שלום לכל קוראיי היקרים,

מחר אני עוברת לשבוע בקיבוץ. מדובר על שבוע נסיון דו צדדי כדיי לבדוק אם אעשה שם שירות לאומי. כרגע נראה לי שיש שם כל מה שאני מחפשת: גם מדובר על לעבוד עם ילדים שזה מעולה כי יש לי קראש על ילדים, גם מדובר במקום מדהים ביופיו, גם מדובר בקיבוץ לא מופרט (ככה כותבים את המילה הזאת?) כך שיהיו שלוש ארוחות ביום בחדר אוכל וכדומה וגם יש סיכוי שאני אגור לבד שזה בכלל מעולה כי יש לי בעיית שינה.

אני הולכת לבחון את המקום טוב טוב כדיי לבדוק אם הוא באמת מתאים לי. אין לי שום חשק להיות שוב אומללה כמו שהייתי בהוסטל. טוב, האמת שאין שום סיכוי שזה יהיה גרוע כמו בהוסטל אבל אני לא רוצה שסתם יהיה לי לא גרוע. אני רוצה שיהיה לי טוב. מגיע לי, לא?

אני צריכה להקפיד על כמה דברים. קודם כל, ללכת לישון מוקדם בלילות. לכל בנאדם קשה לתפקד אחריי שלא ישן מספיק אבל לי במיוחד. אם לא ישנתי מספיק בלילה אז אני ממש זומבי במשך היום ולא מצליחה לתפקד בכלל. טעות מאד גדולה שעשיתי בהוסטל זה לישון מעט מאד בלילות. זה פגם בעבודה שלי ובגדול. אני לא רוצה לחזור על הטעות הזאת.

דבר נוסף, אני צריכה לשים את העבודה במקום הראשון ולא את הקטע החברתי. כלומר למקד את האנרגיות שלי בעבודה שלי במקום למקד את כל האנרגיות שלי בלנסות להפוך את כל הסובבים אותי לחברים שלי. אני מאד חברותית ותמיד מנסה להתיידד עם כולם. זה טוב כל עוד זה לא יבוא על חשבון עבודה. במיוחד שמדובר בשבוע נסיון אז אני אצטרך להוכיח את עצמי כמה שיותר.

דבר שלישי, אני חייבת לשמור על פרופיל נמוך. בקהילות קטנות ומסוגרות תמיד יש רכילות נוראית. אין לי ספק שזה כך גם בקיבוץ. כשבאתי לשם לכמה שעות לראיון וכדיי לראות את המקום - כבר הספקתי לשמוע כמה פעמים אנשים מרכלים על אנשים אחרים בקיבוץ. אני חייבת להזהר לא לחשוף יותר מדי דברים אישיים. אני בנאדם מאד פתוח, כנה וישיר ובדרך כלל אני משתפת אנשים רבים בחיים האישיים. זה לא יכול לקרות בקיבוץ. אני ממש אתאמץ בקטע הזה.

מאד מפחיד אותי כל עניין הבלוג בהקשר לקיבוץ. הסיבה העיקרית שפיטרו אותי מההוסטל היא, כידוע, שכתבתי בבלוג על העבודה שלי עם האוטיסטים ובכך הפרתי את החסיון שלהם כמו שרופא מפר את החסיון של מטופליו. המדריכים עלו על הבלוג שלי כנראה דרך ההיסטורי במחשב בהוסטל או שהשארתי בטעות את החלון של הבלוג פתוח או שהם רצו להגיב בבלוג אחר וראו את הכינוי שלי שמור שם. בקיצור, אני לא יודעת איך הם בדיוק גילו אבל בטוחה ב-100% שזה היה כי לא הייתי זהירה.

יהיה רע מאד אם יעלו בקיבוץ על הבלוג שלי. זה יהיה רע בכל מקרה אבל יהיה עוד יותר רע אם אני אעבוד עם שניי ילדים מחינוך מיוחד, שאמרו לי שאולי אעבוד איתם. לא מדובר באוטיסטים ואני אשכרה מפחדת לכתוב במה מדובר, כי אולי זה אומר להפר את החסיון שלהם. אני לא רוצה שהתקרית בהוסטל תחזור על עצמה.

