היי לקוראיי,

1. עכשיו זה רשמי. אני שוקלת 15 קילו יותר מבובי. כשהתחלנו לצאת - שקלתי עשר קילו יותר ממנו. עכשיו המצב הוחמר.

2.המנחה שלי אמר לי שבחינת הפסיכומטרי שלי תהיה לפחות שבועיים אחרי בחינת הפסיכומטרי של יתר האנשים בקורס.

3. מבחן בית שעשיתי לא מזמן, הראה שמצבי לא השתפר במתמטיקה מתחילת הקורס. לקחתי את עצמי בידיים ועשיתי מה שהמנחה הציע: הלכתי לנושאים הראשונים שהוא לימד, מחקתי את התשובות שלי מהספר, קראתי מחדש את ההסברים ועשיתי מחדש את כל החומר שנלמד מתחילת הקורס. אני גאה מאד לומר שהתקדמתי יפה ומהר, וכבר כמעט הדבקתי את הקצב של הכיתה.

4. אני אוהבת את בובי בכל ליבי ונשמתי.

5. כבר חודש לא ראיתי את חבורת יוצאי הברית שלי ואת מימי, כי כולם התחילו ללמוד באוניברסיטה. מצד אחד, להפגש איתם קצת חסר לי. מצד שני, אני יודעת שהיציאות הקבוצתיות האלה תמיד כוללות ללכת לבית קפה או לפאב. אני מרוששת לחלוטין, אז טוב שאני לא צריכה לעמוד בנסיון של לבזבז על זה כסף. מכיוון שאני ובובי לא יוצאים אף פעם לשום מקום, לא ראיתי פאב או בית קפה מבפנים, כבר חודש, חוץ מפעם אחת שהלכתי עם אנג'ל להופעה של חובבנים בפאב.

6. אתמול הייתה אחת הפעמים הבודדות בחיים שאבא שלי התנצל בפניי. הוא נורא פגע בי בקשר למשהו, לא משנה מה ואחר כך הוא עשה צעד לא אופייני לו ובא לחדר שלי והתנצל וחיבק אותי.

7. עד עכשיו קיבלתי 47 שעות מ"בנק הזמן" ונתתי רק 15. החלטתי להתחיל להדביק את הפער, אז נידבתי את עצמי להיות ראש אשכול, כלומר להיות אחראית על תחומי הקבלה והנתינה של כמה אנשים וגם התנדבתי לתת שיעורים פרטים בתנ"ך לבת של הקוצ'רית שלי.

8. בפברואר יש לבובי יומולדת. הוא יהיה בן 29 (וואו, הוא ממש גדול. יש בננו הפרש של שבע שנים וחצי). אני כבר יודעת מה אני הולכת לקנות לו - חולצה מחנות תרמילאות. כשהוא עושה עליות באופניים - חם לו והוא מזיע. אחר כך, כשהוא ירידות עם האופניים - הזיעה נדבקת לו לגוף ועושה לו הרגשה מגעילה. נזכרתי, שכשעבדתי פעם בחנות תרמילאות, הייתה שם חולצה שנועדה לפתור בדיוק מצבים כאלה. אני לא זוכרת את הפרטים, אבל אני יכולה פשוט להסביר למוכר את הבעיה ושהוא יסביר לי את סוגי החולצות השונות.

9. אני ובובי בילינו ביחד מאתמול בערב עד היום בצהרים. היה הכי כיף בעולם.

10. בובי מכור ללחיים שלי. הן גדולות ורכות. הוא תמיד נותן לי המון נשיקות בלחי, וגם מלטף לי הרבה את הלחיים.

11. כשרפרפתי על פוסטים קודמים, שמתי לב שכבר כמה חודשים כמעט לא כתבתי על סקס. זה טבעי ומובן. אני הרי יוצאת כבר שמונה חודשים וקצת עם אותו בחור. זה כבר לא המצב שהייתי כל שני וחמישי עם גבר אחר, ואז היה לי מה לחדש בנושא הסקס. בימים האחרונים בכל זאת השתנה משהו. סופסוף למדתי לרכב. עברו כבר כמעט שלוש שנים מאז הפעם הראשונה שלי, ובכל הזמן הזה טענתי בתוקף שאני לא יודעת לרכב, כי אין לי מספיק שווי משקל. בזמן האחרון בובי ביקש ממני כמה פעמים לנסות, אז ניסיתי ותרגלתי, ואני שמחה לומר שאותו כלל שתקף בנוגע לפסיכומטרי - תקף גם בנוגע לרכיבה. אם מתרגלים ומתרגלים - בסוף מצליחים!

