היי,

אני עובדת בסקרים. כפי שכבר כתבתי בפוסט הקודם, זה לא פסגת חלומותיי בתור אקדמאית, אבל מאד מתאים לי שזה כל כך קרוב לי הביתה, במרחק חמש דקות הליכה מהלימודים, עם גמישות מטורפת במשמרות (אני יכולה לקבוע כמה משמרות שאני רוצה) ועבודה שאני יודעת בוודאות שאני טובה בה. אם לא הייתי סטודנטית - לא הייתי הולכת לעבוד שם, אבל אני סטודנטית. אני בחובות, במצטבר, של עשרות אלפי שקלים לחברת האשראי ולבנק, אז אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפנק וחייבת להתפרנס ממה שאפשר.

בכלל, אני חושבת שעבודה בסקרים טובה רק למי שיש לו סיבה לעבוד שם. מי שסטודנט, למשל. דוגמא נוספת זה אדם שעובד במשרה מלאה או במשרה חלקית ומחפש השלמת הכנסה. למשל, במוקד הקודם שעבדתי בו בסקרים הייתה עובדת סוציאלית שעבדה בתחום שלה כל יום מ8.00 עד 16.00 ובאה לעבוד בסקרים פעמיים בשבוע מ16.00 עד 22.00 בשביל להרוויח עוד אלף שקל בחודש. אין בזה שום בושה. זה ממש בסדר גמור. עבודה בסקרים גם טובה למי שמחפש עבודה ולא רוצה בנתיים לשבת בבית ולטפס על הקירות.

אבל אני חושבת שאם אדם, בשנות השלושים לחייו, רק עובד בסקרים במשך שנים וכל הסיבות שכרגע ציינתי לא רלוונטיות לגביו - אז חבל. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, אבל זה נראה לי חבל. לא חסרים אנשים בשנות השלושים לחייהם שגרים בבית של ההורים ורק עובדים לפעמים חמש-שש שעות ביום בסקרים. אני חושבת שמדובר על כך שהם רוצים להקטין ראש וזה לגיטימי, אבל שמתי לב שהם כולם רווקים. אם אדם לא מוכן להשקיע בעבודה - בדרך כלל הוא גם לא מוכן להשקיע בתחומים אחרים בחיים. בובי האקס שלי הוא דוגמה קיצונית ומצוינת.

מסתבר שעדוש ידידי וג'ינג'ית חברתי גם החליטו שהם רוצים לבוא לעבוד איתי והם מתחילים בשבוע הבא. את עדוש הכרתי במוקד הקודם בו עבדתי בסקרים, הוא סטודנט ומחפש עבודה עם שעות גמישות. ג'ינג'ית, שעבדה איתי בחברת האשראי והתפטרה לפני כמה שבועות, החליטה לבוא לעבוד בסקרים, בזמן שהיא מחפשת עבודה אחרת, כי בינתיים היא לא מוצאת כלום. יש מצב שגם כשתמצא - תמשיך לעבוד במקביל בסקרים בשביל השלמת הכנסה. זה מתקשר יופי לפסקה הקודמת.

היה איזה קטע מצחיק שמישהי מהעבודה פיתחה איתי שיחה ושאלה אותי שאלות:

"דרך מי הגעת לכאן?"

"דרך דורה חברה שלי". (הרי דורה עובדת במוקד הזה).

"ואיך הכרת אותה?" 

"עבדנו פעם ביחד". (הרי הכרתי את דורה כשעבדתי במוקד קודם של סקרים).

"ויש לך חבר?"

"כן". 

"איך הכרת אותו?"

"עבדנו פעם ביחד". (הרי א עובד בחברת האשראי ושם הכרנו).

"ואת גרה עם ההורים?"

"לא, עם שותף."

"ואיך הכרתם?"

"עבדנו פעם ביחד". (הרי הכרתי את אף פחוס כשעבדנו ביחד בסקרים במוקד הקודם).

"וואו, את ממש מלקטת אנשים מכל מקום עבודה!"

