שלומות לכל קוראיי המסוקסים,

אילו יכולתי לבקש שלוש משאלות ולקבל אותן - הייתי מבקשת:

1. 10,000 שקל בחודש כל חודש - אני יודעת שזה נשמע שטחי וחומרני, אבל כסף זה חשוב. זה פותח אופציות, שלא קיימות בלעדיו. דירה למשל. אני לא רוצה לחיות בבית של ההורים שלי לנצח. אם היה לי סכום כזה כל חודש - יכולתי להרשות לעצמי להשכיר דירה קטנה ולשלם על אוכל, חשמל, גז, אינטרנט וכו'.

אם היו לי 10,000 שקלים כל חודש - הייתי יכולה להרשות לעצמי לעשות לייזר כדיי להפטר מהמשקפיים שלי. אני שונאת שונאת שונאת אותם. יש לי משקפיים כבר שמונה שנים, ומעולם לא הלכתי איתם ברחוב. אני עונדת (ראיתם איזה יופי? כתבתי "עונדת". לא כתבתי "שמה") אותם רק כשאני רואה טלוויזיה, או כשאני מול המחשב. בעבר גם שמתי אותם בשיעורי נהיגה.

האמת שבכל העבודות שעבדתי בהם - נהגתי לשים את המשקפיים. זה סיוט לעבוד בלי משקפיים. כשהייתי קופאית בסופר - לא יכולתי לראות את המסך של המחשב של הקופה, בכל פעם שנשענתי על הכיסא ולא יכולתי לראות את הלקוחות כמו שצריך. כנ"ל לגביי כל עבודה אחרת שעבדתי בה. איך אפשר לעבוד בחנות - אם לא רואים שהלקוח מראה לך מוצר מרחוק? איך אפשר לעבוד בקופה בתיאטרון - אם לא רואים את המסך של המחשב בכל פעם שנשענים? איך אפשר לעבוד בטלמרקטינג אם לא רואים את מסך המחשב בכל פעם שנשענים על הכיסא?

לא לראות טוב זו פשוט נכות. בכל פעם שאני רואה שאוטובוס מתקרב לתחנה - אני עוברת בכביש באור אדום על מנת לרוץ לתחנה, ואז מגלה שזה לא האוטובוס שלי. בכל פעם שמישהו מנופף ברחוב - אני לא יודעת אם הוא מנופף לי, או למישהו שעומד מאחוריי, כי אני לא מזהה את המנופף מרחוק. בכל פעם שאני מחפשת רחוב מסוים - אני הולכת ונצמדת לעמודים עליהם תלויים שלטים - כי אני לא רואה את שמות הרחובות מרחוק. 

הדוגמאות שהבאתי בפסקה הקודמת, הן דוגמאות יומיומיות. יש גם דוגמאות, שלא מתמודדים איתן כל יום, אבל הן  עדיין מעצבנות. למשל, לפניי כמה ימים הייתי בבית של בובי ושכבנו (אני מתכוונת במובן של "קיימנו יחסי מין" ולא במובן "שכבנו אחד ליד השניה"). בובי שאל אותי אם אני רוצה לראות סרט כחול, כי העלתי את הנושא כמה פעמים בעבר, ואמרתי לו שאני סקרנית לראות איך זה יהיה, לראות איתו סרט כחול. הסכמתי. בובי הלך למחשב, התיישב מולו וחיפש ברשימת הסרטים שיש לו במחשב סרט כחול. באתי ונעמדתי לצידו. בובי מצא סרט. לא רציתי לחזור למיטה, כי ידעתי שלא אוכל לראות את הסרט משם, מבלי לשים משקפיים. אני לא מרגישה סקסית עם משקפיים, וממש לא רציתי לשים משקפיים כשאני עירומה. לפיכך נשארנו עומדים עירומים ליד המחשב, והתמזמזנו בעמידה, מה שלא נוח במיוחד.

כמובן שיש אופציה לשים עדשות, אבל זה לא נוח. אני לא רוצה לתקוע לעצמי אצבעות בעיניים כל יום, ועדשות הן לא פתרון ל24 שעות ביממה אלא רק לכמה שעות ביום. חוצמזה, זו הוצאה לכל החיים. בניגוד ללייזר,שמשלמים פעם אחת בסביבות ה-7000 שקל ונפטרים לכל החיים - עדשות צריך לקנות כל הזמן מחדש.

אם היו לי 10,000 שקל כל חודש - הייתי יכולה להרשות לעצמי גם לעשות לייזר, כדיי להפטר משיער בכל מקום אפשרי בגוף. תבינו שאם אני רוצה ללבוש גופיה כל יום - אני צריכה לגלח בית שחי כל יום. אם אני רוצה ללבוש מכנסי שלוש-רבעי כל יום - אני צריכה לגלח רגליים כל יום. זה שיעבוד רציני. כבר חפרתי בבלוג על עד כמה נורא להיות בעלת שפמפם בפוסט הזה ובעיקר בפוסט הזה.

