שלום לכל הבנים, הבנות ואלה שלא בטוחים בזהות המינית שלהם,

לפני כמה שנים, בחופש הגדול שלפני יב, עברתי תקופה נורא כיפית. רכשתי לי הרבה חברות וידידים חדשים, היה לי חבר, ביליתי המון ומצאתי את עצמי צוחקת המון. אני זוכרת שסיפרתי לאחותי הגדולה שטוב לי, כי אני עוברת תקופה טובה מאד. אני לא אשכח כל החיים מה אחותי ענתה לי. היא ענתה לי בשאלה. היא שאלה אותי אם כיף לי או טוב לי. לא הבנתי למה היא מתכוונת ומה ההבדל.

אחותי הסבירה לי על ההבדל בין "כיף לי" לבין "טוב לי". היא הסבירה לי ש"כיף" זה משהו חיצוני, למשל כשכרגע נמצאים בהופעה של זמר שנורא אוהבים, אז כיף, או כשמריצים צחוקים בין חברים אז כיף. כיף זה משהו תלוי סיטואציה. משהו שתלוי בדברים חיצוניים. לעומת זאת, להרגיש "טוב לי" זה משהו שנובע מבפנים. זה כשיש שלווה פנימית. זה שגם כשקורים דברים רעים - אז לא מתערערים כל כך בקלות, שאפשר פשוט לשבת עם עצמך ולא לעשות כלום ועדיין יהיה נעים. זה גרם לי להבין שאז, לפני שלוש שנים, לא היה לי באמת טוב. היה לי פשוט כיף. היה לי משעשע.

אני גאה לומר שבתקופה האחרונה, לראשונה בחיי, הגעתי למצב שטוב לי. באמת טוב לי. שסופסוף יש לי יציבות פנימית ושקט נפשי. סופסוף אני באמת מאמינה שמגיע לי שיהיה לי טוב. סופסוף אני כבר לא הופכת את עצמי לקורבן. במקום להתבכיין בלי סוף על הבעיות - אני קמה ועושה כל מה שאפשר כדיי לפתור אותם. זו בהחלט דרך בריאה יותר לחיות.

הייתה לי היום בערב פגישה עם הקוצ'רית שלי. סיפרתי לה כל מני דברים. האמת שרוב הדברים שסיפרתי לה מוזכרים בפוסט על סקס עם בובי, הלנת שכר, החברים שלי ועוד , כלומר הפוסט אחד לפני האחרון שכתבתי.

סיפרתי לה על הבלאגן שהיה לי עם המוקד שהתפטרתי ממנו, כי לא רצו לשלם לי את העמלות. סיפרתי לה שאני החלטתי שלא אנוח ולא אשקוט עד שאקבל את העמלות האלה, כי באמת האמנתי, ואני עדיין מאמינה, שמגיע לי לקבל אותם. סיפרתי לה שהתקשרתי למנהל המוקד כדיי לדרוש את העמלות, ושמנהל המוקד רצה להפגש פנים מול פנים כדיי לדבר על זה. מסתבר שלא רק שהוא לא רצה לתת לי את העמלות של יולי - הוא רצה גם לקזז לי מהמשכורת הבאה, את העמלות של יוני. סיפרתי לה שיצאתי תותחית בשיחה איתו. מצד אחד, לא יצאתי מכליי ולא צרחתי עליו. מצד שני, לא דיברתי יותר מדי בשקט. הבהרתי לו, מעבר לכל ספק שאני חושבת שמגיעות לי העמלות האלה והבהרתי לו מעבר לכל ספק, שאני אנקוט בכל אמצעי כדיי לקבל אותן. הבהרתי לו גם כמה הרבה דברים אחראית המשמרת אמרה ואחר כך הסתבר שהדברים לא היו נכונים וכמה דברים אחראית המשמרת הבטיחה לי ולא קיימה. הבהרתי לו שזה לא מקובל עליי. הבהרתי גם שאני לא מבקשת שום נדבה, אלא אך ורק מה שמגיע לי.

