ינואר

הייתי מדוכאת, בודדה ומובטלת, מלבד עבודה בימי שישי בחלוקת עיתונים. רבתי כל הזמן עם אימא שלי ולא היה לי עם מי לבלות. הגעתי למצב שאני עוברת על הרשימה  בפייסבוק שלי ובפלאפון שלי ומחפשת מישהו לשכב איתו.

השרירן הציע לי לצאת איתו אבל סירבתי, כי עדיין לא ידעתי שתמתם יבטל לי את הדייט השני.

אימא שלי שהבחינה במצוקתי האדירה, שאלה אם לחזור למרכז יעשה אותי יותר מאושרת. אמרתי שכן. כבר באותו יום התחלתי לחפש דירות באינטרנט, יומיים אחרי בדקתי דירה והחלטתי לסגור עליה וכעבור שבועיים כבר עברתי. מאד הוקל לי.

בסוף יוני הסתיים הסמסטר האחרון והתחילה תקופת מבחנים.

אחרי הפרידה הבנתי שבכלל לא אהבתי את השרירן, כי עובדה שלא התגעגעתי ולא הקדשתי לו מחשבה מאז. זה לא הוגן כלפיו, כי הוא בחור טוב.

24 שעות אחרי שנפרדתי מהשרירן - עדוש ואני נפגשנו. הגענו לעירום מלא וירדתי לו, אבל לא שכבנו, כי לא היה לנו קונדום. כמה ימים אחר כך שוב נפגשנו ושוב כמעט שכבנו, אבל שוב לא היה לנו קונדום, אז לא הלכנו עד הסוף.

מומי יצר איתי קשר, נפגשנו ושכבנו והוא התייחס אליי בצורה מזוויעה.

אנג'ל, ידידי הטוב ואני, שבנו להיפגש אחרי חצי שנה של נתק.

ביום האחרון של יולי היה לי מועד א אחרון.

עבדתי על סמינריון. באמצע אוגוסט החלו גם מועדי ב.

התקרבתי לחבורה מירושלים, שמורכבת גם מאנשים שפעם הייתי מאד קרובה אליהם וגם מאנשים שלפני כן לא כל כך הכרתי.

ספטמבר

תקופה מטורפת לגמרי. במקביל, גם חיפשתי עבודה חדשה, גם חיפשתי דירה חדשה וגם עבדתי על סיום החובות לתואר.

ב-6.9 התחלתי קורס של נציגת שירות ומכירה בחברת אשראי, של תשע שעות ביום. יום לאחר מכן היה לי מועד ב אחרון ואז נתתי פול גז על סיום סמינריונים ועל חיפוש דירה. היו הרבה חגים שהקשו עליי את חיפוש הדירה ואת הפגישות עם החונכת שעזרה לי לעשות סמינריון.

באמצע ספטמבר הגשתי סמינריון עיוני.

התחלתי לשכב עם בוריס, ידיד הטוב, שהוא גם הבחור הראשון ששכבתי איתו לפני בדיוק שבע שנים (הפעם הראשונה שלנו הייתה בסילבסטר אז בדיוק היום שבע שנים). התחלנו לשכב באופן קבוע.

בימים האחרונים של ספטמבר התנשקתי עם בלוגר מסוים (לא אותו בלוגר מינואר).

היום האחרון של ספטמבר היה היום האחרון של השכירות בדירה הקודמת ואני עברתי לדירה חדשה.

היום הראשון של אוקטובר, הוא היום הראשון בו התחילה השכירות בדירה החדשה. הייתי עסוקה בלסדר אותה וגם עסוקה בקורס של תשע שעות ביום בחברת אשראי.

יצאתי לדייט אחד עם גורגור, בחור שהכרתי דרך נוש, שהוא ידיד משותף. אחר כך הסתבר שזו הייתה אי הבנה. שהוא הציע לי להפגש כידידים ואני חשבתי בטעות שזה דייט.

הוספנו להיות בקשר ואז התחלנו גם לשכב. במקביל, המשכתי לשכב עם בוריס. אגב, שניהם יודעים אחד על השני ושאני שוכבת עם שניהם במקביל.

עשיתי מסיבת חנוכת בית ששוב הראתה לי כמה הרבה חברים טובים יש לי.