בטח הבחורה הזו תשאל גם עדוש ואת ג'ינג'ית איך הם הגיעו למוקד כשהם יתחילו לעבוד שם שבוע הבא ואז גם הם יגידו שדרכי ושאנחנו מכירים כי עבדנו פעם ביחד. ג'ינג'ית בחברת האשראי (בה הכרתי גם את א) ועדוש במוקד הקודם של הסקרים (באותו מוקד הכרתי גם את אף פחוס ודורה). 

ועוד דבר שיש לי להגיד על המוקד הזה: הרבה יותר נוח לעבוד בו מאשר במוקד הקודם שעבדתי בו בסקרים. במוקד הקודם דרשו לפחות שתי משמרות בשבוע ואני התלהבתי שאני יכולה להגיע שבוע אחד פעמיים, שבוע אחרי זה ארבע פעמים, שבוע אחרי זה פעמיים, שבוע אחרי זה שלוש פעמים, בקיצור לקבוע כמה משמרות שאני רוצה, כל עוד אני עומדת בלפחות פעמיים בשבוע. פה זה גמיש יותר. דורה עובדת פעמיים בחודש. אין דרישה לשתי משמרות בשבוע. הם באו עכשיו בדרישה חדשה לבוא חמש פעמים בחודש (שגם זה כלום. זה יוצא פעם בשבוע), אבל גם בא הם לא עומדים. 

עוד יתרון זה שבניגוד למוקד הקודם בו משמרת ערב הייתה מ16 עד 22 אז פה משמרת היא מ15 עד 20. זה הרבה יותר נוח, כי ככה יש חיים אחרי העבודה. זה גם נראה לי חוצפה להתקשר לסקור אנשים ב22 בלילה.

והיתרון המשמעותי ביותר בעיניי: בניגוד למוקד הקודם, בו היה יעד כלומר כמות סקרים שהיה צריך לעמוד בה וקירצצו לנו לעמוד ביעד וצעקו לנו באוזן "להתעורר!!!" אז פה בכלל אין יעד. התמריץ במוקד הקודם היה שאם נעמוד ביעד - נלך הביתה יותר מוקדם עם כסף עד סוף המשמרת. אני מעדיפה את המצב הנוכחי שבו אני עובדת בשלווה. לא רק שאין יעד - השיחות גם לא מוקלטות ומשתמשים בדפים במקום במחשב. זה יוצר אווירה נינוחה. ואני עדיין עובדת ולא זורקת זין כי יש לי מוסר עבודה.

ונעבור לנושא הלימודים: בזמן האחרון תפסתי ביטחון לגבי הלימודים. ביום שלישי האחרון הייתה לי פגישה עם הפסיכולוגית שלי, בה סיפרתי לה עד כמה אני יותר ויותר משתכנעת שאצליח לגבור על כל המכשולים ושאני אוסמך ושאהיה טובה בעבודה.

אבל ביום רביעי שוב נטרפו לי כל הקלפים ועכשיו שוב ספקות מציפים את לבי. העניין הוא שקיבלתי תוצאות של מבחנים. בבוחן בפיזיולוגיה של המאמץ, במסגרת הדרכת שחייה, נכשלתי, אבל לא לקחתי את זה קשה, כי ידעתי שניגשתי לזה כשאני לא מספיק מוכנה ולא נורא לעשות מועד ב על חומר של 12 עמודים, אבל לחרדתי, תדהמתי ולצערי גיליתי שנכשלתי גם במבחן הענק בהידרותרפיה. קיבלתי 59. לא יאומן. עובר זה 60 ואני קיבלתי 59. מרפי בן אלף זונות.

למבחן הזה בהידרו התכוננתי כמו משוגעת, הרגשתי שאני יודעת את החומר על בוריו. אני זוכרת שבבוקר של המבחן תכננתי איך כשאקבל את התוצאות אז אכתוב סטטוס בפייסבוק:"95 במבחן בהידרותרפיה!!!!" היו שם כמה שאלות טריקיות, שלא הייתי בטוחה לגביהם, אבל אחרי המבחן הרכזת של התעודה פתרה את השאלות על הלוח ואני חישבתי בפירוש שאקבל 70 ומשהו. ידעתי שצריך רק לעבור, כי אין חשיבות לממוצע בלימודי תעודה ולכן השלמתי עם זה. אבל זה כל כך לא הגיוני בעיניי שקיבלתי 59. אולי יש לה טעות בחישוב הנקודות.

