לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 38





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

ימים נחמדים עברו על כוחות הנונה


היי,


היו לי עשרה ימים נחמדים והחלטתי לחלוק אותו איתכם, קוראיי היקרים.


הפוסט מספר מה עבר עליי בימים שבין חמישי בשבוע שעבר, עד יום שבת שזה היום.


אז ככה:

 

יום חמישי

 

יצא שיש לי יום לימודים קצר במיוחד, בזכות טקס יום השואה. היה טקס מ12:00 עד 14:00, אז התחלתי ללמוד רק ב-14:00. היה לי שיעור של סמינריון, שבו נפתר העניין שהשותפה שלי לעבודה הבריזה לי, בזכות זה שהמרצה מצא לי שותפה חדשה, מה שהיווה הקלה ענקית ואחר כך הייתה רק עוד הרצאה אחת, בה גם החבר שלי לומד. אני חושבת שהגיע הזמן למצוא לחבר שלי שם בבלוג. אני אקרא לו השרירן, כי יש לו שרירים ענקיים.

 

אחרי הלימודים חזרתי לדירה ונחתי קצת וכעבור כמה שעות השרירן בא לקחת אותי והלכנו לסרט. הלכנו ל"אמריקן פאי - האיחוד". היה מאד מצחיק ונחמד. השרירן יותר נהנה ממני, כי הוא הכיר טוב ממני את הסרטים הקודמים והסרט בנוי על הסרטים הקודמים, אבל גם אני מאד נהניתי, ומה שלא זכרתי מסרטים קודמים - שאלתי אותו והוא ענה לי. הנחתי ראשי כל כתפו ואכלתי פופקרן ונהניתי מכל רגע.

 

אחרי הסרט השרירן בא לישון אצלי ואמרתי לו בפעם הראשונה שאני אוהבת אותו. הוא מאד שמח והתרגש. גם אני. שעות שכבנו מכורבלים והתחבקנו והתנשקנו ודיברנו והתלטפנו.

 

יום שישי

 

השרירן יצא מביתי מוקדם, כי הוא היה צריך ללכת לאימון בחדר כושר. ישנתי עוד קצת ואז נפגשתי עם ידידי הטוב, אף-פחוס, בבית קפה שנמצא סמוך לדירה שלי. בדרך לבית הקפה זרקתי את הזבל למכולה ולקחתי את הבגדים שלי למכבסה. נוצר מצב שיש לי שתי שקיות זבל מלאות בזבל בידי האחת ושתי שקיות זבל מלאות בבגדים בידי השנייה ובליבי תפילה רק לא להתבלבל בין השקיות. :)

 

בבית קפה ניהלתי עם אף-פחוס שיחה ארוכה, משעשעת ומעניינת. אני מאד אוהבת את אף-פחוס. יש בינינו ידידות טהורה וקרובה. בחודשים האחרונים בכלל התקרבנו.

 

מאוחר יותר ליוויתי אותו לתחנת האוטובוס שלו, לקחתי בחזרה את הכביסה שלי מהמכבסה ואז חזרתי לדירה לקחת תיק ונסעתי לירושלים, לבית הוריי, שמאד שמחו לראות אותי ואני מאד שמחתי לראות אותם.

 

בערב אכלנו את ארוחת הערב הקבועה של יום שישי והיה נחמד.

יום שבת

 

יום של מנוחה ובטלה. טלויזיה, שש בש עם אימא, אינטרנט. החלפת כוחות.

 

יום ראשון

 

ביום ראשון חזרתי למרכז, אחרי סופשבוע בבית הוריי בירושלים (בחודשים האחרונים תמיד חזרתי במוצ"ש, כי הייתי מתחילה לעבוד במזכירות של אחת המחלקות באוניברסיטה ב-8:00 בבוקר. אבל כשהתחלתי לעבוד בקפיטריה של האוניברסיטה, אז התחלתי לעבוד רק ב-13:00 אם עבדתי משמרת ערב ולכן יכולתי להרשות לעצמי לחזור ביום ראשון).

