היי לכל קוראיי בלי יוצא מן הכלל,

לאחרונה אני יותר ויותר מוטרדת מכל מני דברים בקשר שלי עם בובי. הקשר הזה הופך להיות בעייתי יותר ויותר עבורי. אחד הדברים שקשה לי להתמודד איתם הוא, שבובי כמעט לא נמצא בעירנו. רק הכתובת שלו כאן. הוא נוסע בלי סוף לתל אביב ולהרצליה, במטרה לדוג דגים. נעלם לימים שלמים.

אני לא בטוחה אם יש לי זכות לבוא אליו בטענות בגלל זה. זה החיים שלו. זה מה שהוא אוהב לעשות. זה מה שהוא עושה כבר שנים. חשבתי על זה שאילו בובי היה לומד באוניברסיטה בעיר אחרת, למשל, לעולם לא הייתי מעלה על דעתי לצפות ממנו שלא ייסע לעיר אחרת. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה על אותו משקל, אבל פתאום קלטתי שזה לא אותו דבר. הדיג הוא הרי תחביב.

אני אתן סתם דוגמא: נניח שגוליבר, יזיזי לשעבר, לא היה יזיז שלי אלא בן זוג. אם גוליבר היה בנזוג שלי - לעולם לא הייתי מעלה על דעתי לומר לו לא ללכת לטכניון כדיי לבלות איתי (הוא לומד בטכניון). לעומת זאת, כן הייתי יכולה לדרוש ממנו שיוותר לפעמים על לשחק קלפים כדיי להפגש איתי. גוליבר הריי היה נוהג להפגש עם חבריו לשחק קלפים בכל ערב פנוי בו היה בעירנו, והיה נוהג להפגש איתי באחת בלילה, אחריי שסיים עם חבריו. הוא בעצמו הודה שאם היינו זוג ולא יזיזים - הוא לא היה שם אותי בעדיפות שניה ומוותר לפעמים על לשחק קלפים כדיי להפגש איתי.

אולי זה בעצם אומר שאני כן יכולה לבקש מבובי שיישאר לפעמים בעירנו כדיי להפגש איתי? אני לא יודעת. מצד שני, אני ובובי לא מוגדרים כזוג. מאד חשוב לי להדגיש שאני ובובי לא יזיזים. פשוט לא. מאד אכפת לנו אחד מהשניה ואנחנו מוגדרים כ"יוצאים". אף אחד מאיתנו לא חושב שמדובר ביזיזות.

דבר נוסף שקשה לי להתמודד איתו הוא שלבובי אין שיחות יוצאות. כך נוצר מצב שאני היחידה שמתקשרת. הוא שולח לי הודעות מהאייסיקיו פה ושם, אבל אני זו שטורחת ומתקשרת מדי יום ביומו. אילו חשבתי שאני היחידה היוזמת, רק בגלל העניין הטכני שלבובי אין שיחות יוצאות ולי יש - הייתי יכולה להתמודד, אבל מה שמציק לי, זה שנראה שגם בלי שום קשר - לי הרבה יותר חשוב שנדבר מאשר לו. לי גם הרבה יותר חשוב שניפגש.

לא מזמן התפרצתי על בובי ואמרתי לו את זה. אמרתי לו שנמאס לי להרגיש שאם אני לא אתקשר - לא נדבר שבוע. שנמאס לי להרגיש שאם אני לא אזום פגישה - לא ניפגש שבועיים. אמרתי לו שאני מרגישה שאני משקיעה הרבה יותר ממנו, ושנמאס לי לגמרי. בובי הסביר לי שהוא פשוט לא טיפוס יוזם. היו לו קשרים שנמשכו שנתיים, עם בחורות שהוא מאד אהב, וגם איתן הוא בקושי יזם. הוא פשוט בנוי ככה. זה לא קשור אליי.

באותה שיחה אמרתי לו:"אני מאמינה לך שהסיבה לזה שאתה מתנהג ככה, לא נובעת מחוסר אכפתיות, אלא מזה שככה אתה בנוי, אבל השורה התחתונה היא אותה שורה תחתונה. השורה התחתונה היא שאני לא מקבלת דברים שאני צריכה."

