היי לקוראיי ללא יוצא מן הכלל,

בשבוע שעבר התקשרה אליי מישהי שעובדת במוקד של פסיכומטרי, והציעה לי לעשות קורס שיתחיל בקרוב. הסברתי לה שאני לקוית למידה ורוצה לקבל הקלות בפסיכומטרי. ייקח קצת זמן עד שאעשה אבחון (האבחון מכיתה ז כבר לא תופס). בתגובה, היא סיפרה לי על קורס שמתחיל בסוף ספטמבר, כלומר בעוד ארבעה חודשים. בחינת הפסיכומטרי היא בסוף דמצבר. המועדים מאד מתאימים לי. הרי אני לא יכולה לחכות לקורס ואז להתחיל ללמוד. אני צריכה לשבת לבד וללמוד כמה חודשים ולכן לא יכולתי להצטרף לקורס שמתחיל בחודש הקרוב. בנוסף, אני אספיק לעשות עד ספטמבר אבחון חדש ולסדר לעצמי הקלות. 

אני מודעת היטב לעובדה שקשה לקבל הקלות בפסיכומטרי, ושזה לא ניתן באותה קלות שבה נותנים הקלות בתיכון - אבל הקושי אצלי באמת קיים. אני באמת לקוית למידה. באמת מגיע לי לקבל הקלות.

הייתה לי היום פגישת ייעוץ במוקד של הפסיכומטרי. הבחורה ששוחחה איתי הסבירה לי על שני סוגי קורסים. קורס אחד מתקיים במשך שלושה חודשים פעמיים בשבוע וכולל בערך 33 אנשים. הקורס השני מתקיים שלוש פעמים בשבוע והם מתחייבים שיכלול מקסימום עשרים אנשים. בנוסף, חיילים לא רשאים להכנס לקורס השני, כי את מרבית הכסף משלם הצבא ולכן הם עלולים לעשות "שכונה." בקורס השני כולם יהיו אנשים שמשלמים סכום כמוני.

שאלתי כמה זה עולה. היא שאלה אם אני חיילת משוחררת. אמרתי לה שעשיתי שירות לאומי. לפיכך, היא אמרה שאקבל הנחה. הקורס הראשון יעלה לי 4000 שקל והקורס השני 4400. היא אמרה שההבדל במחיר הוא לא משמעותי, ולכן כדאי לי לקחת את הקורס השני. בהחלט הסכמתי איתה. אני מקווה שהם לא יעלו על זה שלא הייתי אפילו שנה בשירות לאומי ובאמת יאפשרו לי את ההנחה הזאת.

אני עובדת בעבודה שבהחלט מאפשרת גמישות בשעות. כל העובדים האחרים, מלבדי (ומלבד בובי), הם או סטודנטים או תיכוניסטים או עובדים בעבודה נוספת. רובם עובדים בערך שלוש פעמים בשבוע לארבע שעות. אני היחידה שעובדת חמש פעמים בשבוע לשש שעות. כך שאם אלמד לפסיכומטרי - אני בהחלט יכולה להוריד את מכסת השעות ולהתפנות לקורס וללימודים.

אני חושבת שזה טוב שהלימודים גם יעסיקו אותי בשעות הפנאי. הריי אין לי מספיק תחביבים ורוב זמני הפנוי מתבזבז על לשבת מול הבלוג וללחוץ על "רענן" כדיי לראות אם נוספה תגובה או כניסה. עדיף לי להשקיע את זמני בלימודים.

נשאלת השאלה אם אני בכלל צריכה לעשות פסיכומטרי. הריי אני עדיין לא בטוחה מה אני רוצה ללמוד. יש דברים שלא דורשים פסיכומטרי. לפני כמה חודשים ביררתי ולכן אני יודעת שבמכללה מסוימת - אני יכולה ללמוד חינוך בלי לעשות פסיכומטרי, כי ממוצע הבגרויות שלי מספיק. מצד שני, הפסיכומטרי יפתח לי יותר אופציות. אני אוכל להיות בררנית מבחינת מוסדות שמציעים השכלה גבוהה.

האנגלית שלי על הפנים. אולי הפסיכומטרי סופסוף יגרום לי לשאול ספרי קריאה באנגלית מהספריה ולקרוא אותם, עד שיתחיל הקורס. כבר שנים אני רוצה לשפר את האנגלית שלי ולא עושה את זה.

משהו שמאד מטריד אותי הוא שהוריי יאלצו לשלם על הפסיכומטרי. הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים עד כמה אני נחושה להיות עצמאית. לפני בערך שנה הגעתי למסקנה שככל שהם עוזרים לי יותר - כך יש להם יותר קלפים נגדי. חפרתי על כך אינספור פעמים בבלוג. כעת אאלץ לבקש מהם גם לממן לי אבחון וגם לממן לי פסיכומטרי, או לפחות לעזור לי בצורה משמעותית. אבל זה שווה את זה. אם באמת זה יפתח לי את הדלת לעתיד מקצועי טוב יותר - זה שווה את זה.

