שלום לכל הבאים תחת שערי בלוגי הקט,

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים שבשנה וחצי האחרונים עברתי אינספור מסגרות. מקום עבודה אחר מקום עבודה העיף אותי מתוכו. הקוראים האלה בוודאי גם זוכרים עד כמה לקחתי את זה קשה. לאחרונה הבנתי משהו. הבנתי שאין לי מה להתבאס שלא החזקתי הרבה זמן באף מקום עבודה שהייתי בו, מהסיבה הפשוטה שכמעט אף אחד לא מחזיק מעמד הרבה זמן במקומות העבודה האלה.

המשרות האלה, שהן משרות לחבר'ה צעירים בראשית שנות העשרים לחייהם, שהן משרות בהם משלמים שכר מינימום או מקסימום קצת יותר, הן לא משרות לקריירה. אף אחד לא מעלה על דעתו לעשות מהן קריירה. בכל אחת ממקומות העבודה האלה, התחלופה הייתה מאד גבוהה. בכל אחת ואחת מהן. לדוגמא, עבדתי בחנות התרמילאות חודש וחצי, וכשעזבתי, אף אחד מהעובדים שהיו כשהתחלתי לעבוד שם, כבר לא נשארו. המצב בטלמרקטינג היה דיי דומה. גם שם התחלופה מטורפת. כשבאתי לקחת את הצ'ק של המשכורת האחרונה, בעשירי לחודש, חודש אחרי שהתפטרתי משם, אז כבר לא הכרתי במוקד כמעט אף אחד.

מי שקרא את הפוסט הקודם - יודע שמצאתי לפני כמה ימים עבודה בחנות קטנה. זו חנות פיצית. ממש מטר על מטר. מוכרים שם בעיקר תחתונים וחזיות. במשך כמה ימים חיפשתי עבודה בחנויות. עברתי חנות-חנות במרכז העיר ושאלתי אם הם צריכים עובדים, ואם אמרו שכן - השארתי את הפרטים שלי. כשנכנסתי לחנות הנ"ל - בעל החנות מיד קיבל אותי לעבודה ואמר לי להתחיל למחרת. מההתחלה המקום לא נראה לי. בעל החנות נראה לי בהמה וידעתי גם שבמשך משמרת אני לא אוכל לשבת, ואסבול מכאבים בכפות הרגליים. החלטתי לעבוד שם רק שבועיים, עד שיתחיל קורס הפסיכומטרי, או מקסימום להשאר עד תחילת אוקטובר, כדי שהוא ישלם עליי ביטוח לאומי גם על אוקטובר.

כשהגעתי ליום השני לעבודתי בחנות, הזכרתי לבעל החנות שעדיין לא מילאתי שום טופס. הוא שאל איזה טופס אני רוצה למלא. עניתי לו שטופס 101. הוא שאל בשביל מה אני צריכה טופס כזה. אמרתי לו שבשביל לקבל משכורת, ואז הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח ושאל בתדהמה מוחלטת:"מה, את רוצה תלוש???" "אלא מה". עניתי לו. הוא אמר ששם משלמים במזומן. נדהמתי מזה שהוא רוצה לשלם לי שחור. אמרתי שאני רוצה תלוש, ושאני רוצה שהוא ישלם עלי ביטוח לאומי. הוא אמר שאני צריכה קודם להוכיח את עצמי בעבודה במשך שבוע-שבועיים, ואחר כך נדבר על תלוש. אמרתי לו שזה לא חוקי. הוא אמר לי לעזוב את החוק בצד. אמרתי שאני אחשוב על זה, ואז הוא אמר שהוא יוצא מהחנות לאיזה שעתיים ושיחזור עם סחורה חדשה.