בנוסף, סיפרתי לה על מה שקרה עם נוש ידידי, שהתקשר אליי כמה ימים אחריי היומולדת שלי, כדיי לנזוף בי על איך שהתנהגתי במסיבת היומולדת שלי. הוא חשב שההתנהגות שלי שם הייתה מוקצנת ומוגזמת ושהמשימות שנתתי במשחק "never" היו מוגזמות ומביכות מדי. סיפרתי לקוצ'רית שאני בהחלט לא חשבתי שפישלתי ביומולדת. שאין לי שום בעיה להתנצל כשאני מרגישה שאני מפשלת, אבל שזה לא המקרה. גם סיפרתי לה שכמה ימים אחר כך התקשרתי לנוש ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא מתרחק ממני והוא שוב דיבר על היומולדת. סיפרתי לקוצ'רית שאמרתי לנוש שאני רק רוצה להבין אם הוא רוצה להמשיך להיות ידיד שלי או לא, וכשהוא התפתל ואמר לי "אנחנו עדיין יכולים להפגש לפעמים" הבהרתי לו שאני לא צריכה טובות ושאם הוא לא רוצה אז לא צריך.

סיפרתי לקוצ'רית כמה טוב לי בקשר עם בובי. יצא לי לחשוב לאחרונה על כל העניין שבובי מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, והגעתי למסקנה שזה סתם להתפס לסמנטיקה. לא אכפת לי שהוא לא אומר את זה, כל עוד הוא מוכיח את זה. ובובי מוכיח את זה ללא הפסקה. הוא פשוט הכי מתוק בעולם ואני מאושרת בקשר הזה.

סיפרתי לקוצ'רית שאין לי דרך להסביר את זה שאני ובובי לא רבנו יותר מחודש, מלבד זה שפשוט למדנו לכבד את הדברים שחשובים לשני, למרות שאנחנו כל כך שונים אחד מהשניה. סיפרתי לה כמה נעים לי במחיצתו. כמה אני מרגישה שלווה ושלמה בין הידיים שלו.

סיפרתי לקוצ'רית שאני לא רואה את עצמי מתחתנת עם בובי ולא רואה את עצמי מביאה איתו ילדים. אני אומנם רק בת 21 וממש לא מחפשת חתונה בקרוב, אבל כן היה נחמד אם הייתי בקשר, שהייתי מרגישה שהוא יימשך לנצח. במקרה של בובי, אני לא מרגישה שהקשר יימשך לנצח, אבל אני בהחלט מרגישה שהוא יימשך עוד הרבה מאד זמן. יכול להיות שאני ובובי נהיה ביחד עוד כמה שנים. יש מצב שעוד שלוש שנים אני אמשיך להיות עם הדייג המתוק שלי. אני ממש לא רואה סוף קרוב. אני יודעת שזה ככה גם מבחינת בובי. כשחזרנו, אני פחדתי ממנו שבובי ייעלם לי שוב, אבל בובי הוכיח לי מעבר לכל ספק שזה לא הולך לקרות. הוא הבהיר לי שהוא לא הולך לשום מקום. הוא הבהיר לי שהוא רואה את עצמו איתי עוד הרבה מאד זמן. אני לא אשכח איזו יציאה מתוקה הייתה לו לפני היומולדת שלי. מה שהיה שם זה ככה: אני אמרתי איזה משהו לגביי היומולדת ובובי אמר לי:"טוב, זה ביומולדת הבא." אמרתי לו:"מה יומולדת הבא? היומולדת הבא עוד שנה. מה, אתה אשכרה מתכנן להשאר איתי עוד שנה?" ובובי ענה "כן, למה לא? הרי כל כך טוב לי איתך." ונתן לי חיבוק חזק.

סיפרתי לקוצ'רית שזה הקשר הכי קרוב שהיה לי. שבאמת באמת באמת טוב לי איתו. שאני מרגישה שאני יכולה להתנהג עם בובי בדיוק כמו עצמי, והוא יקבל אותי כמו שאני, ובובי יכול להתנהג כמו שהוא ואני אקבל אותו בדיוק כמו שהוא.