באותה שיחה גם אמרתי שאני מבינה ומכבדת את זה, שהוא שונא פאבים ובתי קפה. לא כזה חשוב לי ללכת איתו לפאבים ובתי קפה איתו. הבעיה היא שזה גורם לכך שאנחנו נפגשים בבתים, ובשבילי (אני יודעת שלא בשבילו אבל בשבילי כן) בית זה אומר אוטומטית זיונים. כך נוצר מצב שאנחנו יותר מזדיינים ממדברים.

בשיחה הנ"ל בובי שמע בקול שלי שאני ממש פגועה. הוא ראה שבאמת קשה לי ואז הוא הציע שנלך לבית קפה והוא יזמין אותי לכוס קפה. שמחתי כשהוא הציע את זה. הוא באמת קיים.

אני זוכרת עוד תקרית שהייתה לפני כמה שבועות. אני ובובי אמרנו שאולי ניפגש בערב מסוים, ואז הוא ביטל כי צץ לו משהו. הוא ראה שאני מתאכזבת ועושה פרצופים, ושאל מה הבעיה, הרי באמת צץ לו משהו חשוב. אמרתי לו שזה לא העניין. העניין הוא לא שזה ביטל את המפגש, אלא זה שנראה שזה לא מפריע לו ושהוא אדיש לזה. אמרתי לו:"מה, אם ניפגש - סבבה ואם לא ניפגש - גם סבבה? ככה זה מבחינתך?" הוא ראה שהוא באמת מבאס אותי ואז הציע שיום למחרת הוא ייסע באופניים עד השכונה שלי כדיי להפגש איתי.

אתם קולטים את העניין? רק כשאני רבה איתו, רק כשאני כבר יוצאת מדעתי, רק כשאני עושה לו שיחות "יחסינו לאן" - הוא מזיז את התחת שלו ועושה דברים למען הקשר שלנו. נמאס לי שכדיי לקבל דברים בסיסיים, אני צריכה לעשות עניין גדול. נמאס לי שזה לא בא לו בטבעיות. נמאס לי מזה שברור לי לגמרי שאני לא אקבל אף אחד מהמחוות האלה, אלא אם כן זה אחריי ריב/עשיית פרצופים/להראות לו שאני פגועה/לעשות לו שיחת "יחסינו לאן"/כל התשובות נכונות. מגיע לי משהו יותר טוב מזה.

אני שוב אחזור ואכתוב מה שכבר כתבתי: ברור לי שההתנהגות שלו לא נובעת מחוסר אכפתיות, אלא מזה שהוא פשוט בנוי ככה. אני באמת יודעת שזה המצב. אבל השורה התחתונה היא אותה שורה תחתונה: אני לא מקבלת את מה שאני צריכה.

אני ובובי שונים בכל קנה מידה אפשרי. אנחנו מאד שונים בראיית עולם, בדרך בה אנחנו מבלים, בדרך בה אנחנו מתנהגים, בתפיסה שלנו על יחסים (אפלטוניים או זוגיים), בדרך בה אנחנו מדברים, בתחביבים שלנו, בדברים שאנחנו מאמינים בהם, בתכונות אופי. פשוט בהכול. פעם ניסינו למצוא ביחד אזשהו מכנה משותף בננו והדברים היחידים שמצאנו זה ששננו עובדים באותו מקום עבודה וששננו שונאים את אותה בחורה מהעבודה.

כשכתבתי בעבר בבלוג על היחסים עם בובי, המון אנשים כתבו לי בתגובות, שאין סיכוי שיתפתח בננו קשר רציני, בגלל שהזדיינו מיד בתחילת יחסינו. לטענתם, אם מישהי מזדיינת עם מישהו על ההתחלה - הוא אוטומטית מאבד כבוד אליה, ולא מעלה על דעתו להכנס איתה לקשר רציני. אני לא חושבת שזה נכון במקרה של בובי. לבובי היו קשרים של שנתיים, עם בחורות ששכבו איתו על ההתחלה. אני לא חושבת שזה מה שהורס לנו את הקשר, אלא העובדה שאנחנו כל כך שונים, עד שהמכנה המשותף שנותר לנו  - זה ששננו אוהבים להזדיין.

