היי לכל קוראיי,

השבועות האחרונים בחברת בובי היו מדהימים. נראה שהקשר בננו הולך על דרך המלך. למדנו לכבד את הדברים שחשובים אחד לשניה ולפעול על פי זה. טוב לי כל כך במחיצתו. אני מאד שמחה שלא וויתרתי על הקשר בקלות, ושהחלטתי להלחם. זה היה שווה את זה. אני מאושרת עד הגג. אני לא משלה את עצמי שהקשר שלנו הוא מושלם או שבובי הוא מושלם, אבל אני בהחלט חושבת שאנחנו בדרך הנכונה לזוגיות טובה ובריאה.

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים שלא מזמן שקלתי להתפטר מהעבודה. שקלתי להתפטר ב-10.8 ואז לעזוב ב-13.8. הסיבות לרצון לעזוב דווקא בתאריכים האלה פשוטות: נאמר לנו שמי שיעזוב את הפרוייקט לפני שעברו שלושה חודשים - לא יקבל עמלות. לכן אני חייבת לחכות עד ה-10 לחודש, יום המשכורת, כדיי להתפטר. מה הם כבר יכולים לעשות? לקחת לי את הצ'ק בחזרה? הסיבה לכך שאני רוצה לעזוב דווקא ב-13 לאוגוסט היא שב14 לאוגוסט אני נוסעת לטורקיה לשבוע עם ההורים שלי והאחיות שלי. אני אחזור מטורקיה ב-21 לאוגוסט ואז חודש לאחר מכן, ב-26.9 אני מתחילה קורס פסיכומטרי. רציתי להקדיש את כל זמני ללימודים. הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים שאחר כך התחרטתי והחלטתי בכל זאת להמשיך לעבוד.

עכשיו שיניתי בחזרה את דעתי. אני לא רוצה לעבוד שם יותר נקודה. די. נמאס לי. יצא לי מכל החורים. הגעתי סופית למסקנה שמכירות לא מתאימות לי. אני אדם מאד מוסרי ואני לא מסוגלת לדחוף למישהו מוצר שהוא לא באמת רוצה. הסיבה שרציתי לעבור מהפרוייקט הקודם לפרוייקט הנוכחי, היא שבפרוייקט הנוכחי אנחנו אומרים ללקוחות את הפרטים במלואם. בפרוייקט הקודם העלמנו מהם דברים חיוניים. הכול היה במסגרת החוק, אבל אני פשוטו כמשמעו לא ישנתי בלילות מרוב רגשות אשמה. אי אפשר לעבוד במכירות בלי להיות קצת מניפולטיבים, וזו תכונה שבכלל אין לי.

אחראית המשמרת שלי אמרה לי משהו מאד חכם לפני כמה שבועות. היא אמרה שאני לא נציגת מכירות, אלא נציגת שירות. שאני כל כך מזדהה עם הבעיות והקשיים של האנשים לרכוש את המוצר, שאני שוכחת שעל הדרך אני אמורה למכור. היא אמרה את האמת לאמיתה: שאני מאד מנומסת ומאד אדיבה ומאד סבלנית והלקוחות מאד אוהבים אותי, אבל זה מה שנדרש כדיי להיות נציגת שירות, לא להיות נציגת מכירות. הסיבה שפניתי לתחום של מכירות, היא שאני אוהבת אינטרקציה עם אנשים. הטעות שעשיתי זה לא לעלות מלכתחילה על ההבדל בין נציגת שירות לנציגת מכירות. הרבה מקומות עבודה, שמשרתים לקוחות יחטפו אותי. זה בהחלט אומר שיש לי תקווה.

חוצמזה, זה גם כבר לא משנה אם אני רוצה לעזוב או לא, כי האחראיים עליי רוצים להעזיב (יש הטיה כזאת?) אותי. ביום חמישי עשו לי שיחה. זה היה היום האחרון של חודש יולי, אז הם בדקו כמה מכירות כל אחד עשה במהלך החודש. הפריון השעתי שלי על הפנים. מנהל המוקד רצה לפטר אותי במקום, אבל אחראית המשמרת שכנעה אותו לתת לי עוד הזדמנות ולהוכיח לו שבשבוע הקרוב אביא הרבה מכירות. אני לא מתכוונת לצאת מגדרי כדיי להביא את המכירות האלה. אני אעביר את השבוע הזה ואחר כך, אם לא יפטרו אותי, אתפטר בעצמי במהלך חודש אוגוסט.