סיפרתי לקוצ'רית שאבא של בובי חולה מאד. הוא בן 75 והמצב שלו איום ונורא. לפניי יומיים הוא היה קרוב פשוטו כמשמעו מרחק של חמש שניות ממוות, אם בובי לא היה שם לב שהוא מדמם ולא היה עוצר את הדימום בכף יד שלו. מבלי להכנס לפרטים: אבא של בובי גוסס ובובי מטפל בו בלי סוף.

הקוצ'רית שאלה אותי אם אני מרגישה שהמחלה של אבא של בובי, מפרידה ביני לבין בובי, או גוזלת מהזמן של בובי איתי. סיפרתי לקוצ'רית שהמחלה של אבא של בובי, רק הוכיחה לי כמה אני חשובה לבובי ורק הוכיחה לי איזה בנאדם מדהים הוא. סיפרתי לה שבובי לא דג כבר חודשיים וחצי, חוץ מפעם או פעמיים, כי הוא מטפל  באבא שלו, וזה הוכיח לי שכן אפשר לסמוך על בובי בשעת צרה. סיפרתי לה שבובי משקיע בי מאד. יש פעמים שהוא סיים לעבוד בתשע בערב, וידע שלמחרת הוא צריך להיות בבית החולים בשש, מה שאומר לקום בחמש וחצי, ובכל זאת הוא נסע על האופניים את כל העלייה עד לבית שלי, כדיי לראות אותי לשעתיים ואז לחזור הביתה, לישון ארבע שעות ולקום לטפל באבא שלו. אלוהים עדי שבובי אוהב מאד לישון ולכן זו הקרבה עצומה, שבובי עשה למעני בשמחה. סיפרתי לקוצ'רית כמה מחמיא לי שאני הבנאדם היחיד בעולם שבובי יטרח לבוא אליו במצב כזה וכמה מחמיא לי שאני הבנאדם היחיד בעולם שבובי משתף בקשיים ובפחדים העצומים שיש לו בקשר לאבא שלו.

סיפרתי לקוצ'רית שאני באמת מרגישה בנוח בקשר הזה. נורא טוב לי בחברת בובי ואם בכל זאת אני מרגישה שהוא עובר איזשהו גבול, או שהוא עושה משהו שלא נעים לי - אני אף פעם לא חוששת להגיד לו, ולהסביר לו מה אני צריכה.

בנוסף, סיפרתי לקוצ'רית שהיה לי ממש כיף בחופשה בטורקיה ושאני מרגישה שממש התקרבתי למשפחה שלי. כשסיפרתי לה על המשפחה, במיוחד התמקדתי באחיות הקטנות שלי. הן תאומות בנות 13 וחצי. סיפרתי לקוצ'רית שהחוויה שלהן של גיל 13, שונה מכל בחינה אפשרית מהחוויה שלי של גיל 13. 13 היה מבחינתי הגיל הכי נורא לחיות בבית. הייתה בבית אלימות ואווירה נוראית. גיל 13 זכור גם לאחי הגדול ולאחותי הגדולה כגיל הכי מסריח. לעומת זאת, האחיות הקטנות שלי, ובמיוחד אחת מהן, ממש קרובות לאבא שלי. הריי היום כבר לא קיים הסיכוי לאלימות, ומאבא שלי יצא הצד הטוב שבו. גם סיפרתי לקוצ'רית כמה בודדה מבחינה חברתית אני הייתי בגיל 13, וכמה האחיות שלי מקובלות ופופלאריות ויש להן מלא חברים. סיפרתי לה עד כמה אני שמחה בשבילן.

הקוצ'רית אמרה שהיא שמחה בשבילי שהכול מסתדר לי כל כך טוב. אמרתי לה שאני חושבת שהכול נובע מאיך שאני מסתכלת על הדברים. מזה שאני באמת הרבה יותר שלמה עם עצמי והרבה יותר מאמינה שמגיע לי שיהיה לי טוב. זה לא רק תלוי באירועים חיצוניים, אלא בהרגשה פנימית של יציבות ושלווה.

