לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2007

על חשיפה, כתיבה ושאר נושאים


שלום לכל הקוראים למיניהם,

 

ביום שישי קיבלתי שיחת טלפון מהרכזת שירות לאומי שלי. היא התקשרה לספר לי שכל הקיבוץ נכנס לבלוג שלי. היא לא ידעה איך זה בדיוק קרה. כנראה שמישהו מהקיבוץ נתקל בבלוג במקרה, זיהה שזאת אני והעביר זאת הלאה. הבלוג הגיע אפילו לרכזות החינוך בקיבוץ והן אלו שמצאו לנכון להודיע לרכזת שירות לאומי שלי.

 

הרכזת שירות לאומי ידעה שאני מתכוונת לחזור מהסופשבוע לקיבוץ ביום ראשון בבוקר ואז לעזוב אותו סופית ביום שלישי. היא סיפרה לי שכעת כל הקיבוץ רוחש רכילות עליי ושאלה אותי עד כמה ארגיש נעים לבלות יומיים שלמים בקיבוץ במצב כזה והאם אני רוצה לחזור רק לכמה שעות, כדיי לקחת את הדברים שלי או משהו כזה.

 

אמרתי לה שאני כנראה אחזור רק בראשון בלילה במקום בראשון בבוקר. שאני צריכה לעבוד ביום שני, אבל יכולה לעזוב גם ביום שני, מיד אחריי העבודה ולא לחכות לשלישי בבוקר. אמרתי לה שמה שמדאיג אותי זה שאני צריכה לחזור לקיבוץ ליומיים-שלושה בעוד שבועיים-שלושה כדיי לעשות שיעור נהיגה ואז למחרת לעבור טסט. היא הפתיעה אותי מאד כשהציעה לי להתארח אצלה. זה הדהים אותי. אמרתי לה שעוד שבועיים-שלושה היא אפילו לא תהיה הרכזת שלי ולכן אני לא מבינה למה שתעשה דבר כזה למעני. היא ענתה לי שאילו הייתה הרכזת שלי - לא הייתה מציעה לי את זה. היא מציעה לי את זה בתור בנאדם. נוצר מצב ששוחחנו יותר משעה. שיחה קרובה וכנה של שתיי חברות ולא של רכזת ובת שירות. דיברנו מאד בחופשיות ומאד בישירות.

 

היא החמיאה מאד לכתיבה שלי. אמרה שאני כותבת מדהים ושלא יצא לה להתקל במישהי שכותבת בצורה ישירה כל כך על פרטים אישיים כל כך. היא גם אמרה שאני לא חייבת בשום צורה לסגור את הבלוג. בניגוד למה שכתבתי כשהייתי בהוסטל, אז הפעם לא הפרתי שום פרטים חסויים. אומנם כתבתי על גן הילדים, אבל לא הזכרתי ילדים בשמותיהם וגם לא הזכרתי קשיים שלהם. כתבתי רק על קשיים שלי ולכן לא עשיתי שום דבר פסול מבחינה חוקית.

 

מסתבר שהמטפלות בגן רותחות עליי מכעס כעת. גם הן נכנסו לבלוג שלי ונתקלו בפוסט הזה שמתאר סטוץ גרוע שהיה לי עם מישהו שביקר בקיבוץ פעם. הן קראו שרצינו להתחרמן, אבל לא מצאנו מקום אחר, אז הלכנו לגן בלילה והתחרמנו שם. זה מן הסתם זעזע אותן והכעיס אותן. האמת שאת זה אני מאד מבינה. הסטוץ הזה היה טעות בכלל ולעשות את הסטוץ בגן הייתה טעות בפרט. אסור היה לנו ללכת לשם. זה באמת ביזה את המקום. לזכותי ייאמר שעשיתי את זה כי באמת הייתי בבעיה. הייתי בתקופה שבה הביטחון העצמי שלי היה ברצפה. בתקופה שבה חשבתי שאיש לא ירצה לבלות איתי אם אני לא אתן לו חסדים מיניים, הייתי בתקופה שבה חשבתי שזה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות טוב, הייתי בתקופה שבה הזמן שבו התחרמנתי עם אנשים היה הזמן היחיד שבו הרגשתי משוחררת, מפניי שבכל זמן אחר בתקופה הזאת הרגשתי, שכל מה שאני גורמת לאנשים זה כאב ראש. לפיכך היה לי קשה מאד לסרב לסטוץ ובאמת שלא מצאנו שום מקום אחר חוץ מהגן. אני יודעת שזה לא תירוץ ואני יודעת שזה דבר שפשוט לא עושים, אבל זה באמת נבע ממצוקה.

 

דבר עיקרי שזיעזע את הקיבוץ זה עצם העובדה שאני מסוגלת לדבר בישירות כזאת על מין. קיבוץ זו חברה קטנה, מסוגרת ושמרנית. כולם שם שומרים את עניינהם הפרטיים לעצמם מפניי שהם יודעים שאם יחשפו על עצמם פרטים אישיים - הדבר יתגלגל מהר מאד מפה לאוזן. רכזת השירות לאומי המקסימה שלי דיברה איתי על כך. היא אמרה שאם באמת אני אדם ישיר וליברלי כל כך שרוצה לחשוף את עצמו ולדבר בישירות כזאת - אז היא לא חושבת שחברת הקיבוץ מתאימה שלי. הקיבוץ זו דוגמא קיצונית אבל דוגרי, לפי דעתה, גם חברת העיר שלי לא כל כך מתאימה לי כי זו עיר דיי שמרנית. היא אמרה שהיא חושבת שמקום שמאד יתאים לי זה תל אביב. לא סתם קוראים לתל אביב בועה. זה מקום שבו לגיטימי לדבר בישירות על סקס. 