כמובן שאפשר לעשות שעווה בגוף, אבל יש לזה המון חסרונות. קודם כל, צריך "לגדל לשעווה". אי אפשר לעשות שעווה על זיפים. אני לא יכולה להרשות לעצמי לגדל שיער במשך שבועות. חם ואני רוצה ללבוש גופיות ומכנסי שלוש-רבעי, וחוצמזה, אני יוצאת עם מישהו. אני לא יכולה לא להיות חלקה בכל פעם שאנחנו נפגשים. (סליחה על מפח הנפש שנגרם לגברים משני הפסקאות האחרונות).

אם היו לי 10,000 שקל כל חודש - יכולתי להרשות לעצמי לקחת מדי פעם מונית. בתור מישהי שאין לה רשיון נהיגה ולעולם לא יהיה לה רשיון נהיגה - היה בהחלט יכול להיות נחמד, לא להיות תלויה באוטובוסים ובחסדי חברים שלי. רבע מחיי הולך על לחכות לאוטובוסים ועוד רבע מחיי הולך על לעמוד באוטובוסים, בצפיפות ובחום, כדיי להתמודד עם מליוני הסיבובים שאוטובוסים עושים עד שהם מגיעים ליעד. לרוב הם גם לא מגיעים בדיוק ליעד שאני צריכה. הם גם נגמרים בשתיים עשרה וחצי ולכן כמו סינדרלה אני חייבת לחזור כל הזמן הביתה בחצות.

אם היו לי 10,000 שקל כל חודש - יכולתי להרשות לעצמי לשים כל חודש 2000-3000 שקל בצד, כדיי לחסוך לעתיד, ואז כשאני ארצה להתחתן ולהביא ילדים - אני אוכל לפרנס אותם. תחשבו על זה שבובי הוא אדם בן 28 שפשוט לא יכול להביא ילדים. הרי אם הוא יביא ילדים - הם יגוועו ברעב.

שימו לב שאני לא מבקשת מליונים. 10,000 זו משכורת שניתן להגיע אליה. פליקס ידידי, שעובד באבטחה, הגיע ל-7,000 שקל בחודש, ובוריס ידידי, שעובד באחת מחברות הסלולאר, גם הגיע לסכום כזה. אם 7,000 אפשרי אז גם 10,000.

2. לא לשים דיגי על מה שאנשים חושבים - יותר מדי אכפת לי מה אנשים אומרים לי, ויותר מדי אכפת לי מה עובר להם בראש. אני לא מתכוונת לאנשים זרים, אלא לאנשים שמכירים אותי, גם אם הם לא קרובים אליי במיוחד.

שוקו זו דוגמא מעולה. שוקו ואני היינו פעם ידידים טובים, אבל בשנה האחרונה בקושי דיברנו. שוקו התחיל ללמוד באוניברסיטה לפני כמעט שנה. הוא לקח על עצמו מערכת של 12 שעות ביום, ואז חזר בכל היום הביתה על מנת להמשיך ללמוד.

בסופי שבוע הוא עובד, כך שהוא בכלל אדם עמוס. בשנה האחרונה יצא לנו לדבר בפלאפון בערך פעם בחודש, ולהפגש בערך פעם בשלושה חודשים, וגם זה לא לבד.

במוצ"ש האחרון הלכתי עם מימי ושוקו לסרט. אחרי הסרט שוקו הסיע אותי ואת מימי הביתה. הוא הוריד את מימי בביתה, ואז נסענו ביחד לכיוון ביתי. בדרך הזכרתי את שמו של בובי באיזשהו הקשר, וגם ציינתי כמה טוב לי איתו. שוקו לא אמר כלום, אבל ידעתי שעובר לו משהו בראש. ראיתי את זה עליו. אמרתי לו:"אני שומעת את גלגלי המוח שלך מסתובבים. דבר." שוקו ניסה להתחמק בטענה שגלגלי המוח שלו חורקים, אבל אני לא וויתרתי לו.

בסוף, סחטתי ממנו שיגיד לי מה עבר לו בראש. שוקו אמר לי שבכל הקשרים שהיו לי בעבר - השליתי את עצמי ושרואים את זה מהצד. הוא אמר שאני מתנהגת כמו ילדה, בכל הנוגע לזוגיות. שאם למשל מישהו יגיד לי "היי, בובה, זה כאב כשנפלת מגן עדן?" אז זה יחמיא לי. אמרתי לו שזה לא נכון. זה נכון שבחלק מהקשרים שלי בעבר השליתי את עצמי, אבל לא בנוגע לכולם, ושאני לא עד כדיי כך תמימה ומטומטמת. שוקו אמר שבכל פעם שדיברתי על מישהו שיצאתי איתו, עבר לשוקו בראש, שמחר אולי אני אתעורר ואבין את המציאות.

שאלתי אותו איך כל זה רלוונטי לבובי. שוקו אמר שלפי דעתו בובי לא רואה עתיד לקשר, כמו שאני רואה עתיד לקשר. שוקו אמר שלא כדאי לי לבנות עתיד עם בובי, כי לפי דעתו זה יאמלל אותי בסופו של דבר. שוקו אמר שלפי דעתו, אני ובובי נפרדנו לפני כמה חודשים, כי בובי פשוט לא רצה אותי. שוקו אמר שאין דבר כזה:"זו לא את. זה אני." שזה פשוט לא קיים. שאלתי את שוקו, למה אם כך, בובי כל כך רצה לחזור אליי. שוקו אמר: "טוב, אז הוא עשה חושבים והגיע למסקנה שהוא כן רוצה להיות איתך, אבל אין לי ספק שבהתחלה הוא לא רצה."

