שלומות לכל קוראיי המסוקסים,

תוציאו את הבלונים, את העוגה ואת הוודקה. party! היום אני בת 21! יש לי יומולדת! מזל טוב לי! שימו לב לבלון בצד הבלוג. אומנם לא ממש רואים את החוט שלו, כי הרקע לרשימות הוא שחור, אבל עדיין יש שם בלון אדום! למה? כי נונה כהן חוגגת 21 קייצים!!!

כמו בכל שנה ביום הולדתי, אני מתכוונת לכתוב בפוסט הזה סיכום שנתי, לפי חודשים. אני מאד אוהבת לעשות סיכום שנתי בכל יומולדת כדיי להביט אחורה, לבחון את כל מה שעבר עליי, לתעד את הכול ולהפיק לקחים לעתיד.

אז ככה:

אוגוסט

באוגוסט הקודם הייתי בקשר עם מישהו שבחרתי לקרוא לו גוליבר בבלוג. אומנם הגדרנו את עצמנו כיזיזים, אבל תפקדנו בהמון תחומים כמו זוג: במשך יותר מחצי שנה ישנתי אצלו בכל סופשבוע וסופשבוע, הבטחנו אחד לשניה בלעדיות כלומר שלא נעשה שום דבר מיני עם אף אחד, נסענו ביחד לצפון, בילינו עם החברים שלו ואני גם נקשרתי מאד למשפחה שלו.

בהתחלה, חצי שנה לפני כן, כשהתחלנו עם היזיזות - אני מאד התלהבתי. אינספור פעמים כתבתי בבלוג: "בשביל מה אנחנו צריכים את ההגדרה של זוג? הרי במילא אנחנו שוכבים רק אחד עם השניה, הריי במילא אני ישנה אצלו כל סופשבוע וסופשבוע, הריי במילא אנחנו מדברים בפלאפון כמעט כל יום..." וכו' וכו'. בשלב מאוחר מאד, מאוחר מדי, הבנתי שזה בדיוק מה שהכשיל לנו את הקשר. גוליבר הסכים לתפקד כמו החבר שלי בדברים מסוימים ולא הסכים לתפקד כמו החבר שלי בדברים אחרים. זה בלבל אותי וגרם לי לא לדעת למה לצפות ממנו.

באוגוסט אכשהו נגררתי לסיטוציה של נשיקה עם כתפי. כתפי הוא בחור שהכרתי חודש לפני כן. הנשיקה הזאת הוכיחה לי שיש לי רגשות לגוליבר. שמתי לב כמה מגעיל אותי לנשק גבר אחר. היזיזות בננו נמשכה שישה וחצי חודשים ובמהלך כל התקופה הזאת אמרתי לכל העולם וגם לעצמי שאין לי רגשות אליו. לא שיקרתי. באמת השליתי את עצמי בנוגע אליהן.

באוגוסט חשפתי בפניי גוליבר את רגשותיי, שכבתי איתו בפעם האחרונה ואז ניתקתי איתו קשר. לגוליבר היה חשוב להבהיר לי שלמרות שהוא לא פיתח אליי רגשות רומנטיים, כן הייתי משמעותית בשבילו. זה היה הקשר הכי משמעותי שהיה לו.

באוגוסט סבתא שלי נפטרה, באותו יום בו נכשלתי בטסט שישי. המוות של סבתא שלי השפיע עליי מאד קשה. בכלל, זו הייתה תקופה מחורבנת. נאלצתי להתמודד עם הניתוק מגוליבר, עם המוות של סבתא שלי, עם הכישלון בטסט שישי וגם עם העובדה שבאותה תקופה עבדתי כקופאית בסופר. העבודה שם הייתה נוראית, משפילה וקשה ואני חיפשתי עבודה חדשה ללא הצלחה. בנוסף, אני והחברה הכי טובה שהייתה לי בזמנו, ג, מאד התרחקנו.

ספטמבר

בספטמבר התנשקתי עם ביישני, בחור ערבי נחמד שעבד איתי בסופר. ביישני חיזר אחריי תקופה ארוכה, ואני סירבתי לו פעם אחריי פעם. בסופו של דבר לא התגברתי על משיכתי אליו ולכן נישקתי איתו. מיד אחר כך התחרטתי על הנשיקה, כי פחדתי שזה ישלה אותו - שעומד לקרות בננו משהו רציני. אם כבר מדברים על אנשים שעובדים בסופר: התקרבתי מאד לקושקוש, קופאית צעירה וחמודה.