 

המשכתי לדבר עוד ועוד עם הרכזת. היא אמרה לי את דעתה הכנה בקשר לכול. היא אמרה שהיא לא רואה כל פסול במישהי שיש לה הרבה סטוצים. שאין כל רע במישהי שמזדיינת/מתחרמנת כל יום עם מישהי אחר אם זה מה שהיא רוצה וזה מה שעושה לה טוב. במקרה שלי - כן יש מקום לדאגה מפניי, שכמו שבעצמי כתבתי, הרבה מהסטוצים שלי לא היו רק בגלל הסיבות הפשוטות של סיפוק החרמנות והכיף שבסקס, אלא באמת בגלל שהרגשתי שאני לא טובה לשום דבר אחר.

 

הגישה שלה בקשר לכתיבה הישירה שלי הפתיעה אותי. היא אמרה שלפי דעתה, אני לא אהיה מסוגלת לסגור את הבלוג, מפניי שהיא התרשמה שאני לא אוכל לחיות בלי הכתיבה. זה באמת נכון אבל אני באמת משלמת מחיר מאד כבד על הכתיבה הזאת. סיפרתי לה איך ילדים בשכבה שלי עלו על הבלוג הראשון שלי, הפציצו אותו בתגובות מגעילות וגרמו לי לסגור אותו, סיפרתי לה איך בהוסטל עלו על הבלוג השני שלי, הסתבר שמה שכתבתי זה הפרת הפרטיות של האוטיסטים, העיפו אותי מההוסטל ונאלצתי לסגור גם אותו. סיפרתי לה שבשניי הבלוגים הראשונים נתתי להרבה אנשים שאני מכירה לקרוא את הבלוג שלי ואז הם נעלבו מהצורה שהצגתי אותם. סיפרתי לה שכשהייתי בכיתה ו אז כתבתי סיפור. מתוך 200 עמודים היה עמוד אחד שדיבר על סקס. הבאתי את הסיפור לבצפר ואז כל השכבה צחקה עליי. שנתיים לאחר מכן, בכיתה ט, חזרתי בדיוק על אותה טעות עם סיפור אחר ושוב כל השכבה צחקה עליי.

 

סיפרתי לה שאני נופלת על שמירת הפרטיות שלי לא רק בכתיבה. כשהייתי בחופש הגדול של לפני כיתה ח אז הלכתי למחנה של שלושה שבועות. הכרתי שם מישהו. אמרנו שאנחנו חברים והתנשקנו והתחרמנו מתחת לעץ כי לא היה לנו מקום אחר ואז נידבנו פרטים לכל המחנה על מה בדיוק עשינו. כל המחנה עשה מאיתנו צחוק. כשהייתי בכיתה י הלכתי להדריך באותה תנועת נוער ומסתבר שאז עד הם לא שכחו לי את זה. יש עוד אינספור דוגמאות לכך שלא שמרתי על הפרטיות שלי.

 

אולי אני צריכה ללמוד לא לחשוף את עצמי בפניי אנשים במציאות, אולי את זה אני צריכה ללמד את עצמי (אגב, בשנים האחרונות השתפרתי מאד בתחום הזה) אבל לא נראה לי שאיי פעם אוכל לוותר על כתיבה. אני אוהבת לפרוק הכול על דף אינטרנט. אני אוהבת לסדר לעצמי את כל המחשבות בראש כשאני כותבת, אני אוהבת לפתח כך את כישרון הכתיבה שלי ואני אוהבת לקבל על כך פידבק. אומנם אני משלמת על כך מחיר כבד, אבל אני באמת לא רואה פיתרון. לכתוב למגירה אני לא רוצה כי אני רוצה תגובות. לכתוב בלוג אבל לא לכתוב על דברים אינטימיים כמו סקס, זה בלתי אפשרי מבחינתי, כי אני רואה בסקס חלק מהחיים שלי. זה או הכול או כלום מבחינתי.

 

יש לי ידיד שמכור למוסיקה ברמות מטורפות. הוא סיפר לי איך כל השבוע, כשהוא בצבא, הוא רק חושב על הרגע שיגיע הביתה ויוכל להתיישב מול המחשב ולהוריד שירים. על איך הוא לא מסוגל להיות בחדר שלו דקה אחת מבלי לשמוע מוזיקה, על איך חורה לו שייצא שיר חדש והוא חס וחלילה לא יידע על קיומו, על איך הוא לא מסוגל לוותר על המוסיקה בשום פנים ואופן. כשהוא דיבר הרגשתי הזדהות עמוקה. זה בדיוק מה שאני מרגישה כלפיי הבלוג. ההבדל בייני לביינו זה שהוא לא צריך לשלם מחיר על אהבתו למוסיקה. אני צריכה לשלם מחיר על כתיבת דברים אישיים כל כך באינטרנט ובקטע הזה יש לי באמת חוסר מזל שדווקא לכך יש לי משיכה עזה כל כך.

 

הרכזת שלי דיברה איתי על שחקנים ואומנים. גם מישהו שבוחר להיות שחקן - צריך לחשוף את עצמו. יש הצגות תאטרון שבהם יש סצנות עירום. שחקן לא יכול לשחק סצנה אינטימית מבלי להתחבר אליה. גם במקרה שלו אחר כך כולם מדברים על זה. גם במקרה שלו הוא צריך לשלם מחיר כבד, אבל הוא מוכן לשלם אותו אם באמת המשיכה שלו בחיים זה למשחק.