אמרתי לשוקו שהוא כבר לא מכיר אותי. בשנה האחרונה עברו עליי המון תהפוכות. אני כבר לא האדם שהייתי לפני שנה. השתניתי מקצה לקצה. התבגרתי והחכמתי. למדתי מה מתאים לי ומה לא. למדתי לא להשלות את עצמי. שוקו אמר שבכל פעם שאנחנו מדברים, אני טוענת שעברו עליי תהפוכות והוא חושב שאני משתנה בקצב הרבה יותר איטי ממה שאני חושבת.

לא בא לי לדבר עם שוקו יותר. אני לא נעלבת בגלל מה שהוא אמר, כי הרי אני סחטתי את זה ממנו. אני נעלבת מעצם זה שהוא חושב את זה. אני לא רוצה להיות ידידה של מישהו שחושב עליי דברים כאלה.

אבל למה בעצם אכפת לי? אני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת שכן התבגרתי וכן החכמתי. אני יודעת שבובי כן רואה עתיד לקשר. אני יודעת שבובי לא נפרד ממני בפעם הראשונה, בגלל משהו שאמרתי או עשיתי, אלא באמת בגלל התסבוכים שלו. אני יודעת ששוקו טעה ובגדול. אז למה זה מטריד אותי?

למה מי זה שוקו שהוא מרשה לעצמו לחשוב עליי דברים כאלה? לו מעולם לא הייתה מערכת יחסים בריאה. מערכות היחסים שלו מסתכמות ביזיזות איתו לפניי שנתיים, שפגעה בי נורא, בחורה נוספת שהוא יצא איתה כמה שבועות ולמעשה כל מה שעניין אותו זה לזיין אותה ומערכת היחסים עם מימי, שפגעה במימי נואשות. אני ממש לא חושבת ששוקו הוא האדם הנכון לקבל ממנו עצות לזוגיות. אז למה זה מטריד אותי?

אתם יודעים מה? מילא זה שאכפת לי מה שוקו חושב, כי באמת היינו ידידים פעם, אבל למה אכפת לי גם מאנשים שלא מהווים שום חלק בחיים שלי? אני אתן דוגמא: לפני כמה ימים התקשרתי לבובי לפלאפון, בזמן שהוא עבד. בובי בדיוק היה בהפסקה והיה במעלית עם ת, מישהו נוסף שעובד במוקד. בובי ואני לא הסכמנו בננו על איזה משהו קטן ודבילי. אני כבר לא זוכרת מה, ובובי אמר לי שמה שאני אומרת זה לא נכון. אני זוכרת שממש הטריד אותי שהוא אמר את זה ליד ת. למה לעזאזל אכפת לי? אין שום קשר ביני לבין ת. אנחנו כבר לא עובדים ביחד, כך שאין לו שום השפעה על החיים שלי, וגם אם היינו עובדים ביחד - למה שיפריע לי שהוא יחשוב שאני ובובי לא הסכמנו על איזה דבר קטן ודבילי? או עוד דוגמא: הלכתי היום למוקד לקחת את המשכורת האחרונה שלי, ואחראית המשמרת דיברה אליי לא יפה. מה אכפת לי? אני כבר לא עובדת שם. מעצבן אותי שהיא הצליחה לפגוע בי.

אני חייבת להפסיק עם זה. אני חייבת ללמוד לא לשים דיגי. "לא לשים דיגי" זו המקבילה הנשית ל"לא לשים זין." אגב, שמתם לב שלמשפט "אני שם זין" ולמשפט "אני לא שם זין" יש את אותה משמעות בדיוק?

3. להפטר מהnvld  - nvld זו הלקות שלי, שלעיתים קרובות פוגמת בחיי. אבל עכשיו שאני חושבת על זה, לא באמת הייתי רוצה להפטר מהnvld. הnvld הוא חלק בלתי נפרד ממני, שמשפיע לי על כל תחומיי החיים. בלעדיו לא הייתי אני אלא מישהי אחרת לגמרי, ולא הייתי רוצה להיות מישהי אחרת. הייתי רוצה להיות אני. ואולי בעצם זה שהמשפט "הייתי רוצה להיות אני" כרגע יצא ממני - השגתי את המשאלה הכי נהדרת בעולם, שלה ייחלתי כל חיי - לקבל את עצמי כמו שאני.

קיבלתי את הרעיון לפוסט הזה מדאלי, שקיבל אותו מפוסי גאלור. יש לי הרגשה שזה הולך להיות פרויקט, שיעלה לנושא החם. כל פרויקט שדאלי מתעסק איתו - עולה בשלב כלשהו לנושא החם.

שלכם,

נונה. 

עריכה ב-14.9

הרעיון עלה לנושא החם. אמרתי לכם.