12. הקוראים הקבועים בוודאי זוכרים את ל. מהרגע שפגשתי אותו, ראיתי בו ידיד שלי, אבל במשך תקופה מסוימת התקשיתי להעריך בו דברים מסוימים. הייתה תקופה שהוא כל הזמן היה מסתכל עליי כמו כלבלב מזיל ריר, וכל הזמן היה נמרח עליי. לא הבנתי איך המוסר שלו מאפשר לו, להמרח כל הזמן על בחורה שהוא יודע שיש לה חבר. יותר מזה, לא הבנתי איך הכבוד העצמי שלו מאפשר לו, להתנהג כמו שהוא התנהג. בשבועות האחרונים ל התאפס על עצמו והפסיק להמרח עליי. ברגע שהוא הפסיק עם זה, גיליתי שהוא אחלה בנאדם אפילו יותר ממה שחשבתי.

13. אני לא מסוגלת להחמיץ את התוכנית של האח הגדול בימים ראשון ושלישי, ואם יש מקרה חריג שבו אני מחמיצה, אני תמיד משלימה דרך הvod.

14. השיער שלי הגיע למצב הכי טוב שהוא היה בו אי פעם. עכשיו הוא כבר לא קצר מדי, כי עברו כבר כמעט ארבעה חודשים מאז שהסתפרתי והוא עדיין לא הגיע למצב של קצוות מפוצלים. הוא גם מסתדר יותר בקלות מאי פעם. לפעמים אני אפילו יכולה לעשות קוקו נורמלי, מבלי שאאלץ להרטיב את כל השיער ולמרוח טונות של קרם. אני גם יכולה להרשות לעצמי לפזר את השיער ליותר משלוש שעות, מבלי לחשוש שהוא יתנפח בצורה מפחידה. זה שינוי מרענן.

15. לאחרונה גיליתי שאימא של בובי ילדה את ביתה הבכורה כשהייתה בת בערך 15. אני יודעת שככה היה מקובל אצל התימנים לפני חמישים שנה, אבל זה עדיין הדהים אותי. במיוחד לאור העובדה שאני יודעת שאבא של בובי מבוגר מאימא שלו בבערך עשר שנים. היום היא בערך בת 65 והוא בן בערך 75.

16. בא לי להשתכר. ככה אוכל פשוט להשתחרר.

17. ינואר יהיה חודש חשוב למשפחה שלי. בינואר אני אגש לפסיכומטרי, בינואר יהיה לאחיות התאומות שלי יומולדת 14, בינואר יהיה לאבא שלי יומולדת 54 ובינואר אחי יתחתן.

18. אבא שלי לא יודע את תאריך הלידה הלועזי שלו. הוא רק יודע שנולד בטו בשבט. גם ההורים של בובי לא יודעים את תאריך הלידה המדויק שלהם. מצבם חמור משל אבא שלי, כי הם גם לא יודעים את התאריך העברי.

19. אני מקווה שלאון ינצח ב"אח הגדול."

20. הידעתם שלבובי הייתה חברה מגיל 14 עד גיל 16? היא בגילו. הוא שכב איתה בגיל 14 וחצי. זו הייתה הפעם הראשונה שלו. הפרש הגילאים ביני לבין בובי הוא בדיוק שבע שנים וחצי. אני נשארתי שנה בגן ועליתי לכיתה א בת 7. מכל הנתונים האלה עולה שבובי שכב בפעם הראשונה עם מישהי, כשאני רק התחלתי כיתה א.

21. אין לי הרבה דברים חדשים לספר, כמו שבטח שמתם לב. מה שבעיקר מעסיק אותי זה הפסיכומטרי ובובי.