אחרי שהיא הודיעה לי את זה - בדיוק נגמר החלק של הלימוד בכיתה והיינו צריכים להיכנס למים. הייתה קצת הפסקה בין לבין, אז ישבתי בחוץ עם החברות שלי (שגם הן נכשלו) והתחלתי לבכות. הן ניחמו אותי. השתדלתי להתאפס על עצמי, כי זה ממש פידח אותי לבכות, כשכל הסטודנטים רואים אותי. התארגנו להיכנס למים. עשינו לנו אירובי בבריכה והמוזיקה המקפיצה רוממה קצת את רוחי. אבל זאת שהעבירה לנו את האירובי כל הזמן הסתכלה עליי וזה עצבן אותי. זה מטריף שבוחנים כל תזוזה שלך, כשאתה מתוסכל.

ואז הרכזת של התעודה קראה לי ושאלה:"למה את לא עושה מה שהמדריכה אומרת?" אמרתי לה שאני כן עושה ואז היא אמרה בטון המתנשא של האשכנזייה המתה שלה:"היא אומרת שאת לא עושה. את מרגישה שאת עושה?" אמרתי לה שאני משתדלת וחזרתי לכולם. עכשיו כבר לא יכולתי להתאפס על עצמי. ואז כשהמדריכה הסתכלה עליי וסימנה לי לחייך - התחלתי שוב לבכות ויצאתי מהבריכה. הרכזת של התעודה שאלה מה קרה, אמרתי לה שאין לי מצב רוח וברחתי הצידה. חברה שלי באה אחריי ולא עזבה אותי עד שהשתכנעתי לחזור למים (בכלל, לאורך כל היום, חברות שלי מאד דאגו והאכפתיות שלהם מאד החמיאה לי). סיימנו שם את התרגילים ואז הלכנו למלתחות להתארגן.

גם שם ירדו לי דמעות. לא הצלחתי להתגבר. היה שיעור של עוד שעה וחצי בכיתה אחר כך, אבל אני הלכתי הביתה. פעם ראשונה שאני הולכת מוקדם. אני בטוחה שאוכל להשלים את זה. 

נסעתי הביתה, נכנסתי למיטה ובכיתי עד שנרדמתי. בערב א המתוק שלי הגיע. הוא חיבק אותי והקשיב לי ותמך בי ועודד אותי. אני כל כך אוהבת אותו.

אני יודעת שזה לא סוף העולם. אני יודעת שיש מועד ב ושאשפר במועד ב עד שאעבור. אבל עבר לי בראש שהיו שלושה מבחנים: אחד על כל החומר העיוני בהידרו, אחד בפיזיולוגיה של המאמץ במסגרת הדרכת שחייה ואחד באנטומיה. בהידרו נכשלתי, בפיזיולוגיה נכשלתי ובאנטומיה אין עדיין תוצאות, אבל היה לי קשה ויש סיכוי גבוה שנכשלתי. מה זה אומר אם אני נכשלת בשלושה מבחנים מתוך שלוש? זה לא אומר שאני במקצוע הלא נכון?

אני יודעת שאני לא לבד במערכה. גם החברות שלי נכשלו במבחן בהידרו וגם במבחן בפיזיולוגיה. אני לא יודעת מה הציונים של כולם, אבל אני יודעת על 4 מתוך 17 בהידרותרפיה שנכשלו במבחן. זה יוצא רבע כיתה. זה הרבה. בפיזיולוגיה אני גם לא יודעת מה הציונים של כולם, אבל אני יודעת על שלוש מתוך 12 שנכשלו במבחן. זה גם יוצא רבע כיתה. ואין לי ספק שהרבה, כולל חברותיי, נכשלו גם באנטומיה, כי זה קשה מאד למי שאין לו רקע בתחום. 