אם כבר מדברים על העתיד שלי: אני שוקלת להפסיק עם שיעורי הנהיגה. חלפו כבר יותר משנתיים מאז התחלתי ללמוד נהיגה. בסביבות ה-120 שיעורים על רכב אוטומט, כבר מאחוריי. כל הזמן הזה התעקשתי להמשיך. התעקשתי להלחם על זה. אני שוקלת לוותר כי בהחלט ייתכן שזה חסר סיכוי. אם היו אומרים לי שמה שנדרש ממני זה עוד 20 שיעורים כדיי לעבור טסט ולסיים עם זה - הייתי משנסת מותניים והולכת על זה, אבל מכיוון שבהחלט ייתכן שאעשה עוד 120 שיעורים ובכל זאת לא אצליח להשיג רשיון - אולי כדאי לוותר.

זה מתסכל ומעצבן ומעציב ונוראי ששנתיים של השקעה, המון המון המון כסף, המון המון המון כוחות נפשיים, המון המון המון טרטורים והמון המון המון מאמץ יירדו לטמיון - אבל לפעמים צריך לדעת לוותר. יש זוגות שבמשך חמש שנים ויותר עשו הפריות מבחנה ושילמו על זה המון המון המון כסף וזה עלה להם בהמון המון המון כוחות פיזיים ונפשיים ובסופו של דבר קלטו שזה בלתי אפשרי ועזבו את זה. אי אפשרות להביא ילד לעולם, זה בוודאי יותר מתסכל מאי יכולת להוציא רשיון נהיגה. אגב, אחי למד שנה וחצי בטכניון, אבל נכשל שם שוב ושוב ולכן בסופו של דבר הוא החליט לעבור לאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. שנה וחצי של לימודים וכוחות והשקעה ירדו לטמיון. אבל מה האלטרנטיבה? להמשיך בכוח עוד שנה וחצי כאלה?

יש אנשים שמסתדרים בלי רשיון נהיגה. אבא של בובי למשל, הוא בן 75 ומעולם לא ישב מאחוריי הגה. עובדה שהוא הסתדר. חוצמזה, יש גם המון אנשים עם רשיון נהיגה, אבל בלי רכב. עובדה שהם שורדים.

כששאלתי את מורה הנהיגה שלי אם לדעתו אהיה מסוגלת להיות רשיון ואם לדעתו איי פעם לא אהיה מסוכנת על הכביש - הוא אמר שאני צריכה לחשוב על הנהיגה מחוץ לרכב. לשבת בבית ולשנן לעצמי סדרי פעולה וסיטואציות בכביש. אני לא מצליחה להביא את עצמי ללעשות את זה. בנתיים אני ממשיכה לבזבז המון המון המון כסף על השיעורים. לא חבל?

אולי לא כדאי להסתכל על זה כאל "להפסיק עם שיעורי הנהיגה" אלא כאל "להקפיא את רשיון הנהיגה." לעשות הפסקה של תקופה מסוימת ולהתפנות לדברים אחרים. אולי בתקופה אחרת בחיי, בה יהיה לי יותר כסף ויותר מוטיבציה לנהוג - אחזור לשיעורי הנהיגה. הריי האופציה תמיד פתוחה בפניי. אני צריכה לחשוב על זה ולהחליט.

אני מתה על בובי. אני חושבת שהוא מתוק ומקסים וסקסי. הוא גם חכם בטירוף. אני באמת מרגישה שאני לומדת ממנו הרבה ושהוא לומד ממני הרבה. בנוסף, לראשונה בחיי אני מסתכלת על מישהו שאני יוצאת איתו בגובה העיניים. תמיד הסתכלתי על הבחורים שיצאתי איתם או מלמטה, או מלמעלה. הפעם אני מרגישה שהוא שווה לי ולא שווה יותר ממני או פחות ממני.

עם זאת, לפעמים קשה לי עם ההבדלים המהותיים שיש בננו. אני ובובי שונים מאד. יש לנו ראיית עולם אחרת, מנטליות אחרת, תחומי עניין אחרים, אופי אחר והתנהגות אחרת. זה גורם לנו לתקלים לפעמים. קשה לי להתמודד עם זה שהוא סגור ולא ממהר לשתף אותי בדברים מסוימים. לו קשה להתמודד עם זה שאני כל כך פתוחה. למשל, לא מזמן הוא התוודה בפניי שהוא שונא שאני מדברת על גברים אחרים שהייתי איתם בעבר.