שוחחתי עם הקוצ'רית שלי על מה אני רוצה ללמוד. בחודשים האחרונים התלבטתי בין ללמוד משהו שקשור למכירות, לבין משהו שקשור לחינוך (עשיתי שירות לאומי בגן ילדים וגיליתי שאני אוהבת את התחום) לבין משהו שקשור לכתיבה. כעת הגעתי סופית למסקנה שאני רוצה ללמוד משהו שקשור לכתיבה. ילדים אני יכולה לגדל בלי קשר. אני לא רוצה ללמוד חינוך כי המסגרות של גננות הן מסגרות גדולות וביוקרטיות וזה לא מתאים לי. תחום הכתיבה זורם בדמי. אני יכולה ללמוד תסריטאות או עיתונאות או עריכה לשונית או אלף ואחד דברים אחרים שכתובים לכתיבה.

מאז הייתי בכיתה א רציתי להיות סופרת. עד היום לא וויתרתי על החלום. כבר לפני כמה שנים קלטתי שאני לא אוכל להיות רק סופרת. ספר כותבים שנים ובנתיים צריך לשלם שכר דירה. חשבתי שאצטרך למצוא עבודה בתחום אחר. היום אני יודעת שיש הרבה תחומים שקשורים לכתיבה, ואני בהחלט יכולה ללכת עליהם.

גיליתי שאני הרבה יותר מאמינה בעצמי מבעבר, ושהביטחון העצמי שלי מאד עלה בחודשים האחרונים. בעבר, בכל פעם שרצו לפטר אותי, או שהייתי נכשלת בתחום מסוים - הייתי מרגישה כישלון בכלליות. היום אני יודעת עד כמה אני שווה, ושיש לי בהחלט תחומי חוזק משמעותיים. 

בימים האחרונים התחלתי ללמוד לפסיכומטרי. קיבלתי מהקורס חוברת. זו לא חוברת שתשמש אותי במהלך הקורס, אלא חוברת הכנה לקורס (הקורס מתחיל בעוד פחות מחודשיים). יש בחוברת את כל המילים שצריך ללמוד, את היסודות הכי בסיסיים של המתמטיקה ויסודות בסיסיים של אנגלית.

התחלתי ללמוד את המילים בעברית. להפתעתי ולשמחתי גיליתי שאני מכירה חלק ניכר מהם. תמיד היה לי אוצר מילים מאד גדול. זה משמח אותי, כי אני יודעת שיהיה לי מאד קשה באנגלית ובמתמטיקה. הרי אלה בדיוק התחומים שהליקוי למידה שלי משפיע עליהם. אני כל כך מקווה שאקבל התאמות. עשיתי כבר אבחון חדש לפני כמה שבועות (האבחון מכיתה ז לא תופס). בימים הקרובים אני אקבל את האבחון לביתי ואז אשלח אותו למרכז הארצי לבחינות. אחריי איזשהי תקופה הם יחזירו לי תשובה, ויאמרו איזה התאמות, אם בכלל, אני אקבל. חסר להם לא לתת לי הקראה באנגלית.  

בכל מקרה, המילים בעברית מסודרות לפי סדר הא"ב. אני עוברת עכשיו על הפוסט א. החלטתי בפוסט הזה, לכתוב קטע שמשלב את כל המילים שיש בחוברת באות א, כי קל לי יותר לזכור מילה כשאני משלבת אותה במשפט, ולא סתם חוזרת עליה שוב ושוב כמו תוכי. בוא נראה אם אני אצליח לחבר קטע כזה.

אז ככה:

הילד אבה (רצה) לאכול, אבל על הרעיון הזה אבד הכלח (התיישן, עבר זמנו), מפניי שהילד הרגיש אבוס (מפוטם). הילד הרגיש אבוס כי אכל אמצה (בשר מטוגן או או צלוי, סטייק). הילד ממש לא סבל מאנורקסיה (הרעבה עצמית). הוא היה כל כך אבוס, עד שהרגיש שמוחו אביך (אביכות=אי צלילות). הוא החליק על הרצפה האבוצה (מצופה שכבת אבץ). הוא הרגיש כאילו אכל מאבוס (כלי להגשת מזון לבהמות). זה היה אבן בחן (אמת מידה, קריטריון) לכך שלא כדאי לאכול כל כך הרבה. אבן נגלה מעל ליבו (הוקל לו), לאחר שהלך לשירותים.