אבל עבר לי בראש שאם אני נכשלת במבחנים וגם קשה לי בשחייה, שאנחנו לומדים במסגרת הדרכת השחייה וקשה לי עם המוטוריקה במים, שנדרשת במסגרת ההידרותרפיה - אז מה נשאר? צוצו חברתי אמרה לי שיש הבדל בין קשה לבין בלתי אפשרי, ושאם אני מצליחה להתמודד ואם אצליח לעבור במועדי ב את המבחנים ולשפר את השחייה שלי ואת השליטה שלי במוטוריקה בהידרותרפיה אז זה בסדר גמור שקשה לי. להרבה אנשים קשה. גם אף פחוס אמר שכלמד רנטגן אז מלא אנשים נכשלו במלא מבחנים ובסוף כולם הוסמכו. 

יהיה בסדר בעזרת השם. אני אקרע את התחת עד שאצליח ואז הניצחון של קבלת התעודה, יהיה הרבה יותר מתוק, מאשר למישהו שעבר את זה חלק וללא קשיים.

אגב, התחלתי סטאז'. אף פחוס אומר שהסטאז' הרבה יותר קריטי מהמבחנים על הנייר, כי שם רואים את העבודה בפועל. אני מתכוונת להשקיע בו כל מה שנדרש. 

שבת שלום.

שלכם,

נונה. 

היי,

זה מה שקורה איתי כרגע, מחולק לתחומים:

עבודה

בשעה טובה שבתי למעגל התעסוקה. אני מתחילה לעבוד בסקרים. זה מבאס בתור אקדמאית, אבל זה קרוב לי הביתה, במרחק הליכה מהלימודים, עבודה שאני יודעת בוודאות שאני טובה בה, עם גמישות מטורפת במשמרות (כשלמדתי לתואר עבדתי במוקד בו דרשו מינימום שתי משמרות בשבוע, פה אפשר להגיע אפילו רק פעמיים בחודש) וגם זה משהו שיעזור לי לשלם חשבונות ולצמצם את המינוס הגדול. אסור לשכוח שהצבע של הכסף הוא אותו צבע בכל עבודה. וחוצמזה, זה רק לחודשים הקרובים, עד שאסיים את הלימודים.

לימודים

היה לי מבחן באנוטמיה שהיה לי קשה מאד. החומר כלל רק 20 עמודים, אבל זה היה 20 עמודים של סינית. קשה ללמוד על שרירים ועצמות. השמות באנגלית וכל הפרטים האלה דורשים לא רק הבנה אלא גם שינון, שזה משהו שאני גרועה בו. אני מקווה שעברתי. אין עדיין תוצאות. בהתחלה לקחתי את זה קשה, אבל אחר כך הבנתי שאנטומיה קשה לרוב האנשים, שצריך רק לעבור, שאני עדיין לא יודעת שלא עברתי ושמקסימום אעשה מועד ב. זה ממש לא סוף העולם. חוצמזה, נפטרתי מאנטומיה לכל החיים, או לפחות ללימודי התעודה האלה, כי בסמסטר הבא לומדים פיזיולוגיה, ששמעתי שזה הרבה יותר קל.

בשבוע הבא יש לי מבחן על כל החומר העיוני בהידרותרפיה. בניגוד למבחן באנטומיה, שהיה רק 20 עמודים שנאלצתי לירוק עליהם דם ועדיין אני לא בטוחה שעברתי, פה מדובר על פשוטו כמשמעו עשרות מצגות ובכל זאת אני חושבת שאקבל ציון בסביבות ה-90. החומר ברור ונהיר לי, מלבד תכונות המים ועוד כמה דברים קטנים.

החומר העיוני על כל הליקויים קל לי מאד, גם כי יש לי תואר בפסיכולוגיה, גם כי הרבה ממנו אני יודעת מידע כללי, גם כי יש לי יכולת הומנית מאד גבוהה וגם כי הרבה מהליקויים יש לי בעצמי.

אישרו לי להתחיל סטאז' בסוף פברואר. אני מאד שמחה.

חיי אהבה

לא ראיתי את א כבר שבוע. הילד שלו שפך על עצמו בטעות מים רותחים על היד והוא היה צריך לטפל בו.