קיבלתי את הציון האחרון לתואר. 100 עגול בסמינריון המחקרי. זה מאד ריגש אותי כי שלוש שנים של תואר אף פעם לא קיבלתי 100, אז שהציון האחרון יהיה 100 - בהחלט גרם לי לסיים עם טעם מתוק.

בימים האחרונים של אוקטובר הכירו לי בקורס בו עברתי במועד א ונכשלתי במועד ב ואז היו לי את כל הציונים של תואר ראשון. הגשתי בקשת סיום תואר באתר של בר אילן, מה שאומר שהתואר סגור באופן סופי ומוחלט ושאני לא יכולה לגעת יותר בקורסים או להוסיף להם קורסים.

נובמבר

ביום הראשון של נובמבר התחלתי לדבר בקו של חברת אשראי, עם חונכת צמודה. זה נמשך שבוע. לאחר מכן במשך עוד שבוע אומנם דיברתי לבד, בלי חונכת צמודה, אבל היה מישהו שהסתובב לענות על שאלות, גם שלי ושל שאר האנשים שסיימו את הקורס כמוני. לאחר השבוע הזה התחלתי לדבר בקו באופן עצמאי.

המשכתי לשכב עם גורגור ועם בוריס במקביל, אבל עם בוריס תדירות הסקס ירדה. המשכנו לבלות ביחד המון, בעיקר במפגשים של החבורה, וגם דיברנו המון בטלפון כמעט כל יום, אבל היו רק פעמיים בנובמבר ששכבנו.

אף פחוס ואני בילינו ביחד המון בשיא הכיף. כל ערב שיחות ארוכות בדירה ולפחות פעמיים בשבוע מחוץ לדירה. התקרבתי מאד גם לחברה אחרת ונפגשנו רק שתינו כל כמה ימים (בוא נקרא לה בבלוג דורה). במקביל, ביליתי הרבה עם צוצו חברתי ובסופי שבוע עם חבורת הרוסים בירושלים.

בערבים ביליתי עם ידידים וחברות בערבים. שמתי לב שכל יום בלי יוצא מהכלל - אני נפגשת עם ידיד/חברה/חבורה. בעיקר עם צוצו או דורה או מימי (שפוטרה מעבודתה ולכן היה לה יותר זמן. בדרך כלל אין לה זמן להפגש) או נשמה-טהורה או אף-פחוס שהוא גם השותף שלי. גם התקרבתי מחדש לפריקונת ונוצרה חברות חדשה עם מישהי מהעבודה. בסופי שבוע נפגשתי עם חבורת הרוסים של בוריס.

נפגשתי עם מישהו שהכרתי הרבה זמן לפני כן דרך חברים משותפים ונהגנו לדבר רק דרך הפייסבוק. הוא הציע לי להפגש והסכמתי. בסוף הערב הוא בא אליי והגענו למצב אינטימי. הוא נגע בי בכל המקומות האישיים, אבל לפני שהספקתי  לגעת בו, הוא כבר גמר במכנסיים. הוא גם נשאר לישון אצלי. לקחתי את הערב הזה מאד קשה כי בכלל לא נמשכתי אליו והוא היה מכוער ומסריח ולכן כעסתי על עצמי שהגעתי איתו לסיטואציה הזו. בעיקר כעסתי על עצמי על זה שאני זו שיזמה.

קיבלתי את הזכאות לתואר בדואר, אחרי מסכת פרוצדורות שהאוניברסיטה העבירה אותי. הממוצע הסופי הוא 82.7 בלי היהדות ו80.60 עם היהדות.

אז זהו. זה בגדול מה שעבר עליי בשנה האזרחית האחרונה. אני מקווה שבשנת 2013 אמצא סופסוף את החצי השני שלי ואחדל לקיים יחסי מין עם אנשים שאינם הבני זוג שלי, שאתקדם מקצועית (השאיפה גם להתקדם בחברת אשראי וגם להתחיל ללמוד משהו שימקצע אותי באוקטובר כי עם כל כמה שאפשר להתקדם בחברת אשראי, אף אחד לא נשאר שם אחרי גיל 30), שאמשיך להנות מחיי חברה פוריים ומלאים, אותם אני בהחלט יודעת להעריך לאור העובדה שאני יודעת מה זה להיות בודדה ושאמשיך להנות מהחום שהמשפחה שלי מציפה אותי אותי בו.