 

בכל מקרה, חזרתי למרכז ביום ראשון. עליתי על אוטובוס מהתחנה המרכזית בירושלים ומיד כשהתחילה הנסיעה הבינעירונית התקשרתי לשרירן, החבר המתוק שלי. דיברנו כל הדרך למרכז והיה משעשע ומעניין כמו תמיד ואז הגענו לדבר גם על ערב יום העצמאות. לפני כמה ימים השרירן הציע לי ללכת למועדון מסוים (אליו גם הלכנו בפורים) ואני הצעתי לידידי הטוב אף-פחוס להצטרף אלינו.

 

השרירן לא כל כך השתגע על הרעיון. אמרתי לו שבמהלך כל השלושה חודשים שאנחנו ביחד - מעולם לא יצאנו לבלות עם אנשים אחרים, ושאני רוצה שהוא יכיר את החברים שלי. בנוסף, אמרתי לו שהוא לא צריך להתייחס לאף-פחוס מלבד בדרך הלוך וחזור, כי הרי במילא במועדון יש מוזיקה מחרישת אוזניים ואי אפשר לדבר. דבר נוסף שאמרתי לו זה שיש לו ולאף-פחוס דווקא הרבה דברים במשותף אז אולי הם אפילו יתיידדו.

 

השרירן שאל מה יש לו ולאף-פחוס במשותף. אמרתי לו שהם בסביבות אותו גיל (לאף-פחוס היה יומולדת 31 בספטמבר ולשרירן יומולדת 32 בדצמבר), ששניהם גרים באותה עיר במרכז, שאף-פחוס למד באותה אוניברסיטה בה השרירן ואני לומדים כעת, ששניהם אוהבים אותי, רק שהשרירן בצורה רומנטית ואף-פחוס בצורה אפלטונית ושאת שניהם אני אוהבת, אבל את השרירן בצורה רומנטית ואת אף-פחוס בצורה אפלטונית ואז המשכתי למנות דברים שמשותפים להם ואיזה דברים קטנים מבדילים ביניהם.

ואז קרה מאד מצחיק שיכול לקרות רק לי. מה שקרה זה שאישה שישבה כיסא אחד לפניי באוטובוס העבירה לי פתק בו היה כתוב מה לדעתה אני צריכה להגיד לשרירן החבר שלי. בפתק היה כתוב ואני מצטטת: "אבל המשהו המאד שונה הוא שאת אף-פחוס אני לא אוהבת ואני לא חושבת עליו כל הזמן. ואותך כן. ככה תגידי לפני שיהיה מאוחר! גבר זה גבר!" את המילים "לא" היא הדגישה עם קו מתחת. מסביב למשפט "גבר זה גבר" היא עשתה ריבוע וסימן קריאה גדול.


ואני התחלתי להתגלגל מצחוק והקראתי לשרירן את הפתק וסיפרתי לו מה שקרה וגם הוא מאד צחק והיה בשוק ושאל מי זו האישה הזו והאם היא מבוגרת או צעירה אז אני תקעתי את הפרצוף שלי בפרצוף שלה לבדוק והיא אמרה שהיא בת 36 ואז גם שאלתי אותה אם היא דתייה לאומית או חרדית והיא אמרה שהאופציה השנייה ואני  אמרתי את זה לשרירן וגם הצעתי שנלך אליה לטיפול זוגי. קטעים. באמת שהפתק הזה הרג אותי מצחוק. אני מזה הולכת לשמור אותו.

 

בכל מקרה, השרירן התרצה ואמר שאין לו בעיה שאף-פחוס יבוא איתנו. המשכנו לדבר על דברים אחרים עד שהאוטובוס עצר בתחנה שקרובה לדירתי במרכז ואז סיימנו את השיחה. חזרתי מהר לדירה לשים את האוכל שהבאתי מירושלים במקרר ולהחליף לחולצה של העבודה. בערך 20 דקות אחרי שהגעתי לדירה הייתי כבר צריכה ללכת לעבודה. כמה טוב שאני גרה צמוד לשער של האוניברסיטה ושהבניין בו הייתי צריכה לעבוד הוא במקרה הבניין באוניברסיטה שהכי קרוב לדירה שלי, אז פשוטו כמשמעו שלוש דקות אחרי שסגרתי אחריי את דלת הדירה - כבר הייתי בעמדה של הקפיטריה בבניין (עבדתי כל פעם בבניין אחר).

