שלום לכל קוראיי פוסט זה,

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים את פ (פירוט כאן, כאן וכאן). פ הוא בחור בן שלושים שנכנס לחיי לפני כמעט חודשיים. נפגשנו פעמיים, והיה מדהים. מאד נהניתי לשוחח איתו ומאד נהניתי לשכב איתו. לאחר מכן, כשניסיתי לברר איתו לאן הדברים הולכים - פ אמר שהוא לא רואה בנו פוטנציאל לקשר רציני בגלל הפרש הגילאים. החלטנו שאנחנו צריכים תקופת צינון ואז שנהיה ידידים. כמה ימים אחר כך הכרתי את אמפטי והתחלנו לצאת. יצאתי עם אמפטי בערך שלושה שבועות ואז נפרדנו כי לא פיתחתי אליו רגשות.

כמה ימים אחריי הפרידה מאמפטי - התקשרתי ל-פ. פשוט רציתי לשמוע את הקול שלו. השיחה זרמה. צחקנו ודיברנו על כל נושא בעולם. ממש נהניתי. זה היה ביום ראשון ואני הצעתי לו להפגש בסופשבוע. פ שאל לצורך מה הפגישה. עניתי לו: "לשבת בבית קפה." פ הסכים בשמחה. קבענו בתחילה ביום חמישי, אבל פ היה צריך לעבוד עד מאוחר, אז דחינו למוצ"ש.

במוצ"ש נסעתי לתל אביב. פ בא לקחת אותי מהתחנה המרכזית. היה כל כך טוב לראות אותו. הלכנו ל"מקס ברנר" וניהלנו שם שיחה ארוכה ומדהימה. שמתי לב עד כמה אנחנו יכולים לדבר על הכול. החל מהשיחה הכי עמוקה בעולם על דת, וכלה בשיחה הכי שטחית בעולם על איפה כדאי לקנות בגדים. ישבנו שם שעות ודיברנו ואני בכלל לא הרגשתי את הזמן עובר. היה לי טוב. בעיניי, יש הבדל עצום בין "היה לי כיף" לבין "היה לי טוב." יש הרבה אנשים שכיף לי בחברתם, אבל נדיר שאני מוצאת מישהו שאני פשוט מרגישה טוב במחיצתו. הרגשתי שאני נמצאת בדיוק במקום המתאים לי. מין הרגשה של שיבה הביתה. הרגשתי שלמה ומאושרת. הוא אולי הבנאדם הכי חכם שאני מכירה. הוא גם אולי הבנאדם הכי מצחיק שאני מכירה.

אחריי שסיימנו לאכול ושילמנו את החשבון - יצאנו מ"מקס ברנר" והסתובבנו קצת בתל אביב. אני עיקמתי את הקרסול ולכן כאב לי ללכת הרבה, ואני בכלליות לא חושבת שזה כזה כיף ללכת על מדרכות, אז בסופו של דבר הלכנו לבית שלו. ישבנו בסלון והמשכנו לדבר ולצחוק. בסוף לא יכולתי להתגבר יותר על המשיכה שלי אליו. הוא ישב שם לידי והריח כל כך טוב. התיישבתי עליו. התחלנו להתנשק ולעשות כל מני דברים. אחר כך הלכנו למיטה ושכבנו. הסקס היה מדהים. פ שוב הוכיח את עצמו כמלך במיטה.

אחריי שהזדיינו, המשכנו לשכב אחד ליד השניה ולדבר על כל נושא בעולם. בין השאר, שיחקנו never. never זה משחק בו כל אחד אומר משהו שהוא אף פעם לא עשה, ואם השני כן עשה אותו - הוא צריך להרים אצבע. מי שיש לו חמש אצבעות - מקבל משימה. אני הפסדתי שלוש פעמים. פ התקשה בלמצוא משימה בשבילי אז הוא המציא רעיון יצירתי. הוא נתן לי בתור משימה, להגיד לו מה הייתי נותנת בתור משימה, אם הוא היה מפסיד. לא יכולתי לשקר. אמרתי לו את האמת. שאם הוא היה מפסיד - הייתי נותנת לו בתור משימה, שיגיד לי אם הוא חושב שנוכל איי פעם להיות זוג רציני. האמת שלא רציתי להעלות את הנושא. זו בסך הכול הפעם השלישית בחיים שנפגשנו, וקיימנו בעבר כבר ארבע שיחות "יחסינו לאן." זה לא היה נראה לי לעניין, אבל הוא הריי שאל ולא רציתי לשקר.

