היי לכל קוראיי ושבת שלום לאלה שקוראים את הפוסט בשבת,
ליום הולדתי האחרון הביאו לי כמה חברות וידידים שלי במתנה דלי מלא נסורת. הם אמרו לי לשלוף משם פריט אחר פריט. הפריט הראשון היה את חפירה שהם טענו שזה פרט שמייצג אותי כי אני "חופרת". הפריטים הבאים היו אזיקים ורודים, קונדומים בטעמים, חוטיני, שוקולד למריחה על הגוף, שוט קטן, סוכריה על המקל סקסית ומשהו ששמים על הזין והוא למעשה ויברטור. החברים שלי אמרו שהם מקווים שאהנה כשאשתמש בכל הפריטים האלה.
לא יצא לי להשתמש באף אחד מהפריטים מאז. לא כי לא הייתי פעילה מינית. הייתי ועוד איך אבל הדלי היה בבית שלי ואני לרוב עשיתי סקס בביתם של הפרטנרים שלי ושכחתי לקחת את הפריטים איתי.
לפניי יומיים הלכתי לישון אצל גוליבר. הפעם זכרתי והבאתי את כל מתנות היומולדת שלי. גוליבר בא לאסוף אותי. מיד כשנכנסתי לאוטו התנפלנו אחד על השניה בחיבוקים ענקיים. מאד התגעגענו אחד לשניה במהלך השבוע. במהלך הנסיעה לביתו שאלתי את גוליבר מה קורה עם הנסיעה לצפון, הוא הריי הציע לי לנסוע איתו ועם החברים שלו לכינרת שבוע הבא.
גוליבר השיב לי שבדיוק באותו יום הוא נפגש עם החברים שלו והם דיברו על זה. הם רוצים לנסוע לכינרת במכוניות. גוליבר ועוד שניים יכולים להביא מכונית אבל יש בעיה. כל החבר'ה לא יכולים לנסוע ביום רביעי אלא ביום חמישי. גוליבר, לעומת זאת, יכול לנסוע ביום רביעי, אבל ההורים שלו צריכים את הרכב ביום שבת מוקדם בבוקר. כמובן שגוליבר לא רוצה לנסוע רק מחמישי עד שישי, אז הוא הציע לי את הדבר הבא: שאני והוא ניסע מיום רביעי, שביום חמישי כל החבר'ה יצטרפו אלינו ואז בשישי בלילה שאני והוא נחזור בזמן שהחבר'ה נשארים גם ליום שבת. מאד שמחתי על ההצעה, כי הריי רק בגללו אני נוסעת לצפון. הסכמתי בשמחה.
כשהגענו לביתו אז התנפלנו אחד על השניה והתחלנו להתנשק ולהפשיט אחד את השניה. שכבנו כמה וכמה פעמים. חומר העזר היחיד בפעם הראשונה היה חומר סיכה, אבל בפעמים הבאות כבר השתמשנו במתנות היומולדת שלי. היה כל כך כל כך כל כך מדהים. אני כל כך אוהבת לבלות איתו. אני כל כך אוהבת את הצורה שהוא נוגע בי.
בין פעם לפעם, שכבנו מחובקים ומכורבלים. יצא לנו לדבר על לאן מוביל הקשר שלנו. גוליבר אמר שהוא אשכרה ישב עם לוח שנה ובדק כמה זמן עבר מאז שהלכנו ביחד למוסד (מי שלא קרא את הפוסט הזה - מוזמן בחום לקרוא. הפוסט מסביר המון על מה קורה בייני לבין גוליבר). מסתבר שעברו מאז כמעט חודשיים. זה מאד שימח את גוליבר כשהוא גילה את זה כי סיפרתי לו בעבר, שאף אחד מהקשרים שלי לא נמשך יותר מחודשיים. המשכנו לדבר וגוליבר אמר שהוא לא חושב שאפשר להגדיר יותר את הקשר בננו כיזיזות. הסכמתי לחלוטין.
