היי לקוראיי,

לאנג'ל, ידידי הטוב, מלאו 22 לפני כמה ימים. הוא עורך מסיבת יומולדת השבוע, וכמובן שהוא הזמין אותי להצטרף. למרות שמאד הייתי רוצה לחגוג איתו, נאלצתי לסרב להזמנה. כל המוזמנים למסיבה הזאת הם אנשים שהיו פעם חברות וידידים שלי ואילו היום הקשר בננו כבר ניתק לחלוטין. רובם גם מזלזלים בי מאד.

המון אנשים יצאו מחיי בשנים האחרונות. המון. הסיבות לניתוק היחסים היו שונות בכל פעם. אני יודעת שלא קל להיות בחברתי. יש לי המון בעיות, שנובעות מהליקוי שלי. אני לא משלה את עצמי שאנשים ניתקו איתי קשר רק בגלל הליקוי. הרבה פעמים היה מדובר פשוט בחוסר התאמה.

במשך תקופה ארוכה דיברתי על הקטע הזה בלי הפסקה ולא הפסקתי להתבכיין. הרגשתי דפוקה ופגומה. מישהי שלא רוצים להיות בחברתה. הקוצ'רית שלי היא זו שהסבה את תשומת ליבי לכך שברוב הגדול של המקרים, גם אני רציתי לנתק את היחסים. חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהיא צודקת.

אני לא רוצה לחדש את הקשר עם אף אחד מהמוזמנים ליומולדת של אנג'ל. אפילו לא עם אחד מהם. חלקם היו חברים שלי לתקופות קצרות מאד, לא הספקתי להקשר אליהם והם מעולם לא היו חשובים לי. לאחר שהקשר ניתק – לא הקדשתי לכך כמעט מחשבה. עם כמה מהם היה לי קשר משמעותי מאד, כמו למשל עם ג, אבל כבר השלמתי לחלוטין עם זה שהקשר ניתק. גם לי היה צד בניתוק. גם אם ג תבוא אליי (מה שלא יקרה אבל נגיד) ותגיד שהיא רוצה לחזור להיות חברה שלי – אני אסרב. אני בהחלט חושבת שכבר מיצינו את היחסים. אני לא כועסת עליה ולא מזלזלת בה. אני פשוט כבר לא רוצה אותה כחלק מהחיים שלי. גם עם פינקי הייתי בקשר במשך תקופה ארוכה, אבל מעולם לא היינו קרובות. הקשר בננו בעיקר היה מבוסס על כך שהיו לנו חברים משותפים. ברגע שהקשר עם החברים המשותפים ניתק – גם הקשר עם פינקי ניתק, ואני לא מצטערת על זה לרגע. היא לא מעניינת אותי. למעשה, אני בכלל לא מעריכה אותה.

נוצר מצב שהוא דיי פרדוקס. מצד אחד, אני לא רוצה לחדש עם אף אחד מהמוזמנים את הקשר. מצד שני, אני מתבאסת. אני מניחה שזה נשמע דיי מגוחך. זה קשור לכמה סיבות.

סיבה אחת היא שבאמת מדובר בהרבה אנשים. כנראה שבאמת יש בי הרבה תכונות שמפריעות לעולם, אם כל כך הרבה אנשים שהיו פעם חברים  שלי  – לא רוצים איתי היום שום קשר.

סיבה שנייה היא שברוב הגדול של הקשרים אני השקעתי המון. מבאס אותי שאנשים שהשקעתי בהם זמן וכוחות פיזיים ונפשיים – נעלמו לי מהחיים. אומנם עם רובם גם אני כבר לא רציתי בקשר, אבל זה עדיין מדכא שהשקעתי כל כך הרבה בקשרים בני חלוף.

סיבה שלישית שאני מתבאסת, היא שרובם הגדול מזלזלים בי. היה הרבה פחות מפריע לי אם סתם היינו מתרחקים עד שמתנתקים קשר, והייתי יודעת שהם עדיין מעריכים אותי, אבל זה מצב שונה לגמרי כשכמה מהם חושבים שאני שרמוטה פוסטמה.

מאד לא מתאים לי להבריז ממסיבת יומולדת. לכל מסיבת יומולדת שהייתה איי פעם לאחד החברים שלי, התייצבתי בלי שאלה. תמיד תמיד תמיד. גם אם המסיבה הייתה בתזמון שלא נוח לי, וגם אם זה דרש ממני להוציא המון כסף על מוניות וגם אם זה דרש ממני להגיע אחריי שלוש לילות בלי שינה, וגם אם דרש ממני כל דבר אחר, תמיד התייצבתי. תמיד תמיד תמיד.  אני זוכרת שכשחלק מהקשרים עם האנשים האלה נותק, ועם חלק עדיין הייתי בקשר – כמה קשה היה לי להתייצב לימיי ההולדת. 