בחנות הזאת עובדת רק עוד בחורה אחת. בחורה אוקריינית בת 23 שעלתה לארץ לפני פחות משנה. היא שאלה אותי למה חשוב לי לקבל את הכסף בצ'ק ולא במזומן, ובשביל מה צריך את התלוש הזה. היא לא העלתה על דעתה שיש משהו פסול, או משהו לא חוקי, בכך שהוא משלם לה במזומן. הסברתי לה שבמדינת ישראל צריך לשלם כל חודש ביטוח לאומי, ואם עובדים באיזשהו מקום עבודה אפילו יום אחד, מקום העבודה חייב לשלם עליה ביטוח לאומי על אותו חודש. היא נדהמה לשמוע את זה. היא מעולם לא שמעה על ביטוח לאומי. אתם קולטים את הקטע??? הבן זונה הזה מנצל את זה שהיא עולה חדשה, ולא מכירה חוקים, כדי לרמות אותה. רתחתי מזעם.

החלטתי לחכות עד שהוא יחזור עם הסחורה החדשה ואז להתפטר. כשהוא חזר, הוא קרא לבחורה לצאת מהחנות כדי לעזור לו להביא את הסחורה החדשה, ואמר לי להשגיח על החנות. כשהוא חזר אחרי שתי דקות, הוא ראה שאני נמצאת בסוף החנות (תזכרו שהחנות מטר על מטר!). הוא צרח עלי שאני לא שומרת על החנות ושיש לקוחות בכניסה. אמרתי לו שאני נותנת למישהי שירות. זה באמת היה נכון. הוא אמר שנדבר על זה.

חמש דקות אחר כך הוא התקשר לחנות ואמר לי:"שמעי, נשמה, אני לא חושב שזה יסתדר שתעבדי כאן." השבתי לו שאני לא לא חושבת אלא בטוחה. אמרתי לו שלא מתאים לי שהוא יצרח עליי ולא מתאים לי שהוא ישלם לי שחור ולא מתאים לי שהוא לא ישלם עליי ביטוח לאומי. דרשתי את כל הכסף שמגיע לי במזומן מיד. הוא הסכים ושילם לי אפילו יותר כסף ממה שסיכמנו. יצאתי משם שמחה וטובת לב ותוך חצי שעה מצאתי עבודה חדשה.

אני מאד מאד מאד גאה בעצמי. תראו איזו דרך ארוכה עשיתי. הרי עד לפני פחות משנה, עבדתי בתור קופאית בסופר והסכמתי שכל הזמן יצרחו עלי ויגזלו ממני את הזכויות שלי. לא העלתי על דעתי שקיים יחס אחר. היום אין דברים כאלה. אני לא מוכנה שאף אחד יצרח עלי! אף אחד! אף לא אחד בכל העולם כולו, ולא משנה במה זה כרוך. אני גם לא מסכימה שיגזלו ממני את הזכויות שלי. זו גם הסיבה שבזמנו נאבקתי במנהל המוקד של הטלמרקטינג, שלא רצה לתת לי את העמלות שהרווחתי.

בכל מקרה, אחרי שיצאתי מחנות הלבנים, שוטטתי במרכז העיר, נכנסתי לכל חנות שראיתי ושאלתי אם הם צריכים עובדים. אפילו עשו לי במקום שני ראיונות ואמרו שיחזרו אלי עם תשובה. אחרי חצי שעה בערך של חיפושים נכנסתי לחנות קטנה שמוכרת בעיקר שטויות לשיער לבנות ותכשיטים זולים. נו, אתם בטח מבינים למה אני מתכוונת. חנות בסגנון של "אודם."

שאלתי אם הם צריכים עובדים ובעל החנות אמר לי שכן וקיבל אותי לשבוע נסיון. בשבוע הזה, שיתחיל ביום ראשון, אני אעבוד כל יום שעתיים-שלוש כדי שהוא יראה אם אני מתאימה. זה בתשלום כמובן. הסכמתי בשמחה. איזה יופי. זה גם אומר שאני מסודרת החודש מבחינת ביטוח לאומי. אני מאד גאה בעצמי על האסרטיביות.