הוא עקשן והוא דעתן והוא קיצוני בדיעות שלו. קשה מאד לנצח אותו בויכוח. סחטנות לא פועלת עליו, גם לא "רגשי", גם לא מניפולציות. הוא יודע להיות רך, חם ואוהב אבל אי אפשר לסחוט את זה ממנו. גם מחמאות אי אפשר לסחוט ממנו. יש בזה יתרון כי כך אני יודעת שכשהוא מחמיא - הוא באמת מתכוון ועושה את זה מכל הלב, אבל לפעמים אני זקוקה למחמאה גם כשלא מתאים לו.

הוא מלך במיטה. יודע איך לגעת, איך לנשק, איך ללקק, איך ללטף ואיך לנוע בתוכי. הוא גם מכיר המון תנוחות שאני לא מכירה, ומלמד אותי המון דברים חדשים במיטה. זה נורא כיף ואני מאד אוהבת את זה. מצד שני, הוא לא מוכן לרדת לי ולא משנה כמה אני אבקש. אגב, הוא גם שיקר לי בנושא! כששכבנו בפעם הראשונה - שאלתי אותו למה הוא לא יורד לי, והוא אמר שאני צריכה להיות אחריי מקלחת. בפעמים אחרות, הייתי אחריי מקלחת והוא בכל זאת לא הסכים לרדת לי. בסופו של דבר גיליתי שהוא לא מוכן לרדת ולא משנה מה.  

לי קצת קשה לעבוד איתו. קשה לי לשבת איתו באותו חדר מבלי שנוכל לגעת אחד בשניה, או לדבר על היחסים בננו. הוא מסוגל לעשות את זה בקלות. הוא חושב שזה לא עניינם של העובדים האחרים ולכן שומר על דיסטנס בעבודה. שניה אחרי שאנחנו יוצאים מהמוקד - אנחנו מתנפלים אחד על השניה בחיבוקים ונשיקות וכינויי חיבה, אבל בתוך המוקד לבובי אין שום בעיה שנתנהג כמו קולגות.

הוא מסוגל להוציא אותי מדעתי, כמו ששום אדם לא מסוגל להוציא אותי מדעתי. לפעמים פשוט בא לי להכניס לו כאפה. מצד שני, הוא יודע לגרום לי להפוך לשלולית מרוב שאני נמסה. הוא ממחיש בדיוק רב את הביטוי "אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו". אבל לגמרי. הביטוי הזה הומצא עליו. בטח יש במילון ליד הביטוי "אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו" - תמונה של בובי, דג דגים.

הקשר בננו נמשך כבר חודשיים ועדיין אנחנו מגדירים את עצמנו כ"יוצאים" ולא כ"זוג." האמת שזה לא הטריד אותי כל כך. הקשר בייני לבין גוליבר, למשל, היה מבלבל, כי מצד אחד לא הגדרנו את עצמנו כזוג, אבל מצד שני תפקדנו בדברים מסוימים כמו זוג ובדברים אחרים לא תפקדנו לא זוג וזה בילבל אותי ולא ידעתי למה לצפות ממנו. לעומת זאת, הקשר עם בובי לא מבלבל, כי אני יודעת שגם אם הייתי חברה שלו - הייתי מקבלת ממנו בדיוק את אותו יחס.

החלטתי בכל זאת לברר למה בעצם הוא לא רוצה שנגדיר את עצמנו כזוג. דיברתי איתו על זה אתמול. בובי הסביר לי שכדיי להגדיר מישהי כחברה שלו - הוא צריך לאהוב אותה. זו הפעם הראשונה בחיים ששמעתי על דבר כזה. אני מכירה אנשים שכדיי להגדיר מישהי כחברה שלהם צריכים לפתח אליה רגשות, ואחרים שלא צריכים לפתח רגשות כדיי להכנס לזוגיות, אבל אף פעם לא שמעתי על בנאדם שצריך להיות מאוהב עד עמקי נשמתו כדיי להגדיר מישהי כחברה שלו.

שאלתי אותו אם יש לו רגשות כלשהם אליי. הוא אמר שהוא חושב שכן. גם אני חושבת שאני מפתחת אליו רגשות, אז נראה לי שהמצב סבבה. אני מקווה שהרגשות רק יילכו וייגברו. אף פעם לא הייתה לי אהבה הדדית. אני מקווה שהפעם זה יקרה, כי הוא באמת מתוק. אנחנו מעריכים אחד את השניה, מכבדים אחד את השניה, נמשכים אחד את השניה, קשורים אחד לשניה ומפתחים לאט-לאט רגשות רומנטיים אחד לשניה. זה נראה לי כמו בסיס טוב לקשר.

תהיו טובים.

שלכם,

נונה.