היומולדת של פינקי (שהיה באוגוסט האחרון) זו דוגמא טובה ליומולדת שהיה לי מאד קשה בו, ובכל זאת התייצבתי.  תראו כמה סיבות היו לי לא להתייצב:

סיבה ראשונה, האקס של ג היה שם והוא נמרח על ג והתייחס אליי כאילו אני מצורעת (הרי אני והוא היינו פעם ידידים. התחרמנו, אחריי שהוא ו-ג נפרדו ואחר כך הוא השביע אותי לא לספר לה).

סיבה שנייה, ידעתי ששני מוזמנים ליומולדת של פינקי, לא הגיעו רק כי אני הייתי שם. הם נתנו לפינקי אולטימאטום: "או שנונה תבוא, או שאנחנו נבוא". זה היה ממש מגעיל מצידם.

סיבה שלישית, נאלצתי לבזבז 70 שקל על מונית, מפניי שאני הייתי היחידה מבין המוזמנים שלא גרה קרוב לפינקי, והמסיבה הייתה בשישי בערב, כך שלא היו אוטובוסים.

סיבה רביעית, המסיבה הייתה אחריי לילה שבו לא ישנתי בכלל, כי עבדתי במאגר מידע. 

סיבה חמישית, ידעתי שעוד אחד מהמוזמנים מאד מתבאס מנוכחותי שם.

סיבה שישית, אני ו-ג היינו בתקופה הזו הכי מרוחקות בעולם וממש לא היה בא לי להיות איתה בחדר אחד.

למרות כל שש הסיבות התייצבתי. חשבתי שזה יהיה מגעיל להבריז. היום אני מבינה שזו הייתה טעות. הייתי מותשת אחריי לילה ללא שינה, ומתוחה בגלל הסיטואציה. פלטתי שטויות בקצב ולא הצלחתי ליהנות. גם גרמתי לכל שאר האנשים לא ליהנות.

מסיבת היומולדת הזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את פינקי.

לכן הפעם החלטתי להימנע מזה. אני יודעת שהנוכחות שלי שם יכולה רק להרוס. מצד שני, כואב לי שאני לא יכולה להיות שם לחגוג לאנג'ל. אני מאד אוהבת את אנג'ל והוא מאד אוהב אותי. הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי בעולם הזה, ומאד הייתי רוצה להיות שם בשבילו ביום מיוחד כמו יומולדת. 

אנג'ל מבין אותי. הוא אמר שהוא מאד רוצה שאהיה שם, אבל שאם אני לא מרגישה בנוח – אני לא חייבת להתייצב. עדיין לא נעים לי. זה לא יפה להבריז מיומולדת של הידיד הכי טוב שלי. אם הוא היה מבריז מהיומולדת שלי – הייתי לוקחת את זה ממש קשה.

יש לי הרבה חברים. אני לא בודדה. למען האמת, הגעתי למצב שאני דיי מרוצה מהמצב החברתי שלי. נראה שבהחלט יש כמה אנשים בחיי שאוהבים אותי ומעריכים אותי וגם אני אוהבת ומעריכה אותם. בנוסף, יש לי את בובי המתוק. אני מאד משתדלת לשכוח מכל הקשרים הקודמים שנותקו, ואז מגיעים אירועים כאלה, כמו יומולדת או מסיבת שחרור ושוב אני נזכרת בכאב בעבר. אני מאד מנסה לא לחיות בעבר. אני מנסה להסתכל קדימה ולא אחורה.

אני שמחה שלפחות הגעתי למצב שאין הרבה אירועים כאלה. אנג'ל הוא השריד היחיד מהחיים הקודמים האלה. כל שאר חבריי, לא קשורים לקשרים הישנים האלה בשום צורה. נ למשל, מעולם לא פגשה את כל החבר'ה האלה וגם לא מימי, יויו, גרין, פליקס וכל שאר חבריי. 

אני חושבת שאנג'ל אף פעם לא ייצא מחיי בצורה טוטאלית. הוא חלק ממני ואני חלק ממנו. נראה לי שמדובר בידידות לעד. אולי בעצם אני לא צריכה להתייסר. אני הרבה יותר קרובה אליו מרוב החבר'ה שהולכים להגיע למסיבה שלו. להתייצב למסיבה זה לא מה שקובע. נתתי לו היום מתנה וגם ברכה מרגשת, והוא הכי העריך את זה בעולם. אני גם מאד רוצה לחגוג איתו, אז כנראה שנעשה משהו ביחד בסופשבוע.

בבקשה תמנעו מלנסות לשכנע אותי בתגובות, ללכת בכל זאת למסיבה. החלטתי כבר סופית שאני לא הולכת.

שלכם,

נונה.