רציני, בגלל הפרש הגילאים. הוא אמר שעוד שנה-שנתיים הוא ירצה להתחתן ולהקים משפחה ואילו אני אהיה רק בת 21. אני זוכרת שבזמנו חשבתי שהוא צודק והקוצ'רית היא זאת שהסבה את תשומת ליבי לכך שהחיים לא נגמרים כשמתחתנים. סיפרתי לה איך אחריי שיצאתי ממנה התקשרתי ל-פ ואמרתי לו שאם הוא מוותר עליי בגלל סיבות אחרות אז אני מקבלת את זה, אבל אם הוא פוסל נסיון לקשר רציני רק בגלל שעוד שנה-שנתיים הוא ירצה להתחתן ואני לא אהיה בשלה - הוא אדיוט. סיפרתי לקוצ'רית ש-פ אמר שהוא צריך לחשוב על זה ושהוא יחזור אליי עם תשובה. גם סיפרתי לה שאחריי יום וחצי הוא חזר אליי ואמר שאיך שהוא לא הופך את זה - לא נראה לו שיוכל להיות פה קשר רציני, כי הפערים גדולים מדי וזה לא רק עניין החתונה (פירוט על כל זה בקישור שנתתי אליו בתחילת הפיסקה).

סיפרתי לקוצ'רית שאני המשכתי הלאה. זו האמת. סיפרתי לה על אמפטי ועל כל מה שקורה איתו. גם סיפרתי לה ששמתי לב שאני בתקופה טובה: מצבי החברתי טוב מאיי פעם, הולך לי סבבה בעבודה, ההערכה העצמית שלי הולכת ועולה ובעקרון אני דיי מאושרת. סיפרתי לה על מימי ופליקס שהפכו לחברים טובים שלי מהר מאד, שאני ואנג'ל השלמנו ושבכלליות אני מרגישה מחוזרת ואהובה על הבריות. אני באמת מוצאת עצמי מחייכת המון. מיום ליום יותר טוב לי. אני גאה בעצמי על כל מה שהשגתי. אני באמת מרגישה שיש לי הרבה חברים אמיתיים וטובים. אני ממש מרגישה פורחת. הקוצ'רית מאד שמחה לשמוע. היא אמרה שזה באמת נשמע שטוב לי. היא אמרה שהיא גאה בי על כך שהתגברתי על פ. אמרתי לה שאין פה על מה להתגבר.

פ הוא אומנם בנאדם מדהים ומיוחד ובאמת הרגשתי אליו חיבור והוא גם היה זיון מעולה, אבל אני לא יכולה להתעלם מזה שפגשתי אותו רק פעמיים בחיים וכבר הספקנו לעשות ארבע שיחות "יחסינו לאן". חודש ראשון אמור להיות חודש של כיף. רק אחר כך, כשכבר נקשרים לבנאדם, שווה להתאמץ לפתור בעיות. חוצמזה, אין פה בכלל שאלה על מה אני חושבת, או מה אני מרגישה. פ אמר שהוא לא יכול לנסות להכנס איתי לקשר רציני. זהו. נגמר. לזוגיות יש שניי צדדים. אני לא אשב ואתאבל על בנאדם שלא יכול להיות איתי. הקוצ'רית אמרה שהיא מסכימה, אבל בכל זאת לפעמים קשה להתגבר על מישהו, גם אם בטוחים שהוא מצידו לא חושב שקשר בנכם אפשרי. שוב הזכרתי לה שפגשתי את פ רק פעמיים בחיים. זה לא שהספקתי כבר לפתח אליו רגשות או משהו כזה. עם גוליבר, לעומת זאת, ביליתי שישה וחצי חודשים. אליו באמת פיתחתי רגשות מאד חזקים ולכן גם כיום, חמישה חודשים אחריי שניתקנו קשר, אני עדיין נזכרת בו כל יום. אומנם הרבה פחות מבעבר, אבל אני לא חושבת שעובר יום מבלי שהוא עובר במוחי. אבל אני מתמודדת. החיים נמשכים.