בסוף ספטמבר פיטרו אותי מהסופר. לא לקחתי את הפיטורים קשה כי בכל מקרה רציתי להתפטר בעצמי. באותה תקופה גם התקרבתי ל-נ, מישהי שלמדה איתי בעבר בתיכון מחזור מתחתיי.

אוקטובר

בתחילת אוקטובר הפסדתי בהתערבות עם אנג'ל, הידיד הכי טוב שלי. ההתערבות הייתה שלא אעשה משהו מיני עם אף אחד, במשך חצי שנה. הפסדתי בהתערבות כשהתחרמנתי עם כתפי. כתוצאה מכך, אנג'ל הפסיק לדבר איתי.

בתחילת אוקטובר גיליתי שגוליבר שכב עם ג, שבוע וחצי אחריי שניתקנו קשר. לקחתי את זה מאד קשה. מאד נפגעתי ומאד כעסתי. גם לפני כן אני ו-ג היינו מרוחקות מאד, אבל הגילוי הזה גרם לי לנתק איתה סופית קשר.

אחריי הגילוי הזה, שכבתי עם כתפי. נוצר בננו קשר מיני. לכתפי בכלל לא פיתחתי רגשות ומעולם לא הבטחתי לו בלעדיות. באוקטובר נפגשתי עם בלוגר, לו בחרתי לקרוא בבלוג שבי. ישנתי עם שבי באותה מיטה וגם התנשקתי שוב עם ביישני, אחריי שהבהרתי לו את אופי היחסים בננו. כתפי קצת נפגע מכל העסק, אבל אני הבהרתי לו שאני לא מבטיחה לו בלעדיות. בסוף אוקטובר שכבתי עם שבי ואז כתפי החליט לנתק איתי קשר.

באוקטובר נפגשתי עם בלוגר נוסף, לו בחרתי לקרוא בבלוג גרין. בתחילה חשבתי על משהו רומנטי איתו, אבל ירדתי מזה. הפכנו לידידים טובים.

באוקטובר נכשלתי בטסט שביעי. מה שעשיתי עד אז, זה לחזור לאופקים כל פעם רק בשביל שיעור נהיגה וטסט (עשיתי שירות לאומי באחד הקיבוצים של עוטף עזה ולמדתי נהיגה באופקים. עזבתי את הקיבוץ כששניי טסטים כבר מאחוריי). הכישלון הזה גרם לי להבין שהגיע הזמן לחזור ללמוד נהיגה בעיר שלי. חזרתי ללמוד נהיגה בעירי.

מצאתי עבודה בתיאטרון, בתור קופאית בלי קופה. הכוונה היא, שהתפקיד שם מוגדר כקופאיות, אבל אין שום קופה אלא מחשב. אהבתי לעבוד בתיאטרון.

בנוסף, הצטרפתי לבנק הזמן והתחלתי לקבל קוצ'ינג. הרעיון של בנק הזמן הוא שכל אחד רוצה לקבל משהו ויכול לתרום משהו. הרעיון הוא לשים את הכסף בצד. שעה שלי שווה לשעה של מישהו אחר. הרעיון של קוצ'ינג זה מדריך לחיים. הרגשתי שהקוצ'ינג מאד מועיל לי, ואני מרגישה כך גם היום.

באוקטובר אני וקושקוש, הקופאית שהכרתי בסופר, ניתקנו קשר בהדרגה.

נובמבר

פיטרו אותי מהתיאטרון. לקחתי את זה מאד קשה, כי העיפו אותי מכל כך הרבה מסגרות. באותו שבוע גם פיטרו אותי ממאגר המידע, שזו עבודה נוספת שעבדתי בה פעם בשבוע. החלטתי לנסות לעבוד בחנות קטנה. מצאתי עבודה בחנות סקס. עבדתי שם שבוע וחצי ואז בסוף נובמבר העיפו אותי גם משם. החלטתי לעשות אבחון כדיי לנסות לראות במה הליקוי שלי מגביל אותי.