פ היסס ואז אמר לי:"את יודעת שאני מת עלייך, מותק."

אמרתי לו: "אני יודעת אבל אני גם יודעת שיש 'אבל'."

פ השיב:"כן, יש 'אבל'. כל מה שאמרתי לך לפני חודש וחצי עדיין תקף. אני עדיין חושב שפער של עשר שנים זה פער גדול מדי."

אמרתי לו שלא בהכרח. נתתי לו כדוגמא אותי ואת אמפטי. אמפטי ואני באותו גיל בדיוק ובכל זאת אנחנו נמצאים במקומות שונים לגמרי בחיים ושונים אחד מהשניה בכל דרך אפשרית.

פ דווקא לקח את זה כמשהו שעוד יותר מחזק את הטענה שלו. הוא אמר לי: "אז אם שניי אנשים באותו גיל יכולים להיות במקום כל כך שונה בחיים - על אחת כמה וכמה אנשים שיש בנהם הפרש של כעשר שנים."

אמרתי לו: "נראה לי שאתה מוותר בקלות רבה מדי. מה, אתה מוותר על סיכוי לקשר רק בגלל שאולי בעוד שנתיים אתה תרצה להתחתן ואני לא אהיה בשלה?"

בנוסף, הזכרתי לו שזה היה פער הגילאים בין ההורים שלו כשהתחתנו.

פ השיב:"נכון, אבל מצד שני, היום אימא שלי אלמנה."

אמרתי לו: "אה, אז אתה מוותר על סיכוי לקשר רק בגלל שעוד שנתיים אולי נתחתן ואז אולי בעוד חמש עשר שנים תמות?"

אמרתי לו שאני מרגישה שהוא סתם מורח אותי.

פ השיב שהוא לא מורח אותי, ושהוא באמת ובתמים חושב שעשר שנים זה פער גדול מדי.

אמרתי לו:"אוקיי, אבל למה אנחנו מדברים בכלל במונחים של חתונה? בוא ננסה ונראה לאן הדברים הולכים."

ואז פ אמר משהו נורא חכם. הוא אמר:"מה זה לנסות? לצאת לדייט לראות אם אנחנו מוצאים חן אחד בעיניי השניה? אנחנו כבר יודעים שאנחנו מאד מוצאים חן אחד בעיניי השניה. השאלה היחידה היא כמה זמן זה יחזיק. אני חושב שאם נכנס עכשיו לקשר, יהיה לנו נורא כיף ביחד כמה חודשים ואז זה ייגמר בגלל הפרש הגילאים."

שאלתי:"וזה לא יהיה שווה את זה?"

פ אמר: "אני כבר אחריי עשר שנים של קשרים כאלה. לא רוצה קשרים כאלה יותר."

הבנתי את זה והפסקתי לדבר על הנושא. חזרנו להתגפף ולדבר על כל נושא בעולם. המשך הלילה היה מדהים. ישנתי אצלו וגם בבוקר היה נהדר. אחר כך פ הלך לעבודה ואני חזרתי לעירי.