 

והייתה משמרת נחמדה מאד. זו הייתה המשמרת הרביעית שלי ושמחתי לגלות שאני כבר יודעת לעשות כמעט הכול לבד במהלך המשמרת וכמעט לא נזקקת לעזרה של הבחורה שעבדה איתי. רק לעשות פתיחה בתחילת יום וסגירה בסוף יום היה קשה לי.  צחקתי המון במהלך המשמרת. גם לא היו הרבה אנשים אז גם יכולתי לנוח קצת ולפטפט בטלפון עם שרירן, החבר המתוק שלי ולפטפט בלייב עם הבחורה שעבדה איתי, שהייתה באמת חמודה.

 

בסוף המשמרת חזרתי מהר לדירה והתקלחתי והחלפתי בגדים ושוב דיברתי בטלפון עם שרירן המתוק שלי. בערך חצי שעה אחרי שהגעתי לדירה שוב יצאתי ממנה והלכתי להיפגש עם צוצו, חברתי הטובה שהייתה בשנה שעברה השותפה שלי לדירה ונשארה באותה דירה בה גרנו ביחד בשנה שעברה. הלכתי לתחנת האוטובוס שצמודה  לדירה הקודמת שלי שהיא הדירה הנוכחית של צוצו ואז לקחנו אוטובוס ביחד לקניון, שנמצא במרחק כמה דקות נסיעה.

 

קודם ישבנו בבית קפה וניהלנו שיחה ארוכה, מעניינת ומשעשעת. דיברנו על הלימודים של שתינו (שתינו עומדות לסיים תואר ראשון) ועל לימודי המשך ועל חיי האהבה שלי ועוד אלף ואחד נושאים. אחר כך נכנסנו לסופר פארם וקניתי שם המון איפור. לא קניתי משהו מתוחכם. פשוט כמעט כל מוצרי האיפור הבסיסיים נגמרו לי אז קניתי את הבסיס. זה היה כיף לקנות איפור. היה גם מצחיק עם צוצו והדיילת. כשיצאתי משם השקית הייתה אשכרה כבדה לי. פעם ראשונה בחיים ששקית מסופר פארם הייתה כבדה לי, מרוב שקניתי הרבה איפור.

אחר כך החלטנו לא לקחת אוטובוס בחזור אלא ללכת ברגל (לא צריך להיות עצלנים. שנה שעברה חניכת הפר"ח שהייתה לי הייתה גרה בדיוק באזור של הקניון והייתי הולכת לשם ברגל פעמיים בשבוע הלוך וחזור). בכל מקרה, הלכנו והמשכנו לדבר וכשהגענו לבניין בו גרה צוצו - התיישבנו על ספסל ודיברנו עוד קצת ורק שנהיה ממש מאוחר נפרדו דרכנו ואני חזרתי לדירה שלי.

 

בדירה ישבתי קצת לצחוק עם השותפים שלי ועם החברה של אחת מהם ואז גלשתי באינטרנט והלכתי לישון.

יום שני


קמתי מאוחר. יכולתי להרשות לעצמי כי התחלתי לעבוד רק ב-13:00.

 

עבדתי מ13:00 עד 18:30. הבחורה שעבדתי איתה הייתה כלבה סנובית והתחשק לי לרצוח אותה. כל פעם שלא היו לקוחות - דיברתי בנייד עם החבר שלי ואז חזרתי מהר לדירה והחלפתי את הג'ינס ואת חולצת העבודה למכנסי טרנינג, חולצה קצרה ונעליי ספורט ואז מיהרתי לתחנת האוטובוס, לקחת אוטובוס רק בשביל שתי תחנות ולהגיע לפארק. בפארק חיכה לי אף-פחוס ושנינו עשינו ביחד הליכה. בשנה שעברה

עשינו הרבה הליכות משותפות והחלטנו לחזור לזה.