בכלל לא בטוח שיהיה לי שם מחשב. שכחתי לשאול. בתחילה החלטתי שגם אם יהיה מחשב, אני לא אעדכן משם אף פעם, אבל אז חשבתי על זה שוב ואולי אם אני אזהר זה יהיה בסדר: אני יכולה להקפיד תמיד למחוק את הכינוי שלי אחריי שאני מסיימת לענות על תגובות. אני רוצה גם למחוק את הבלוג מההיסטורי כל פעם. אל תצחקו עליי אבל אני לא יודעת איך. מישהו מוכן להסביר לי בתגובות?

בכל מקרה, תאחלו לי בהצלחה!

אני וסמיילי יצאנו אתמול בצוהריים לדייט הרביעי שלנו (אגב, שמתי לב שבשלושת הפוסטים האחרונים שלי הופיע המשפט:"אני וסמיילי יצאנו אתמול לדייט..." ואז כתבתי את מספרו). היה נורא כיף. הלכנו לסרט הקומדיה "אני אתה והוא" (כמובן שכבר היום הוספתי את הסרט לרשימת "סרטים שראיתי" בצד הבלוג. הרשימה הזאת הולכת ומתארכת). הוא כזה בחור מתוק ובאמת נעים לי במחיצתו. אני רואה איך הוא נלחם בביישנות שלו ותופס יותר ויותר אומץ. זה נורא מגניב לראות.

אבא של סמיילי משחק כדורגל כל שבת בבוקר בשכונה שלי וסמיילי התכוון לקחת איתו טרמפ ולבוא לבקר אותי אבל בגלל שירד גשם זלעפות והמגרש היה רטוב - אבא שלו החליט לא לנסוע לשחק כדורגל. סמיילי אמר לי שהוא נורא רוצה לראות אותי לפני שאסע לקיבוץ ביום ראשון ולכן הציע לבוא לתחנה המרכזית לפני שאסע. הודיתי לו אבל אמרתי שאני צריכה לעלות על אוטובוס בערך ב7.45 בבוקר ושאם הוא יבוא לפגוש אותי - זה יוכל להיות רק לעשר דקות או פחות. סמיילי אמר שזה בסדר. אמרתי לו: "אתה באמת רוצה לקום כל כך מוקדם, להתארגן ולנסוע עד לתחנה המרכזית רק כדיי לראות אותי לחמש דקות ואז לחזור לבית שלך ולא להצליח להרדם שוב? זה נראה לי טרחה גדולה מדי. לא נעים לי שתטרח כל כך בשבילי." הוא התעקש שלא אכפת לו ושהוא רוצה לעשות את זה. הסכמתי. זה הכי מחמיא לי בעולם אבל עדיין לא הצלחתי להתגבר על רגשות האשמה שהוא יטרח ככה.

הרבה מהתגובות לפוסט הקודם עודדו אותי ללכת על הקשר עם סמיילי כי מכיוון שהוא חסר נסיון - אני אוכל "לחנך" אותו איך שארצה. העניין הוא שאני לא רוצה סמרטוט. כרגע סמיילי הוא פשוט בגדר בחור מתוק ומשקיען אבל אני מפחדת שבעתיד הוא יתחיל להסמרטט. אם אני יכולה להתייחס לבנאדם איך שארצה והוא תמיד עושה כל מה שאני רוצה - אני מאבדת באופן אוטומטי הערכה אליו. זה טבעי לגמרי. אני מאד מקווה שאני וסמיילי לא נגיע למצב הזה. חברתי ג, אחותו, הצליחה דיי להרגיע אותי בנושא. היא הבטיחה לי שסמיילי לא יתנהג כמו סמרטוט כי הוא לא בנאדם כזה. טוב, סבבה. אני מאד מקווה. הוא באמת מאד מוצא חן בעיניי ואני לא רוצה שום דבר שיהרוס לנו.