שלכם,

נונה.

היי,

שלשום פירסמתי פוסט בו כתבתי שאני מרגישה תקועה. שאומנם אני יודעת להעריך את הדברים הטובים בעבודה שלי ויודעת שאפשר להתקדם שם, אבל עדיין לא רוצה להשאר שם לנצח. מעטים האנשים שעובדים בחברת אשראי אחרי גיל 30. ועל כך שאני שוקלת לימודי המשך או הסבה מקצועית, כי התואר שזה עתה סיימתי לא מיקצע אותי.

ומשהו שהזכרתי לעצמי זה עד כמה אני צעירה. בסך הכול בת 25 וגם הזכרתי לעצמי ש-95% מהתארים הראשונים ההומניים לא נותנים מקצוע ואני לא לבד בסירה ושאני אמצא את הדרך להתמקצע. הרי אין שום מצב שאעבוד כל החיים בעבודות מזדמנות. אני לא אתן לזה לקרות.

ועוד משהו שפתאום היכה בי במלוא העוצמה ומילא אותי גאווה ואושר זה ההבדל העצום בין איך שהחיים שלי נראים עכשיו, לבין איך שהם נראו לפני שנה בדיוק. בדצמבר הקודם הייתי בדיכאון קליני, קניתי כדורי שינה ולא במטרה לישון, הייתי בודדה ומובטלת. ועכשיו אני מחזיקה דירה טובה, מחזיקה בעבודה טובה ונהנית מחיי חברה פוריים מאד. משהו שפתאום קלטתי שזה כבר הפך להיות בנוהל שלא עוברת מיממה מבלי שאיפגש עם חברה/ידיד/חבורה. ורק לפני שנה כמעט לא היו לי חיי חברה. עכשיו באמת שאני נפגשת עם חברים המון ומבלה המון. וחבריי באמת רבים וטובים.

וגם נזכרתי שעד לפני שנה הייתי כל כך בודדה עד שהגעתי למצב שהייתי שולחת sms לחמישה גברים במקביל:"רוצה לבוא לזיין לי את הצורה?" ונתתי שיתייחסו אליי בצורה מחפירה ועכשיו אני שוכבת באופן קבוע עם בוריס, שבאמת ובתמים יש ביננו קשר עמוק וחזק בלי קשר לסקס, כי עובדה שאנחנו נפגשים בלי לשכב ועובדה שאני יודעת שנמשיך להיות ידידים גם אם אחליט לבטל את ההסדר והוכח בכל רמה אפשרית שאנחנו ידידי-נפש, שיתנו את המעיים אחד בשביל השניה ואני שוכבת באופן קבוע גם עם גורגור, שאומנם אני חושבת שהקשר ביננו לא יחזיק בלי הסקס, אבל גם גורגור מתייחס אליי בצורה מאד יפה ומכבדת ומאד ניכר כמה שהוא בחור טוב. והנה, הוא גם התייצב למפגש חברתי שאירגנתי. אז כן, כמובן שהיה יותר טוב אם הייתי שוכבת עם בנזוג, אבל אני חושבת שאם כבר לשכב עם אנשים שהם לא הבני זוג שלי - זה הכי טוב שיש.

זה הזכיר לי גם את הקטע הזה שאני תמיד מתבכיינת שאיש לא ירצה אותי לקשר זוגי ואיש לא יאהב אותי, אבל פתאום קלטתי שהראיות בשטח מראות אחרת - היה לי את בובי, שהיה החבר שלי במשך שלוש שנים שאהב אותי בכל לבו ונשמתו ואני אהבתי בכל לבי ונשמתי. אני זו שעזבה. הוא לא זה שעזב אותי. הוא התחנן אליי שלא אלך. ושמונה חודשים בלבד כבר נכנסתי לקשר חדש, עם השרירן ונשארתי בקשר הזה חצי שנה וגם השרירן אהב אותי וגם במקרה שלו אני זו שעזבה, בזמן שהוא כל כך רצה שאשאר.הפרידה הייתה לפני ארבעה חודשים וחצי. איך בחורה שהיה לה קשר של שלוש שנים ושמונה חודשים בלבד אחר כך נכנסה לעוד קשר של חצי שנה, יכולה לטעון שאיש לא ירצה אותה? איך אני יכולה לטעון שאף אחד לא יכול לאהוב אותי, בזמן שיש כבר שני מקרים של גברים שאהבו אותי באמת ובתמים? ואיך אני יכולה להמשיך להאמין שכל אחד ימאס בי בזמן שאני זו שעזבה בשני המקרים?