 

אולי תציעו לי פשוט לסגור את הבלוג הזה ולפתוח בלוג חדש אבל אני לא רוצה. אני באמת מרגישה קשורה דווקא לדף האינטרנט הספציפי הזה ואני באמת מרגישה שלפתוח בלוג חדש זה מיותר, כי הריי גם עליו סביר להניח מישהו יעלה יום אחד. אולי תציעו לי לנסות לשמור שאף אחד לא יעלה על זה בכתיבת פרטים מסוימים. דעתי על כך היא שאני מוכנה להסוות את הפרטים המזהים בדיוק כמו שהייתי מוכנה בבלוג הזה. לא כתבתי את שמי ולא את שמות אחרים, לא כתבתי את שם הקיבוץ ואפילו לא כתבתי את שם העיר שאני חיה בה. מה שאני לא מוכנה לעשות זה לכתוב למשל "מושב" במקום "קיבוץ" או לכתוב "הוסטל של מפגרים" במקום "הוסטל של אוטיסטים". אני חושבת שברגע שצריך לחשוב 47894578 פעמים על כל משפט שרוצים לכתוב וממציאים פרטים אחרים - הכתיבה מאבדת מטעמה.

 

חוצמזה, אני במילא עוזבת את הקיבוץ. זה לא שאני אמשיך לחיות בו עוד חודשים בידיעה שכל אדם שעובר לידי בשביל - יודע על הרגלי האוננות שלי, או על כך שאני אוהבת משחקי שליטה בסקס. מה שכן מבאס אותי ומפחיד אותי זה עד כמה הרבה כוח יש לבלוג. הריי לגמרי ולחלוטין במקרה עלו על הבלוג שלי שלושה ימים לפניי שהייתי אמורה לעזוב ממילא. אם היו עולים עליו עכשיו ואני הייתי אמורה לעזוב בספטמבר - הייתי נאלצת לעזוב את הקיבוץ רק בגלל הבלוג. אבל אתם יודעים מה? למה לשחק ב"אילו"? זה לא קרה וזהו.

 

אני לא עומדת להתנצל בפניי אף אחד, אם התכנים הבוטים בבלוג הזה זיעזעו אותו. אני לא רואה כל דבר פסול בלדבר על סקס. מבחינתי זה כמו לדבר על אוכל או על כל נושא אחר, רק שסקס זה נושא יותר מעניין. אני יודעת שלא כל החברה שלנו ליברלית כמוני, אבל אם למישהו (למשל קיבוצניק מרובע) לא מתאים לקרוא על כך - הוא יכול פשוט ללחוץ על האיקס האדום בפינה. אני חושבת שלפסול מישהו כאדם, רק כי הוא ליברלי מבחינה מינית, זו תגובה של אדם קטן שלא ראוי לתשומת הלב שלי.

 

ובקשר למטפלות - הדבר היחיד שעליו אני מבקשת סליחה זה על הסטוץ שעשיתי בגן. זה היה מעשה פסול למרות שבאמת היו לי נסיבות מקלות (ראו פיסקה חמישית). אני לא מתנצלת על כך שאני אוהבת סקס, לא מתנצלת על כך שיש לי בעיה בתחום של הסיבות שבגללן עשיתי דברים מיניים עם כל כך הרבה אנשים ולא מתנצלת על כך שכתבתי על כך באינטרנט. זו זכותי ואני יודעת ובטוחה שגם הן לא מושלמות. התגובה שאחת מהן הגיבה לפוסט שמדבר על הסטוץ עם האורח בקיבוץ והתגובה שאותה אחת הגיבה על הפוסט הקודם זו תגובה של אדם קטן ובזוי. אשת חינוך כלומר אישה שהקדישה את חייה לחינוך, אמורה להתעלות מעבר לזה, להבין יותר את נפש האדם ולא לכתוב כמו פקצה בת 11.

 

אני למדתי להעריך את עצמי יותר בתקופה האחרונה. שוב ושוב אני מגלה שאומנם הליקוי שלי מפריע לי מאד בכל תחומי החיים ומפריע להרבה אנשים לבלות בקרבתי, אבל האינטלגנציה הרגשית שלי מפצה על כך. היו לי על כך אינספור שיחות עם חברים שלי ובמיוחד עם ג וגוליבר. אולי אפרט על כך בפוסט הבא.

 

אני רוצה לכתוב. אני לא הולכת לתת לאף אחד למנוע את זה ממני. אני מבטיחה שאם אעבוד שוב איי פעם במקום שבו נדרשת שמירה על פרטים חסויים - לא אכתוב על דברים חסויים. מעבר לכך אני לא מבטיחה דבר. אני לא מתכוונת להפסיק לכתוב על סקס, לא מתכוונת להפסיק לכתוב על דברים אישיים ולא מתכוונת להפסיק לכתוב על חולשות. אם מישהו ימצא לנכון להשתמש בזה נגדי - זה רק מראה על החולשה שלו. אני לא נתתי לינק לאף אחד מהאנשים שאותם אני מכירה. אם מישהו עולה על הבלוג במקרה ולמרות בקשתי המפורשת (שגם כתובה בצד הבלוג) בוחר להמשיך לקרוא כאן, אז אין לי שליטה על זה ואני לא מתכוונת לתת על כך את הדעת, אלא אם כן מדובר באנשים הקרובים אליי ביותר, שהם בעצם לא סיבה לדאגה, מפניי שהם לעולם לא ימשיכו, אם אבקש מהם להפסיק.  