אני מבינה ומכבדת את זה. אבל אני מתגעגעת. אני כל כך אוהבת את א. אני כל כך רוצה איתו עתיד ומייחלת בכל לבי שנצליח לגשר ולהסתדר עם כל המורכבות של החיים שלו ושל החים שלי, כדי שנוכל להפוך אותם לחיים משותפים.

חיי חברה

לאחרונה אני מבלה המון עם אף פחוס. אין פלא לאור העובדה ששנינו מובטלים ושנינו גרים ביחד. אבל הצלחנו לא לשגע זה את זו. אנחנו יושבים ביחד המון בדירה וגם בילינו כמה פעמים בשבועות האחרונות ביחד מחוץ לדירה. אני שמחה שאני כל כך קרובה לשותף שלי.

אני גם מבלה המון עם דורה. אנחנו גרות במרחק הליכה וכל הזמן שורצות זו אצל זו ומסתובבות ביחד בשכונה.

את צוצו גם ראיתי הרבה, אבל עכשיו אבא שלה בבית חולים, אז יש לה פחות זמן.

את מימי לא ראיתי כבר המון זמן. היא כל הזמן בחיפה. א ואני מתכננים לטייל שם ולבקר את מימי ובעלה.

עם פריקונת לא דיברתי כבר כמה חודשים.

פה ושם אני רואה את ג'ינג'ית. ג'ינג'ית היא גם ידידה של א ואנחנו כל הזמן מדברים על זה שנצא ביחד, אבל בנתיים זה לא קרה.

לא יודעת איזו כותרת לתת לזה

התחלתי ללכת לפסיכולוגית ולקחת ציפרלקס לפני בדיוק שנה, בפברואר הקודם. לאורך כל השנה האחרונה הלכתי אליה באופן קבוע, פעם בשבוע.

בפגישתנו האחרונה, לפני כמה ימים, הפסיכולוגית אמרה לי שעמדתי בכל המטרות שקבענו בתחילת הטיפול (בכלל לא זכרתי שקבענו מטרות ועודני לא זוכרת). מגיע מטעם קופת החולים 60 טיפולים במחיר של 160 שקל לטיפול ואנחנו עשינו כבר 49. סיכמנו שנעשה את ה11 הנותרים (אולי גם נרווח אותם על פני פעם בשבועיים במקום פעם בשבוע) ואז נפסיק. מקסימום אם ארצה לחזור - הדלת שלה פתוחה. היא גם תעשה לי הנחה שזה יעלה 200 במקום 250.

אני מאד גאה בעצמי על מה שאמרה לי. גרם לי להיות יותר מודעת לעד כמה התקדמתי בשנה האחרונה, כי לפעמים אני שוכחת את זה.

אני מאחלת לכל קוראיי סופשבוע נעים.

שלכם,

נונה.

היי,

היום (8.2.2014) אני בת 26 וחצי בדיוק. היומולדת שלי הוא ב8.8 ולכן היום יש לי חצי יומולדת. לכבוד חצי היומולדת אני מתכוונת לכתוב סיכום חצי שנתי, כלומר לפרט, על פי חלוקה לחודשים, את עיקרי הדברים שקרו לי מאז ה8.8, כלומר מאז יומולדת 26 שלי. אני יודעת שכבר סיכמתי בפוסט "סיכום רבעון" את עיקרי הדברים שקרו לי מה8.8 עד ה8.11, אבל הפעם אני מתכוונת לתמצת יותר, כך שזו לא תהיה חזרה על הדברים.

אבל לפני הסיכום, אני רוצה לציין שמתחתי קו על המספר 300,000 ברשימת "מספר כניסות", מה שאומר שיש לי כבר כמעט שליש מליון כניסות. זה נראה לי ממש המון, ואני רוצה להודות לכל הקוראים, בין אם הם עוברים ובין אם הם שבים, שמלווים אותי בכל שבע השנים וארבעת החודשים שאני כותבת את הבלוג הזה (שמתוכם כמעט חצי שנה ברצף הוא היה פרטי ולא עדכנתי אותו בתקופה זו. חזרתי בסוף אוגוסט האחרון).

יש לי 89 מנויים.