22. קורס הפסיכומטרי שלי הוא בימים שני, רביעי ושישי. בובי עובד בימים ראשון, שני ורביעי. המכון של הפסיכומטרי, נמצא ליד מוקד הטלמרקטינג. הקורס בימים שני ורביעי הוא מ17:00 עד 22:15. המשמרת של בובי היא ב16:00 עד 21:00. לפיכך, אין נקודת חפיפה לפני או אחרי הקורס, אבל אנחנו נוהגים להפגש בהפסקה. כך אני מוצאת את עצמי פעמיים בשבוע במקום העבודה הישן שלי. בנוסף לעשר דקות שיש לנו פעמיים בשבוע, בובי נוהג לבוא אליי פעם או פעמיים בשבוע.

23. אני מאד אוהבת את הקוצ'רית שלי והיא מאד אוהבת אותי. אנחנו חברות. אומנם יש בננו הפרש גילאים של 40 שנה, אבל זו עדיין חברות. חברות מסוג שונה מכל מה שחוויתי עד היום.

24. אני ובובי פיתחנו מסורת. בכל פעם שהוא בא לישון אצלי - למחרת אנחנו מכינים ביחד ארוחת בוקר מיוחדת.

25. מסורת נוספת שפיתחתי: לתת לבובי מציצת בוקר.

26. לא ירדו לי כבר בערך עשרה חודשים. הבחור האחרון שירד לי היה פ. זה נורא חסר לי, אבל בובי לא מוכן בשום פנים ואופן לרדת לי. טוב, נו. הוא מלך גם בלי זה. הוא יודע לפנק במיטה.

27. שמתי לב שיש בפוסט הזה יותר מדי חישובים. בכלליות שמתי לב שאני מחשבת כל מני שטויות. אני חייבת להפסיק לחשב כל כך הרבה דברים כל הזמן.

28. אתם חושבים שמרגי תפרסם אי פעם שוב פוסט? נזכרתי בה פתאום.

29. כמעט לא נשאר לי מה ללבוש, כי במילא לא היו לי הרבה בגדי חורף, ועכשיו שהשמנתי - כל החולצות הפכו לחולצות בטן. יש לי בסך הכול שלושה ג'ינסים, ואחד מהם אני כבר לא יכולה ללבוש כי הוא לא נסגר עליי. נעליי הבטון, כלומר הנעליים האורתפדיות שאני תמיד נועלת, התחילו להתקלף. לפני כמה ימים קניתי שתי טוניקות, שני טייטסים וזוג מגפיים. כל זה עלה כמה מאות שקלים, ואני הרי מרוששת, אבל זה היה שווה כל שקל. באמת הייתי זקוקה לזה. אני נראית מזה יפה בבגדים החדשים ובמגפיים.

30. אין לי מה לכתוב בסעיף 30, אבל התחייבתי בכותרת לשלושים קצרצרים, אז אני מוסיפה את הסעיף הזה.

שלכם,

נונה.

שלומות לקוראים,

בשבוע האחרון אני כבר לא שבר כלי. מי שקרא את הפוסט "שבר כלי" -  יודע שעברתי שבועיים שלמים מבלי להצליח לסגור 24 שעות בלי לבכות. המצב היה קשור להרבה גורמים: לפסיכומטרי, שהלחיץ אותי ותסכל אותי. למצב הכלכלי שלי, שכעת הוא גרוע מאי פעם, לעובדה שהרגשתי כמו דוב פנדה כי אני הולכת ותופחת, לזה שאני ובובי כל כך שונים, מה שמקשה על היחסים בננו ולזה שהמצב בבית היה מתוח לאחר מריבה עם אימא שלי, ולזה שהרגשתי שכל היום שלי מלא במחויבויות.

ביום שני, לפני שבוע, תיכננתי להפרד מבובי. מי שקרא את הפוסט הזה - יודע שלא הצלחתי לעשות זאת. להוציא את המילים האלה מהפה, היו אחד הדברים הקשים ביותר שעשיתי בחיים שלי. נקרעתי מבכי. בובי, שהיה המום ומזועזע, הפציר בי להשאר איתו ואני נעניתי.