 

בעוד יום-יומיים אני עוזבת את השירות לאומי. אני ניצבת בפניי תקופה חדשה בחיי. אני צריכה למצוא עבודה, להחליט מה אני רוצה ללמוד, לבנות לעצמי חיים חדשים, כשתוך כדיי אצטרך להתמודד עם לגור בבית מאד לא פשוט ועם הורים שסביר להניח יוציאו אותי מדעתי. יהיה לי גם קשה הרבה יותר מלאדם הממוצע בבניית החיים החדשים האלה בגלל הליקוי שלי. אני יודעת שאני מאד אצטרך את הבלוג בתקופה הזאת. אם לא יהיה לי מקום לכתוב בו על החיים שלי - אהיה אבודה. אין סיכוי שאוותר עליו.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 29/4/2007 14:41  
75 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-16/5/2007 14:07
 



100 דברים


היי לקוראים,

 

בדרך כלל אני לא נוהגת לכתוב לנושא החם, אבל הפעם הנושא החם מאד מתאים לי. אני הריי עומדת לעזוב את השירות לאומי ב-1.5 וצריכה להחליט מה אני רוצה לעשות עם העתיד שלי. הנושא הוא 100 דברים שרוצים להספיק לעשות עד גיל 30. אני אנסה למצוא 100 כאלה.

 

אז קדימה:

 

1. לרדת 10 קילו לפחות במשקל (עליתי 10 קילו בשנה וחצי האחרונים).

2. לפרסם ספר שיהפוך לרב מכר (אני חולמת להיות סופרת מכיתה א).

3. תואר במשהו (אני לא מאמינה שאצליח לעשות פסיכומטרי בגלל ליקוי הלמידה שלי ובכלל לא מאמינה שאצליח להתמודד עם למידה לתואר. הלוואי ואצליח).

4. להתחתן (אני לא מאמינה שמישהו איי פעם ירצה לבלות איתי את שארית חייו. אני כל כך מקווה שזה יקרה).

5. להוליד בן ובת (חמישה ילדים כמו במשפחה שלי זה מוגזם. שניים זה מספיק בהחלט ואני רוצה להתנסות בלגדל את שניי המינים).

6. לעזוב את הבית.

7. להתעשר.

8. לשפר את האנגלית שלי.

9. שיזיינו אותי בתחת.

10. שיזיינו אותי צמודה לקיר.

11. שיזיינו אותי בתחת צמודה לקיר.

12. לסלוח לאחי שהעביר אותי התעללות.

13. להיות ביחסים טובים עם אחי.

14. להיות השושבינה בחתונה של אחותי.

15. להיות השושבינה בחתונה של אחי.

16. להצליח לשמור על הפרטיות שלי.

17. למצוא פיתרון לבעיית השינה שלי.

18. ללמוד להעריך את עצמי יותר.

19. ללמוד שפה נוספת.

20. להיות בשלישיה עם שניי גברים.

21. להיות בשלישיה עם עוד בחורה ובחור.

22. להיות באורגיה גדולה.

23. לשכב עם בחורה.

24. למצוא נעליים נורמליות שנראות טוב, אורתפדיות ובמידה שלי (אני מידה 42 ויש לי את הבעיה ההפוכה מפלטפוס כך שאני חייבת לנעול נעליים ענקיות, מכוערות ומיוחדות).

25. לשבור את השיא של לגמור 8 פעמים ביום.

26. לשבור למישהו את הלב (למה רק לי תמיד נשבר הלב?!).

27. ללמוד להכין על האש.

28. לשנות את חייו של מישהו מקצה לקצה.

29. להצליח להיות בחבורה (אני טובה מאד בקשרים של אחד על אחד. בגלל הליקוי שלי תמיד היה לי קשה להצליח חברתית בחבורות גדולות).

30. להצליח חברתית במקום עבודה.

31. להצליח בעבודה שאעבוד בה.

32. לשבור את השיא של לישון יותר מ-16 שעות ברציפות.

33. ללמוד לסלוח לעצמי על העבר.

34. להוציא תואר שני במשהו.

35. לשבור את השיא של לנצח מישהו בשש בש שש פעמים ברציפות.

36. ללמוד לשחק טארו (החבורה של גוליבר משחקת את זה כל הזמן).

37. ללמוד לשחק שח מט.

38. ללמוד לשחק משחקי כדור.

39. למצוא עוד תחביבים מעבר לישרא בלוג וקריאת ספרים (שמתי לב שטלווזיה לרוב לא מעניינת אותי וגם לא אתרים אחרים ברשת. אני גם אף פעם לא שומעת מוזיקה כך, שאם אני לבד אז או שאני קוראת ספר או שאני מול ישרא).

40. לעשות הסרת שיער בלייזר מכל מקום אפשרי בגוף (זה סיוט להיות בחורה שעירה כמוני).

41. ללמוד ללעוס מסטיק בלי לבלוע אותו (מעולם לא הצלחתי).

42. למצוא פיתרון לבעיות כף הרגל שלי (פירטתי על כך בסעיף 24).

43. להאמין באמת ובתמים שאני יפה.

44. להאמין באמת ובתמים שאני חכמה.

45. להאמין באמת ובתמים שאני מצחיקה.

46. להאמין באמת ובתמים שאני אדם טוב.

47. להאמין באמת ובתמים שאני שווה משהו.

48. לעבור טסט (נכשלתי בטסט שני לפני כמה ימים).

49. לשבור את השיא של לקרוא 750 עמודים ביום.

50. ללמוד לרכב על מישהו כמו שצריך.

51. ללמוד למצוץ מבלי שום חשש שהבנאדם ירגיש את השיניים שלי.

52. להתקלח עם שניי גברים באותו זמן.

53.להתקלח עם אישה.

54. ללמוד לא להרגיש רגשי נחיתות לעולם.