בסוף נובמבר התחרמנתי עם ביישני. זה היה רק בלי חולצה ובלי חזיה. לא עשיתי איתו דברים מעבר. כמה ימים אחר כך היה לי סטוץ מזוויע, עם מישהו שאני מכירה כבר כמה שנים. לא שכבתי איתו. רק הגעתי איתו לעירום מלא.

בנובמבר הכרתי בלוגר מסוים בן 18, שהפך לידיד מאד טוב שלי. מכיוון שאני יודעת שיש לי נטיה להגיע עם ידידים שלי למיטה, הבהרתי מיד על ההתחלה שהוא אחי הקטן. קראתי לו דידי בבלוג.

דצמבר

יצאתי לדייט אחד עם בחור מסוים, לו בחרתי לקרוא בבלוג פוטין. אחריי הדייט הגעתי למסקנה שהוא לא מוצא חן בעיניי, אז הפסקתי לצאת איתו. כנראה שבאמת למדתי סופסוף לסרב, כי גם נפגשתי עם בלוגר מסוים, שרצה לצאת איתי, אבל אני סירבתי לו כי לא נמשכתי אליו. 

פגשתי במקרה את האקס שלי בוריס, שאיתו שכבתי לפני שנתיים וחצי בפעם הראשונה. הוא סיפר לי ששיקר במהלך כל הזמן שהיינו ביחד, כשאמר ששכב עם שש בחורות. מסתבר שגם אני הייתי הראשונה שלו. הפכנו לידידים טובים. עוד דבר טוב שקרה זה שאנג'ל פנה אליי במסנג'ר, ניהלנו שיחה ארוכה והשלמנו. מאד שמחתי להשלים איתו, אחריי שלושה חודשים של נתק.

מצאתי עבודה בחנות קטנה, שמספקת ציוד למטיילים. התקשיתי ללמוד את הפרטים הטכניים של העבודה, אבל אהבתי לעבוד בשירות לקוחות.

קורא קבוע בבלוג שלי שלח לי מייל מרגש. החזרתי לו מייל בחזרה וכך נוצרה בננו התכתבות ארוכה במיילים. העברנו את ההתכתבות למסנג'ר ואחר כך התחלנו לדבר המון בטלפון. אחר כך נפגשנו והייתה בננו שיחה מדהימה. נורא נורא נורא נהניתי בקרבתו. גם הלכתי לביתו והתחרמנו כל הלילה. החלטתי לקרוא לו בבלוג פ.

כמה ימים אחר כך שוב נפגשנו ושוב היה מדהים. כבר מזמן לא הרגשתי חיבור כל כך חזק למישהו. דיברנו המון ובהחלט היה נראה שיש לנו ראיית עולם דומה. יותר מאוחר הלכתי לביתו. היה סקס מדהים מדהים מדהים.  לא היה לנו ברור לאן הולך הקשר בננו. רק ידענו שטוב לנו אחד בקרבת השנייה.

יומיים לפני הסילבסטר ניהלתי שיחה עם פ. אמרתי לו שאני לא בטוחה שאני רוצה אותו לקשר רציני, אבל שאני כן רואה שם פוטנציאל ושאלתי אותו אם זה ככה גם מבחינתו. פ הסביר לי שהוא חושב שאני מדהימה, אבל הוא לא חושב שיכול להיות בננו קשר רציני בגלל הפרש הגילאים. אני הייתי בת עשרים והוא בן שלושים.

באותו שבוע הכרתי את פליקס ומימי, ביום הולדתו של בוריס. שנהם למדו איתו בעבר לפסיכומטרי והוא הזמין אותם ליומולדת שלי. נוצר חיבור מאד חזק ביני לבין מימי והפכנו לחברות טובות מאד. גם אני ופליקס הפכנו לידידים.

ינואר

בתחילת ינואר שוב נלחמתי על פ, וניסיתי לשכנע אותו שהפרש הגילאים בננו לא יפריע לנו. הוא שוב אמר לי שבעיניו אני מדהימה, אבל שהוא מחפש כעת קשר לחתונה. נאלצתי לוותר.