במהלך ההליכה, ניהלנו שיחת נפש, כהרגלנו בקודש, שעירבנו בה גם הרבה צחוקים, גם כהרגלנו בקודש.

לקחתי אוטובוס של שתי תחנות חזרה לדירה והגעתי אליה בסביבות 22:00 ואז התקשרתי לשרירן. השרירן אמר שהוא בדיוק מסיים אימון בחדר כושר ושאל אם בא לי שיבוא אליי אחריו (הצעתי לו יותר מוקדם באותו יום והוא אמר שהוא הולך לחדר כושר ושיש מצב שלא יהיה לו כוח. אמרתי שכן. השרירן אמר שהוא יסיים את האימון רבע שעה לאחר מכן ואז ייסע לבית שלו להתקלח ולקחת תיק ואז יבוא אליי. אמרתי סבבה.

 

בינתיים עישנתי נרגילה עם השותף שלי בסלון וניהלנו שיחה מעניינת על מוזיקה. בהחלט גיליתי דברים שלא ידעתי לפני כן.

 

כשהשרירן הגיע אז התחבקנו בחום והלכנו לחדר שלי. שם שכבנו מחובקים ומכורבלים ודיברנו על כמה אנחנו אוהבים אחד את השנייה. אחר כך עשינו סקס ושוב התכרבלנו ואז כל אחד זז לצד שלו והלכנו לישון (אני מאד אוהבת להתחבק ולהתכרבל, אבל כשאני רוצה להירדם - אני צריכה ספייס ולא יכולה שיגעו בי תוך כדי. מסתבר שרוב הבנות כן רוצות לישון מחובקות ואני מזה שמחה שאני פוטרת את בני הזוג שלי מהקטע הזה).  

יום שלישי

 

ב-5.45 השרירן יצא מביתי, כי הוא מתחיל לעבוד כל יום ב-6:30. הוא ליטף ברוך את שיערי ואז חיבק אותי ונישק אותי בחום ואז יצא לדרכו. המשכתי לישון.

 

 ב10:00 בבוקר נפגשתי עם מרצה של סמינריון ועם השותפה החדשה שלי לסמינריון. היא משותקת בארבע גפיים ועם מכונת הנשמה, אז כאב לי עליה, אבל גם הערצתי את זה שהיא לא מוותרת לעצמה על תואר.

 

ואז הלכתי לעבוד. הבחורה שעבדה איתי הייתה מקסימה ומאד שמחתי שהיא לא כלבה כמו הבחורה שעבדתי איתה יום לפני כן. הייתה אחלה משמרת. לא היו הרבה אנשים אז יכולנו לנוח ולפטפט.

 

בסיום המשמרת נותרו 40 סנדוויצ'ים, שהמנהל אמר לנו לזרוק, היות שבימים רביעי וחמישי הקפיטריה תהיה סגורה, בגלל יום הזיכרון ויום העצמאות. הוא אמר לנו לזרוק, אלא אם כן אנחנו מכירות בית תמחוי או משהו כזה, שאפשר לתרום להם. שאלתי אם דירה של סטודנטים עניים זה נחשב בית תמחוי והוא אמר שכן אז לקחתי את הסנדוויצי'ים לדירה שלי.

הסתכלתי בסידור עבודה לשבוע הבא וראיתי שאני לא מופיעה בו, אז התקשרתי מהר למנהל ושאלתי למה. הוא אמר שיברר את העניין ויחזור אליי.


