היי,

מצבי הנפשי חרא. ברגעים מסוימים אני אפילו שוקלת לפגוע בעצמי. אני יודעת שאני לא באמת אעשה את זה, אבל המחשבה על ללכת לישון, מבלי שאצטרך לקום, קורצת לי.

וניסיתי להבין למה אני מרגישה כל כך חרא. סקירה מדוקדקת על החיים שלי העלתה שהכול בסדר. אומנם יש כמה בעיות, אבל הן באמת לא כאלה נוראיות. על כל בעיה שיש לי - אני מכירה אנשים רבים עם בעיות דומות ואף חמורות ממנה.

והאמת שזה החלק הכי מתסכל. אם היה קורה משהו נורא, אם חס וחלילה הייתה למשל שריפה שהייתה הורגת את כל בני המשפחה שלי ומותירה אותי גם ללא ידיים ורגליים - הייתי מבינה למה אני כל כך בדאון, כי זה טבעי ונורמלי אחרי טרגדיה. אבל להרגיש שבא לי לחתוך ורידים, כשעל פניו הכול יחסית בסדר?

הסיבה שאני כל כך מתוסכלת, הבעיה היא שאני מרגישה לא מתאימה בעולם. אני מרגישה לא שייכת לשום מקום. אני מרגישה מטרד על היקום. מרגישה שהעולם הזה גדול עליי ואין לי כוחות להתמודד איתו.

כל מי ששומע את זה מציע לי לפנות לעזרה מקצועית. חוזר וטוען בתוקף שזו לא בושה לפנות לפסיכולוג. גם אני לא חושבת שזו בושה. הבעיה היא שזה יקר. אחרי נדנודים חוזרים ונשנים, בדקתי באינטרנט וראיתי ששעת טיפול אצל פסיכולוג, מטעם קופת החולים הכללית, עולה 160 שקל. אני לא יכולה להרשות לעצמי. אין לי אפילו 20 שקל מיותרים, שלא לדבר על 160. וזה גם מן הסתם לא הוצאה חד פעמית, כי לפסיכולוג צריך ללכת הרבה פעמים.

אבל הסיבה העיקרית שאני לא הולכת, זה שלא באמת בא לי לעזור לעצמי. למה שיבוא לי?  אתם רוצים לעזור לאנשים שאתם שונאים?

אולי בעצם אני לא כל כך שונאת את עצמי.  אולי הבעיה היא שזו באמת תקופה קשה. הסיבה לכך שזו תקופה קשה: עדיין לא מצאתי עבודה בירושלים. אני לומדת ברמת גן בימים רביעי וחמישי מבוקר עד הלילה ובשאר הימים אין לי מה לעשות.

מעבר לכך שאני במינוס הגדול ביותר שהייתי בו מעודי - מה שיותר מטריד אותי זה השיעמום וזה שמשגע אותי לא לעשות כלום כל היום ומה שמחריף את תסכולי עשרת מונים - זה היחס של אימא שלי. היא פשוט מוציאה אותי מדעתי!!!!

כשגרתי ברמת גן, אז הטריד אותי בחודשים הראשונים, שהרגשתי שלשותפות לא אכפת אם אחיה או אמות והדוגמא שהייתי תמיד מביאה זה שאני יכולה לא להיות בדירה חודש ואף אחת לא תרים טלפון לבדוק שאני לא מתה בתעלה. אבל בחודשים האחרונים בדירה נהיו לי שם כבר חברות ואז כן הרגשתי שאני גרה עם אנשים שאכפת להם ממני ומה שהיה כיף זה שלא הייתי צריכה לתת דין וחשבון על מעשיי.

כשגרתי בדירה ולא רציתי לקום ללימודים - פשוט לא קמתי ללימודים. אם רציתי להזמין בחור אליי - הזמנתי אותו ללא היסוס. יכולתי ללכת ולבוא מתי שאני רוצה.

ועכשיו אני מתגעגעת לזה בטירוף. פה אני לא יכולה להמשיך לישון. אם זה בימים שאני לא לומדת - אימא שלי מעירה אותי בצרחות שעליי לקום ולעשות משהו עם עצמי. זה נורא להתחיל ככה את היום. אני לא מבינה למה אני חייבת לקום, אם במילא אין לי מה לעשות. ואם זה בימים שאני כן לומדת - לא יעלה על הדעת להבריז כי היא יודעת מתי אני לומדת ותעשה לי את המוות אם לא אקום. אני לא יכולה להזמין גברים אליי וכל מפגש אינטימי עם גבר הופך למסובך בטירוף, כי היא תהרוג אותי אם אביא גבר. וכשאני הולכת לאיזשהו מקום - אני צריכה להגיד לה לאן. היא יושבת לי על העורק ולא עוזבת.