התחלתי לצאת עם בחור, לו קראתי אמפטי בבלוג. קראתי לו כך כי הוא מזכיר את אמפטי-דמפטי - הוא עגול. מההתחלה הפריע לי שאמפטי הוא במחזור שלי, כי הוא עמוק בצבא. עד אז תמיד יצאתי עם בחורים מבוגרים ממני בכמה שנים. בנוסף, התקשיתי להמשך אליו. בכל זאת החלטתי לתת לקשר הזה הזדמנות. בסוף ינואר שכבתי עם אמפטי. הסקס היה אכשהו סביר.

התקרבתי מיום ליום למימי. החברות בננו רק הלכה והתחזקה.

פברואר

בתחילת פברואר פיטרו אותי מהחנות בה עבדתי. ניסיתי לא לקחת את זה קשה מדי, כי בכל מקרה התכוונתי להתפטר בעצמי. ראיתי שהעבודה שם לא מתאימה לי, כי אני מתקשה מאד בפרטים טכניים.

נפרדתי מאפמטי, כי ראיתי שאני באמת לא מצליחה לפתח אליו רגשות. היה לי מאד נחמד בקרבתו, אבל מאד חסרו לי הפרפרים בבטן.

יצרתי שוב קשר עם פ. נפגשנו במטרה להיות ידידים, אבל זה לא הצליח ושכבנו שוב. הגעתי למסקנה שאני מוכנה לוותר על קשר רציני איתו, אבל אני כן רוצה שנהיה באיזשהו קשר תקופה קצרה. ידעתי שזה ייגמר במהרה וידעתי שהלב שלי ישבר, אבל החלטתי שזה שווה את זה, כי ידעתי שתקופה כזו תהיה מדהימה. גם לזה פ לא הסכים. וויתרתי עליו סופית.

בסוף פברואר מצאתי עבודה בטלמרקטינג, וגם עבודה קטנה בתור מקריאה לעיוורים באוניברסיטה.

מרץ

באחד הימים הראשונים של מרץ, שהיה גם אחד הימים הראשונים שלי בעבודה החדשה בטלמרקטינג, אני ובחור שעבד איתי, לו בחרתי לקרוא ד בבלוג, שוחחנו ארוכות במהלך המשמרת. אחריי המשמרת הלכנו לבית קפה והמשכנו לשוחח. הוא הציע לי לבוא לישון אצלו, בטענה ש"נמשיך לדבר." החלטתי להסכים. ידעתי שלא נוכל לשכב, כי הייתי במחזור.

בסופו של דבר ד כן זיין אותי. הוא זיין אותי בתחת בניגוד לרצוני. מה שהיה שם לא היה בדיוק אונס, אבל היו לזה הרבה מאפיינים דומים לאונס. מה שבטוח, זה הותיר אותי פגועה וכואבת, פיזית ונפשית.

במרץ דידי, מישהו שהיה ידיד מאד טוב שלי, ניתק איתי קשר בלי לנתק איתי קשר. הוא פשוט התחיל לסנן אותי. זה כאב לי, אבל נאלצתי לקבל את זה.

במרץ גם פגשתי מחדש את גוגי. גוגי הוא חבר של בוריס והכרתי אותו שנתיים ומשהו לפני כן, כשהייתי החברה של בוריס. נפגשנו שוב במרץ האחרון, אחריי שלא ראיתי אותו יותר משנתיים. הפכנו לידידים.

בסוף מרץ נוצר קשר בייני לבין בובי, מישהו שעובד איתי. דיברנו רבות, טיילנו ביחד, הלכנו לבית שלו והתחרמנו.

אפריל

הקשר בייני לבין בובי הלך והעמיק. לא היה ברור לנו לאן אנחנו לוקחים את הקשר, אבל שננו הרגשנו חיבור חזק. הייתי מאושרת בקרבתו, אבל חששתי לגביי מה יהיה בעתיד. נהניתי מהסקס ומהשיחות.

הפסקתי לעבוד באוניברסיטה מרצוני החופשי, והמשכתי לעבוד רק בטלמרקטינג.

בסוף אפריל נסעתי לבומבמלה, עם נ וחברה שלה.