ואסיים באותה שאלה שבה סיימתי את הפוסט הקודם כי השאלה עדיין מטרידה אותי - האם לאדם וחוה היה פופיק?

שלכם,

נונה.

היי לכם,

לי ולסמיילי היה אתמול את הדייט השלישי שלנו. מדייט לדייט יותר ויותר כיף לי במחיצתו. הוא פשוט חמוד. מתוק ומצחיק וחכם. הוא קיבל אצלי אתמול עוד כמה נקודות כשגיליתי שגם הוא מסוגל לחפור. אולי יש בנות שיראו זאת כחיסרון אבל אני רואה זאת כיתרון ענק. אני מתה על חפירות. כמובן שלא תמיד אבל סמיילי יודע לחפור בזמנים המתאימים. הוא גם יותר חתיך ממה שחשבתי. אתמול הוא לבש סוודר שחור שממש החמיא לו וגיליתי שהוא יכול להראות מעולה.

נפגשנו, טיילנו קצת ונכנסנו לבית קפה. הזמנו את השוקו הטעים ביותר עליי אדמות אבל הבית קפה היה כל כך מחומם שלא יכולתי להמשיך לשבת שם, אז מיד אחריי שסיימנו לשתות הלכנו לטייל. היה קר בחוץ אבל שננו היינו לבושים מספיק חם ולכן הקור לא הטריד אותנו. הלכנו לאיזה פארק וישבנו שם. דיברנו, התחבקנו וצחקנו המון. באמת נהניתי.

אחריי כמה שעות, בעודנו ישובים על ספסל וידי מלטפת את הלחי שלו - סמיילי שאל אם הוא יכול לנשק אותי. השאלה הצחיקה אותי. אני לא רגילה שמבקשים ממני רשות. התנשקנו. אומר את האמת בכנות - הוא נישק דיי גרוע. הבעיה הייתה שהוא כל פעם הצמיד את שפתיו לשפתיי לרגע ואז הרפה. זה נתן הרגשה כאילו הוא מנקר אותי. בנוסף, יש לו שפם וזקן צרפתי קטן וזה שרט אותי. ניסיתי להתעלם ולהמשיך להתנשק אבל היה לי קשה להנות אז הפסקתי.

הוא שאל מה קרה. התחלתי לצחקק בלי שליטה. הוא ניחש שמשהו הפריע לי בנשיקה ושאל מה. הכי בעולם לא רציתי לפגוע בו אז השתדלתי לכבוש את צחוקי ולסתום את הפה. הוא שוב ביקש שאומר לו. אמרתי שאני לא רוצה להעליב אותו. הוא הבטיח לי שלא ייעלב. אמרתי לו. הוא לקח את זה הכי טוב בעולם וביקש שאראה לו מה אני רוצה. הראיתי לו. הוא למד מהר מאד. מרגע לרגע היה יותר נעים להתנשק איתו. האמת שאני מבינה אותו. הוא לא נישק מישהי כבר שנתיים וחצי. לוקח זמן לרכוש מיומנות.

היה גם איזה קטע שתוך כדיי נשיקה העברתי את היד בשיער שלו. שניה אחר כך הוא ליטף את שיערי. חשבתי שאולי זה במקרה אבל אחריי כמה דקות כששוב העברתי את ידי בשיערו ושוב שניה אחר כך הרגשתי את היד שלו על השיער שלי, צחקתי ושאלתי אותו למה הוא מחקה אותי. הוא הסביר לי שהוא לא מחקה אותי. זה פשוט שהוא רוצה לעשות לי נעים והוא חשב שאם אני עושה משהו אז אולי זה אומר שאני אוהבת שעושים אותו דבר לי. צחקתי ואמרתי לו שזה בסדר והוא יכול להיות מקורי ולא לחקות אותי. אם אני לא אוהב משהו - אני אגיד.

סמיילי דיי ביישן. כשרק הכרתי אותו אז חששתי שאולי לא אוכל לדבר איתו על כל נושא בגלל הביישנות שלו. לשמחתי גיליתי אתמול שזה לא נכון. אפשר לדבר איתו על כל נושא שבעולם. הוא לא מהאנשים שנעשים נבוכים ברגע שמתחילים לדבר איתם על סקס למשל. סתם דוגמא. אני לא מתכוונת לשכב איתו בקרוב.