ועוד משהו שהזכרתי לעצמי הוא שכשאני באמת ובתמים מרגישה תקועה ואומללה, אז אני קמה ועושה מעשה.

לפני שנתיים ושלושה חודשים כשהייתי אומללה, קמתי ועזבתי את ירושלים לראשונה ועברתי למרכז והתמודדתי עם שכירות עם ארבע בנות זרות נוספות בעיר זרה ושכל היבט בחיי השתנה ועמדתי בזה בכבוד.

ולפני שנה בדיוק, בינואר, כשראיתי שאני בדיכאון קליני, שוב קמתי, אזרתי אומץ וכוחות ושוב עזבתי את ירושלים וחזרתי למרכז, לדירה חדשה ובניתי את חיי מחדש. ולא צריך להסתכל רחוק.

רק בספטמבר האחרון קמתי ובבת אחת גם סיימתי את החובות לתואר, גם מצאתי עבודה חדשה והתחלתי לעבוד בה וגם מצאתי דירה ועברתי אליה.  

אז כבר הוכח מעבר לכל ספק, שאני לא מרשה לעצמי להשאר תקועה ובכל פעם שאני מרגישה באמת ובתמים שאני צריכה שינוי - אני קמה ומבצעת את השינוי.

ואם עכשיו אני מרגישה שהשינוי שאני צריכה זה להתחיל להתמקצע - גם את השינוי הזה אני אבצע.

התחלתי לגשש. אני מתחילה להתעניין בתואר ראשון נוסף ברנטגן. בבר אילן יש שלושה סוגי "החוג המשולב במדעי החברה". יש את "כלל" שזה סוציולוגיה, לוגיסטיקה וכלכלה. יש את "פרט" שזה מה שאני למדתי וזה סוציולוגיה, פסיכולוגיה וקרימינולוגיה. ויש את "רנטגן" שזה תואר שמכשיר להיות טכנאי רנטגן. פעם רנטגן הייתה תעודה והסבו את זה עכשיו לתואר.

מכיוון שאין הרבה קורסים שעוסקים ישירות בלמידת הרנטגן, אז מוסיפים כל מני קורסים במדעי החברה, כדי להשלים לתואר. מכיוון שאני כבר למדתי מדעי החברה - יהיה לי פטור מהקורסים האלה.

מכיוון שבכל תואר בבר אילן נדרשים גם לקורסים ביהדות ואני כבר עשיתי במסגרת התואר שעשיתי - יהיה לי פטור גם מהם וגם מקורסים כלליים.

בקיצור, זה יוצא שיהיה לי פטור מ30 ומשהו נקודות זכות מתוך 64.

אבל העניין העיקרי הוא לא הקורסים בבר אילן, אלא הכשרה מעשית בבית חולים. בגלל זה תואר כזה עדיין יקח לי שלוש שנים, כי יש הכשרה מעשית במשך שלוש שנים. בשנה השלישית היא חמש פעמים בשבוע.וזה קצת בעיה, כי לא מרוויחים על זה כסף, ואני צריכה להתפרנס על מנת להחזיק את הדירה.

הרנטגן זה רק רעיון אחד. אני חושבת גם על תעודה בעריכה לשונית. יש בבר אילן תעודה מתוקשבת בעריכה לשונית. זה לימודים שנמשכים רק שנה אחת ויש רק מפגש אחד בתחילת השנה ובסוף השנה על כל קורסים, ושאר הלמידה היא מתוקשבת, כלומר בלמידה עצמית ודרך המחשב.

תנאי הקבלה הם כל תואר ראשון בממוצע מעל 80 ויש לי. מכיוון שהתואר הראשון שלי הוא לא בלשון אז אני אצטרך להשלים בערך שלושה קורסים, שהם לא יהיו בלמידה עצמית ואני מניחה שיהיו עם סטונדטים לתואר ראשון בלשון.