פתאום בא ילד אחר והיווה לו אבן נגף (מכשול, תקלה), מפניי שהילד האחר הציע לו לאכול דג. אחרי שאכל דג - נתקעה לו אדרה (עצם דג) בגרון. מסתבר שהדג הזה הפך לאבן שאין לה הופכין (דבר שאין בו צורך).הסיבה שהילד בכלל אכל את הדג - היא שהדג היווה לו אבן שואבת (מקור משיכה). לאחר שאכל את הדג - הוא הרגיש אויל (טיפש), כי הרי הרעיון לאכול את הדג היה אבסורדי (לא מתקבל על הדעת), אבל רצונו של הילד לאכול את הדג היה אבסולוטי (מוחלט). הוא הרגיש ממש אבק אדם (אדם חסר ערך) כי לא הביע אנטגוזנים (התנגדות, ניגוד) ולא הביע אנטיתזה (טענה ניגודית).

יותר מאוחר הוא לבש את האדרת (מעיל עליון) שלו ואת האבנט (חגורה רחבה) והלך להגיב באגרסיה (תוקפנות) כלפיי הילד ששכנע אותו לאכול את הדג. הוא אמר לילד האחר שלילד האחר לא הייתה אוטוריצה (סמכות) להציע לו את הדג. הרעיון שיאכל את הדג מבלי שייגרם לו נזק אוטופיה (רעיון אידיאלי שאינו ניתן להתקיים במציאות). הוא נקט באוטוסוגסיה (שכנוע עצמי) כשאמר לעצמו שיאכל לאכול את הדג מבלי שייגרם לו נזק. הוא החליט שמעתה ינקוט בעמדה של: "אבנים שחקו מים" (התמדה יכולה להדביר כל מכשול) ולהפסיק לעד לאכול דגים. הייתה לו אד הוק (מטרה מסוימת) והוא התכוון לעמוד בה.

אבל הסתבר שהילד האחר הטיל עליו אוב (כישוף) ולכן הוא חזר לאכול דגים שהוא דג מים שהייתה בו אדווה (גלים קלים). הילד שהטיל עליו כישוף, מנע ממנו לפעול בגישת אוטונומיה (שלטון עצמי). לכן הילד החליט לקפוץ מהאגרא (גג). עוד סיבה שבגללה רצה להתאבד היא שלא שילמו לו בעבודה אגרא (שכר). הוא לא התכוון לחיות יותר על פי אדנות (מרות) כזאת. הוא היה אגוז קשה (אדם עקשן או בעיה סבוכה) ואגונצטרי (מרוכז בעצמו).

חוצמזה, הוא סבל מאגורפוביה (פחד חוצות). כל פעם שהיה בחוץ - אגל (טיפה) זיעה היה יורד לו מהמצח. הדבר היחיד שגרם לו להשאר בחיים - הוא זה שידע שיתגעגע לאדר שלו (עור חיה ממולא). הוא החליט שלא תהיה לו יותר אינטראקציה (פעולה הדדית) עם בני אדם אלא רק עם האדר. הוא החליט לא לבחול באמצעים (יעשה הכול כדיי להשיג את מטרתו). הגישה הזאת מתאימה לאוליגרכיה (שלטון המיעוט). היה לילד און (כוח). הלוואי וכח כזה יהיה אוניברסלי (כלל עולמי). היה לילד אונה (חלק מאיבר) במוח שהייתה מאד חזקה. זה היה מאד אקסקלוסיבי (ייחודי) וגרם לו להרגיש כמו אראל (מלאך), אבל אתרע מזלו (מזלו השתבש) והוא היה זקוק לעזרת אחרים, כי סבל מאנפוף (דיבור דרך האף). זה כל כך העציב אותו שהוא פרץ באניה (בכי תמרורים). מה שגרם לאנשים אחרים להרגיש אמפתיה (הזדהות).

טוב, התעייפתי. נראה לי שהבנתם את הרעיון. הכנסתי לקטע פחות מחצי מהמילים שבאות א, ובכל זאת אני כבר מותשת.

עוד שישה ימים אני אהיה בת 21.

שלכם,

נונה.