היי לקוראיי,

לפניי יומיים הגיע בחור חדש לעבודה. אני חושבת שאקרא לו בבלוג ל. ל נראה לי מהרגע הראשון בחור חביב ומשעשע. אתמול במהלך העבודה יצא לנו לדבר ולצחוק קצת. כשיצאנו מהעבודה - גילינו שאנחנו פונים לאותו כיוון כי אנחנו לוקחים אוטובוס מתחנות שקרובות אחת לשניה. בדרך לתחנה, יצא לנו לדבר עוד קצת. נהניתי לדבר איתו והתחשק לי גלידה, ולכן הצעתי לו לאכול איתי גלידה ולהשאר עוד קצת במרכז העיר. הוא הסכים.

קנינו גלידה ואז התיישבנו על איזה ספסל והמשכנו לדבר. במהלך השיחה התרשמתי שאני מוצאת חן בעיניו. הוא השתדל לשבת כמה שיותר קרוב אליי, נגע לי בשיער, הסתכל לי ישירות לתוך העיניים ועוד כל מני דוגמאות קטנות. העניין היה לי דיי ברור. לי היה מצב רוח טוב והמון אנרגיות וסיפרתי דברים מצחיקים בקצב. בקלילות ובפשטות גם שיתפתי אותו בדברים מצחיקים שקרו לי עם אנשים שיצאתי איתם, כולל דברים מיניים.

אחריי בערך שעה עלינו כל אחד לאוטובוס שלו ונסענו הביתה. הישיבה הזאת איתו הותירה אותי מהורהרת. קיבלתי את הרושם שהוא היה רוצה שיקרה בננו משהו (אני לא בטוחה אבל ככה זה נראה), והגעתי למסקנה שמאד לא כדאי שזה יקרה. קודם כל, כי אני רוצה להיות לבד עכשיו. עבר רק שבוע וחצי מאז הפרידה מבובי. דבר שני, כי ל עובד איתי. אם יקרה בננו משהו - זה יהיה כבר הבחור השלישי מהעבודה שיהיה לי איתו משהו.

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים שלפני כמעט ארבעה חודשים, באחד הימים הראשונים שלי בעבודה, הלכתי לביתו של מישהו שעבד איתי והוא זיין אותי בתחת בניגוד לרצוני (לא, הוא לא אנס אותי. היה שם סיפור מורכב). אחר כך, מן הסתם היה לי קשה מאד לעבוד איתו באותו חדר בכל יום בעבודה. כמה ימים אחר כך ד עזב. שלושה שבועות אחריי המקרה עם ד, התחיל הסיפור שלי ושל בובי. הריי בובי גם עובד איתי. התחלנו לצאת והקשר נמשך כמעט שלושה חודשים. שבועיים לפני תום הקשר יצאנו להפסקה. היה לי מאד קשה לראות אותו בעבודה ולשבת איתו באותו חדר בזמן ההפסקה, וגם עכשיו כשהקשר נגמר - לעבוד עם בובי זה לא פיקניק, כי זה מקשה עליי להתגבר עליו.

גם ככה אנשים מרכלים עליי ועל בובי כמו משוגעים. אין לי שום חשק שיתחילו לרכל עליי ועל בחור נוסף מהעבודה. אין לי גם שום חשק לאכול סרטים. המוקד שאנחנו עובדים בו עכשיו הוא רק חדר אחד. אין שום סיכוי שאני אהיה מסוגלת עוד פעם לעבוד באותו חדר עם ל, אם יקרה בננו משהו. על אחת כמה וכמה כי גם בובי יישב בחדר הזה.

אני יודעת שהפיתרון הפשוט ביותר הוא להיות ידידה של ל, ופשוט לא לעשות איתו שום דבר מלבד דברים שקשורים לידידות טהורה. הבעיה היא שאני לא סומכת על עצמי. אני מאד מפחדת שאם הוא יציע לי משהו - אני לא אדע לסרב. תמיד היה לי קשה לומר "לא". על אחת כמה וכמה - אני זו שיזמה הרבה פעמים, גם לגביי אנשים שלא הייתי בטוחה לגביהן.

כבר כמעט ארבע שנים לא הייתי לבד. תמיד היה איזשהו גבר בחיים שלי. בין אם מדובר בקשר, סטוץ, יזיזות או מצב לא מוגדר. חוק בלתי כתוב מימש את עצמו שוב ושוב: חוק שלושת השבועות. תמיד אחרי שלושה שבועות או פחות, שגבר כלשהו יצא לי מהחיים - גבר אחר נכנס לי לחיים. מבחינת אורך הקשרים גם היה חוק בלתי כתוב: חוק החודשיים. בכל פעם שיצאתי עם מישהו, אז אחריי בסביבות חודשיים - היה אפשר לראות את הסוף באופק.