יצא לי לחשוב על כל הנושא. פתאום קלטתי שאני לא רוצה לנתק איתו את הקשר. הבנתי שהוא לא חושב שאנחנו יכולים להיות זוג רציני. הבנתי שיש לי רגשות אליו ושככל שאפגש איתו יותר - אני אלך ואקשר אליו ואז יהיה לי עוד יותר קשה כשננתק קשר, אבל פתאום קלטתי שזה יהיה שווה את זה. חשבתי על הקשר בייני לבין גוליבר. זו אפילו לא הייתה זוגיות אלא יזיזות, וזה קשר שהכי פגע בי בעולם כשנגמר, אבל אני לא מתחרטת לשניה שנכנסתי לתוכו, כי הרגעים האלה שהייתי בין הידיים של גוליבר היו הכי מדהימים בעולם. חשבתי גם עליי ועל י. הקשר בננו היה רק חודש וחצי, בתנאים נוראיים של הוסטל של אוטיסטים. היום אני מבינה שנשארתי בהוסטל בעיקר למענו. אחריי הפרידה התפרקתי לחתיכות קטנות ולקח לי חודשים על גביי חודשים להתגבר עליו, ובכל זאת אני לא מתחרטת לשניה, כי הרגעים שביליתי במחיצת י, במהלך החודש וחצי האלה, היו הכי מדהימים בעולם.

הגעתי למסקנה שאני רוצה להמשיך להפגש עם פ. להמשיך לשוחח איתו, לשכב איתו ולבלות במחיצתו. הגעתי למסקנה שאני רוצה תקופה קצרה מדהימה. ידעתי שזה ייגמר אחריי זמן קצר, וידעתי שאני אתפרק אחר כך, אבל הגעתי למסקנה שזה יהיה שווה את זה, כי הרגעים שאני מבלה במחיצת פ הם מדהימים בעיניי. 

הייתי מאד נחושה בהחלטתי. סיפרתי על ההחלטה לקוצ'רית שלי ולכל חבריי. כל אחד בנפרד. ידעתי שחלק מחבריי יתנגדו ויחשבו שאני סתם מכינה לעצמי שברון לב ושזה לא שווה את זה, אבל הייתי מאד נחושה. החלטתי שאף אחד לא יגרום לי לשנות את דעתי.

המצב הוא זה שגורם לי מיום ליום לשנות את החלטתי. יצאתי מביתו של פ ביום ראשון שעבר, לפני שבוע. במהלך כל השבוע הזה הוא לא יצר איתי קשר אפילו לא פעם אחת. אני זו ששלחה לו sms ביום שני, אני זו שפנתה אליו במסנג'ר ביום שלישי ואני זו שהתקשרה אליו ביום רביעי. בכל אחת מהפעמים הוא ענה לי והיה נחמד, אבל הוא לא יזם אפילו לא פעם אחת. לא יצרתי איתו קשר מאז יום רביעי ולכן לא דיברנו מאז. נראה שהוא לא מתכוון להתקשר אליי, או ליצור איתי קשר באיזשהי דרך.

זה שאנחנו לא מדברים גורם לי להיות לגמרי באוויר. אין לי מושג איפה הדברים עומדים. יש מצב שבזמן שאני כותבת את השורות האלה - פ שוכב עם מישהי אחרת. הריי אין לו שום מחויבות כלפיי. את זה שהוא לא רוצה איתי קשר רציני כבר הבנתי. השאלה שנותרה זה אם הוא רוצה איתי קשר בכלל. נראה לי שיש לו רגשות אשמה, כי הוא יודע שאני רוצה אותו.

יש כמה סיבות שבגללן יכול להיות ש-פ לא מתקשר אליי וכולן גרועות. יכול להיות שהוא לא מתקשר, כי החליט לנתק איתי קשר בלי לנתק קשר, כלומר שלא נהיה בקשר בכלל, מבלי שאף אחד יכריז על כך. יש מצב שאני פשוט לא עוברת לו בראש והוא פשוט לא מעלה על דעתו להתקשר אליי. יש מצב שהוא כן רוצה להפגש איתי, אבל החליט להשאיר אותי על "אש קטנה" וליצור איתי קשר רק כשיהיה לו נוח והכול ייסתדר לו ויהיה לו ערב פנוי לשרוף. כל שלושת האופציות לא מקובלות עליי.

המצב הוא ממש בעייתי כי אני לא יכולה להתקשר אליו ואז לעשות לו עוד שיחת "יחסינו לאן." די. גמרנו עם שיחות "יחסינו לאן". יש גבול לכמה שיחות כאלה אפשר לעשות לגבר שפגשתי שלוש פעמים בימיי חיי. לכן הדברים ממשיכים להיות באוויר ואני הולכת ויוצאת מדעתי.