כעבור שעתיים התקשרתי שוב לראות אם העניין כבר נפתר, ואז הוא אמר שלפני כן לא רצה להגיד לי, כי היה בין אנשים, אבל הוא מפטר אותי ולכן לא הופתעתי בסידור. שאלתי למה. הוא אמר שהוא מקבל עליי פידבק לא טוב מהעובדים ואני מיד ניחשתי שמדובר בזונה שעבדתי איתה יום לפני כן והוא גם אמר שהיה עודף של 50 שקל בקופה אתמול בערב. הופתעתי והתעצבנתי שזאת שעבדתי איתה יום לפני כן, שסגרה קופה בסוף היום, לא אמרה לי על העודף. ביקשתי עוד הזדמנות אחת אחרונה להוכיח את עצמי. משמרת אחרונה להראות שאני כן יודעת את העבודה. המנהל אמר שעשה כבר סידור עבודה בלעדיי לשבוע הבא, אבל שהוא יתקשר אליי ביום ראשון, למקרה שמישהו יבטל משמרת לשבוע הבא ויתן לי אותה. הודיתי לו וסיימתי את השיחה עצובה מאד.

 

יותר מאוחר באותו ערב הצלחתי לעודד את עצמי כשראיתי שאני דווקא בסדר מבחינה כלכלית. הפיטורים, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, גם גרמו לי להבין עד כמה אני צריכה מקצוע וכמה שיותר מהר. 

יום רביעי


זה היה יום חופש. גם אם הייתי ממשיכה לעבוד בקפיטריה זה היה יום חופש,כי היה יום הזיכרון וביום הזיכרון אין לימודים ולכן גם הקפיטריה של

האוניברסיטה לא פתוחה.

 

נחתי, פטפטתי עם החבר שלי בטלפון, הייתי בפייסבוק. ואז מישהו, שאני רוצה לקרוא לו בבלוג נשמה-טהורה, פנה אליי בצ'אט של הפייסבוק. נשמה-טהורה עבד איתי שנה שעברה בסקרים. ילד חמוד מאד, בן 22, שהוא גם במקרה חרדי. מי היה מאמין שיהיו לי ידידים חרדים. מאז עזבתי את העבודה ואת המרכז בספטמבר, לא נפגשנו, אבל דיברנו מדי פעם בצ'אט ולעתים רחוקות גם בטלפון.

נשמה-טהורה הציע לי להיפגש. אמרתי לו שהוא לא מאיים עליי ושאפגש איתו בשמחה מתי שירצה. הוא אמר שאולי בשבוע הבא. שוב אמרתי

שהוא לא מאיים עליי בכלל ואז הוא הציע להיפגש באותו יום. הסכמתי מיד. במילא יום נטול מחויבויות. זה כיף להיפגש עם ידיד. נשמה-טהורה הגיע לבית קפה שקרוב לדירה שלי וישבנו לשתות, אני אייס-קפה והוא קולה ואז לקחתי אותו לראות את הדירה וישבנו וצחקנו ודיברנו והיה מאד נחמד.


אחרי שהוא הלך גלשתי קצת באינטרנט ואז התארגנתי ונסעתי לגבעתיים, להופעה של משינה.


בגבעתיים נפגשתי עם אף-פחוס ועם השרירן. ראינו ביחד את ההופעה, שהייתה מאד מוצלחת, אבל קצרה מדי ואז נסענו ביחד למועדון בת"א (בהתחלה התוכנית הייתה רק ללכת למועדון בת"א, אבל אז נודע לשרירן על ההופעה של משינה והוא הציע ללכת כי זה בחינם, הוא אוהב את משינה וגם השרירן וגם אף-פחוס גרים בגבעתיים).

 

במועדון רקדנו בלי סוף ומאד נהנינו. השתוללתי כמו שלא השתוללתי בחיים.

 

בערך ב-3:00 בלילה יצאנו משם, השרירן הסיע את אף-פחוס לביתו, עברנו בבית שלו שייקח תיק ואז הוא בא לישון.

יום חמישי

התעוררתי עם השרירן ולשם שינוי הוא לא היה צריך לצאת ממני ב-5.45 בבוקר. יכולנו לבלות ביחד בבוקר. היה נחמד לבלות ביחד. אומנם רבנו קצת, כי נשבר  לי מהביקורת שיש לשרירן על איך הדירה שלי נראית, אבל אז השלמנו.


הוא נסע לביתו לעשות עם משפחתו על האש ואני נסעתי לירושלים לעשות עם משפחתי על האש.