היו לי הרבה סטוצים והרבה יזיזויות במהלך השנים. אני חושבת שאין רע בסטוץ או ביזיזות, אם בחורה שלמה עם עצמה ובאמת עושה את זה כי זה עושה לה טוב. אני כן רואה פסול בחלק ניכר מהסטוצים והיזיזויות שהיו לי כי עשיתי את זה לא רק בשביל הכיף שבסקס וסיפוק החרמנות. עשיתי את זה כי בזמן סקס זה היה זמן היחיד שבו הרגשתי שאני עושה משהו כמו שצריך, הזמן היחיד שבו הרגשתי שאני גורמת למישהו עונג, הזמן היחיד שבו הרגשתי שאני לא כאב ראש, הזמן היחיד שבו הרגשתי משוחררת והזמן היחיד שהרגשתי שמישהו מרכז בי את כל תשומת ליבו. כן, היה לי ביטחון עצמי מאד נמוך.

כבר כמה וכמה פעמים הבטחתי להפסיק עם זה. כמה וכמה פעמים יצאתי בהצהרות שאם יהיה לי סטוץ - זה יהיה מהסיבות הנכונות. שוב ושוב לא עמדתי בזה. במקרים של הרבה מהסטוצים ידעתי ששניה אחריי שנסיים להזדיין, הגבר לא יקדיש לי יותר מחשבה ושאני לא משמעותית עבורו, אבל הרגשתי שבשניות הספציפיות שאני בין הידיים שלו, אני הדבר הכי משמעותי שיש לו. שהוא לא מתעסק בשום דבר חוץ מבי. שאני באותם רגעים הדבר הכי חשוב בעיניו. הקוצ'רית שלי היא זו שאמרה לי:"אבל, נונה, באותם רגעים את לא הדבר הכי חשוב בעיניו. הסקס הוא הדבר הכי חשוב בעיניו."

אין לי מושג איך זה להיות בלי גבר בחיים שלי. גברים מעסיקים אותי בלי סוף. גברים גברים גברים. הבלוג הזה הוא הוכחה מצוינת. אני כותבת אותו כבר שנה ותשעה חודשים. כתבתי 155 פוסטים ומתוכם אולי עשר לא עסקו בגברים. פתחתי את הבלוג שבוע אחרי שאני ו-י נפרדנו, ולכן חפרתי על הגעגועים אליו בלי סוף. כמה שבועות אחר כך התחלתי לצאת עם סמיילי, ואז הבלוג עבר לעסוק באובססביות בו. אחריי שאני וסמיילי נפרדנו - כתבתי על הסטוץ שהיה לי עם הקטין ועל הסטוץ המזעזע שהיה לי עם האורח בקיבוץ. אחר כך נכנסתי ליזיזות בת החצי שנה עם גוליבר, וכתבתי על גוליבר כמעט בכל פוסט במהלך החצי שנה הזאת. אחריי שאני וגוליבר ניתקנו קשר, חפרתי על הגעגועים אליו וכתבתי גם על כך ששכבתי עם כתפי, שהתחרמנתי עם ביישני, ששכבתי עם שבי, שהתחרמנתי עם מסריחוני בעירום מלא, שהתנשקתי עם פוטין, ששכבתי עם פ, ששכבתי עם אמפטי שיצאתי איתו, ששוב שכבתי עם פ, שסוג של נאנסתי על ידיי ד וששכבתי עם בובי שיצאתי איתו. הספק גדול מאד בשנה ותשעה חודשים.

אני רוצה להיות לבד. אני רוצה לראות אם אני מרגישה שלמה בלי גבר, ואם אני מסוגלת להגדיר את החיים שלי בלי גבר. אני מפחדת להבטיח את זה לעצמי כי במשך כמעט ארבע שנים הבטחתי את זה לעצמי פעם אחרי פעם, ואף פעם לא עמדתי בזה. לפיכך, אני לא רוצה לצאת בהצהרות.

כל כך התרגלתי לעסוק בגברים, שקשה לי לנהל שיחה ארוכה, מבלי להזכיר את אחד הגברים שהיה לי איתם משהו. שמתי לב לזה. שמתי לב שכמעט בכל שיחה עם החברים שלי, עולים בשיחה שמות של לפחות שני גברים. גם שמתי לב שמרבית הסיפורים המצחיקים שקרו לי, קשורים לגברים. גם מרבית התובנות שהגעתי אליהם קשורים לגברים. נורא קשה לי לעצור את עצמי מלדבר על גברים. אני זוכרת שבתקופה שיצאתי עם בובי, הוא ביקש ממני לא לדבר איתו על גברים קודמים שהייתי איתם. היה לי מאד קשה לעמוד בזה.

