היי לכל קוראיי,

בובי הוא מתוסבך, הוא אדם ללא שאיפות לעתיד, יש לו שיערות שיוצאות מהאף, אין לו שיחות יוצאות ורוב הזמן הוא לא זמין כך שאי אפשר להשיג אותו, הוא עקשן ודעתן, הוא לא מסכים לרדת לי, הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, הוא נכה רגשית, הוא לא רוצה לצאת אף פעם לשום מקום, הוא רזה מדי, הוא תפרן, הוא אוהב לזיין בתחת מה שמאד מכאיב לי, הוא שוקע בתוך עצמו כשקורה לו משהו רע, הוא סגור, הוא שמרן בדברים מסוימים, הוא מתקשה להחמיא, הוא מתווכח איתי כמעט על כל משפט שיוצא לי מהפה, הוא שונא המון דברים, הוא הולך בדרך שלו ומתקשה לקבל דרכים אחרות, אין לו רשיון נהיגה והוא לא מוכן בשום פנים ואופן לעלות על אוטובוסים אז הוא מתנייד לכל מקום על אופניים, מה שגורם לזה שבימים חמים הוא מסריח מזיעה בצורה מטורפת. הוא אדם בן 28 שעובד 15 שעות בשבוע בשביל שכר מינימום ועדיין גר עם ההורים, הוא טוען שאני לא פעילה מספיק במהלך סקס, הוא מטפל באבא שלו בלי סוף ולכן אין לו הרבה זמן אליי ויש למחלה של אבא שלו עוד הרבה השלכות על הקשר שלנו (ההשלכות מפורטות בפוסט הזה בפסקה הרביעית), הוא לא מגדיר אותי כחברה שלו, הוא קצת יותר נמוך ממני, הוא לא רוצה לבלות עם החברים שלי, יש בננו הפרש גילאים של שבע שנים וחצי, הוא מתלבש בבגדים שעלו עשרה שקלים וגם נראים ככה, הוא שונא את זה שאני לובשת גופיות (וזה כל מה שאני לובשת בקיץ), הוא לפעמים גס רוח, אי אפשר כמעט אף פעם לבוא לבית שלו בגלל ההורים שלו, הוא לא רוצה אף פעם להתחתן ולהביא ילדים עם אף אחת, הוא בעל הערכה עצמית נמוכה, הוא יוזם פחות ממני. בקיצור, הוא דפוק.

אבל הוא הדפוק שלי. הוא חלק ממני. עם כל כמה שהוא משגע אותי לפעמים, אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו. אני אוהבת אותו, כמו שהוא, למרות כל התסבוכים. אני אוהבת להיות במחיצתו. כשאני בין הידיים שלו - יש לי הרגשה של שיבה הביתה. אני באמת מרגישה שאני לומדת ממנו הרבה דברים ושהוא לומד ממני הרבה דברים. אני באמת מרגישה שאנחנו משלימים אחד את השניה. כשאני במחיצתו - אני מרגישה בנוח להיות לגמרי אני עצמי. זה הקשר הראשון שהיה לי איי פעם, בו אני מסתכלת על הבחור בגובה העיניים. תמיד הסתכלתי על בחורים שהייתי איתם, או מלמעלה או למטה. זו הפעם הראשונה שאני מרגישה שהבחור שווה לי. טוב לי איתו ואני יודעת שגם לו טוב איתי.

הקוצ'רית שלי אמרה לי פעם משהו מאד חכם. היא אמרה שזה נכון שיש בבובי הרבה חסרונות ושיש בקשר בננו הרבה חסרונות, אבל כנראה שהחסרונות האלה לא מספיק מפריעים לי, כי עובדה שאני לא קמה והולכת. זה מראה שהיתרונות גוברים על החסרונות. ברגע שאני ארגיש שהחסרונות גוברים על היתרונות - אני אקום ואלך. אני חושבת שהיא צודקת ב-100%. כבר עברתי את השלב בחיי בו לא האמנתי שמגיע לי שיהיה לי טוב. היום אני יודעת שמגיע לי שיהיה לי טוב. טוב לי עם בובי. אם החסרונות כל כך יפריעו לי, עד שאני ארגיש שאני לא יכולה להתמודד איתם, אני אקום ואלך. כרגע זה לא המצב.

שבת שלום לקוראים שקראו את הפוסט בשבת.

שלכם,

נונה.