להבהרת הנקודה שלו הוא נתן בדיוק את הדוגמאות שאני תמיד חושבת עליהם, כשאני חושבת עד כמה יש בננו יותר מיזיזות. הריי מהתחלה סגרנו על בלעדיות כלומר שאסור שלאף אחד מאיתנו יהיה סטוץ עם מישהו אחר, הריי מובן מאליו לשננו שניפגש כל סופשבוע ששננו חוזרים לעיר שלנו (אני חוזרת לעיר שלי לשתיי לילות וקבוע אני ישנה אחד מהם אצלו), הריי אני יושבת לאכול ארוחת צוהריים עם המשפחה שלו ובכלל בקשר מעולה עם המשפחה שלו, הריי אנחנו גם יוצאים ומבלים עם החברים שלו או לבדנו, הריי אנחנו מדברים שעות בלי קשר לסקס, הריי אנחנו נוסעים עם החברים שלו לצפון ובאחד הימים נהיה רק שננו בצפון, הריי למרות שהוא שונא לדבר בטלפון - אנחנו מדברים בטלפון הרבה, הריי אנחנו סומכים אחד על השניה, הריי אנחנו מתגעגעים נואשות אחד לשניה במהלך השבוע, הריי אנחנו מעריכים אחד את השניה בטירוף, הריי יש לנו שיחות נפש ועוד ועוד דוגמאות.
הוא סיפר לי שכשדיברנו בטלפון באותו יום, אז השותף שלו לחדר בטכניון - בדיוק הסיע אותו לתחנה המרכזית. השותף שמע את השיחה ושאל את גוליבר מי אני. גוליבר השיב לו שזה התחיל מיזיזות ועכשיו לא ברור מה זה. בתגובה סיפרתי לגוליבר שכשאני מדברת עליו עם אנשים בקיבוץ - אני לא אומרת "היזיז שלי" (בכל זאת אני בחורה וזה לא מקובל) אלא "הבחור שאני יוצאת איתו." זה רק יותר נוח לי להגיד ככה מאשר להתחיל להסביר את עצמי להם.
נכון, מהתחלה גוליבר ואני, הגדרנו את עצמנו כיזיזים ולא כזוג אבל זה רק עניין של הגדרות. הקשר שלנו הוא בדיוק כמו קשר של זוג. בדיוק בגלל זה כל כך לא הרגשנו את הצורך להתעסק בהגדרות. לשננו היה מאד נוח עם המצב כמו שהוא. כשישנתי אצלו, בכל זאת חיפשנו למשך שתיי דקות הגדרה אחרת. גוליבר אמר שהוא לא יכול להגדיר אותנו כ"יוצאים" כי הריי לרוב אנחנו נפגשים בביתו. אמרתי לו שסתם לידע כללי, יש הרבה אנשים שמגדירים את עצמם כ"יוצאים" אבל לא יוצאים לשום מקום אלא מבלים בעיקר בביתם אחד של השני. גוליבר נזכר בידידה שלו וחבר שלו שנמצאים ביחד כבר שלוש שנים ובשנה הראשונה שהם היו ביחד - הם לא יצאו לשום מקום אלא נפגשו בבתים וטיילו בשכונה. אחריי שהוא נתן את הדוגמא הזאת פשוט הנחנו לנושא והתחלנו שוב להתגפף ולדבר על נושאים אחרים. לא עשינו את זה כדיי להתחמק מהנושא, אלא כי פשוט לא הרגשנו צורך להמשיך להתעסק בנושא. למה להתעסק בו אם לשננו טוב עם המצב כמו שהוא? וטוב לנו. טוב לנו כל כך.
אימא שלי מעצבנת אותי. נמאס לי מכל השטויות שלה. רק בגללה אני זאת שנוסעת כל סופשבוע לגוליבר והוא אף לא בא אליי. הסיבה לכך היא פשוטה - אצלו אני יכולה לישון בלי בעיה לעומת אצלי, כשאימא שלי אפילו לא מרשה לסגור את הדלת כשאני מביאה בחור הביתה. זה תמיד יוצר לי חוסר איזון בקשרים. גם כשיצאתי עם סמיילי, אז אני זו שהייתה באה לישון אצלו כל סופשבוע, בזמן שהוא ביקר בביתי לכמה שעות רק פעמיים - פעם אחת כשאימא שלי עשתה בושות נוראיות כשצרחה שהיא תביא שוטר שיעיף אותו מהבית אם נסגור את הדלת (פירוט כאן) ופעם שניה כשהיא ושאר המשפחה לא היו בבית.