העיסוק בגברים זה כל כך אחד הדברים שמגדירים אותי, שאני חוששת שלא יהיה לי מספיק מה לומר, אם אני לא אזכיר גברים. אני חושבת שזו גם אחת הסיבות שהבלוג הזה הוא דיי פופולארי (יותר ממאה כניסות בכל יום). סקס מוכר. אני חושבת שהרבה אנשים אוהבים לקרוא כאן, כי הם אוהבים לקרוא על היחסים בין גברים לנשים. יש לי שאלה אליכם הקוראים: עם יד על הלב, כמה מכם תישארו לקרוא כאן באופן קבוע, אם אני אפסיק לגמרי לכתוב על גברים ואכתוב רק על עבודה, משפחה ויחסים אפלטונים?

הנה אני חוזרת לכתוב על ל, הבחור שכתבתי עליו בפסקאות הראשונות: שימו לב שמדובר בסך הכול בבנאדם חביב ומשעשע, שישבתי איתו על ספסל במשך בערך שעה ואכלתי איתו גלידה. תראו כבר כמה סרטים אני אוכלת. יש מצב שהוא פשוט איש נחמד ולכן הוא היה כל כך נחמד אליי. יש מצב שנוסף לכך הוא גם נמשך אליי פיזית. אז מה? בכלל לא בטוח שהוא רוצה ממני משהו, וגם אם הוא ירצה - זו אמורה להיות לגמרי ולחלוטין בחירה שלי אם להסכים או לא. כל כך קשה לי לסמוך על עצמי. במקום לחייך ולהיות שמחה שעבר עליי ערב נחמד בקרבת אדם נחמד, ושעכשיו יהיה עוד יותר נחמד בעבודה, כי יהיה לי עוד בנאדם לדבר ולצחוק איתו, אז במקום זה - אני אוכלת סרטים. נסיון של כמעט ארבע שנים נותן לי את אותותיו. אני מפחדת, כבר מעכשיו, שעוד כמה ימים או מקסימום עוד כמה שבועות, אני אכתוב פוסט בשם "התחרמנות עם ל".  

אחריי שאני ובובי נפרדנו, הקוצ'רית שלי אמרה לי שאחד היתרונות לכך שהייתי בקשר מכבד עם רגשות הדדיים, הוא שעכשיו לא נראה לה שאני אחזור למצב של סטוצים מזעזעים. שהיא חושבת שהביטחון העצמי שלה עלה, שהכרתי עולם אחר, שקלטתי שמגיע לי טוב יותר ולכן שעכשיו, לפי דעתה, אני לא אתן את עצמי לכל אחד. אני חושבת שהיא מאד צודקת באיזשהו מקום, אבל הספקות ממשיכים לאחוז בי. אני לא רוצה שוב להבטיח ואז לא לקיים.

לפני כמעט שנה, כשאני וגוליבר ניתקנו קשר - אני ואנג'ל התערבנו על כך שאני אהיה מסוגלת לא לעשות שום דבר מיני, עם אף גבר, במשך חצי שנה. אנג'ל ידיד שלי כבר שנים וכבר נמאס לו לראות אותי עושה טעויות עם גברים. בכל מקרה, הפסדתי בהתערבות כשהתחרמנתי עם כתפי. הצדקתי את זה באומרי:"החשיבה שלי לא צריכה להיות לא לעשות שום דבר מיני עם אף גבר במשך חצי שנה ואז אחריי שישה חודשים ויום לחזור להתחרמן עם כל העולם. החשיבה שלי צריכה להיות לא לעשות משהו מיני עם מישהו שלא מכבד אותי, ושאני לא מרגישה בנוח בקרבתו - לעולם ועד." האמת שאני עדיין חושבת שזה נכון, אם באמת מיישמים את האימרה הזאת במלואה. זו גם הסיבה שאני לא רוצה להקציב לעצמי דד ליין. אני לא רוצה להבטיח לעצמי שבפרק זמן מוגדר אסור לי להתחרמן עם אף אחד. מצד שני, אני יודעת שאם אני אעשה משהו מיני עם מישהו בתקופה הקרובה, זה יכול רק לפגוע בי, כי עדיין לא התגברתי על בובי.

עוד משהו ששמתי לב אליו הוא שכבר אין אצלי דבר כזה רק להתנשק. כמעט עם כל גבר שהתנשקתי איתו בשנתיים וחצי האחרונות - עשיתי איתו יותר מלהתנשק. גם את זה אני רוצה לשנות. נמאס לי שנשיקה אומרת אצלי באופן אוטומטי סקס, או לפחות התמזמזות בעירום מלא. אני רוצה לשמור על עצמי יותר. אני רוצה לקחת יותר את הזמן שלי בקטעים האלה.

תגידו תמיד תודה לנהג של האוטובוס.

שלכם,

נונה.