בזמן האחרון בובי לא רצה לשכב איתי. הוא מאד רצה להפגש איתי ובכל פעם שנפגשנו, חיבק אותי בלי סוף, אבל הוא לא רצה סקס. הוא אמר שבגלל המצב הקשה של אבא שלו, אין לו ראש לסקס. הוא אמר שהוא מסוגל לזה פיזית, אבל לא מנטלית.

יש כמה דברים שהרגשתי בנוגע למה שאמר. דבר ראשון, זה החמיא לי. זה הוכיח לי עד כמה בובי נמצא איתי, כי הוא אוהב להיות איתי, ולא רק בשביל סקס. ידעתי את זה גם קודם, אבל בכל זאת היה נחמד לקבל עוד הוכחה. דבר שני, זה קצת פגע בי כי חשבתי שאולי אני לא מספיק סקסית או שהוא לא מספיק נמשך אלי, אבל אחר כך הבנתי שזה לא קשור אלי בכלל. בובי מאד מאד מאד נמשך אלי. פשוט באמת לא היה לו ראש לזה כשאבא שלו גוסס. דבר שלישי, זה ביאס אותי כי הייתי חרמנית רצח, אבל אפשר להתמודד.

הפגישות בננו היו נורא נחמדות. דיברנו וצחקנו וראינו סרטים והתחבקנו והתלטפנו. ממש נהניתי.

אני גם מאד אוהבת שהוא שם אותי במקום גבוה בסדר העדיפויות שלו. אני האדם היחיד בעולם שבובי יסע על האופניים את כל העלייה הענקית לביתו, אחרי כמה ימים ללא שינה, כי היה בבית החולים עם אבא שלו הגוסס. זה מאד מחמיא לי. אני לא יכולה להמנע מלהזכר שגוליבר היה נפגש עם החברים שלו כל ערב, ומעולם לא הסכים לוותר על פגישה איתם, כדי להפגש איתי. הוא היה משחק איתם קלפים ואז נפגש איתי באחת בלילה. תקלטו את השוני העצום מבובי, שמקדיש לי כמעט את כל זמנו הפנוי מחוץ לבית החולים ונפגש איתי אחרי ימים שלמים ללא שינה. 

אני גם לא יכולה להמנע מלהזכר שגוליבר לא רצה להפגש איתי, אלא אם כן נשכב בכל פגישה ופגישה. תקלטו את השוני העצום מבובי, שהקדיש מאמצים להפגש איתי רק כדי לשכב מחובקים, לדבר ולראות סרט. 

עוד שוני: גוליבר העביר איתי את הזמן עד שימצא מישהי להיות איתה בקטע רציני והציג את עצמו לעולם כפנוי, לעומת בובי שרואה עתיד לקשר שלנו ובכלל לא מסתכל על בנות אחרות.

עוד שוני: אומנם גם בובי לא מגדיר אותי כחברה שלו, אבל במקרה שלו הגבולות לא פרוצים. הוא מתייחס אלי בכל תחום ותחום כחברה שלו ולכן אין פה בלבול, לעומת גוליבר, שבדברים מסוימים התנהג כמו חבר שלי ובדברים אחרים לא התנהג כמו חבר שלי וזה בלבל אותי וגרם לי לא לדעת למה לצפות ממנו. בובי, כמובן, גם לא מגדיר אותי כ"יזיזה", כמו שגוליבר הגדיר, אלא כ"הבחורה שיוצאת איתי".

והשוני הכי הכי הכי חשוב: לבובי יש רגשות חזקים כלפי והוא לא יכול לדמיין את חייו בלעדיי. יש עוד הרבה דברים שונים, אבל אני חושבת שהבנתם את הרעיון.

כמובן שאני לא צריכה להשוות, ולא עוסקת בהשוואות בחיי היומיום, אבל רק רציתי להבהיר את זה פעם אחת. כבר חודשים לא חשבתי על גוליבר, אבל חודש ספטמבר הזכיר לי אותו, בגלל כל הבלאגן שהיה לי איתו בתקופה הזאת בשנה שעברה.