מאי

בתחילת מאי הכרתי את נוש, מי שהפך לידיד מאד טוב שלי. הכרתי אותו ביומולדת של גוגי. זה היה ממש נחמד. כבר אז נוצרה מעין חבורה: אני, גוגי, מימי, פליקס, שוקו (ידיד שלי כבר שנים וחבר של בוריס שהתחיל לצאת עם מימי, אחריי שהכיר אותה ביומולדת של בוריס). שמחתי להתקרב לנוש ויותר מאוחר שמחתי לצרף אותו לחבורה.

באמצע מאי החלטתי להפרד לבובי. עיצבן אותי שהוא לא השקיע מספיק בקשר. ידעתי שזה לא נובע מזה שלא אכפת לו ממני (ידעתי שהוא מטורף אליי כמו שאני מטורפת עליו), אלא מזה שככה הוא בנוי, אבל השורה התחתונה הייתה אותה שורה תחתונה: לא קיבלתי דברים שאני צריכה.

נפגשתי עם בובי במטרה להפרד ממנו. במהלך הפרידה פרצתי בבכי והבנתי שהוא חשוב לי פי עשר יותר ממה שחשבתי. באותה שיחה גיליתי גם שאני חשובה לבובי פי עשר יותר ממה שחשבתי. בובי הבטיח להשקיע יותר והחלטנו להמשיך להיות בקשר.

המצב באמת השתפר פלאים. הייתי מאושרת ומאוהבת.

במאי החלטתי להתרחק כמה שיותר מ-נ, כי הקשר איתה העיק עליי. לעומת זאת, הקשר שלי עם שאר החברים שלי פרח.

עריכה מאוחרת: בסוף מאי החלטתי להפסיק עם שיעורי הנהיגה, אחרי 120 שיעורים שנמשכו יותר משנתיים ושבעה טסטים. עשיתי את זה כי הבנתי בשלב מאוחר מאד, מאוחר מדי, שאני מהווה סכנה על הכביש, בגלל הליקוי שלי.

יוני

בתחילת יוני בובי ניהל איתי שיחה. הוא הסביר לי שהוא מטורף עליי, ושאני הכי חשובה לו בעולם. עם זאת, בלי שום קשר אליי, בובי חשב שהוא לא מסוגל להיות בקשר עם אף אחד. שננו התפרקנו שם לגמרי. בכיתי בטירוף. להפתעתי גם בובי בכה. בחיים לא חשבתי שאני אראה אותו בוכה.

עלתה האופציה של פרידה, אבל שננו לא רצינו להפרד, אז החלטנו לקחת הפסקה של שבועיים, כדיי שבובי יוכל לראות אם הוא מסוגל להסתדר בלעדיי. השבועיים האלה היו לי מאד קשים. יצרתי עם בובי קשר כמה פעמים בשבועיים האלה. במיוחד הקשה עליי לעבוד איתו באותו חדר, כשהכול עמד באוויר.

באמצע יוני אני ובובי נפרדנו. שננו לא רצינו לעשות את זה. זה היה פרדוקס מטורף: שניי אנשים שמתים אחד על השניה ויש להם רגשות הדדיים אחד לשניה וטוב להם אחד בקרבת השניה - נפרדים.

באותה תקופה אני ובובי עברנו פרוייקט בעבודה. המשכנו לעבוד באותו מוקד, אבל על פרוייקט אחר, שהרבה יותר אהבתי. לפרוייקט החדש גם הצטרפו אנשים חדשים והתחברתי לאחת מהן, פיצפיצ. גם העמקתי את הקשר עם בראון, מישהי נוספת שעובדת במוקד.

באותה תקופה גם עשיתי אבחון חדש, כי החלטתי שאני רוצה לעשות פסיכומטרי ורציתי לקבל התאמות. גם רציתי לדעת איפה אני עומדת ביחס לפעם, בקשר לליקוי למידה שלי.

בערך שבוע וחצי אחריי פתיחת הפרוייקט, הצטרף למוקד בחור חדש, לו בחרתי לקרוא בבלוג ל. ל חיזר אחריי, ואני לא רציתי בחיזוריו. הוא מצא חן בעיניי בתור ידיד. אמרתי לו שאני רוצה ממנו רק ידידות והוא הסכים.