הגעתי להחלטה ששברון לב יהיה שווה את זה, אם זה אומר שנבלה ביחד תקופה קצרה ומדהימה ואז שזה ייגמר. רציתי תקופה קצרה של שיחות מתוקות אל תוך הלילה, והרבה סקס והרבה צחוקים ושיחות נפש. הכנתי את עצמי לכך שאחריי תקופה קצרה זה ייגמר ואז שיהיה לי קשה, אבל לא נראה שהתקופה הקרובה הולכת להיות תקופה כזו. נראה שזו הולכת להיות תקופה שבה רק אני רודפת אחריי הוד מעלתו, בזמן שהוא לא עושה שום מאמץ. אני לא מוכנה לזה.

אה, ועוד משהו: אני זוכרת שכשסיפרתי לאנג'ל ידידי על החלטתי לשמור על קשר עם פ, הדבר הראשון שאנג'ל אמר לי הוא שזה ימנע ממני אופציות אחרות. שיש מצב שבתקופה הזאת אני אכיר מישהו שירצה קשר רציני איתי, ואני אוותר על זה כי אהיה שקועה ב-פ. כשהוא אמר את זה לא התייחסתי לדבריו, אבל פתאום קלטתי שהוא צודק. במוצ"ש יצאתי עם כמה חברות וידידים שלי. היה שם איזה בחור שנעץ בי עיניים. ידיד שלי שאל אם אני רוצה שהוא ישאל את הבחור אם הוא רוצה את מספר הטלפון שלי. תגובתי המיידית הייתה: "לא, אני רוצה את פ." פתאום קלטתי שבאמת חבל שאני אוותר על הזדמנויות, רק כי אני מקובעת על מישהו שאמר לי כבר כמה וכמה פעמים, שהוא לא חושב שאיי פעם נוכל להיות זוג רציני.

אגב, כשאני ו-פ שיחקנו never, גיליתי שהקשר הכי ארוך של פ היה חצי שנה, וגם זה לא ברציפות. שהוא מעולם לא יצא לחופשה עם מישהי, שהוא מעולם לא ישן עם מישהי שלושה לילות רצופים ושהוא מעולם לא הביא מישהי הביתה להכיר לאימא שלו. מה זה אומר אם בנאדם שנמצא כבר שתיים עשרה שנה בעולם הדייטינג נמצא במצב הזה? אין לי מושג. הריי פ הוא חכם מאד, מצחיק מאד, נחמד, חם ואוהב. מסקרן אותי למה מעולם לא היה לו קשר ארוך רציני.

בכל מקרה, כנראה שהדבר הטוב ביותר בשבילי זה לנתק איתו קשר וזהו. חשבתי שזה לא יפה פשוט לא להתקשר אליו יותר אף פעם וכך לנתק קשר בלי לנתק קשר, ואז קלטתי שזה בדיוק מה שהוא עושה לי. תראו, אני לא אסנן אותו אם הוא יתקשר, אבל אני לא חושבת שכדאי שאני אתקשר אליו. אני סיימתי להשפיל את עצמי ולרדוף אחריי בנאדם, שלא רוצה אותי.

אבל קשה לי, כי אני באמת מרגישה ל-פ חיבור אמיתי, ואני באמת חושבת שהוא בנאדם מיוחד ומדהים. הוא גרם לי לפרפרים בבטן. נורא התגעגעתי לתחושה הזאת. לא הרגשתי אותה כבר הרבה זמן. מעציב אותי לוותר על זה. עצם המחשבה שלא אשמע שוב את קולו של פ - מעציבה אותי. גם עצם המחשבה שלא אשכב שוב עם פ - מעציבה אותי. באמת שהיה לי טוב במחיצתו. העולם הזה פשוט לא הוגן.

אני הולכת להטביע את יגוני בשוקולד.

שלכם,

נונה.