31 שהוסיפו אותי ברשימה בצד הבלוג שלהם.

684 פוסטים.

300,087 כניסות (אם אתם קוראים את את זה אז כבר יש לי יותר).

באוקטובר היו לי 2,158 כניסות.

בנובמבר היו לי 2,692 כניסות.

בדצמבר 3,699.

בינואר 3,433.

בפברואר 886 (אבל החודש התחיל רק לפני שמונה ימים).

לפני הבלוג הזה היו לי שני בלוגים אחרים.

את הבלוג הראשון פתחתי ב3.7.2005 וסגרתי בדצמבר 2005, כלומר כתבתי בו חמישה חודשים. 

את הבלוג השני פתחתי בינואר 2006 וסגרתי בספטמבר 2006 כלומר כתבתי בו שמונה חודשים.

את הבלוג הנוכחי פתחתי ב3.10.2006 כלומר אני כותבת בו כבר שבע שנים וארבעה חודשים. בתקווה שלא אסגור אותו לעולם.

ועתה נחזור לענייני הסיכום החצי שנתי. אגב, שמתי לב שביום לימודים הקרוב, שיהיה היום הראשון של הסמסטר השני, יהיה לי יום לימודים 17 ויש בסך הכול 35 ימי לימודים אז גם שם אני מגיעה בדיוק לחצי. הם חילקו את המפגשים בדיוק לחצי בכל סמסטר.

ועתה אפתח בסיכום חצי שנתי. אז ככה:

אוגוסט

היה לי יומולדת 26. ערכתי מסיבה בה היה מאד כיף. מסיבה שהזכירה לי כמה חברים טובים שאוהבים אותי יש לי. וכמה אני אוהבת אותם.

שבוע וחצי אחרי היומולדת שכבתי עם השכן שלי.

יום למחרת שכבתי עם רולי.

כמה ימים לאחר מכן קיבלתי מכתב התרעה לפני פיטורים, מהמנהלת החדשה שהייתה לי בחברת אשראי בה עבדתי. זה מאד דכדך אותי. כשאני מדוכדכת - אני מחפשת פתרונות מיידים. ב פנה אליי בפייסבוק וניסה לפתות אותי. לצערי הרב התפתיתי. הוא בא אליי ושכבנו. 

ספטמבר

נרשמתי ללימודי הידרותרפיה. תנאי הקבלה היו ראיון ומבחן קבלה שהוא מבחן שחיה בשלוש סגנונות. את הראיון עברתי. את המבחן לא ולכן התחלתי לקחת שיעורי שחייה במרץ, לקראת מבחן חוזר.

באותו יום של המבחן ללימודים, נערך לי שימוע בעבודה, בו נאמר לי שתוך כמה ימים יודיעו לי סופית אם מפטרים אותי.

באותו יום קבעתי עם א, מישהו שעבד איתי, שנשב בבית קפה אחרי העבודה כי הוא אמר שהוא רוצה לשמור איתי על קשר, אם יפטרו אותי. הוא קיבל באותו ערב בשורות רעות ובכה. תמכתי בו. הוא נשאר לישון אצלי באותו ערב וכמובן ששכבנו. 

כמה ימים לאחר מכן פיטרו אותי מעבודתי. החלטתי לא לחפש עבודה חדשה, כי המבחן החוזר לקבלה ללימודים, היה אמור להיות חודש לאחר מכן, כלומר ימים ספורים לפני תחילת הלימודים, אז לא ידעתי אם לחפש עבודה במשרה חלקית או מלאה.

כמה ימים אחרי זה נפגשתי עם בלוגר מסוים והתנשקנו וקצת התמזמזנו, אבל לא יותר מזה, כי לא הרגשתי בנוח.

כמה ימים לאחר מכן שכבתי שוב עם רולי, שהתייחס אליי בצורה לא מכבדת, אבל היה טוב במיטה.

כמה ימים לאחר מכן נפגשתי עם עיעה, האקס שלי, ושכבנו. המפגש עורר בי רגשות חמים וגרם לי להבין שאסור לי להיפגש איתו שוב, כי אני עלולה להיפגע ובגדול. 