אבל לפני שאני הולכת על זה אני רוצה לברר אם יהיה לי פטור משכר לימוד. אני בת עובד ולכן אם אני לומדת באוניברסיטה ולא במכללה אז אני לא צריכה לשלם שכר לימוד, אבל פה מדובר על לימודי תעודה ולא תואר, אז יש מצב שכן יהיה לי פטור.

ומה שעוד יותר מעניין אותי זה האם אפשר לעבוד בזה במשרה מלאה. אני רוצה עבודה של מ8:00 עד 16:00 ולא פה ושם פרויקטים.

עוד דבר שאני רוצה לברר זה האם זה שאני לא יכולה לתרגם ישים לי רגל, כי תרגום ועריכה לשונית באים לעיתים קרובות יד ביד (איזה מגניב איך לגמרי במקרה בביטוי שקשור לרגל ואז בביטוי שקשור ליד).

נשתמע.

שלכם,

נונה.

היי,

קוראים קבועים בבלוגי בוודאי זוכרים כמה חפרתי על כך שבספטמבר גם סיימתי את כל החובות לתואר, גם התחלתי עבודה חדשה וגם עברתי דירה. תכלס, כל היבט בחיי השתנה. אומנם כל השינויים היו לטובה, אבל עצם השינוי הפחיד אותי. זו הייתה תקופה פשוט מטורפת.

אבל עכשיו ההתחלות כבר לא כל כך חדשות.

אני עובדת בחברת אשראי כבר כמעט שלושה חודשים (עשיתי קורס מה-6.9 עד ה-1.11 ואז שבוע של חניכה צמודה ואז עוד שבוע בו הייתי ב"אפרוחיה", כלומר דיברתי עצמאית בקו, אבל היה תרנגול שהסתובב למקרה שיהיו שאלות. את האפרוחיה סיימתי לפני בערך שלושה שבועות).

עברו כבר חודשיים מאז הגשתי את העבודה האחרונה לתואר וכבר חודש מאז קיבלתי את הציון על העבודה הזו וגם מאז הכירו לי בציון של מועד א, בקורס בו עברתי במועד א ונכשלתי במועד ב. כשהכירו לי בציון הזה - עשיתי בקשה לסיום תואר באתר של האוניברסיטה. בימים הקרובים אני צריכה לקבל את הזכאות לתואר בדואר.

עברו בדיוק חודשיים מאז עברתי מדירה בה גרתי עם עוד שלושה שותפים ועברתי לדירה עם שותף אחד, שהוא ידידי הטוב משכבר הימים, אף פחוס. אני מאד מרוצה מהשותפות עם אף פחוס וגם מהדירה וממיקומה, שקרובה להכול, אבל מתבאסת על כך שכל המשכורת שלי קומפלט הולכת על שכר הדירה, הארנונה המטורפת ושאר חשבונות והוצאות מחייה.

ועכשיו כשההתחלות כבר לא כל כך חדשות, ואני כבר לא בהיסטריה סביב קורס של תשע שעות ביום, שהכשיר אותי לעבודה וכבר לא בלחץ איימים סביב סיום הסמינריונים או סביב קבלת הציונים של הסמינריונים, וגם לא בהיסטריה סביב מציאת דירה או מעבר דירה - התחילה למלא אותי ריקנות וגם שיעמום.

עם כל כמה שאני מעריכה את הדברים הטובים בעבודה שלי ואני באמת יודעת להעריך אותם כי אני בשוק העבודה כבר חמש שנים וחצי, עבדתי בהמון עבודות וזו העבודה הטובה ביותר שעבדתי בה ואני מודעת היטב לעובדה עד כמה העבודה הזו טובה יותר מהעבודה בסקרים למשל, אז בכל זאת התחיל להיות לי קצת קשה עם העובדה שכל מה שאני עושה זה רק לעבוד בה. אני עובדת בשירות לקוחות במשרה מלאה. מרבית האנשים משלבים עבודה בשירות לקוחות עם עוד משהו. ועם כל כמה שאפשר להתקדם שם - מרבית האנשים לא נשארים שם אחרי גיל 30.

