היי לכל הקוראים ושבת שלום למי שקורא את הפוסט בשבת,

אתמול שברתי את השיא שלי במספר הפעמים שבו עשיתי סקס בלילה אחד. אני ואמפטי שכבנו שש פעמים בלילה אחד. שש! כל הכבוד לו. פעם אחריי פעם הזדיינו ופעם אחריי פעם, כשנתתי לו חיבוק או נצמדתי אליו, שוב עמד לו. אני זוקפת את זקפתו גם לזכותי וגם לזכותו. לזכותי, כי אני חושבת שאני סקסית. לזכותו, כי נראה לי שלרוב הגברים לא היה עומד כל כך הרבה פעמים בלילה אחד, ולא משנה עד כמה הבחורה סקסית.

אני ואמפטי סיכמנו שאני אבוא אליו, אניח אצלו את הדברים שלי ואז שנצא עם חברים שלו. לאחר מכן הייתי אמורה לישון אצלו. מלבד חפצים אישיים כמו מברשת שיניים ומברשת שיער, הבאתי איתי גם בייבידול סקסי בטירוף. אמפטי חיכה לי בתחנה כשירדתי מהאוטובוס, כדיי ללוות אותי לביתו. שננו ממש שמחנו לראות אחד את השניה והתנפלנו זה על זו בחיבוקים ענקיים. הלכנו לבית שלו ויצא לי להכיר את אימא שלו. אישה חמודה וחייכנית.

היינו אצלו בחדר ודיברנו וצחקנו והתנשקנו, כשחבר שלו שלח לו הודעה, שבסוף היציאה הקבוצתית מבוטלת. אני ואמפטי שקלנו לצאת רק שננו, אבל בסופו של דבר החלטנו להעביר ערב ביתי ביחד ואז לאכול למחרת ארוחת בוקר בבית קפה. היה פשוט קפוא בחוץ. מזג האוויר ממש לא עשה חשק לצאת מהבית.

ככל שהשעות חלפו - התמזמזנו יותר ויותר. לאמפטי אין כמעט נסיון, אבל הוא הציב לעצמו מטרה ללמוד מה הדברים שמענגים אותי, ואז לעשות אותם על הצד הטוב ביותר. הוא ממש עשה על הגוף שלי ניסוי וטעיה, עד שלמד על כל הנקודות הרגישות ואיך בדיוק אני אוהבת שנוגעים בי. הוא יצא מלך. בשלב מסוים אמרתי לו לעצום עיניים ועברתי לבייבידול. ברגע שאמפטי ראה אותי עם הבייבידול, הבייבידול לא נשאר עליי יותר משתיי דקות. המשכנו להתמזמז ואז אפמטי שם קונדום ושכבנו. אמפטי פישל בפעם הראשונה. הוא גמר רגע אחריי שנכנס לתוכי. הוא התנצל שוב ושוב אבל אני הרגעתי אותו. כעבור כמה דקות הוא היה מוכן שוב לפעולה. הוא לא פישל שוב. באף אחת מחמש הפעמים הבאות.

היינו תמימים כשחשבנו שנוכל לישון יותר משעה-שעתיים. אני ואמפטי פשוט לא מסוגלים לשכב באותה מיטה, מבלי להתחיל לגעת אחד בשניה. שוב ושוב ושוב. ממש נהנינו. בבוקר הלכנו לבית קפה ואכלנו ארוחה טובה. יותר מאוחר גם חבר שלו הצטרף אלינו, והיה ממש נחמד. 

הקוראים הקבועים בבלוג בוודאי זוכרים שהיו לי התלבטויות בקשר לאמפטי. שחששתי שהוא לא עושה לי מספיק פרפרים בבטן ושחששתי שאני לא מתגעגעת אליו מספיק כשהוא לא בקרבתי. להפתעתי, הדברים האלה הולכים ומשתנים. אני מוצאת את עצמי חושבת עליו יותר מבעבר. אני לא חושבת עליו יומם וליל, כמו שהיה במקרים בהם פיתחתי רגשות מאד חזקים לפרטנרים שלי, אבל אני כן מהרהרת בו מדי פעם. 