אוקטובר

עברתי עקירה קשה מאד של שן בינה, אחריה סבלתי מאד.

במהלך תהליך ההתאוששות, כתפי הציע לי סקס ואני סירבתי בזעם, כי הרגיז אותי שמעניין אותו רק סקס כשאני מתייסרת.

א ואני נפגשנו שוב ובילינו ביחד והיה לי מאד כיף במחיצתו. חששתי שאנחנו לא מתאימים ולכן אמרתי לו שאנחנו לא בונים זוגיות. חששתי לפגוע בו, כי היה נראה שהוא נקשר אליי.

אימא שלי עברה ניתוח בראש, להוצאת גידול שפיר, שהיה קרוב מאד לדברים חשובים במוח. ביקרתי אותה המון בבית חולים. זו הייתה תקופה קשה בה ניסיתי לשלב בין כל המחויבויות במרכז לבין אימי בירושלים וגם הייתי בלחץ אימים ובמצב בריאותי לא טוב. 

לקראת סוף אוקטובר קלטתי שאני כן רוצה לבנות זוגיות עם א. 

עברתי את מבחן השחייה בשלוש סגנונות והתקבלתי ללימודים. הייתי מאד מאושרת.

אחרי שידעתי איפה אני עומדת מבחינת לימודים - התחלתי לחפש עבודה במרץ. גם עבדתי בעבודה רק של יום אחד בבחירות.

בשבוע האחרון של אוקטובר התחלתי ללמוד הידרותרפיה. באותו שבוע התחלתי לעבוד בשירות לקוחות בחברת תקשורת. 

נובמבר

התחלתי לימודי הדרכת שחייה, כי בלי תעודה בהדרכת שחייה, לא יתנו לי את התעודה בהידרותרפיה.

שקעתי לתוך לימודי ההידרו והייתי מאד מרוצה, כי הם היו מאד מעניינים.

עבדתי לאורך כל נובמבר בשירות לקוחות בחברת התקשורת.

הזוגיות עם א הלכה ונבנתה.

דצמבר

בתחילת דצמבר התפטרתי מהעבודה בשירות לקוחות כי שנאתי לעבוד שם.

השותף שלי אף פחוס נסע לתאילנד והשאיר לי בית ריק לשלושה שבועות וחצי.

א עשה לי שיחת "יחסינו לאן" במהלכה החלטנו לצאת להפסקה, אבל חזרנו באותו יום ממש.

שקעתי לתוך הפוך ולא חיפשתי עבודה חדשה.

בסוף דצמבר התחלתי בסדרת אבחונים.

בסוף דצמבר ההורים שלי גם הכירו את א ונרגעו לגביו. 

ינואר 

הבנתי שאני אוהבת את א ואמרתי לו את זה.

המשכתי באבחונים. גיליתי שעושים לי אבחון שנועד לבדוק אם אני על קו האוטיזם ונעלבתי, אבל אחר כך נרגעתי.

מצאתי עבודה בתור מוכרת בחנות לבנים, אבל פיטרו אותי אחריי יומיים.

אף פחוס, שותפי לדירה, הפך להיות בלתי נסבל כשחזר מתאילנד.

חזרתי לקחת שיעורים פרטיים בשחייה. 

בסוף ינואר התקבלתי לעבודה בגלידרייה אבל החלטתי לא ללכת על זה, כי בעל המקום רצה יותר מדי שעות וידעתי שאני עומדת להתחיל תקופת מבחנים.

פברואר 

היחסים ביני לבין אף פחוס טובים מתמיד.

התחלתי דיאטה, שבינתיים מצליחה מאד. 

הזוגיות ביני לבין א טובה מתמיד. לפני כמה ימים הוא אמר לי לראשונה, סופסוף, שהוא אוהב אותי. כמעט בכיתי מהתרגשות. אני כל כך אוהבת אותו.  

סיימתי סמסטר ראשון והתחלתי תקופת מבחנים.

אני עדיין מובטלת.

מצבי החברתי טוב. אני מרגישה אהובה על הבריות, או לפחות על חבריי.

חסר למי שלא יברך אותי בחצי ברכה בתגובות.

שלכם,

נונה.