אין לי ספק שזו הייתה ההחלטה הנכונה. מאז אפילו לא העלתי על דעתי להפרד ממנו. מאז גם לא חפרתי במחשבות על הקשר שלנו. אני יכולה לומר שעכשיו אני מאושרת בקשר הזה, למרות כל הבעיות שלנו. אין לי הסבר איך זה קרה. אני משערת שפשוט הייתי צריכה לראות את בובי נלחם עליי, מפני שחששתי שבגלל שהוא לא נלחם על שום דבר אחר בחיים שלו - הוא גם לא ילחם עליי. אני מניחה שבובי היה צריך את הניעור הזה של הנסיון פרידה שלי, כדי למתן קצת את הדברים שמפריעים לי. גם לפני הערב הזה, בובי הראה לי המון חום ומתיקות אבל מאז הערב הזה, החום והמתיקות הועצמו. נורא נעים לי בחברתו. בכל פעם שאני רואה אותו או שומעת את קולו בטלפון - אני מתמלאת אושר. אני כל כך אוהבת אותו.

בנוגע לפסיכומטרי: הבנתי שהדאון שהרגשתי פשוט לא שווה את זה. הציון המזדיין הזה לא שווה את הריסת הביטחון העצמי שלי ולא שווה את כל הכוחות הנפשיים שהשקעתי בו. זה בסך הכול ציון מסריח שלא מעיד עליי שום דבר כאדם, מלבד היכולת שלי לעבור בחינה פסיכומטרית.

ביררתי תנאי קבלה לכמה מוסדות, על מנת ללמוד עריכה לשונית או בלשנות וראיתי שתנאי הקבלה הם פסיכומטרי בין 520 ל-570 ובגרות בין 90 ל-95. ממוצע הבגרויות שלי הוא 9.27 כך שזה בדיוק מתאים ואני מאמינה שאקבל ציון מתאים בפסיכומטרי. הבעייתיות העיקרית היא האנגלית. כל המוסדות דורשים מינימום 85 מתוך 150 בחלק באנגלית. אני אצטרך לשפר את האנגלית שלי.

למזלי, הבחינה שלי לא תהיה ב-28.12, שהוא התאריך שבו כל הלומדים איתי לקורס ניגשים לבחינה. מכיוון שאני עושה בחינה מותאמת, הבחינה שלי תהיה שבועיים-שלוש מאוחר יותר. זה מעולה כי זה יאפשר לי ללמוד במשך יותר זמן.

בימים האחרונים תירגלתי מחדש את הנושאים הראשונים שלמדנו במתמטיקה. פשוט מחקתי את התשובות שלי, קראתי שוב את ההסברים מהספר ומהקלסר ועניתי על השאלות מחדש. אני מרגישה שזה עזר ועכשיו אני יודעת יותר. אני מקווה שאספיק לעבור על כל החומר עד הבחינה.

אני ברת מזל שאני כל כך טובה בחלק המילולי. במבחן בית שעשיתי לא מזמן - היו לי 90% הצלחה במילולי. גם כשנלמדים נושאים חדשים - אני מבינה תוך שניות. בכל פעם שאני עושה שיעורי בית בחלק המילולי ואחר כך בודקת את התשובות - כמעט כל התשובות שלי נכונות. יש לי אולי טעות אחת או שתיים מתוך עשרים וחמש שאלות.

לפני כמה שבועות התלוננתי ללא הפסק שכל היום שלי מלא במחויבויות ושאני עושה רוב הזמן דברים שאני צריכה ולא דברים שאני רוצה. לאחרונה הבנתי עד כמה זה לא נכון. אני כבר לא עובדת כמה שבועות וגם לפני כן עבדתי רק בערך פעמיים בחודש. הקורס הוא שלוש פעמים בשבוע, כל פעם לחמש שעות ורבע. בימים בהם אין לי קורס אני אף פעם לא לומדת בבית יותר משעתיים. מה שאומר שיש לי די והותר זמן למנוחה,בילויים וסידורים. זה טוב. אני מרגישה שאני פשוט לא רוצה לעבוד. אומנם המצב הכלכלי שלי לא משהו, אבל יהיה לי מספיק זמן לשפר אותו אחרי הבחינה.

אני מתכוונת לגשת בינואר. אם אקבל ציון שיספיק לי כדי להתקבל לאוניברסיטה - אחלה. אם לא - אני אגש שוב באפריל ואשפר. אני מקווה שאני עדיין אספיק להתקבל, אבל גם אם לא, אני מקסימום אדחה את הלימודים בשנה. זה בכלל לא נורא שתהיה לי עוד שנה להרוויח כסף. אני גם אקח בשנה הזאת קורס בכתיבה יוצרת, ואתייחס אליו כאל מכינה לאוניברסיטה.