הקוראים הקבועים בבלוג בוודאי גם זוכרים שמההתחלה חשבתי על אמפטי שהוא נחמד, חביב וחמוד, אבל שאם היינו מתאהבים בכל אדם נחמד, חביב וחמוד - זה היה עולם מוזר. לאחרונה אני שמה לב שיש בו תכונות גם מעבר לתכונות הבסיסיות, שכל בחורה תרצה. אני שמה לב אצלו ליותר ויותר דברים, שלי ספציפית הם מאד מתאימים. למשל זה שהוא מאד ליברלי, ולכן לא שופט אותי בגלל ההיסטוריה המפוקפקת שלי עם גברים. למשל זה שהוא בנאדם חם ואוהב ולכן הוא מציף אותי בחיבוקים ובחום. למשל זה שהוא לא מנסה להשתלט עליי בשום צורה.

כמו שכבר ציינתי בפוסטים האחרונים, אני לא מחפשת כרגע להתחתן. זה נכון שאני לא מרגישה שאני עומדת להתאהב באמפטי עד מעל האוזניים, אבל אני לא צריכה שכל מי שאצא איתו עכשיו יהיה אהבת חיי. הוא בחור מתוק, הוא מתייחס אליי מאד יפה ומאד נחמד לי בקרבתו. למה שאני אוותר על ערבים נחמדים בחברת מישהו?

עוד דבר שהטריד אותי, זה שחששתי אמפטי תופס את הקשר הזה בצורה הרבה יותר משמעותית ממני. יש לי הרגשה שהוא כן מפתח רגשות חזקים יותר משלי, ויש לי הרגשה שהוא כן בונה על קשר ארוך טווח. בתחילה מאד חששתי לפגוע בו. אני בהחלט יודעת מה זה להיות במקום שלו. שוב ושוב קרה לי במהלך חיי שאני פיתחתי רגשות יותר חזקים מאשר שבחורים פיתחו אליי, שוב ושוב קרה לי שאני נקשרתי לבחורים, שפחות נקשרו אליי ושוב ושוב קרה לי שקשרים היו יותר חשובים לי, מאשר לבנאדם השני. הסתובבתי עם רגשות אשמה, אבל אתם יודעים מה הקוצ'רית שלי אמרה לי? היא אמרה שאני לא יכולה לקחת אחריות על מה שמישהו מרגיש או חושב. כל עוד אני לא משקרת לו - הקוצ'רית חושבת שאין שום סיבה שארגיש רגשות אשמה.

חוצמזה, היא אמרה לי "כבר התנסית בקשרים שמיד על ההתחלה הרגשת ברקים ורעמים, ותראי כמה נפגעת בסוף. למה שלא תתנסי עכשיו בקשר עם בנאדם שמעריץ אותך, ואת מכבדת אותו?" היא צודקת. אולי באמת אין רע בזה שלא עד כדיי כך נקשרתי לאמפטי. חוצמזה, אולי דברים עוד ישתנו. זו רק ההתחלה של הקשר.

מי שקרא את הפוסט הקודם - בוודאי זוכר את כל הקשיים שיש לי בעבודה, ושמנהל החנות, החליט לתת לי פחות ופחות משמרות כתוצאה מכך. המצב רק הולך ומחמיר. קיבלתי היום את סידור העבודה לשבוע הבא. אני עובדת רק בימים שלישי, חמישי ומוצ"ש. מה זה החרא הזה? ככה אני לא יכולה להתקיים.

לא נראה לי שהוא ישנה את דעתו, ולא משנה מה אעשה. נראה לי שהוא קיבל החלטה נחושה לתת לי כמה שפחות משמרות וברגע שישיג עובד חדש, הוא יפטר אותי. זה מתסכל אותי ומדכא אותי ומייאש אותי, אבל לא נראה שאני לא יכולה לעשות משהו נגד זה. גם אם אפעל כעצת הרבה מהתגובות לפוסט הקודם, וארשום הכול - אני עדיין לא חושבת שאעשה את העבודה בצורה טובה מספיק, ואני לא חושבת שאוכל לשנות את דעתו.