55. להצטלם עם האנשים החשובים בחיי (אני אף פעם לא מצטלמת אז אין לי מזכרת משום דבר ומשום אדם).

56. ללכת לקורס פיתוח קול (אני שרה זוועה).

57. ללמוד לא לרדוף אחריי אנשים שלא רוצים בחברתי.

58. לתת לאנשים אחרים לרדוף אחריי.

59. למצוא מרפא לבעיית הלמידה שלי ועל הדרך לרפא גם את בעיות הלמידה של כל שאר האנשים הלקויים.

60. לטפל בסבתא שלי.

61. ללמוד לצייר.

62. לאכול בלי להכתים את הפנים.

63. להפסיק להכניס את עצמי לסיטואציות מביכות.

64. ללמוד לא לחלוק מידע על חיי האישיים עם אנשים זרים.

65. להגמל מישרא.

66. ללמוד לנגן על גיטרה.

67. למצוא תרופה לכך שכל הגוף שלי תפוס תמיד.

68. להשאיר את ג בחיים שלי.

69. להתנסות בתנוחת 69.

70. לחיות בבית מעוצב ויפה.

71. לשפר את הידע שלי במוסיקה.

72. להתעניין יותר במוסיקה.

73. להשאיר את אנג'ל בחיים שלי.

74. להשאיר את אלמו בחיים שלי.

75. לתבוע את אגד (הם כאלה מעצבנים! אני חיה באוטובוסים כך ששמתי לב כמה הם לא עומדים בזמנים).

76. לקנות רכב משלי.

77. לחזור לקשר קבוע עם שתיי בנות שיש להן במקרה שם זהה שלמדו איתי בבצפר.

78. לרכוש הרבה חברים חדשים.

79. להיות אימא טובה.

80. להיות רעיה טובה.

81. ללמוד לבשל.

82. להזדיין במושב אחורי של אוטו.

83. למצוץ למישהו תוך כדיי שהוא נוהג.

84. שמישהו יירד לי בזמן שאני נוהגת.

85. לחזור ל-י (הבנתי שאני עדיין אוהבת אותו).

86. לאכול בשר וחלב ביחד (אף פעם לא ניסיתי וזה מסקרן אותי).

87. ללמוד ולהצליח לשחק קצת משחקים.

88. להבין שזה בסדר ואפילו טוב להיות אני.

89. לעולם לא להרגיש שלא בנוח ליד אנשים.

90. להיות מפורסמת.

91. להתעניין יותר בפוליטיקה.

92. להתעניין יותר בחדשות.

93. לשפר את חוש ההתמצאות שלי.

94. ללמוד לקרוא מפה.

95. לגרום לכך שכל האנשים שניתקו איתי קשר - יתחננו לחזור להיות איתי בקשר.

96. לשבור את השיא של להזדיין עם מישהו יותר מ-5 פעמים בלילה אחד.

97. ללמוד לקפוץ בחבל.

98. ללמוד לנגן בפסנתר.

99. להתנסות בחיים במושב.

100. ללמוד לשלוט בחרמנות שלי.

 

דווקא יש עוד הרבה דברים שאני רוצה להספיק לעשות, אבל ניסיתי לצמצם את עצמי ל-100.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 20/4/2007 16:46  
82 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-28/4/2007 16:32
 



צרות בגן עדן


היי לכל הקוראים וחג שמח למי שקורא את הפוסט בזמן החג שני,

 

הקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים את התכנון שלי ושל גוליבר לנסוע לצפון. הם בוודאי גם זוכרים שהתכנון היה שאני והוא ניסע ביום רביעי ושכל החברים שלו יצטרפו ביום חמישי. ביום שבת בבוקר אני והוא תיכננו לחזור לעירנו ושהחברים שלו יחזרו בשבת אחר הצוהריים. התכנון יצא לפועל. נסענו ביום רביעי והיה מאד נחמד. דיברנו המון, שטנו ביחד על סירה קטנה מחובקים והתזנו מים אחד על השניה (היה קר מדי לשחות), שיחקנו שש בש, הזדיינו כמו שפנים וצחקנו המון. חוץ מזה שהיה קר מדי בלילה אז מזה נהניתי.

 

ברגע שהחברים שלו הגיעו ביום חמישי - המצב רק הלך והדרדר מבחינתי. היה לי קשה. אולי הייתי צריכה לחשוב מראש שיומיים אינטנסיביים, עם חבורה של עשרה אנשים, שהם לא החברים שלי, יהיו לי קשים. כמובן שהיו רגעים מצחיקים ורגעים בהם נהניתי, אבל בעיקרון המאמץ הזה למצוא חן בעיניי כולם התיש אותי. ביום חמישי אחר הצוהריים אני וגוליבר שוב הלכנו לשוט בסירה. שוב הוא התיישב בסירה ואני התיישבתי בין זרועותיו. לשננו היה מאד נעים לבלות אחד במחיצת השניה, אבל אז גוליבר התחיל לספר לי מה כל אחד מהחבורה חושב עליי. מסתבר שהם לא חסכו את דעתם עליי מגוליבר.

 

אחד מהם אמר בדיוק את מה שחששתי ממנו כששקלתי אם להכנס ליזיזות עם גוליבר. אני דאגתי מהתחלה שהם הכירו אותי בתור החברה של סמיילי ולכן יהיה להם מוזר שחזרתי לחבורה בתור היזיזה של גוליבר. צדקתי. אחד מהם באמת אמר לגוליבר שיזיזות זה דבר חרא ושהוא, במקומו, בחיים לא היה נכנס ליזיזות. חבר אחר אמר לגוליבר שמעצבן אותו שאני מחבקת אותו כל פעם שנפגשים ועוד כמה חברים אמרו עוד כמה דברים. דברים דיי קטנים, שבכל זאת היה לי מציק לשמוע.