חששתי מאד מפניי הדבר הבא: הוא יחזור לטכניון ואני אתחיל שירות לאומי ואז שננו נהיה בבית רק בסופי שבוע. זה בעייתי כי אני אגיע הביתה שניה לפני כניסת שבת. אנחנו גרים בשניי צדדים מנוגדים של העיר שלנו ולאף אחד מאיתנו אין רשיון והריי אין אוטובוסים בשבת. חששתי שנוכל להפגש רק במוצש"ים.

זה בעייתי כי שננו אנשים שהחברים שלהם נורא חשובים להם. אני לא רואה את עצמי לא נמצאת כל השבוע בבית, אחר כך חוזרת ומתייבשת יום וחצי ואז שמגיע מוצ"ש לא רואה את החברים שלי אלא רק אותו. כנ"ל לגביו. אמרתי את זה לסמיילי. הוא דווקא מצא פתרון במהירות על. אבא שלו נוסע לשכונה שלי כל שבת בבוקר כדיי לשחק כדורגל. הוא יוכל להקפיץ את סמיילי. פתרון מעולה.

בנוסף, סמיילי שאל אותי אם בא לי להצטרף לחוג ריקודי סלסה. לא הבנתי על מה הוא מדבר ואז הוא סיפר שכל שישי בערב יש חוג ריקודי סלסה בשכונה דיי קרובה לשלי. הוא ממש רוצה לרקוד וצריך בת זוג קבועה לריקודים. אף פעם בחיים שלי לא רקדתי סלסה או כל סוג אחר של ריקודים, אבל זה נשמע לי ממש נחמד. אולי זה גם יוכל לשפר לי את הקורדינציה. מלבד זאת, בגלל שכל החברים שלי גרים רחוק ממני ואין לי רשיון נהיגה אני בדרך כלל מתייבשת בבית בשישי בערב. אני אשמח אם תהיה לי תעסוקה. אני גם אשמח לבלות עם סמיילי. הוא באמת מקסים.

אני לא שוכחת שסמיילי הוא אח של חברה שלי ג. עד עכשיו זה לא קרה אבל אני מפחדת שהעניין הזה יכניס אותי לסיטואציות לא נעימות. גם החברה שלי וגם סמיילי כל הזמן מנסים לשכנע אותי שזה לא יקרה אבל אני לא יכולה להרגע. היא חברה ממש טובה שלי ואני לא רוצה לעשות שום דבר שייפגע בקשר בננו. אולי אני סתם פרנאודית. ג יצאה עם חבר של סמיילי במשך שנים ושום נזק לא נגרם לקשר בינה לבין סמיילי. הם הסתדרו. למה שהפעם זה לא יסתדר?

אני מתגברת על האקס שלי לאט לאט. אני כבר לא חושבת עליו כל היום. מה שעדיין קורה לי זה שסתם כך באמצע היום, כשאני מנסה לנמנם או רואה טלוויזיה או קוראת ספר - פתאום עולה לי הדמות שלו. אני נזכרת בחיוך שלו או במבט שלו או במגע שלו ומתכווצת מכאב. אני שואלת את עצמי מתי אתגבר לגמרי על הגעגועים. בעעעע

ביום ראשון אני עוברת לקיבוץ מסוים בארץ לשבוע. כמובן שמדובר על השירות לאומי שלי. הייתי שם כבר בראיון. אמרו לי שמהכמה שעות שהייתי שם לא הם יכולים להתרשם עד הסוף ולא אני יכולה להתרשם עד הסוף אז הם רוצים שאני אעבור לשם לשבוע להתנסות דו צדדית. אם אחריי שבוע הם לא יהיו מרוצים ממני או שאני לא אהיה מרוצה מהמקום - אלך לי. אם גם אני וגם הם יהיו מרוצים - אני אוטומטית יישאר.