היא טוענת שהיא לא מרשה לסגור את הדלת בגלל האחיות הקטנות שלי. התאומות האלה הן רק בנות 12 והיא לא רוצה שיקחו דוגמא ממני וגם יבקשו בעתיד לסגור את הדלת כשיביאו בנים. בעיניי זה דבילי. היא טוענת שאני לא יכולה להתערב בחינוך שלי אליהם. את זה עוד הייתי מבינה, אם היא לא הייתה סותרת את עצמה כל הזמן ומשנה כל הזמן את החוקים. דוגרי אני יכולה להגניב הביתה בנים באמצע הלילה, או להביא בנים בשעה נורמלית ואז לשבת איתם בדלת פתוחה ורק לדבר אבל אני לא רוצה. זה גורם לי להרגיש כמו איזו פושעת שלא סומכים עליה.
זה כל כך מעצבן כי הריי גם לגוליבר יש אחות קטנה בערך בגיל של האחיות הקטנות שלי ואצלו אין שום בעיה שנסגור את הדלת וגם שאני אשן אצלו. אולי תגידו שזה רק בגלל שהוא גבר בן 23, אבל הריי גם לאחותו הנוספת שהיא בערך בגילי (בת 20) נותנים להביא חבר, לסגור את הדלת ולישון אצלה. ויש לי עוד הרבה דוגמאות גם של בנים וגם של בנות בסביבות הגיל שלי שיש להם אחיות קטנות ובכל זאת אין בעיה שיביאו מישהו הביתה ויסגרו את הדלת. למה רק אימא שלי חייבת להיות כזאת אטומה? זה כזה מעצבן.
אימא שלי חיה בעולם משל עצמה. דוגמא מעולה לכך היא שאימא שלי חושבת שהמצב בייני לבין אחי כל כך גרוע בגלל בעיה ביחסים בננו ולא אך ורק בגללו. הבנאדם הזה העביר אותי התעללות (זהו פוסט שמתאר את ההתעללות שעברתי במשפחה שלי. הוא חשוב מאד להבנת כל העניין) והיא ממשיכה לטעון שהבעיה טמונה בשננו ולא רק בו. היא אומרת אותו דבר גם לאחותי הגדולה שגם היא לא מסוגלת להסתדר איתו. היא טוענת שהוא משתדל. איזו מפגרת. בעצם לא מפגרת אלא חיה באשליות. אחותי הגדולה מסכימה איתי ב-100% בזה. אימא שלי היא אישה שחיה בבועה.
היא גם משגעת אותי בקשר לבלוג. היא לא מבינה כלום בבלוגים, אבל החליטה שבלוג זה דבר מזיק כי לפי דעתה אדם צריך לשמור לעצמו את כל ענייניו הפרטיים ולא לדבר עליהם עם אף אחד בעולם. בטח שלא לפרסם אותם באינטרנט. היא לא מבינה שזה אנונימי, שאני לא מציינת את שמי, שמות אחרים או את השם העיר שאני חיה בה ושאני לא נותנת לינק לאף אחד שאני מכירה. היא גם לא תופסת שיש עשרות אלפיי בלוגים ולכן הסיכוי שמישהו שאני מכירה ייתקל בבלוג שלי במקרה הוא מאד נמוך. אישה אטומה. ברגע שהחליטה על משהו, אז אי אפשר לשנות את דעתה.
אני סופי עוזבת את השירות לאומי ב-1.5 וחוזרת לגור בבית. אני מאד מקווה שהחיים כאן יהיו נסבלים ושהיא לא תוציא אותי מדעתי. יצאתי עכשיו לחופשת פסח של שבוע וחצי בבית. בנתיים אני בבית רק יומיים (שמשתוכם חלק ניכר הייתי אצל גוליבר) והיא כבר הספיקה לשגע אותי עם ההיסטריה שלה. היא כל הזמן צורחת גם עליי וגם על האחיות הקטנות שלי. בבית הזה יש כל הזמן צרחות ואווירה לא נעימה. היא גם כל הזמן מלחיצה אותי להחליט כבר עכשיו מה אני רוצה לעשות עם עצמי כשאעזוב את השירות לאומי. למה היא לא נותנת לי זמן לחשוב קצת? אני לא רוצה להחליט משהו ואז להתחרט עליו. למה היא לא מבינה את זה? כזאת מעצבנת.
אני בקשר מעולה עם אחותי הגדולה. גם אני והאחיות הקטנות שלי בקשר מאד קרוב. מזל שיש לי אותן. איזה חמודות ומדהימות הן.
תשמרו על עצמכם.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