לפני כמה שבועות חשבתי שהדברים שמפריעים לי עומדים להשתנות, אבל אחריי שבובי הבהיר לי מעבר לכל ספק - שכך הוא התנהג גם בקשרים רציניים שנמשכו שנתיים, הבנתי את המצב. השאלה הנשאלת היא לא האם בובי ישנה בעתיד את הדברים האלה או לא. השאלה הנשאלת היא האם אני מוכנה לקבל אותם או לא. זהו. זו השאלה היחידה.

התקשרתי הערב לאנג'ל, ידידי הטוב,לשתף אותו בקשיים שלי עם בובי. האמת שמאד התלבטתי לפני שחייגתי את המספר. אנג'ל ידיד שלי כבר שנים ולאורך השנים הוא שמע ממני על אינספור קשרים בעייתים שלי עם גברים. מהצורה בה הגיב כמה פעמים בעבר, חששתי שאולי אנג'ל כבר לא מאמין שאני מסוגלת להיות בקשר נורמלי ולכן אולי לא כדאי לי לדבר איתו על בעיות שיש לי ביחסים עם גבר. בכל זאת התגברתי על עצמי והתקשרתי.

בתחילת השיחה שיתפתי אותו במה שאני מרגישה. אנג'ל הזדעזע עד עמקי נשמתו מזה שכך חשבתי. הוא אמר:"אני מצטער שהרגשת ככה, מתוקה. חשוב לי שתדעי שאת תמיד יכולה לדבר איתי על הכול, בלי שום יוצאים מהכלל. אני בהחלט מאמין שאת מסוגלת להיות בקשר נורמלי. אני פשוט חושב שהגבר הממוצע ברחוב, לא יתאים לך. את צריכה טיפוס מיוחד, כמו י למשל, אבל זה לא אומר שאת לא יכולה להיות בקשר נורמלי." נרגעתי. (מישהו מהקוראים זוכר את י האקס המיתולוגי שלי?)

שיתפתי את אנג'ל בבעיות ביחסים עם בובי. אנג'ל אמר שזה נשמע שהקשר עם בובי לא יצליח, מהסיבה הפשוטה שאני ובובי לא מתאימים. אנג'ל אמר:"בובי פוגע בך. לא בכוונה ולא מתוך רוע, אבל הוא עדיין פוגע בך." הסכמתי איתו. בובי באמת פוגע בי. בובי בנאדם מקסים ואני מתה עליו והוא לעולם לא ייפגע במישהו בכוונה, אבל הוא אכן פוגע בי. אנג'ל אמר שאני יכולה להדחיק את זה שאני נפגעת, ולהמשיך להיות עם בובי עוד קצת, אבל אין לו ספק שעוד כמה שבועות אני לא אעמוד בזה יותר, ואז אחתוך. האמת שהסכמתי איתו. זה באמת נכון. הבעיות עם בובי הם באמת לא דברים, שאני אהיה מסוגלת להתמודד איתם לעוד פרק זמן ארוך.

אגב, אני כל כך אוהבת את אנג'ל. כפרעליו. הוא ידיד מדהים. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו. כמו תמיד, הוא תמך בי והיה שם בשבילי והצחיק אותי והקשיב לי. בשלושת השנים האחרונות הוא הוכיח את עצמו פעמים אינספור. אני ברת מזל שיש לי ידיד כזה (והוא בר מזל שיש לו ידידה כזאת. אנחנו באמת תורמים הרבה אחד לשניה).

בסיומה של השיחה שוב שאלתי את אנג'ל האם הוא באמת ובתמים מאמין שאני מסוגלת להיות בקשר בריא ומספק. אנג'ל שוב אמר:"בטח שאת יכולה. את פשוט צריכה טיפוס מיוחד. אני לא מכיר אף אחד שיוכל להתאים לך." ואז אחריי מחשבה קצרה הוא אמר:"בעצם יש מישהו". מסתבר שיש לאנג'ל איזה חבר שאנג'ל חושב שפשוט זהה לי באופי. כמה חבל שלא נוכל להיות ביחד. יש מכשול: גם אני וגם הבחור נמשכים לאותו מין. אוף, למה כל הגברים הטובים לא סטרייטים?

