היי לקוראיי,

הגעתי למסקנה שזה שאני חולקת את חיי האישיים עם כולם - מביא לי הרבה יותר נזק מאשר תועלת. בזמן האחרון אני מנסה לשמור את חיי האישיים לעצמי. הפסקתי כבר לדווח על החיים שלי לאנשים שאני בקשר איתם, ואני רוצה להפסיק לעשות את זה גם בבלוג.

אני כותבת בלוגים כבר כמעט שלוש שנים. בשלוש שנים האלה כתיבת הבלוגים גרמו לי נזקים איומים ונוראים (כבר אין לי כוח לפרט, כתבתי על זה כבר כמה וכמה פעמים). למרות זה התעקשתי להמשיך לכתוב לאורך כל השנים. עכשיו כבר אזלו לי הכוחות. נמאס לי. פשוט נמאס לי. 

אני זקוקה להפסקה מהבלוג. אני לא אומרת שאני סוגרת אותו ואני לא אומרת שלעולם לא אעדכן שוב. אני רק אומרת שאני זקוקה להפסקה של לפחות חודש. חשבתי לעשות הפסקה גם בעבר, ואף פעם לא עמדתי בזה. ברגע שקרה לי אירוע משמעותי או תהליך נפשי משמעותי - התיישבתי מול חלון עריכה ונתתי לאצבעות לרוץ על המקלדת. לא עוד. כעת הגיע הזמן שאשתלט על הדחפים שלי.  

כתבתי מאות פוסטים בימיי חיי, עליהם קיבלתי אלפי תגובות, ותמיד הקפדתי לענות לכל תגובה ותגובה. בימים האחרונים הרשיתי לעצמי, בפעם הראשונה בחיי, שלא להגיב לתגובות וכך נותרו חלק מהתגובות על הפוסט הקודם ללא מענה. אני מצטערת ומתנצלת בפניי אלה שטרחו להגיב, אבל אני מרגישה שלהגיב אליהם בחזרה לא יהיה נכון לי כרגע.

אני מתכוונת לחסום את התגובות לפוסט הזה וגם לחסום את התגובות לפוסטים הקודמים. אני מבקשת בכל לשון של בקשה, לא לפנות אליי בנושא באימייל או במסנג'ר. אני לא רוצה שאף אחד ינסה לשכנע אותי לכאן או לכאן, כלומר אם להמשיך לכתוב את הבלוג או לא. אני רוצה להתבשל עם ההחלטה הזאת לבדי, בלי לחצים של אף גורם חיצוני. אני רוצה ללמוד בכלליות להחליט החלטות על סמך מה שאני חושבת ומה שאני מרגישה, ולהפסיק לסמוך על כל העולם שיידע יותר טוב ממני, מה בעצם אני צריכה לעשות עם החיים שלי.

אני אתגעגע לכתיבת הבלוג, אבל לקחת ממנו הפסקה זה הדבר הנכון לעשות.

שלכם,

נונה.