שימו לב שבעצם שום דבר לא השתנה - אני עדיין גרועה במתמטיקה ואנגלית, אני ובובי עדיין שונים מאד, אני עדיין מרוששת, אני עדיין ממשיכה להשמין ואימא שלי היא עדיין אימא גרועה. הדבר היחיד שהשתנה זו הפרקספקטיבה (או איך שלא כותבים את המילה הזאת) על הדברים. הכול יהיה בסדר.

אין טעם לדאוג כל כך הרבה. שוב ושוב אני מזכירה לעצמי משפט ששמעתי פעם: "אם הבעיה ניתנת לפיתרון - הדאגה לא נחוצה, ואם הבעיה לא ניתנת לפיתרון - הדאגה לא תעזור." אני באמת מאמינה בזה. זה מה שגרם לי להתאפס על עצמי. אני חושבת שברגע שיש לאדם שקט נפשי ויציבות פנימית - שום אירוע חיצוני לא יכול לטלטל אותו יותר מדי.

הלוואי ויעיפו את שחר מ"האח הגדול". אני הכי פחות אוהבת אותו מכל המועמדים להדחה.

שלכם,

נונה.

שלומות ואהלנים לכל הבאים תחת שערי בלוגי,

אתמול בלילה, כששכבתי במיטה ולא הצלחתי להרדם, יצא לי לחשוב על זה ששנת 2008 תסתיים עוד חודש וקצת. כל מי שמכיר אותי - יודע שיש לי נטיה לסכם דברים. יש לי גם זיכרון מעולה בכל הנוגע לחיים שלי, בהקשר לתאריכים. תשאלו אותי, למשל, על כל אחד מהאקסים שלי (ויש הרבה בלי עין הרע) ואני אוכל מיד לומר באיזה חודש ובאיזה שנה הייתי איתו. אני גם יכולה לדקלם, לפי הסדר, מתי הייתי עם כל אחד מ-35 הגברים שהתנשקתי איתם, בת כמה הייתי ומה הייתה הסיטואציה. זה אולי יהיה לי קצת קשה ויקח לי קצת זמן, אבל אני אצליח בסופו של דבר. לעומת זאת - את רשימת 12 הגברים ששכבתי איתם אני יכולה לדקלם ללא קושי, גם אם יעירו אותי באמצע השינה, כולל הפרטים הכי מדויקים של גיל, מיקום וסיטואציה. כזאת אני. משוגעת אובססיבית. תתמודדו.

בימים האחרונים של שנת 2007 כתבתי פוסט בשם סיכום שנת 2007. בפוסט הנ"ל, סיכמתי, לפי חלוקה לחודשים, את כל מה שקרה לי בשנה הזאת. פשוט כתבתי כל פעם שם של חודש, למשל "מרץ" ואז כתבתי עם איזה גברים הייתי בחודש הזה, במה עבדתי ומה העסיק אותי בימים אלה. בעוד חודש, בימים האחרונים של שנת 2008, אני מתכוונת שוב לכתוב סיכום כזה.

פתאום קלטתי איזה הבדל עצום יהיה בין "סיכום שנת 2008" שאני אכתוב עוד חודש לבין סיכום שנת 2007 שכתבתי לפני כמעט שנה. שנת 2007 הייתה סוערת ומלאה תהפוכות. עם מרבית הגברים ששכבתי - שכבתי בשנת 2007. במרבית העבודות שעבדתי - עבדתי בשנת 2007. התחלופה הכי מטורפת של חברים אפלטונים - קרתה לי בשנת 2007. שנת 2008 הייתה, יחסית לעצמי, שנה יציבה יחסית. אני יודעת שבהשוואה לכל החברים שלי, השנה הזאת הייתה גדושה בשינויים, אבל יחסית לעצמי - זה כלום.