זה מקום מדהים ביופיו והעבודה היא בחינוך כך שזה נראה לי מאד מתאים לי. הם אומנם אומרים שהם רוצים לנסות אותי במשך שבוע אבל יש לי הרגשה שאלא אם כן אני ארצח את אחד הילדים, אבתר את גופתו ואקבור כל חלק בעיר אחרת בארץ - הם ייתנו לי להשאר. תאחלו לי בהצלחה!

היום, ברוב שיעמומי ראיתי "פרפר נחמד". כן כן. לא היה שום דבר אחר בטלווזיה ורציתי לראות טלווזיה בזמן שאני אוכלת ארוחת צוהריים. אין שום סיבה לצחוק עליי. בכל מקרה, הראו שם מישהו שלקח את בץ ואת שאבי לביקור במוזיאון והראה להם פסלים. עד פה הכול טוב ויפה.

ואז האיש הזה הראה להם פסל של שניי דמויות. הוא הסביר להם שאחד הדמויות זו אישה והדמות השניה זה גבר. בץ ושאבי התחילו להתווכח בנהם מי האישה ומי הגבר ואז שאבי אמר:"זו בטוח האישה כי יש לה..." ואז התחיל לצחקק. כן כן. הוא התכוון שיש לה ציצים. בץ ציחקק יחד איתו. עכשיו אתם מבינים למה החינוך בארץ נראה כמו שהוא נראה? צב ושבלול צוחקים על זה שלמישהי יש ציצים. מה השלב הבא? אורגיות של צבים ושבלולים?:)

ואסיים את הפוסט בשאלה שמטרידה אותי - האם לאדם וחוה היה פופיק?

שלכם,

נונה.

שלום לכל קוראיי היקרים,

איזשהו כוח מלמעלה מתנגד לכך שאכתוב פוסט. בשבוע שעבר חדר וירוס למחשב שלי שגרם לכך שהגישה לאינטרנט תהיה בלתי אפשרית. לפיכך התחננתי לאחותי הקטנה שתיתן לי להשתמש במחשב שלה. אחריי הרבה שכנועים ותחנונים היא הסכימה. התיישבתי היום מול המחשב שלה וכתבתי פוסט. ברגע שלחצתי על "שמור" האינטרנט התנתק. אחר כך ניסיתי להחזיר את האינטרנט למחשב שלה במשך שעות ורק עכשיו הצלחתי ואני נאלצת לכתוב את הפוסט מחדש.

הקשר בייני לבין סמיילי מתפתח לאט לאט. זה מוזר לי כי אני רגילה להתקדם מאד מהר. לפי קצב ההתקדמות שלי עם גברים בשנה האחרונה אז הזין של סמיילי כבר היה אמור להיות לי בתוך הפה, אם לא בתוך הכוס (סליחה על הבוטות אבל זה פשוט נכון!)

הקשר עם י שינה אותי. באמת אהבתי אותו ואחריי שהתנסיתי בכך שמישהו שיש לי רגשות כל כך חזקים אליו נוגע בי - אני כבר לא מסוגלת לתת לסתם גברים בקטע של חרמנות בלבד לגעת בי. לפיכך אני לא מסוגלת לחזור לעולם הסטוצים והיזיזות. אני גם לא רוצה. בגלל שעדיין לא התגברתי על י אז אני גם לא מסוגלת להתקדם מהר מבחינת להתחרמן עם מישהו שאני יוצאת איתו, גם אם לא מדובר בסטוץ או ביזיזות אלא בתחילתו של קשר.

אתמול אני וסמיילי יצאנו לדייט השני שלנו. היה ממש ממש כיף. נורא נהניתי. כבר מזמן לא נהניתי כל כך. דיברנו וצחקנו המון. היה בננו מגע: התחבקנו, החזקנו ידיים, הוא עשה לי מסאז', נשענתי עליו וכדומה אבל אפילו לא התנשקנו. אני שמחה על כך בגלל שבכל הקשרים הקודמים שלי הפסדתי את הרגעים הקטנים האלה.