שמתי לב שמדובר פה בדיוק על אותו סיפור, כמו בתיאטרון. כשעבדתי כקופאית בתיאטרון, מאד אהבתי את האינטרקציה עם הלקוחות. הייתי מאד טובה בהזמנות הטלפוניות מול לקוחות, ושוב ושוב אמרו לי "איזה כיף לשמוע חיוך בטלפון" ועד כמה השירות שלי חביב ואדיב. גם בחנות הלקוחות מאד מרוצים מהיחס שלי. אני אוהבת אינטרקציה עם בני אדם. אני אנרגטית וחביבה כלפיי כל לקוח ולקוח, ונהנית מזה. הסיבה שבגללה פיטרו אותי מהתיאטרון היא שלא הסתדרתי עם כל ה"מסביב". לא הסתדרתי עם כל הקלסרים, היה לי קשה להוציא דוחות, היה לי קשה לזכור פרטים קטנים והיה לי קשה לקחת אחריות על כסף. זה בדיוק מה שמכשיל אותי גם בחנות. אני מאד מתקשה להסתדר עם טיפול בתיקונים, ספירות מלאי, הזמנות, פריקת סחורה, לזכור לנעול את הכספת וכדומה.

הקוצ'רית שלי הציעה לי להפסיק ללכת עם הראש בקיר, ולעסוק פשוט בעבודה שמתאימה לי. היא אמרה שיש עבודות, שכוללות רק שירות לקוחות, מבלי לטפל בכל השאר. טלמרקטינג למשל. בטלמרקטינג מתקשרים ושמשכנעים לקוח לקנות כל מני דברים, אבל לא צריכים להסתבך עם ספירות מלאי, טיפול בתיקונים, מלא טפסים וכדומה. אולי באמת שווה לי לנסות. זה באמת נשמע מתאים לי.

עוד דבר שהקוצ'רית שלי הציעה לי, זה לברר על משרות שכוללות עריכה לשונית. כפי שכבר כתבתי בפוסט הזה, הקוצ'רית שלי ממש נפעמת מיכולות העריכה הלשונית שלי. היא גילתה על היכולת הזאת לגמרי במקרה. לא מזמן הקוצ'רית שלי ביקשה ממני להסתכל על מודעה שהיא מתכננת לפרסם. תוך שניות עליתי על זה שהיא עשתה רווח לפני ששמה נקודה, שהיא כתבה יכול/ה ואחריי זה כתבה צריך מבלי לעשות סלש ואז להוסיף "כה" כלומר צריכה, שהיא כתבה "אתן" במקום "אתם" ושהיא לא שמה נקודה בסוף משפט. זה עשה עליה רושם עצום. היא אמרה שבכל עיתון ובכל אתר שמחשיב את עצמו, יש עורך שעובר על כתבי הכתבים, לפני שזה מתפרסם.   

אמרתי לה שאין לי כוחות נפשיים כרגע לחפש עבודה. שהשנה וחצי האחרונות היו תקופת חיפוש מתמדת. היא אמרה שהיא לא מציעה לי לחפש עדיין. רק לברר מה זה בכלל אומר משרה בטלמרקטינג, או מה זה בכלל אומר משרה בעריכה. מה השעות, כמה משלמים, איזה כישורים צריך בשביל זה, איפה מחפשים וכדומה. היא נתנה לי שיעורי בית לברר כמה שיותר על התחומים האלה ולחזור אליה עם תשובות. החלטנו שלעת עתה אני לא אתקשר לשום מקום, ואציג את עצמי בתור מועמדת לעבודה. רק אברר על המשרות האלה. זהו.

shoko החמוד הכין כפתור ועליו כתוב "גם אני מכור לבלוג של נונה כהן". הכפתור נמצא בצד בלוגו. מאד הוחמאתי. אני לא אתיימר לחשוב שעכשיו כולם יעתיקו ממנו את הכפתור ויפרסמו אותו בבלוגם, אבל אם מישהו ימצא לנכון לעשות זאת - אני מאד  אשמח.

תזכרו תמיד לשטוף את הפירות והירקות שלכם.

שלכם,

נונה.