היום מלאו שמונה חודשים לקשר שלי ושל בובי. זה אומר שבסיום שנת 2008 - נהיה ביחד כבר תשעה חודשים וקצת. זה רוב השנה. בתחילת ינואר נלחמתי על פ, אחר כך יצאתי עם אמפטי ושכבתי איתו, אחר כך נפרדנו ושוב שכבתי עם פ, אחר כך קרה לי המקרה המזעזע עם ד שזיין אותי בתחת בניגוד לרצוני ושלושה שבועות אחר כך התחלתי לצאת עם בובי. זהו. זה סיכום הגברים שהייתי איתם בשנת 2008,לעומת שנת 2007 בה עשיתי סקס אוראלי עם הקטין, עשיתי סקס אוראלי עם האורח בקיבוץ, שכבתי עם גוליבר, שכבתי עם כתפי, שכבתי עם שבי, התמזמזתי עם ביישני, עשיתי סקס אוראלי עם מסריחוני, התנשקתי עם פוטין ושכבתי עם פ (אני ו-פ הכרנו בדצבר 2007 וניתקנו קשר בינואר 2008. לכן הכפילות).    

את החבורה שאיתה אני מסתובבת הכרתי ביומולדת של בוריס, שהיה יומיים לפני ששנת 2008 התחילה. במהלך כל שנת 2008 הסתובבתי עם חבורת יוצאי ברית המועצות שהכרתי דרך בוריס, עם מימי שהכרתי באותה פעם שבה הכרתי את הרוסים ועם אנג'ל, שידיד שלי כבר שנים. היו בחיי עוד כמה אנשים שנכנסו ויצאו מהחיים שלי, כמו למשל בראון או יויו, אבל אלה לא היו קשרים משמעותיים שיותר מדי התאבלתי על אובדנם, לעומת זה שבשנת 2007 אני ו-ג, מישהי שהייתה פעם החברה הכי טובה שלי, ניתקנו קשר. סתם דוגמא. איבדתי הרבה חברים בשנת 2007. בשנת 2007 גם היה נתק של כמה חודשים ביני לבין אנג'ל.

בשנת 2007 עשיתי שירות לאומי בגן ילדים, עשיתי שירות לאומי בחדר אוכל, עבדתי כקופאית בסופר, עבדתי כקלדנית במאגר מידע, הייתי קופאית בלי קופה בתיאטרון, עבדתי בחנות סקס ועבדתי בחנות תרמילאות. זאת לעומת שנת 2008 בה הפסקתי לעבוד בחנות תרמילאות והתחלתי לעבוד בטלמרקטינג. עבדתי בטלמרקטינג כמעט חצי שנה כשבמקביל עבדתי קצת בחלטורות מזדמנות ובאוגוסט האחרון התפטרתי, כדי ללמוד לפסיכומטרי. מאז כמעט לא עבדתי. רק יום פה ויום שם, כדי שישלמו עלי ביטוח לאומי.

שמתי לב להבדל הזה כשדיברתי לא מזמן עם פ. אנחנו נוהגים לדבר פעם בכמה חודשים. אמרתי לו שכשהכרתי אותו, היה לי המון בלאגן בחיים עם מסגרות, המון בלאגן עם גברים והמון בלאגן עם חברים אפלטונים. זאת לעומת המצב עכשיו בה יש לי חבר שמונה חודשים, חברים שאין לי ספק שלא יצאו אף פעם מהחיים שלי (אנג'ל ומימי) וקורס פסיכומטרי, שעם כל כמה שהוא קשה, הוא לפחות מסגרת שלא יכולים להעיף אותי ממנה.

 אני יודעת שהיציבות הזאת לא תימשך לעד. קורס הפסיכומטרי יסתיים בעוד חודש ואני שוב אאלץ להכנס לשוק העבודה המסריח, אני ובובי עשויים להפרד מתישהו, ואני לא יכולה לסמוך על זה ששאר חבריי, חוץ מאנג'ל ומימי, תמיד ישארו בחיים שלי. אבל עדיין נחמד שהיציבות קיימת כעת.

אגב, אומנם חשבתי לכתוב את הפוסט הזה אתמול בלילה, אבל מאז די שכחתי מזה. מה שגרם לי להזכר - זה שראיתי בחדשות את דוח העוני של שנת 2008 לעומת שנת 2007. זה אומר שאני קשורה בעקיפין לנושא החם שהוא "התפרסם דו"ח העוני", אבל יש לי הרגשה שאם אני אנסה לקשר את הפוסט הזה לנושא החם - טליק ירביץ לי.

תשטפו תמיד את הפירות והירקות שלכם.

שלכם,

נונה.