דבר נוסף שאמרתי לקוצ'רית הוא שהיו לי המון הזדמנויות לתרגל. כל כך הרבה פעמים הייתי צריכה להתמודד עם קשיים. כל כך הרבה פעמים קרה שאני נקשרתי לבנאדם יותר ממה שהוא נקשר אליי ואז נפגעתי ממנו. כל כך הרבה אנשים נכנסו ויצאו מהחיים שלי. כל כך הרבה תקופות קשות עברו עליי, שכללו בעיות בכל תחומי החיים. התחשלתי. נתתי לה כדוגמא את אוגוסט האחרון. זה היה חודש נוראי נוראי נוראי. נאלצתי להתמודד עם זה שקלטתי שהיו לי רגשות לגוליבר במשך חודשים ושהדחקתי אותם. נאלצתי לנתק עם גוליבר קשר. שישה ימים אחריי ניתוק הקשר הייתי צריכה להתמודד עם הכישלון בטסט שישי ועם המוות של סבתי האהובה. באותו חודש גם הרגשתי יותר מתמיד את הריחוק מ-ג, שהייתה עד אז החברה הכי טובה שלי. נתתי לקוצרית כדוגמא גם את אוקטובר של שנה שעברה. העיפו אותי מההוסטל ולכן נאלצתי להתמודד עם תקופת אי וודאות נוראית. זו הייתה תקופה שהמצב בבית שלי היה גרוע מאיי פעם וההורים שלי שיגעו אותי לגמרי. בנוסף, הייתי צריכה להתמודד עם הפרידה מאהבת חיי, י. אבל שרדתי והתגברתי. אחד הדברים שהתקופות האלה לימדו אותי זה שתקופות רעות עוברות בסופו של דבר. הקוצ'רית הביטה בי נפעמת. אני מתה על ההערצה בעיניה כשהיא מסתכלת עליי.

את החלק השני של הפגישה בננו הקדשנו לשאלון שהקוצ'רית עשתה לי. מדובר על שאלון ארוך מאד, שנמרח כבר איזה שישה מפגשים. שאלון על הערכים שמניעים אותי, על העקרונות שלי, על הגבולות שלי, על תחומי העיסוק שלי ועל הדברים שאני דוגלת בהם. אני יודעת שזה נשמע כמו העצמה נשית בסגנון ריקי לייק ושזה לא נשמע כאילו גבר היה מסוגל לענות על כזה דבר, אבל אני מתה על זה. הקוראים הקבועים בבלוגי בוודאי שמו לב שאני אוהבת חפירות ואוהבת לנתח את זה ולהכיר את עצמי יותר טוב. אני מרגישה שזה ממש עוזר לי.

לאחרונה שמתי לב למשהו חשוב. שמתי לב שלהורים שלי כבר אין כוח עליי. לפניי יומיים אבא שלי כעס עליי על משהו דבילי. הוא צרח ואיים והשתולל. פתאום שמתי לב שהוא לא יכול לפגוע בי בשום צורה, מלבד להעיף אותי מהבית, ואת זה הוא לעולם לא יעשה. הוא הריי לא ישלח אותי לגור ברחוב.

אבא שלי לא יכול לאיים עליי שיפסיק לתת לי כסף, כי אני לא מבקשת ממנו גרוש. הוא לא יכול לאיים שלא יסיע אותי לשום מקום, כי אני אף פעם לא מבקשת ממנו שיקפיץ אותי. הוא לא יכול לאיים שלא יממן לי את שיעורי הנהיגה או שיקח לי את הפלאפון, כי אני מממנת בעצמי את שיעורי הנהיגה ומשלמת בעצמי את חשבון הפלאפון. אין לו שום שליטה עליי. 

