היי לקוראיי,

בימים האחרונים למדתי שדברים הם לא תמיד כמו שהם נראים, וגם אם כן - דברים תמיד יכולים להשתנות. בפוסט הקודם, שכתבתי בשבוע שעבר, קיטרתי על כך שאני לא מרוצה מהמצב החברתי שלי. כתבתי שמרבית חבריי לא נוהגים להתקשר אליי לעיתים קרובות, כתבתי שאני לא נהנית בחברתם של נ ובוריס. כתבתי שנמאס לי מכך שאני יוצאת במוצ"שים בדרך כלל עם שני זוגות (בוריס וחברתו ומימי ושוקו) וזה גורם לי להרגיש גלגל חמישי פעמיים וכתבתי שאני רוצה חופשה, אבל מרבית חבריי לא קשורים זה לזה והריי בשביל לנסוע לצפון למשל, צריך חבורה. גם התלוננתי על כך שהקשר עם בובי תופס יותר ויותר אופי של יזיזות וגם התלוננתי על כך שקשה לי להסתגל לאחראית המשמרת החדשה בעבודה. מסתבר שאף אחד מכל הדברים האלה כבר לא תופס.

בנוגע לחברים: בסופשבוע האחרון התקשר אליי יויו ידידי והציע לי להפגש במוצ"ש בקניון. הוא זה שיזם. זה מאד שימח אותי, כי לאחרונה נמאס לי לרדוף אחריי אנשים. הסכמתי להצעתו בשמחה. יותר מאוחר מימי התקשרה והציעה לי לצאת איתה ועם בוריס וגוגי למרכז העיר (אתם זוכרים את גוגי?). זו באמת הייתה הצעת בילוי טובה. בוריס וחברתו נפרדו ואילו שוקו לא היה יכול לבוא. כך לא הייתי צריכה לחשוש להיות גלגל חמישי. אמרתי למימי שאני לא יכולה כי כבר קבעתי עם יויו.

במוצ"ש נפגשתי עם יויו בקניון. היה ממש נחמד.אחריי שעה בערך יויו קיבל שיחת טלפון, מסתבר שהיה לו איזה מקרה חירום ולכן הוא היה חייב ללכת. זה דווקא יצא טוב עבורי כי כך גם הסכמתי לנסוע למרכז העיר ולהפגש עם מימי, בוריס וגוגי. היה ממש כיף. מאד נהניתי. יותר מאוחר בוריס הסיע את כולם לביתם. ביתי היה האחרון בתור. בסופו של דבר נוצר מצב שאני ובוריס ישבנו במכונית עוד יותר משעתיים ודיברנו. זה מאד הפתיע אותי שהיה לי כל כך נחמד לדבר איתו ושהוא הצליח דיי לשעשע אותי, כי הריי בזמן האחרון נמאס לי מבוריס והייתי בטוחה שיהיה לי מעיק לשוחח איתו לבד. בוריס הפתיע. זה מאד שימח אותי.

אתם קולטים עד כמה כל מה שכתבתי בפסקה הראשונה לא נכון? זה ממש נהדר. אז כן יכול להיות לי להיות נחמד בחברת בוריס, אז החברים שלי כן יוזמים, אז אני כבר לא צריכה להתמודד עם להיות גלגל חמישי. וזה עוד לא הכול. לפני כמה ימים התקשרה אליי נ וסיפרה לי שהיא רוצה לנסוע לבומבמלה. מסתבר שהיא ועוד איזה חברה שלה החליטו לנסוע. נ הזמינה אותי להצטרף. הסכמתי. מסתבר שאני כן אזכה לצאת לחופשה, מסתבר שכן יתאפשר לי להיות כמה ימים ליד הים. הריי בפוסט  הקודם קיטרתי על כך שאין לי עם מי לנסוע לכמה ימים לחופשה. אפילו לא טרחתי לנסות למצוא כי חשבתי שאף אחד לא יוכל. מסתבר שזה כן אפשרי. זה אומנם קצת בעייתי שניסע עם חברה של נ שלא פגשתי מימיי, אבל יש לי שתי אופציות: או לנסוע איתן או לא לנסוע בכלל. אני בוחרת לנסוע איתן. אני בטוחה שיהיה כיף. אחריי הכול, מדובר על כמה ימים על חוף הים. זה חייב להיות כיף. אני הריי מתה על ים. אני בטוחה שגם ההופעות יהיו נחמדות. אגב, זוכרים שגם כתבתי בפוסט הקודם ש-נ משעממת אותי ושאין לי על מה לדבר איתה? באותה שיחת טלפון דיברנו יותר משעתיים וחצי ובכלל לא הרגשתי את הזמן עובר. מסתבר של-נ כן יש מה לומר לפעמים. איזה יופי.