גם עצם זה שאני במינוס ואני מבקשת ממנה כסף - נותן לה קלפים עליי והיא לא מספיקה לשגע אותי. אני לא יכולה להגיד לה שזה לא עניינה שאני לא עובדת בזמן שאני מבקשת ממנה כסף. זה ממש נורא. אני יודעת שהיא אוהבת אותי ושכל ההתנהגות הזאת היא רק מדאגה, אבל כבר נמאס לי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה, ענייה ולא עצמאית בשום תחום. זה זוועת עולם.

וכדי שאנשים ירצו לשהות במחיצתי, אני מציעה את הגוף שלי לסקס. זה גם גורם לזה שאעביר כמה שעות מהיום בחברת אדם אחר ואז לא יהיה לי כל כך משעמם ואוכל לצאת מהבית וגם, כפי שכתבתי בבלוג פעמים אינספור, בזמן שאני עושה סקס - זה הזמן היחיד שאני מרגישה שאני יכולה להרגע ולהשתחרר, הזמן היחיד שאני מרגישה שאני גורמת עונג ויותר מזה - הזמן היחיד שאני מרגישה שאני לא גורמת כאב ראש. זה גם הזמן היחיד שאני מרגישה עונג.

לפני שבוע וחצי שכבתי עם מומי. למרות שידעתי שהוא לא מכבד אותי ולא אכפת לו ממני אז עדיין הסכמתי לשכב איתו ואפילו דחפתי לזה, כי הייתי צריכה את הכמה רגעים האלה, בהם מישהו מקדיש לי את כל תשומת לבו. הסקס היה טוב, אבל קצת אגריסבי מדי ולראשונה בחיי נהיו לי סימנים כחולים. שמונה סימנים כחולים מזוועים על הירכיים ועוד שניים בולטים ונוראיים על הזרוע.

והיחס שלו אליי נורא פגע בי. אני יודעת שאנחנו לא זוג וגם לא ידידים, אבל ציפיתי שהוא יתנהג יותר כמו בנאדם. הוא לא פנה אליי אפילו לא פעם אחת מאז. וכשאני פניתי אליו בפייסבוק וסיפרתי לו שהוא עשה לי סימנים כחולים ושאני נראית כמו אישה מוכה אז הוא רק אמר שהוא מצטער ואז לא המשיך את השיחה וגם לא פנה אליי שוב מאז. והבנתי, באופן סופי ומוחלט, שהוא רואה בי פשוט זונה, רק בלי החלק של התשלום. אין לזה הגדרה אחרת מלבד זונה, רק בלי שיצטרך לשלם. אז אפילו יותר גרוע מזונה, כי לפחות לזונה יוצא מזה כסף.

ויום אחרי ששכבתי עם מומי, אז יצאתי עם לנה למועדון (הייתי מזה צריכה את היציאה הזו) ונתקלתי שם במקרה בכתפי. קוראים וותיקים מאד וקבועים מאד ובעלי זיכרון מדהים, אולי זוכרים אותו. כתפי הוא מישהו שהיה חלק מחיי לפני ארבע שנים. לפני ארבע שנים שכבנו כמה פעמים וגם בילינו ביחד כמה וכמה פעמים, אבל אז הוא נסע לחו"ל והקשר ניתק.

אז אני וכתפי רקדנו ביחד ואחר כך התנשקנו ובסוף הערב, הוא הציע להסיע את לנה ואותי הביתה. ואחרי שלנה  ירדה בבית שלה אז אמרתי לו שאני לא רוצה לחזור לבית שלי ושאלתי אם אני יכולה לבוא אליו והוא הסכים, אז הלכתי אליו. ומן הסתם שכבנו. ואז נשארתי לישון אצלו.

כשהצעתי לבוא אליו, חשבתי שיהיה ביננו רק סטוץ, אבל מה שהפתיע אותי זה שמאד נהנינו אחד בחברת השניה, בלי קשר לסקס. דיברנו המון, צחקנו המון, שעות על גבי שעות שכבנו מחובקים, התקלחנו ביחד, הכנו ארוחה מפנקת ביחד ואכלנו.