אני יודעת שכתבתי על זה כבר אינספור פעמים בבלוג, אבל אני מרגישה צורך לחזור על זה שוב. ככל שאני יותר עצמאית - יש להורים שלי פחות שליטה עליי. הם למשל מימנו לי את הטסטים הראשונים ואחר כך הייתה להם זכות להגיד לי שהתאכזבו ממני. עכשיו, כשאני מממנת את הטסטים בעצמי - אין לאף אחד זכות להגיד לי דבר כזה. אם פעם הייתי למשל מבקשת מהם שיסיעו אותי לאנשהו ואז נעלבת כשהם היו מסרבים ולועגים לי - היום אני לא מעלה על דעתי לבקש, ולכן לא מתאכזבת. אם פעם הם היו מקללים אותי וצורחים עליי כשהיו מגיעים חשבונות פלאפון גדולים - היום אין להם זכות לעשות את זה, כי אני משלמת את חשבון הפלאפון בעצמי, ועוד ועוד דוגמאות.

אני מכבדת את החוקים של הבית ולכן אני מנקה מסביבי. אני גם לא מביאה גברים, כי אימא שלי לא מסכימה שאסגור את הדלת. אני חושבת שזה מגוחך, אבל מכבדת את זה שככה היא רוצה שיתנהל הבית שלה. יחד עם זאת, מובן לי מאליו שלאימא שלי אין שליטה עליי כשאני מחוץ לבית. אני לא מעלה על דעתי לבקש ממנה רשות לישון מחוץ לבית. כשיש לי סטוץ או כשאני מחליטה לבלות לילה בביתו של גבר בדייט ראשון - אני משקרת לה שישנתי אצל חברה, כי אני לא רואה טעם לפגוע בה. אבל אם יש לי חבר או פרטנר קבוע ואני מחליטה ללכת לישון אצלו בכל סופשבוע וסופשבוע - אני פשוט אומרת לה שאני הולכת לישון אצל החבר שלי, והיא נאלצת לקבל את זה. היא עושה פרצופים ומעירה הערות, אבל היא הרי (הרי ולא הריי. קרדיט לדאפמן שתיקן לי את שגיאת הכתיב הזאת, שתמיד חוזרת אצלי ) לא תחסום בגופה את הדלת. 

היום הלכתי למופע סטנד-אפ עם חברתי מימי. המופע היה אמור להגמר אחריי שתיים עשרה וחצי, ולכן אני ומימי לא היינו יכולות להספיק לאוטובוס אחרון. אני ומימי גרות בשתיי קצוות העיר ולכן בתחילה מימי הזמינה אותי לישון אצלה, כדיי שניקח מונית ביחד. אימא שלה סירבה משום מה שאבוא. פתרנו את העניין בכך שאני הזמנתי אותה. היום, כשישבנו שם, אימא של מימי התקשרה ודרשה ממנה לחזור הביתה מיד אחריי המופע. מימי ניסתה להסביר לה שחבל שאני אבזבז 40 שקל והיא תבזבז 40 שקל, אם ניקח מוניות נפרדות לשניי קצוות העיר. בתגובה, אימא של מימי אמרה שאבא של מימי יבוא לקחת אותנו, באחת בלילה ויסיע אותי הביתה. זה היה מגוחך. מימי ניסתה לסרב ואימא שלה התעקשה. בסוף מימי נתנה לי את הפלאפון ואימא של מימי אמרה לי:"שלום, אני מבקשת שמימי תחזור הביתה." אני לא מבינה את האישה הזאת. למה היא משפילה בצורה כזאת את הבת שלה ומביכה את כולנו ככה?  

ברור לי שזה כי היא רוצה להרגיש שליטה על מימי. אני מכירה את זה. לא חסרות לי דוגמאות מהבית שלי. אימא שלי, למשל, לא עושה את ההפרדה שבייני לביינה. היא לא מבינה שזה השפיל אותי שהיא התקשרה למורה נהיגה שלי לשאול איך אני מתקדמת, היא לא מבינה שזה השפיל אותי שהיא התקשרה למכללה מסוימת לקבוע לי פגישת ייעוץ ואז צירפה אותי לשיחה בשיחת ועידה, היא לא מבינה שאנחנו שתיי יישויות שונות. מבחינתה, אנחנו יישות אחת. זו גם הסיבה שהיא מעולם לא הצליחה ללמוד לדפוק בדלת של החדר שלי, ולא משנה כמה התחננתי או כעסתי. היא הרי לא תדפוק בדלת של עצמה. מבחינתה זה אותו דבר.