 

מהתחלה ידעתי שנקודת הפתיחה שלי לחבורה הזאת מחורבנת. זו חבורה מאד מגובשת, שכולם בה חברים כבר הרבה שנים. הם כולם למדו ביחד בבית ספר, גרים באותה שכונה, מתעניינים באותם דברים ונמצאים באותו גיל. אני לעומתם, צעירה מהם בשלוש שנים לפחות (אני עליתי לכיתה א בת 7 אבל הם ארבע מחזורים מעליי), גרה בשכונה אחרת, מתעניינת בדברים אחרים וצצתי להם פתאום משום מקום. אני הריי לא גדלתי איתם מן הסתם. ועוד דבר: רוב החבורה הזאת מורכבת מרוסים ואם לא מאשכנזים. לי יש את המנטליות הכי אשכנזית בעולם, אבל אני ממוצא פרסי ואני גם שחומה.

 

בכל מקרה, בחבורה הזאת יש רק שתיי בנות. אחת מהן היא החברה של מישהו מהחבורה. היא גם האקסית של גוליבר ואני יודעת שהוא מעריך אותה מאד. השניה היא האקסית של סמיילי (כשהיינו ביחד הוא לא הפסיק לדבר עליה ולהגיד שהוא עדיין מאוהב בה) והיא לגמרי מתאימה לחבורה כי היא מתנהגת כמו בן, כלומר כמו אחת מהחבר'ה.

 

זו חבורה מאד קיצונית בעד כמה שהם קרובים. בפסח הם כולם היו בבית שבוע וחצי ופשוט נפגשו כ-ל י-ו-ם. הם פשוט לא מסוגלים לוותר על להפגש יום אחד. אגב, חוץ מבחגים כולם בבית רק בסופי שבוע. גם אני בבית רק בסופי שבוע כי הריי במשך השבוע אני בקיבוץ. בכל מקרה, כל יום שישי כשאני וגוליבר נפגשים ואני באה לישון אצלו אז יש לי שתיי ברירות - או לצאת עם כל החבורה קודם או שגוליבר יבוא לאסוף אותי באחת בלילה.

 

בכל מקרה, עברו להם יומיים בכינרת שבהם היה לי קשה לנסות למצוא חן בעיניי כולם ואז ביום שישי בלילה הכול התפוצץ. הלכתי לטייל עם הבנות בזמן שגוליבר והבנים הכינו את הבשרים לארחות ערב. טיילנו ודיברנו והרגשתי עד כמה אני והן במקום שונה בחיינו. הן בנות 23, לומדות באוניברסיטה ואחת מהן (שהחבר שלה הוא מישהו מהחבורה) דיברה על חתונה איתו. אני נמצאת במקום כל כך אחר בחיים. סיימתי תיכון רק שנה שעברה. מאד בלט שאני שונה מהן.

 

אחר כך, כשחזרנו על מנת לאכול, לקחתי את גוליבר הצידה ואז התפרצתי עליו. סיפרתי לו על מה שהרגשתי כשטיילתי עם הבנות, אמרתי לו את כל מה שכתבתי בפוסט הזה בקשר לעד כמה נקודת הפתיחה שלי לחבורה הזאת היא מחורבנת ואמרתי לו שנמאס לי להשקיע יותר ממנו. הרבה מזה זה בגלל נסיבות. הריי אני באה לישון כל סופשבוע אצלו והוא לא בא לישון אצלי כי אימא שלי לא מרשה לי לסגור את הדלת והריי אנחנו תמיד יוצאים עם החברים שלו ולא עם שלי כי לי אין חבורה אלא חברים שלא קשורים אחד לשני ולכן זה יהיה מוזר, אבל שעדיין יש דברים שהוא יכול להשקיע יותר. למשל: אמרתי לו שנמאס לי שכל יום שישי אז או שאני יוצאת עם החברים שלו ואז אני באה לישון אצלו או שהוא קודם יוצא עם החברים שלו ואז בא לאסוף אותי באחת בלילה שאבוא לישון אצלו. גוליבר אמר שהוא ינסה להתגמש בקשר לשעות בימיי שישי.

 

בקשר לצפון: הוא אמר שהוא לא חשב מראש על עד כמה יהיה לי קשה לבלות יומיים אינטנסיביים עם החבורה. שעכשיו הוא מבין ומאד מעריך את זה, כי דוגרי אם המצב היה הפוך - אז לא נראה לו שהוא היה מסוגל להתמודד. הוא אמר שהטיול לצפון היה אולי באמת יותר מדי להתמודד עבורי, אבל ללכת עם החבורה מדי פעם למרכז העיר לכמה שעות זה משהו אחר לגמרי. עם זה הסכמתי איתו. באמת לא היה לי קשה מדי כשרק יצאתי איתם מדי פעם בשישי בערב. באמת הכמה ימים בצפון היו יותר מדי. המסר הנחבא שכל הזמן הופיע בשיחה הזאת זה שאני מבקשת ממנו להיות יותר מיזיז שלי. אף אחד לא אמר את זה בקול, אבל זה היה מאד ברור, כשאמרתי לו כמה אני משקיעה ושאני רוצה שהוא ישקיע יותר.

 

אחריי שסיימנו לדבר אז חזרנו לאכול עם כל החבורה, שהתחילה לאכול כבר מזמן ובאמת התפלאה לאן נעלמנו, אחריי זה ישבנו לדבר ולצחוק איתם קצת, השתכרנו, הלכנו שננו לאוהל שלנו, הזדיינו והלכנו לישון מחובקים. למחרת בבוקר חזרנו לעיר שלנו ואז כל אחד הלך לביתו.