אז התחיל להתעורר בי החשק לחזור ללמוד. גם כדי להתמקצע, כי התואר שלי לא מיקצע אותי בכלל, וגם כדי למלא את השעות הריקות. כי אני לא עובדת כל כך הרבה שעות. כשאני עובדת בוקר - אני עובדת שבע שעות וחצי וכשאני עובדת ערב אז שש שעות וחצי. זה לא הרבה בכלל למישהי שלא לומדת ולא עובדת בעבודה נוספת. אני לא רוצה לעבוד בזה יותר שעות, כי גם ככה אני עובדת יותר מכל אחד אחר בצוות שלי וזה מטריף את השכל לעבוד כל כך הרבה שעות בשירות לקוחות, אבל אני רוצה שיהיה לי עוד משהו שיעסיק אותי בחיים.

ואני שוקלת מליון תארים לא קשורים בעליל. אפילו חשבתי לעשות עוד תואר ראשון. שוקלת לעשות תואר ראשון נוסף ברנטגן או בעבודה סוציאלית. חושבת אולי לעשות תעודה בעריכה לשונית, או עוד אלף ואחד דברים. אבל זה בעיה. אני צריכה כסף לשכר דירה, לארנונה מטורפת שאני משלמת ולשאר חשבונות והוצאות. אני לא יכולה להרשות לעצמי בקושי לעבוד. וזה גם לא שכל דבר שאני ארצה - פתוח בפניי. יש לי פסיכומטרי של 483 ותואר ראשון בממוצע 82.6 בלי היהדות ובקושי 81 עם היהדות. הממוצע לא בשמיים. ואני גם לא בטוחה שיש לי את הכוחות להתחיל מחדש תואר ראשון של שלוש שנים, אחרי כל המאמצים וההקרבות שעשיתי לעשיית התואר הראשון שיש לי. למרות שאם זה מה שאצטרך לעשות - זה מה שאעשה. עדיף להקריב שלוש שנים, מאשר לעבוד שישים שנה בשירות לקוחות. וזו גם לא כזו הקרבה, כי ללמוד זו חוויה ולא הייתי מוותרת על השלוש שנים של התואר שעשיתי, בעד שום הון שבעולם.

ובעיה רצינית היא שאין לי מספיק תחביבים ואני מוצאת את עצמי משתגעת משיעמום בשעות הפנאי. בורכתי בחברים רבים וטובים ולכן אני נוהגת להפגש כמעט כל ערב עם חבריי, אבל זה לא פיתרון. אני לא יכולה יותר להמשיך עם המצב הזה שהוא שאם יש ערב שבו אף אחד מהחברים שלי לא יכול להפגש - אז אני מטפסת על הקירות מרוב שיעמום.

בחודשים האחרונים השמנתי מאד. עליתי במשקל עקב זה שהגעתי למצב שבו בכל רגע נתון של היום, מלבד הרגעים בהם אני מדברת בקו - אני מנשנשת. המניע לנשנושים והמניע לכך שאני עושה הרבה סקס, הוא אותו מניע. לנסות למלא את תחושת הריקנות שממלאה אותי. אני מחפשת משמעות. אני מחפשת עניין. אני מחפשת משהו שיעביר לי את הזמן.

אימא שלי הציעה לי לעשות כושר. אמרה שזה גם תחביב שיעביר לי את שעות הפנאי וגם משהו שיעזור לחטב את גופי שהפך להיות מלא מדי וגם שאני ארגיש טוב אחרי פעילות גופנית. אפילו יש לי חדר כושר בחינם בעבודה, אבל אני מתביישת ללכת אליו. מפחדת שחבריי לעבודה יראו איזו בטטה אני ועד כמה אני לא בכושר.

התחלתי דיאטה בשבוע האחרון. עמדתי בה יפה במשך חמישה ימים ואז קצת שברתי אותה. אני מתכוונת לחזור לזה עכשיו.