אימא שלי לא מבינה שחשוב לי לעשות דברים לבד. היא לא מבינה שהעצמאות שלי חשובה לי. זו בדיוק הסיבה שכל כך חשוב לי להיות עצמאית. כדיי שתהיה לה פחות שליטה עליי. היא נוראית. אני אתן עוד דוגמא: במשך שנים היא אמרה לי לפני כל מפגש חברתי:"תהיי רגועה ושקטה ותחכי שייפנו אלייך ראשונים." זה כל כך לא מתאים לי!!! אני לא פוסלת את הדרך הזאת בכלליות, אבל לי ספציפית היא לא מתאימה. זה שזה מתאים לה - לא אומר שזה מתאים לי. היא לא מבינה את זה. היא התחילה ללמוד בשנה שעברה לתואר והלימודים מעשירים אותה וגורמים לה אושר ולכן היא בטוחה שלימודים  יעשו אותו דבר בשבילי. היא שיגעה אותי לגמרי, כדיי שאלך ללמוד באוקטובר הקרוב. כבר שקלתי ללכת ללמוד באוקטובר הקרוב - רק כדיי שתרד ממני, אבל כמובן שאני לא אעשה את זה. אני לא רוצה ללכת ללמוד באוקטובר הקרוב. אחת הסיבות לכך היא שכשאלמד - לא אוכל לעבוד במשרה מלאה. לא מתאים לי להתחנן להורים שלי ל-35 שקל כל פעם שאני רוצה ללכת לסרט. עדיף לי לחסוך ולהתחיל ללמוד עוד שנתיים.

סיפרתי את כל זה למימי. היא הקשיבה בעניין ושיתפה גם אותי במה שעובר עליה. אני מתה על מימי. באמת שטוב לי בקרבתה. אני ממש שמחה שהכרתי אותה. היא טיפוס חם ואוהב. היא גם זונת חיבוקים כמעט כמוני. חסרה לי חברה טובה כמוה. עד אז החברה שראיתי לעיתים הכי קרובות הייתה נ. אני אוהבת את נ, אבל לפעמים נורא קשה לי עם זה שהיא עוד ילדה קטנה (היא בת 18 אבל מתנהגת בצורה הרבה יותר צעירה מגילה). מימי היא בחורה בת 21. אני מרגישה שהיא בשלב דומה לשלי בחיים, שיש לנו הרבה נושאי שיחה משותפים ושאנחנו ממש מתאימות. אני גם ממש מקווה שזה יצליח בינה לבין שוקו. מגיעה לו מישהי מקסימה כמוה. יש לו חוסר מזל מטורף בבחורות. כל הבחורות שיצא איתן עבר התנהגו בצורה מזעזעת. ההיסטוריה שלו כוללת גם את היזיזות ההזויה איתי, שגרמה רק נזק לשננו. היום, כשאנחנו ידידים טובים שמתפקדים כמו חברות טובות (לא, לא התבלבלתי. חברות) - אני רואה איזה לב זהב יש לו, וכמה מגיעה לו בחורה טובה כמו מימי.

ואם כבר הזכרתי קרובי משפחה: אני מתגעגעת לסבתא שלי ז"ל, שנפטרה באוגוסט האחרון. הלכתי לפני כמה ימים לפנימיה מסוימת, כי אני הולכת לעשות לאחת הילדות שם חונכות. הפנימיה נמצאת במקרה קרוב לבית של סבתא שלי. אחריי שיצאתי משם עבר לי בראש:"אולי אני אקפוץ להגיד לסבתא שלום." ואז היכתה בי הידיעה שסבתא שלי כבר לא בחיים. זה קורה לי גם באוטובוסים. סבתא שלי נהגה לעלות על אוטובוס שהמשך המסלול עובר ליד ביתי, כדיי ללכת לשוק. לפעמים הייתי נתקלת בה באוטובוס. עד היום קורה לי שאני עולה לאוטובוס, רואה מרחוק מישהי שדומה לסבתי, עומדת לגשת אליה ולתת לה נשיקה, ואז קולטת שזו לא היא. סבתא שלי כבר לא בחיים.