ואחר כך חשבתי שאולי נוכל להתחיל לצאת לדייטים, אבל הסימנים הראו שכתפי לא רואה בי פוטנציאל לקשר רציני. הוא נעלם לכמה ימים, מלבד קצת SMSים ואז ביום שישי, באחת בלילה, הוא פנה אליי בפייסבוק והציע לי להפגש. יצאנו לפאב ושתינו ודיברנו וצחקנו ואחר כך נסענו לאיזה פארק והתמזמזנו ברכב. לא יכולנו לקיים יחסי מין מלאים כי הייתי במחזור.

והחלטתי שאני כן רוצה לצאת איתו ושאפגש איתו שוב רק אם הוא יתקשר ויקבע איתי ולא לעוד חצי שעה אלא לעוד כמה ימים או לפחות לעוד כמה שעות ושלא אתמזמז איתו שוב בסוף הפגישה, כדי לבחון אם הוא רוצה אותי לקשר רציני.

אבל כעבור יומיים נשברתי. הייתי צריכה סקס כמו אוויר לנשימה. רציתי מישהו שימקד בי את כל תשומת לבו ויגרום לי להרגיש נחשקת, רציתי להשתחרר, רציתי להרגיש טוב עם עצמי לכמה שעות, אחרי יום נוראי של שיעמום שבו אימא שלי לא הפסיקה לצרוח עליי.

אז שלחתי לו הודעה שבו הצעתי לו לבוא לזיין אותי והוא מן הסתם בא. הוא עבד עד חצות ואז הגיע אליי ישר אחרי העבודה. הגנבתי אותו בשקט לקומה שלי. 

ונהניתי בטירוף. היה גם סקס מדהים (הוא לימד אותי תנוחות שלא הכרתי. לא ידעתי שיש עדיין כאלה) ועינג אותי בצורה מדהימה במשך שעות, אבל גם, מאד בלט שהוא לא רואה בי רק כלי לפורקן ושאכפת לו ממני. שעות שכבנו מחובקים ודיברנו על כל נושא שבעולם וצחקנו והתכרבלנו ביחד והיה לי מאד מאד נעים. היחס שלו אליי היה חם ומכבד. גם בפעמים הקודמות הוא התייחס אליי בצורה מאד חמה ומאד לבבית. הוא בחור טוב שמחבב אותי, בנוסף לכך שהוא נמשך אליי. והוא גם מאד מושך אותי ואני מאד מחבבת אותו.

ואני יודעת שהפרתי הבטחה שהבטחתי לעצמי, שהגבר הבא שאשכב איתו יהיה מישהו שיהיה לי איתו קשר רציני ואני יודעת שמרבית הסיכויים שלא יצא לי עם כתפי קשר רציני, כי נראה שהוא אומנם מחבב אותי ורואה בי ידידה, בנוסף לכך שהוא חושב שאני סקסית, אבל לא חושב על לבנות איתי מערכת יחסים זוגית רומנטית. אבל אתם יודעים מה? אם כבר לשכב עם מישהו שהוא לא הבנזוג שלי אז זה באמת הרע במיעוטו. אדם טוב והגון, שמענג אותי במיטה ומתייחס אליי בצורה מכבדת וחמה. אפילו אם לא משווים אותו למומי, שבאמת רואה בי רק כוס, אלא לגברים אחרים, הוא לוקח אותם בגדול.

ואני מרגישה שלא אוכל לחיות בלי סקס בתקופה הקרובה, אז אם כבר לשכב עם מישהו שהוא לא הבנזוג שלי - עדיף שזה יהיה איתו.

אז זהו.

מחר יש לי יום לימודים מאד ארוך. צוצו, שהייתה השותפה שלי ועדיין גרה באותה דירה, הזמינה אותי לבוא איתה להופעה במרכז מחר בערב. אמרתי לה שזה בעייתי כי אני צריכה לחזור לירושלים ואני אהיה גמורה אז היא הציעה לי שאבוא לישון אצלה. זה יוצא מעולה כי אני לומדת גם ביום חמישי, אז זה גם יחסוך לי לחזור לירושלים מרמת גן ברביעי בערב וגם יחסוך לי לנסוע מירושלים לרמת גן, בחמישי בבוקר. אומנם באסה שאצטרך להסחב עם בגדים וציוד כל היום וגם קשה לי להרדם במקום שהוא לא המיטה שלי, אבל היתרונות גוברים בהרבה על החסרונות. גם יעשה לי טוב לראות הופעה ולבלות במחיצת חברה.

רציתי לכתוב בפוסט הזה גם על הלימודים ועל איך הייתה החוויה לחזור אליהם, אבל כבר התעייפתי. אולי פעם הבאה.