אני חושבת שיש בי איזשהו תכונה גברית. קצת קשה להסביר אותה. אני חושבת שזה קשור גם למראה החיצוני שלי וגם למשהו בהתנהגות שלי. בקשר למראה החיצוני: אני גבוהה וחסונה. אני קצת מלאה, אבל גם אם אוריד את משקל העודף, אני אשאר רחבה. יש לי פשוט גב רחב. אני תופסת המון מקום כשאני בחדר. אפילו השיער שלי תופס המון מקום, כי יש לי תלתלים גדולים. גם תווי הפנים שלי הם לא עדינים במיוחד. בקשר להתנהגות: ההליכה שלי קצת מגושמת, אני הולכת כשהידיים שלי מתנופפות לצדי הגוף, אני לא יודעת לרקוד ואני לא מתנהגת בעדינות.

אני זוכרת שפעם, לפני כמה שנים, ישבתי באוטובוס עם מישהי שהיתה חברה שלי. היה לנו קצת קר והחלון היה פתוח, ולכן רצינו לסגור אותו. החלון היה תקוע. החברה שלי אפילו לא ניסתה לסגור את החלון, כי ידעה שלא תצליח. אני ניסיתי כמה פעמים באגריסביות, עד שבסוף הצלחתי. אני זוכרת שהיא הייתה בשוק. גם בבצפר, היו בנות שאמרו לי כמה פעמים שאני לא עדינה. מה אני יכולה לעשות שאני חזקה?

אני גם זוכרת שגוליבר אמר לי פעם שלאחד החברים שלו מפריע שאני כזאת גדולה ומגושמת. הלכנו למועדון כמה ימים לפני כן, והחבר שלו ממש לא אהב את סגנון הריקוד שלי. טוב, תראו, זה קשור גם לבעיה שיש לי בכף הרגל וגם לnvld שלי. אני לא יציבה.

אני לא מסוגלת למשל ללכת על עקבים גבוהים. תודה לאל שאני לא צריכה, כי אני 1.75 ולא זקוקה להגבהה נוספת, אבל אפילו אם הייתי נמוכה, לא הייתי מסוגלת.

טוב, העולם פשוט יצטרך להתמודד עם זה. כנראה שזה לא כזה נורא, כי אף פעם לא עובר שבוע, מבלי שגברים יתחילו איתי. הם מתחילים איתי בכל מקום ובכל פינה. לרוב זה באוטובוסים.

אני גם בהחלט יודעת להתנהג בצורה סקסית כשאני יושבת. למשל לשחק בשיער, להסתכל לבחור ישר לתוך העינים, לנגוע בו כאילו בטעות. אני גם יודעת להתלבש בבגדים שמחמיאים לי.

אני יודעת שבובי חושב שאני מאד מאד מאד סקסית. הוא אמר שהוא חשב את זה מהיום הראשון שראה אותי. אני יודעת שיש הרבה גברים שאוהבים בנות נמוכות, קטנות ורזות, עם פני בובה, שמצחקקות כמו פוסטמות והולכות במיומנות על עקבים גבוהים. אני ממש לא אעשה להם את זה, אבל למי אכפת?

בימים האחרונים היו הרבה כניסות, אבל רק שלושה אנשים הגיבו על הפוסט הקודם. היה לי מוזר לכתוב את הפוסט הזה, כשעל הפוסט הקודם יש רק שש תגובות. אני כותבת את הבלוג הזה כמעט שנתיים ואת הבלוג הקודם שלי כתבתי שמונה חודשים, ומאז ראשית הבלוג הקודם, לא נותר אף פוסט עם כל כך מעט תגובות. מעניין למה אנשים לא הגיבו.

תהיו טובים.

שלכם,

נונה.