החלטתי להתקדם לאט עם סמיילי לא רק מבחינה מינית אלא גם מבחינה רגשית. אני רוצה לבחון את הדברים טוב טוב לפני שאחליט אם אני רוצה להכנס איתו לקשר רציני. לא בא לי על עוד קשר שייגמר אחריי חודשיים.

אז ככה: הוא נחמד ומצחיק וחכם ואני דיי נמשכת אליו ונחמד לי בקרבתו אבל אני לא בטוחה אם הוא מתאים לי. יש בו משהו שמפריע לי ואני לא בטוחה אם זה מפריע לי בגלל שזה משהו שלא היה קיים ב-י או אם זה מפריע לי כי זה מפריע לי. הדבר הזה הוא שסמיילי לא נוהג לקרוא לי "חמודה", "מתוקה" או "מאמי". זה לא הקטע שלו בכלל. אני מאד אוהבת שקוראים לי בשמות חיבה ואני גם אוהבת שמחמיאים לי. הוא כן החמיא לי פה ושם ופעם אחת אפילו קרא לי "חמודה" אבל ראו עליו שהוא לא רגיל לדבר ככה. בכלל רואים עליו שהוא לא יודע איך להתנהג עם בנות. טוב, אפשר להבין אותו. הוא בן 22 והייתה לו רק חברה אחת בגיל 16. הוא היה מאוהב בה עד מעל האוזניים ואחריי שהם נפרדו לקח לו שנים להתגבר עליה. זו הסיבה שחוץ ממנה הוא יצא רק עם איזה שתיים וחצי בנות.

בדייט שלנו אתמול דיברנו על כל נושא שבעולם. בין השאר שאלתי אותו עם כמה בחורות הוא שכב. הוא אמר לי שהוא בתול. איזה קטע, בתול בן 22! לא הבנתי איך זה יכול להיות כי הוא לא דתי בשום צורה ולא מכוער בשום צורה. הוא הסביר לי שזה באמת בגלל ההיא שהייתה חברה שלו בגיל 16. אחריי הפרידה שלהם הוא לא היה מסוגל במשך שנים בכלל להסתכל על בחורות אחרות. זה דיי מתוק, לא?

האמת, אפשר לסכם את כל הדברים שמפריעים לי בו בכך שהוא דיי ביישן ושיש בו משהו חננה. זה לא שהוא מתלבש בחולצות עם שלוש כפתורים למעלה אבל כן יש משהו בלבוש שלו ומשהו במנטליות שלו שכן מעיד על חנוניות. לא משהו קיצוני אבל עדיין. מצד שני, הוא יודע לבלות יותר טוב ממני. אני יוצאת כמעט כל יום אבל כמעט בכל יציאה ויציאה אני הולכת לאותו מקום: מרכז העיר. שם אני נוהגת ללכת לאותם מקומות: בערך שלושה בתי קפה וזהו. סמיילי לעומתי יוצא לעיתים לבארים ולמסיבות וגם נוסע מדי פעם לתל אביב כדיי לבלות.

אולי זה שהוא קצת ביישן דווקא יכול להיות טוב. בי אין גרם ביישנות. אולי הוא יוכל להשפיע עליי קצת ואני אוכל להשפיע עליו קצת ונגיע לדרך המלך. חוצ'מזה, הביישנות שלו וחוסר הנסיון גורמים לכך שגם הוא רוצה להתקדם לאט וזה מאד מתאים לי בשלב הזה של חיי, כפי שכבר ציינתי.

אולי אני חופרת יותר מדי. אולי אני צריכה לראות את הדברים ככה: סמיילי הוא נחמד וחכם ומצחיק ונוח לי בקרבתו. זה לא השלב שבו אני אמורה לנתח אותו יותר מדי או לנתח את היחסים בננו יותר מדי. כרגע טוב לי? אז הכול סבבה. נראה כבר מה יהיה בהמשך. לא ככה? הריי אני באמת נהנית איתו. בשניי הדייטים שלנו היה לי מזה כיף. נתעסק בעתיד כשנהיה בעתיד.

שלכם בפוסט קצר יחסית, 

נונה.