ואם במשפחה עסקינן: אחי מתחתן!!! איזה יופי!!!  שבע שנים הוא והחברה כבר ביחד, ועכשיו הוא סופסוף הציע לה נישואים. הגיע הזמן. אני זוכרת שלפני כמה חודשים שאלה אימא של החברה שלו:"כמה זמן אתם ביחד?" אחי והחברה שלו ענו לה:"שבע שנים." והיא אמרה:"הילד שלכם היה יכול להיות כבר בכיתה א!"

אגב, החברה של אחי רוסיה. בוריס, ידידי ואקסי, נוהג לצחוק עליי המון על כך שיש לי הרבה חברים רוסים, שהסתובבתי עם המון רוסים לאורך השנים ושיצאתי עם הרבה רוסים (אגב, אמפטי הוא רוסי). כשסיפרתי לו שאחי מתחתן עם החברה שלו, בוריס בכלל נקרע מצחוק. הוא אמר לי שאני הולכת להיות דודה לילדים חצי רוסים. שהאחיינים שלי ידעו רוסית. שכל פעם שהאחיינים שלי ילכו לבית של המשפחה של אימא שלהם - זה יהיה בית רוסי. להכניס רוסים למשפחה זה באמת הדבר היחיד שחסר כדיי להפוך אותי לרוסיה. אני אומנם ממוצא מזרחי, אבל הכי משתכנזת בעולם.

קראתי היום את כל הבלוג שלי מההתחלה עד הסוף. כל 110 הפוסטים. נדהמתי מכמה הרבה קרה בחמשת עשרה החודשים האחרונים. אינספור תהפוכות. גם שמתי לב איך התבגרתי מפוסט לפוסט. זה היה ממש מגניב לראות.

בכלל, שמתי לב עד כמה הבלוג משמעותי בחיים שלי. אני מכורה לחלוטין. אין אף יום שבו אני לא יושבת מול הבלוג. זה פשוט לא קיים. אין דבר כזה שאראה תגובה ולא אענה עליה מיד. אין דבר כזה שיקרה לי משהו משמעותי ולא אכתוב עליו בבלוג. בזמן האחרון אני בכלל מעדכנת המון. לפעמים יום אחריי יום. לפעמים כל יומיים-שלושה. אני מאד שמחה שיש לי את התיעוד הזה, אני מאד שמחה שיש לי הזדמנות לפרוק ואני מאד שמחה שיש לי הזדמנות לפתח את כישרון הכתיבה שלי. אני גם מאד שמחה שהבלוג הולך ותופס פופולריות. רק בחודש ינואר היו לי כבר 1,204 כניסות. החודש התחיל רק לפני שבועיים! גם בחודש הקודם הרגשתי שהבלוג פופולרי. בכל חודש דצמבר היו לי 3,332 כניסות. אני יודעת שביחס לבלוגים בטבלת פעילים זה כלום, אבל יחסית לבלוג ממוצע בישראבלוג - זה המון. ככה לפחות אני חושבת. סך הכול יש לי 24,371 כניסות (אם אתם קוראים את זה, אז יש לי עכשיו כבר יותר).

יחד עם זאת, הלוואי שאנשים יפסיקו להגיע לבלוג שלי, בעקבות חיפושים הזויים כל כך בגוגל. מישהו חיפש ריח של ווסת והגיע לבלוג שלי . עזבו את העובדה שזה מספיק הזוי שהוא הגיע לבלוג שלי, אבל עוד יותר הזוי בעיניי שמישהו בכלל חיפש "ריח של ווסת"! זה לא החיפוש ההזוי היחיד. מישהו חיפש לדפוק את אחותי חזייה נונה והגיע לבלוגה של נונה כהן. לא יאומן. שלא לדבר על החיפוש ההזוי: אנג'ל מזיין את גוליבר. הם קצת התבלבלו במי מזיין את מי . מישהו גם חיפש כתפי מזיין את נונה. זה לפחות משהו שקרה פעם.

שמתם לב ששום מילה בכותרת לא תקינה בעברית?

שלכם,

נונה.