ואם אתם מתעניינים במה מצב חיי המין שלי - אני כבר כמעט שלושה חודשים שוכבת באופן קבוע עם בוריס. אני באמת חושבת שאם כבר לשכב עם מישהו שהוא לא הבנזוג שלי - זה הכי טוב שיכול להיות. בוריס הוכיח מעל ומעבר שאנחנו ידידים טובים בלי קשר לסקס. פעמים רבות הוא פשוט מסרב לשכב איתי ומעדיף על פני זה שפשוט נשב ונדבר, כל סופשבוע אנחנו יוצאים עם חבורת הרוסים בירושלים וכמעט כל יום אנחנו מדברים שעות בטלפונים. ביום חמישי האחרון עשיתי מסיבה בדירתי והוא התייצב בלי שאלה מירושלים (לא כל אחד יסע מירושלים לגבעתיים רק בשביל לאכול במבה) ובדיוק כמו במסיבת היומולדת שלי שהייתה באוגוסט או במסיבת חנוכת בית שהייתה באוקטובר - גם הפעם הוא היווה צוות הווי ובידור. והסקס איתו מעולה. פשוט מעולה ברמות על.

כבר קצת יותר מחודש אני שוכבת באופן קבוע גם עם גורגור. גורגור הוא במקור מירושלים, ואפילו מאותה שכונה שאני גרה בה (כלומר הוריי) וגם שוכר דירה במרכז, במרחק חמש דקות נסיעה מהדירה שלי. זה כבר הפך להיות בנוהג שכל מוצ"ש אנחנו נוסעים ברכב שלו מירושלים למרכז ואז באים אליי או אליו ושוכבים. זה גם הפך להיות בנוהג שעוד פעם במהלך השבוע (כמעט תמיד בימי שלישי), הוא בא אליי או שאני באה אליו ואנחנו שוכבים. לפני ואחרי הסקס אנחנו נוהגים גם לדבר הרבה, אבל לא נראה לי שיש מצב שנקבע להפגש רק שנינו מבלי לשכב, אלא אם כן אני אהיה במחזור או משהו.

הסקס עם גורגור הרבה פחות טוב מהסקס עם בוריס, אבל גם טוב.

למסיבה ביום חמישי האחרון הוא התייצב והיה לי קצת הזוי לראות אותו ואת בוריס מדברים. שניהם יודעים אחד על השני. זה דיי שעשע אותי כשבוריס שאל אותי מה התוכניות שלי לאחריי המסיבה וכשאמרתי לו שאני מתכננת לחזור איתו לירושלים אז הוא שאל, אם אין לי תוכניות עם גורגור ואם אני לא מתכוונת לחזור עם גורגור לירושלים.

איזה קטע זה ששני הבחורים שאני שוכבת איתם שניהם רוסים, שניהם 1.90 ושניהם במקור מאותה עיר ואפילו מאותה שכונה. הם גם בערך באותו גיל. את גורגור, אגב, הכרתי דרך נוש, שהוא חבר של גוגי, שהוא חבר של בוריס. אבל גורגור לא הכיר לפני כן את בוריס וגם לא אף אחד מהחברים שלו.

מקודם כתבתי שאני מעריכה את חיי החברה שלי. אני רוצה שוב לחזור לנקודה הזו. בתור מישהי שיודעת מה זה להיות בודדה ובלי כמעט חברים, אני בהחלט יודעת להעריך את זה שיש לי הרבה חברים טובים במרכז. רובם לא קשורים אחד לשני ולכן מרבית הפגישות שלי הם אחד על אחד. הכי הרבה אני נפגשת עם צוצו, שהייתה פעם שותפה שלי, מן הסתם אני מבלה המון עם אף פחוס כי אנחנו גרים ביחד ואני גם נפגשת המון עם חברה, שבוא נקרא לה בבלוג דורה. התקרבתי מחדש לפריקונת ולללוש וכמובן יש לי את נשמה-טהורה, ידידי החרדי, שלא סתם נתתי לו את הכינוי הזה בבלוג. ואת מימי, חברתי הטובה ביותר.

יש לי גם כמה חברים טובים בירושלים ויש לי גם את החבורה של בוריס, שאיתם אני יוצאת כל סופשבוע, אבל אני יודעת שהקשר שלי איתם לא עומד בפני עצמו, כי אני לא אפגש איתם בלי בוריס, למרות שהם הציעו.   

אז זהו. זה המצב נכון לעכשיו.

שבוע טוב.

שלכם,

נונה.