 

יצא לי לדבר עם אנג'ל ידידי על כל המצב בייני לבין גוליבר ואז הצלחתי להבין מה הבעיה. אני וגוליבר הגדרנו אחד את השניה כיזיזים אבל מהתחלה הגבולות לא היו ברורים. ישנם כל הדוגמאות שהקוראים הקבועים בבלוג שלי בוודאי זוכרים: זה שמובן מאליו לשננו להפגש כל סופשבוע ששננו בעירנו, זה שאני יושבת לאכול ארוחת צוהריים עם המשפחה שלו, זה שהבטחנו אחד לשניה בלעדיות בקטע מיני כלומר שאסור לנו להתחרמן עם אנשים אחרים, זה שלמרות שגוליבר שונא לדבר בטלפון - אנחנו מדברים הרבה בטלפון, זה שיש בננו שיחות נפש, זה שנסענו ביחד לכמה ימים לצפון, זה שאנחנו מרגישים מאד בנוח לדבר על כל נושא בעולם ועוד ועוד דוגמאות.

 

דוגרי הקשר בננו הוא בדיוק כמו קשר של זוג ולפעמים אני שוכחת מזה שאנחנו לא ביחד ואז גוליבר פתאום מזכיר לי. למשל: שהוא סיפר לי שלפעמים הוא בכוונה לא מתקשר כמה ימים. הריי הוא לא בנאדם שאוהב לדבר בטלפון ולכן אם הוא ידבר איתי כל יום - זה ישלה אותי שאולי אנחנו ביחד. או עוד דוגמא: שהוא אף פעם לא מוכן לוותר על להפגש עם חברים שלו כדיי להפגש איתי או עוד כל מני דוגמאות כאלה. גוליבר כל פעם מתקדם איתי צעד קדימה ואז שניים לאחור.

 

אנג'ל ידידי אמר לי שלפי דעתו הקשר הזה לא ישרוד יותר מכמה שבועות מכיוון שאני עכשיו יותר ויותר דוחפת להגדרות, יותר ויותר דוחפת למחויבות ושאת גוליבר זה ירתיע. אנג'ל אמר לי שגוליבר לא בחר בי. הוא הזכיר לי שגוליבר לא התאהב בי. אנג'ל אמר שלגוליבר פשוט היה מאד נוח להכנס לקשר איתי. בחורה מציעה לו סקס קבוע ושיחות מעניינות. איזה גבר היה מסרב לדבר כזה? אנג'ל טוען שהמצב רק יילך ויחריף. שאני אפתח יותר ויותר רגשות ואדרוש יותר ויותר דברים וגוליבר יילך וירתע ממני עד שינתק איתי קשר. אנג'ל אמר שאם הייתי כל בחורה אחרת, אז הוא היה מציע לי לנתק קשר עם גוליבר, אבל מכיוון שמדובר בי והוא יודע עד כמה אני זקוקה לסקס ושאם לא אשכב באופן קבוע עם גוליבר אז אכנס שוב לעולם של סטוצים מזדמנים, אז כדאי לי כן לשמור על קשר עם גוליבר, אבל לקחת בחשבון שהוא כנראה ינתק איתי קשר בקרוב, להערך לזה ולא להפגע כשזה יקרה.

 

דעתה של ג היא קצת אחרת. ג טוענת שכל מה שאני צריכה לעשות, זה רק לתת לגוליבר לרדוף אחריי, במקום שאני ארדוף אחריו. לא להתקשר אליו הרבה, לא להסכים להפגש איתו להרבה שעות ועוד כל מני דוגמאות כאלה. ברגע שהוא ירגיש שאני מתרחקת ממנו הוא יבהל, ירדוף אחריי ואז מערך התפקידים בננו יתהפך.  אמרתי ל-ג שאני הכי בעולם שונאת משחקים, שאף פעם בחיים לא שיחקתי משחקים, שאני לא אצליח לשחק משחקים ושגם אם יקרה נס ואני אעשה את זה - זה לא יגרום לגוליבר לרדוף אחריי. אמרתי לה שזה רק ישמח אותו אם אני ארפה ממנו קצת. ג השיבה לי שאני לא צריכה להרפות ממנו קצת אלא הרבה. שלמשל, אם אני אגיד לו שאני רוצה להפגש לשעה פחות - זה לא ישפיע, אבל אם אני ארצה להפגש איתו לחמש שעות פחות - זה כן ישפיע. היא אמרה לי לברר מה המינימום שגוליבר רוצה מהיחסים האלה ואז לתת לו פחות מזה.  

 

אחריי הכול, אני מאד חשובה לגוליבר. הוא מאד מאד אוהב לבלות בקרבתי, הוא מאד מאד אוהב לדבר איתי על כל נושא שבעולם, הוא מאד מאד אוהב לצחוק איתי והוא מאד מאד אוהב לשכב איתי. גוליבר הוא ידיד קרוב של ג והוא אמר לה את כל זה. הוא אמר לה שאני יפה מאד בעיניו, הוא אמר לה שאיתי זו הפעם הראשונה שיש לו מישהי שיש איתה גם קטע פיזי כל כך טוב וגם שיחות נפש. גוליבר תמיד גם אומר לי כמה אני יפה ומגניבה בעיניו וכמה הוא מעריך אותי. לכן, ג טוענת שגוליבר לא יוותר עליי אם אני אתרחק ממנו אלא יתחיל לרדוף אחריי ואז אני ארגיש הרבה יותר טוב. ובנוגע לחבורה: היא אמרה שמעמדי בעיניי כמה מהם כבר מבוסס לטובה ולכן אין לי סיבה לדאגה ואני צריכה פשוט להתעלם מהכמה שלא אוהבים אותי. את כל זה אמרה לי ג ביום ראשון בבוקר כשנפגשנו שתנו.