זמנים טובים לכל.

שלכם,

נונה.

כי זה לא עניינו של אף זר מה קורה לי בלב, ובטח שזה לא עניינו של אף זר מה קורה לי בכוס.

כל כך הרבה נזק נגרם לי במשך שנים בגלל הנטיה הזאת שלי לחלוק מידע. במיוחד סביב הנטיה לכתוב על חיי המין שלי באינטרנט.

ועם כל כמה שבא לי לכתוב (ויש הרבה על מה לכתוב. שכבתי עם שני גברים באותה יממה בסופשבוע הקודם. אחד מהם, מומי, עשה לי סימנים כחולים והבנתי שהוא רואה בי זונה, רק בלי החלק של התשלום. שום כבוד מינימלי אין לו אליי. השני, כתפי, נתן לי יחס חם ומכבד ורציתי לפתח איתו מערכת יחסים, אבל הוא לא רצה. אגב, עם שניהם שכבתי גם בעבר. עם מומי באוגוסט ועם כתפי לפני ארבע שנים), אז אני עוצרת את עצמי.

וקורים עוד דברים: התחילה שנת הלימודים, אני מחפשת עבודה, המינוס בבנק גדל וגדל, היחסים עם אימא שלי מורכבים מאיי פעם, יש גם מה לומר על חיי החברה שלי.

אבל אני עוצרת את עצמי. כי אולי הגיע הזמן שאשמור על הפרטיות שלי.

שש שנים אני כותבת בלוגים (מתוכם חמש שנים בבלוג הנוכחי). שש שנים אני סופגת נזקים עצומים מהכתיבה.

והרי ההגדרה של טירוף זה לחזור שוב ושוב על אותה פעולה ולצפות שהתוצאות ישתנו (הלוואי והייתי מפנימה כבר את המשפט הזה, ולא רק בהקשר לבלגוג אלא גם בהקשר להתנהלות שלי עם גברים).

אז החלטתי על הפסקה. לא לכתוב יותר פוסטים. לפחות לא בנובמבר. אולי אשבר לפני כן. אולי אצליח למשוך את זה אפילו יותר.

שלום.

היי,

יש איזה בחור שפגשתי במסיבת פורים (מתי היה פורים? סביבות מרץ, נכון?) בכל מקרה, רקדנו קצת ביחד ואם אני לא טועה אז הוא גם הזמין אותי למשקה. אחר כך צירפנו זה את זו בפייסבוק ומאז התכתבנו פה ושם, אבל ממש בקטנה. אף פעם לא ניהלנו שיחת נפש. הוא בעיקר פנה אליי כשכתבתי סטטוס שקשור למבחנים, כדי לעודד אותי שאצליח ותכלס, לא הבנתי למה הוא כל כך נחמד אליי, כי הוא בכלל לא מכיר אותי. הוא נראה לי בחור ביישן וחננה. הוא גם מכוער בעיניי בטירוף.

אז אמרתי:"לא רוצה".

וניסיתי להסביר לו שאני יודעת להגיד לא בתחומים אחרים, אבל לא בתחום של גברים.

והוא המשיך להתעקש ואמר: "ואם מישהו היה אומר לך רדי על הברכיים ונקי לי את הרצפה היית מסכימה?"

והוא אמר:"אני מדבר על מישהו זר שאת לא מכירה."

וזה היה עצוב ופתטי ומצחיק במקביל כשאמרתי את זה.

והוא אמר שהיכולת שלי להגיד לא לגברים, לא צריכה להיות שונה מהיכולת שלי להגיד לא לכל תחום אחר ושאני ראויה להיפגש רק עם אדם שאני באמת רוצה לפגוש ולא עם אדם שלא נעים לי לסרב לו ושהוא עוד איכשהו היה מבין אם זה היה מישהו מהלימודים שאני רואה כל יום ולכן לא נעים לי לסרב, אבל שלא יהיה לי נעים לסרב לאדם זר? אני הרי לא חייבת לו כלום.

אגב, משהו ששאלתי את עצמי זה האם אני באמת כל כך מוצאת חן בעיניי הבחור הזה, שהוא מוכן לבוא למעני לירושלים והגעתי למסקנה, לא בקטע של הערכה עצמית נמוכה, אלא בקטע של ראיית המציאות, שהוא היה מציע את זה לכל אחת שהייתה מוכנה להסתכל לכיוון שלו. נראה לי שהוא נואש. מה זה מעיד עליי אם אפגש עם אדם נואש?

נונה.