בסוף יוני אני ובובי חזרנו. הבנו שאנחנו לא מסוגלים להיות אחד בלי השניה. מאד שמחתי להיות איתו שוב, אבל הפחדים שהוא שוב ייעלם לי לא הרפו ממני.

יולי

כמה ימים אחריי תחילת יולי, היו שוב בעיות ביחסים שלי עם בובי. אנחנו מאד שונים וזה מאד הקשה עלינו. שקלתי שוב לוותר על הקשר, למרות הרגשות העזים.

באמצע יולי אני ובובי ליבנו את הבעיות בננו. שננו החלטנו לעבוד על הקשר ולגרום לו להצליח. זה באמת הצליח לנו. חווינו אושר מטורף. שננו היינו מאושרים שלא וויתרנו על הקשר כל כך בקלות.

התלבטתי מאד אם להתפטר מהעבודה. שיניתי את דעתי כמה פעמים. בסופו של דבר החלטתי שאני אתפטר באוגוסט.

בסוף יולי יצרתי קשר עם נ, כי רציתי להזמין אותה ליומולדת שלי. הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להיות איתה בקשר אינטנסיבי, אבל שאשמח שנדע מה קורה בחיים אחת של השניה בראשי פרקים. נ לא הסכימה, מסיבות השמורות עימי ועימה. ממש פגעתי בה. אני מאד מצטערת שפגעתי בה, אבל ממש לא מתבאסת שהקשר בננו ניתק סופית.

אוגוסט

נרשמתי לקורס פסיכומטרי, שיתחיל בסוף ספטמבר. התחלתי קצת ללמוד. אני בהחלט מקווה שיהיה בסדר.

אני ומימי קרובות מאיי פעם. היא החברה הכי טובה שהייתה לי מעודי ואני מאד מקווה שהקשר בננו לא יתנתק לעד. גם הקשר בייני לבין אנג'ל קרוב מאיי פעם ואני נהנית מידידות מדהימה ונדירה איתו. אני אוהבת גם את שאר החברים שלי, אבל אין על מימי ואנג'ל.

אני ובובי מאושרים מאיי פעם. הקשר בננו מעמיק מיום ליום ואני חווה איתו אושר מטורף. גם הוא מאושר במחיצתי. הרגשות של שננו גוברים מיום ליום ולמדנו לכבד את מה שחשוב לשניה, למרות השוני העצום בננו.

ביום שני הקרוב אני מתכוונת להתפטר מהעבודה ושזה יהיה יומי האחרון שם. אני רוצה להקדיש את כל זמני ללימודי הפסיכומטרי וחוצמזה, העבודה שם כבר שחקה אותי לגמרי.

ביום חמישי בלילה בשבוע הבא אני נוסעת לטורקיה לשבוע עם ההורים שלי והאחיות שלי. זו תהיה הפעם הראשונה שאני אטוס ואני מאד מתרגשת.

אני מאושרת. בניתי לעצמי חיים מאושרים. אני מאד גאה בעצמי, כי כל מה שהשגתי - השגתי בעשר האצבעות שלי. התמודדתי עם המון קשיים: ליקוי שמשפיע על כל תחומיי החיים, משפחה שפעם העבירה אותי פשוטו כמשמעו התעללות וגם היום החיים איתה היא לא פיקניק, זה שחברים נכנסו ויצאו מהחיים שלי בלי סוף בשנים האחרונות, זה שהרבה גברים ניצלו אותי. המון המון המון קשיים. אני גאה בעצמי שעשיתי כזה מהפך בחיים שלי. ההבדל בין המצב שלי היום, למצב שהייתי בו באוגוסט בשנה שעברה הוא עצום. גם הביטחון העצמי שלי עלה מאד. אני לא משלה את עצמי. יש לי עוד המון קשיים להתמודד איתם, אבל אני חזקה ולראשונה בחיי אני מאמינה בעצמי.

אני יודעת שהפוסט הזה היה ארוך מאד, אבל היה לי מאד חשוב לכתוב אותו. אני מאד מקווה שיש כאלה שקראו אותו מתחילתו ועד סופו בתשומת לב.

חסר למי שלא יברך אותי בתגובות.

שלכם,

נונה.