 

ביום שני (כלומר היום) גוליבר התקשר אליי. דיברנו וצחקנו קצת והוא שאל מה עשיתי אתמול. סיפרתי לו שנפגשתי עם ג. הוא שאל מה ג אומרת על זה, שלא הסתדרתי עם כמה מהחבורה. עניתי לו שהתבכיינתי לה שדימה (אחד מהחבורה שהוא היחיד שאותו אני ממש שונאת) התייחס אליי לא יפה וג אמרה לי לשים עליו זין יותר גדול מהזין של גוליבר (סיפרתי ל-ג שיש לגוליבר זין ענק). גוליבר צחק.

 

אחר כך שאלתי אותו מה הוא עשה אתמול והוא השיב שהם נפגשו כל החברים ואכלו אצלו ארוחת חג שני. שאלתי מה הם אמרו עליי. גוליבר השיב לי שהחבורה אמרה שהתנהגנו בצפון ממש כמו זוג ושלפי דעתם גוליבר צריך להחליט מה הוא רוצה. אם הוא רוצה אותי בתור יזיזה או בתור חברה. בנוסף, אמרה החבורה שזה נראה כאילו אני רוצה אותו הרבה יותר ממה שהוא רוצה אותי ולכן, לדעתם, כדאי לו לדבר איתי ולהבהיר עניינים כדיי שלא ישלה אותי.

 

אני ממש התעצבנתי ממה שהוא אמר. אמרתי לו שמעצבן אותי שהם מציגים אותי בתור איזו פתטית שמאוהבת בו ורודפת אחריו בזמן שהוא רוצה רק לזיין אותי. גוליבר אמר שזה לא נכון ושאני סתם מגזימה. שכל מה שהוא רצה להבהיר לי זה שבפסח (שננו היינו בבית שבוע וחצי) זה היה מוגזם שנפגשנו כל יום ושהוא רוצה שנחזור למצב של לפני פסח. אמרתי לו שבכל מקרה הוא עכשיו חוזר לטכניון ואני לקיבוץ ובכל מקרה נוכל להפגש רק בסופי שבוע. הוא אמר שנכון, אבל רצה להבהיר שניפגש רק ללילה אחד כל סופשבוע. אמרתי לו שבסדר גמור וזה בכל מקרה מה שהיה לפני הצפון, אז בשביל מה הוא מנהל איתי השיחה הזאת בכלל? אמרתי לו שהיה לי ברור שהמצב יחזור להיות כמו לפני פסח. הוא אמר שרק רצה לוודא את זה כדיי לא להשלות אותי.

 

אמרתי לו:"למה נראה לך שאתה משלה אותי? מי אמר שאני מאוהבת בך? מי אמר שאני רוצה שתהיה החבר שלי או שאני רוצה שיהיה בננו יותר ממה שהיה לפני פסח?" גוליבר שוב אמר שאני מגזימה ושהוא לא התכוון לזה. הוא אמר שהוא דווקא חושב ששננו באותו ראש, אבל למשל השיחה שהייתה לנו בצפון כשכעסתי עליו, הראתה לו שאני רוצה קצת יותר. שהשיחה הזאת באמת הראתה שאני משקיעה יותר מדי ולכן לפי דעתו הפתרון זה לא שהוא ישקיע יותר אלא שאני אשקיע פחות. עוד דבר שהוא אמר זה שהוא רוצה שמעכשיו נדבר בטלפון רק בערך פעם בשבוע.

 

סיפרתי ל-ג כל מה שגוליבר אמר. ג אמרה שזה רק מראה שאני צריכה לקחת את העצה שלה. שוב אמרתי לה שאם אני אתרחק - גוליבר ישמח. זה הריי בדיוק מה שהוא מבקש ממני. ג אמרה שזה תלוי בעד כמה אני אתרחק. היא אמרה שאני צריכה להתרחק במידה מספקת כך שגוליבר ירגיש שהוא עלול לאבד אותי ואז הוא יתעורר.

 

שאלתי אותה אם היא חושבת שזה מה שיגרום לו לרצות להיות החבר שלי. היא אמרה שלא ושסביר להניח נישאר יזיזים, אבל לפחות אז השליטה תהיה בידיי ולא בידיו. שקלתי את דבריה. אני יודעת שבכל הקשרים שהיו לי איי פעם תמיד התקדמתי מאד מהר, גם מבחינה פיזית וגם מכל בחינה אחרת. זה גורם לקשרים להתמצות מאד מהר. אני זו שתמיד רדפתי אחריי אנשים. אף פעם לא איפשרתי לאף אחד לרדוף אחריי. אולי באמת כדאי לי לנסות? ג אומרת שזה לא נקרא לשחק משחקים. זה רק נקרא להגן על עצמי. טוב, נראה. אני לא יודעת אם רוצה לעשות את זה וגם אם אחליט כן לנסות - לא נראה לי שאני אצליח.

 

אולי הפיתרון הטוב ביותר הוא פשוט לנתק איתו קשר וזהו. בשביל מה אני צריכה את כל כאב הראש הזה? מצד שני, כל כך כיף לי בקרבתו. אני אתבאס לוותר על זה.


אפרסקים זה טעים. איזה כיף שמתחילים שוב למכור אותם.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 9/4/2007 17:33  
114 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-4/5/2007 17:36
 





380,648
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)