אמרתי לה שאם לפני חצי שנה, מצבי החיצוני היה זהה להיום, הייתי מתארת את הדברים בצורה אחרת לגמרי. אני כל כך יכולה לראות את עצמי באה אל הקוצ'רית לפני חצי שנה, כשאני רואה את הדברים אחרת לגמרי.

סביר להניח שהייתי מתבכיינת על העמלות שלא מוכנים לתת לי, במקום לספר לה בנחישות שאני הולכת לקרוע להם את הצורה אם לא ייתנו לי אותן.

סביר להניח שהייתי מתבכיינת על נוש, שלא אהב את ההתנהגות שלי וחופרת על כמה אני דפוקה ופגומה ועל כמה תמיד החברים שלי נעלמים וכמה אף אחד לא יכול לסבול אותי ואיזו מסכנה אני. כל זה במקום להבין שנוש עשה טעות בקשר ליומולדת שלי ולא אני, וגם שאם אני ונוש ננתק קשר - זה כי אנחנו לא מתאימים ולא כי אני פגומה. אני זוכרת היטב איך נתתי לאנשים להשפיל אותי במשך שנים, והסכמתי לכל תנאים לקשר, העיקר שמישהו יסכים לבלות במחיצתי. לאחרונה הבנתי שלא כל כך נעים לי בחברת חלק מידידיי, כי הם חננות-על ולכן החלטתי להתרחק קצת. בחיים לא הייתי מרשה לעצמי לעשות דבר כזה פעם ולהתרחק ממישהו מיוזמתי. הייתי כל כך נואשת שמישהו ייתייחס אליי והיום המצב אחר לגמרי. אני יודעת שגם הם חשים כלפיי איזשהו ריחוק, אבל במקום לראות את עצמי כפגומה, מה שפעם ראיתי, אני פשוט מבינה שאנחנו לא מתאימים.

סביר להניח שהייתי מתבכיינת על זה שבובי מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, במקום להבין שמה שחשוב זה המעשים שלו ולא המילים. ואם בובי היה עובר גבולות איתי - סביר להניח שלא הייתי מעמידה אותו במקומו.

סביר להניח שהייתי מתבכיינת על זה שזה לא הוגן שהאחיות שלי חוות גיל 13 כל כך יותר טוב ממה שהיה לי, במקום לשמוח בשבילן. זה הכול תלוי באיך אתה מסתכל על דברים.

סיפרתי לקוצ'רית שהיום אני מאמינה בעצמי וביכולות שלי. אני יודעת שאני תמיד אסתדר איכשהו. נתתי לה גם דוגמא: תיכננתי לא לעבוד בכלל ארבעה חודשים וחצי, כלומר חודש וחצי לפני הקורס פסיכומטרי ובמהלך שלושת החודשים של הקורס פסיכומטרי. היום אני מבינה שהכסף לא יספיק לי, אבל זה לא מרתיע אותי. אני פשוט אמצא עבודה של פעם או פעמיים בשבוע. אני יודעת שאני לא ארשה לעצמי להכנס למינוס. אני יודעת שאני אתאפס על עצמי בנוגע לעבודה, לפני שאגיע למצב כזה.

אני מאמינה ביכולת שלי לשמור על מצב כלכלי נורמלי, אני מאמינה ביכולת שלי להשיג דברים שאני רוצה ולהלחם עליהם, אני מאמינה בזה שאני צריכה לבלות ולהסתובב רק עם אנשים שאני מרגישה נוח במחיצתם, אני מאמינה שמגיע לי להיות בקשר זוגי מכבד, אוהב ויציב. אחת אחריי השניה אני משיגה את המטרות שלי. יש הרבה דברים להלחם עליהם, אבל אני יודעת שאני אצליח, גם אם זה יהיה קשה.

אני חזקה ואני מאמינה שמגיע לי שיהיה לי טוב. כבר לא כל כך קל לערער אותי. יציבות פנימית זה משהו שאף אחד לא יוכל לקחת ממני, גם אם דברים מסוימים בחיים שלי לא יהיו יציבים.

תשמרו על עצמכם.

שלכם,

נונה.