בנוגע לבובי: בפוסט הקודם התלוננתי על כך שהקשר בננו תופס יותר ויותר אופי של יזיזות. פתאום קלטתי שאני חייבת להפסיק להפוך את עצמי לקורבן וחייבת להפסיק לקוות שאוכל לשנות מאפיינים מסוימים בבובי. בובי הוא מי שהוא והדברים שהוא יכול להציע הם הדברים שהוא יכול להציע. יש לי שתי ברירות: או לקבל את זה, או לחתוך איתו את הקשר. האופציה של להשאר איתו בקשר ולקטר היא סתם טיפשית. עדיין לא החלטתי אם אני רוצה להפסיק את הקשר איתו או לא. אני אתן לזה עוד קצת זמן ואז אחליט. 

בנוגע לעבודה: בפוסט הקודם התלוננתי על כך שאחראי המשמרת עזב והגיעה אחראית משמרת חדשה, קשוחה הרבה יותר. התלוננתי על כך שכבר אי אפשר לצאת להפסקות אינסופיות, שעכשיו כבר אין דבר כזה לא לעמוד ביעד מבחינת מכירות, שעכשיו כבר אין דבר כזה פשוט להודיע על סידור עבודה לשבוע הבא, כי מעתה יתחשבו גם בצרכים של המוקד בהרכבת סידור העבודה ושאר דוגמאות כאלה. התלוננתי שהיא מעצבנת אותי וקשה לי להסתגל אליה. לקח לי כמה ימים לקלוט שבכל מקום עבודה אחר שעבדתי בו, וגם בכל מקום עבודה אחר ששמעתי עליו - היו קיימים הדברים שהיא דורשת. היא הריי דורשת דברים הגיוניים לחלוטין. אם הם היו מרגע שהייתי מתחילה לעבוד שם - הייתי רואה בזה מובן מאליו, אבל מכיוון שכשהצטרפתי הייתה שם כזו אווירה של שכונה - היה לי קשה להתרגל לדברים שהיא דורשת.

עכשיו אני מתרגלת יותר ויותר. מסתבר שזה לא כזה קשה לא לצאת כל חצי שעה להפסקה. מסתבר שזה בהחלט אפשרי לשבת על התחת כמה שעות. בזכות האווירה החדשה במוקד, אני מביאה הרבה יותר מכירות ואז הרבה יותר מרוצה מעצמי וגם הרבה יותר רווחית למוקד. כל עוד אני אמשיך לעמוד ביעד מבחינת מכירות - אין שום סיבה שהיא תקצץ לי בשעות. ביקשתי לעבוד כמה שיותר בשבוע הקרוב, והיא נענתה לבקשתי בלי בעיה. בכלל, מסתבר שהיא אפילו בחורה נחמדה. אני גם אוהבת את שאר האנשים שעובדים אותי.

בפוסט הקודם גם התלוננתי על כך שמעייף אותי לעבוד בשתי עבודות. פתאום קלטתי שזה עדיף בהרבה על המצב הקודם, בו הייתי מובטלת. פתאום קלטתי שכל כך הרבה נלחמתי כדיי למצוא מקום עבודה שמתאים לי. מכל כך הרבה עבודות פוטרתי. כל כך ניסיתי וכל כך הרבה פעמים נכשלתי ועכשיו שיש לי לא רק עבודה אחת, אלא שתי עבודות, ששתיהן מתאימות לי, אז אני גם מתלוננת? סופסוף הפחד מפיטורים לא נמצא ברקע. סופסוף אני מרגישה שאני טובה במה שאני עושה. סופסוף אני מרוויחה כסף במידה מספקת. אז אין לי זכות להתלונן. הרי רק בזכות הכסף הזה אני אוכל לנסוע לבומבמלה וכשאסע לבומבמלה - גם יהיה לי חופש מהעבודה, ואני אוכל להתאוורר. יצא לי ממש טוב. אני נוסעת לבומבמלה מחמישי עד שבת והריי המוקד סגור תמיד בשישי ושבת. אני אפסיד רק יום עבודה אחד, ולכן השכר לא יהיה נמוך יותר באופן משמעותי.

הדבר היחיד שעליו התלוננתי בפוסט הקודם ועדיין תופס, הוא בנוגע ללימודי הנהיגה. לקחתי כבר בערך 125 שיעורי נהיגה על אוטומט ואני לומדת נהיגה כבר שנתיים. זה עולה המון כסף וגם גוזל ממני המון זמן וכוחות פיזיים ונפשיים. אבל עכשיו גם בנוגע לזה אני מנסה להיות אופטימית. יהיה בסדר. בסוף יהיה לי רשיון. שווה להוציא על זה כסף, כי רשיון זה משהו לכל החיים ועכשיו אני גם מרוויחה סבבה, אז זה לא נורא כל כך.

יש לי חברים טובים, יש לי עבודה קבועה וטובה, יש לי בחור מתוק, אני נראית טוב, יש לי קומה משלי בבית ויש לי עוד דברים רבים וטובים. הגיע הזמן לקחת את החיים יותר בקלות, ולהפסיק לקטר כל כך הרבה.

תהיו טובים.

שלכם,

נונה.