כמה דקות אחריי שסיימתי לדבר עם אנג'ל - התקשרתי לבוריס. דיברנו וצחקנו קצת, אבל בוריס שמע שמשהו לא בסדר בקול שלי (עוד משהו שהעיד על זה שמשהו לא בסדר - העובדה שהתקשרתי באחת בלילה). בוריס שאל מה קרה. הוא מיד ניחש שמדובר בבעיות עם בובי. קצת חששתי לשתף אותו. אני יודעת שבוריס חושב שגבר ששוכב עם אישה מיד בתחילת יחסיהם, מבלי לדעת מה הוא רוצה ממנה, ואחר כך גורר את זה עוד חודש וחצי, מבלי להגדיר את הבחורה כבת זוג שלו, הוא גבר דפוק והקשר בנהם יהיה מעפן. לכן חששתי לספר לו על הבעיות עם בובי. חששתי שהוא יאמר שהכול בגלל זה, ולא בגלל הבעיות שמטרידות אותי. הסברתי את זה לבוריס. אמרתי לבוריס שאני מפחדת לדבר איתו על הבעיות עם בובי, כי אני מפחדת שהוא יהיה מקובע בעמדתו ולכן אין טעם.

בוריס הזדעזע עד עמקי נשמתו שכך חשבתי. הוא אמר לי:"את יכולה לדבר איתי על הכול, חמודה שלי. אני מצטער שגרמתי לך להרגיש אחרת. אין לך מושג עד כמה את חשובה לי." נרגעתי והוחמאתי. שיתפתי אותו בקצרה בבעיות עם בובי. בוריס תמך בי. הוא בדיוק היה בנסיעה לביתו והוא אשכרה עצר ליד הבית שלי, רק כדיי לתת לי חיבוק. כפרעליו. לפעמים בוריס משגע אותי עם השטויות שלו, ואני שוכחת איזה אדם טוב לב הוא. נהדר שהוא מזכיר לי לפעמים. הוא חבר אמיתי. אני מצטערת על זה שזלזלתי בו ומצטערת על כל הדברים הרעים שכתבתי עליו בבלוג.

כנראה שהקשר עם בובי עומד להגמר. אני כנראה אסיים את זה השבוע. זה מבאס אבל זה הדבר הנכון לעשות. אני שמחה שקיבלתי את ההוכחה לכך שיש לי חברים אמיתיים שיתמכו בי. גם לא התאהבתי בו או משהו כזה, אז אני יודעת שאני לא אתפרק מהפרידה. אני עדיין מתבאסת כי בובי הוא באמת חמוד ובאמת כיף לי בחברתו.

סיבה נוספת לכך שאני מתבאסת הוא שעוד קשר בא לקיצו, אחריי חודש וחצי. כבר שנים אני בעולם הזה של קשרים עם גברים. יצאתי עם כל כך הרבה, הזדיינתי עם כל כך הרבה, התנשקתי עם כל כך הרבה ועדיין אני לא מצליחה לעבור את מחסום החודשיים. שום קשר שלי לא שורד יותר מחודשיים. טוב, נו, אני לא יכולה להמשיך להיות בקשר עם בובי רק כדיי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת להיות בקשר יותר מחודשיים.

חוצמזה, עכשיו שחושבים על זה, כמעט לא היו לי קשרים זוגיים מאז אמצע יב (כלומר לפני שנתיים). בשנתיים האחרונות רובם הגדול של הגברים שהיה לי איזשהו קשר איתם, הייתה יזיזות או סטוץ. אני לא יכולה לשכב עם אנשים בידיעה שזה בקטע של יזיזות ואחר כך להתבכיין שלא היו לי קשרים רציניים ארוכי טווח, נכון?

טוב, לפחות אני יודעת שהקשר עם בובי, לא היה עוד קשר יזיזות. יצאנו, ניסינו, התחלנו לפתח קצת רגשות, ובסופו של דבר הקשר לא הלך. זה קורה. זה קורה במשפחות הכי טובות.

אני הולכת לצרוך גלידת שוקולד בכמויות מטורפות בימים הקרובים.

שלכם,

נונה.