 

יום שישי

עבדתי בחלוקת עיתונים בסופר בירושלים. אני עובדת בזה כבר כמה חודשים. זו עבודה שמוגדרת רק לימי שישי. התחלתי לפני שעברתי למרכז ואחרי שעברתי למרכז המשכתי לעבוד בזה, כי הרי במרכז עבדתי במזכירות של אחת המחלקות והמזכירות סגורה ביום שישי. כשהתפטרתי מהמזכירות והתחלתי לעבוד בקפיטריה - שקלתי להתפטר מהעבודה בעיתונים, אבל חזרתי בי, כי הבנתי שהמנהל לא תמיד ישבץ אותי לעבודה בקפיטריה בימי שישי וגם כי בחופשת הסמסטר יש בקפיטריה מעט עבודה אז כדאי שתהיה לי הכנסה נוספת. עכשיו אני בכלל מאושרת שלא התפטרתי, כי הרוב המכריע של הסיכויים שאין לי יותר את העבודה בקפיטריה.


אחרי העבודה חזרתי לבית הוריי לנוח קצת ואז למדתי קצת.


יום שבת


נסעתי עם הוריי לבקר את אחי בדרום. האמת שאחי ואשתו בכלל לא עניינו אותי, אלא רק ילדיו. ביתו המהממת בת השלוש והאחיין החדש שלי שבן שלושה חודשים. היה נראה לי לא תקין שיש לי אחיין בן שלושה חודשים שראיתי פעמיים  בחיים (בברית שלו ובפסח). היה מאד נחמד. היה גם כיף להחליף קצת אווירה. עשינו על האש. גם ההורים של אשתו של אחי היו והתייעצתי עם אביה על תעודת הוראה, כי הוא מורה, מה שגרם לי עוד יותר לרצות לעשות אותה.


וזהו. עכשיו הגעתי הביתה לירושלים, עוד מעט אשב ללמוד קצת. מחר בבוקר אני חוזרת למרכז.

זה יצא עשרה ימים נחמדים מאד:
ביום חמישי סרט עם השרירן והוא בא לישון אצלי.ביום שישי בית קפה עם אף-פחוס.

בשבת מנוחה.

ביום ראשון בית קפה וקניית איפור עם צוצו.

ביום שני הליכה עם אף-פחוס ואז השרירן בא לישון אצלי.

ביום שלישי לא היה אפשר לעשות משהו נחמד כי ערב יום הזיכרון.

ביום רביעי נפגשתי עם נשמה-טהורה ובערב יצאתי עם אף-פחוס והשרירן ואז השרירן בא לישון אצלי.

ביום חמישי על-האש עם המשפחה.

ביום שישי מנוחה.

ביום שבת נסיעה לדרום להיפגש עם האחיינים המתוקים שלי.

וזהו.


שאו ברכה.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 28/4/2012 17:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חווה ב-10/5/2012 20:13
 



תעודת הוראה


היי,


פיטרו אותי אתמול בערב מהקפיטריה בה עבדתי. זה מאד דיכא אותי ותיסכל אותי. אחרי שעה בערך התאוששתי. זה משהו שמאד מאפיין אותי - קודם אני לוקחת דברים נורא קשה ואז אני נרגעת ומבינה שהשד לא כל כך נורא. בזכות זה שהמשכורת בעבודה במזכירות שעשיתי לפני כן היא בדיליי של חודש - אז תהיה לי הכנסה גם ב-1.5 וגם ב-1.6 ובנוסף, מזל שלא התפטרתי מהעבודה בחלוקת עיתונים שהיא בימי שישי בירושלים, כי זו עוד הכנסה של 500 שקל בחודש, שזה סכום שלא צריך לזלזל בו במקרה שלי.

 

אני לא רוצה להכנס לסיבות שבגללם פיטרו אותי. אני רוצה לחלוק איתכם תובנה שהגעתי אליה. תובנה אליה הגעתי מזמן והלכה והתחזקה בי בטירוף אתמול. התובנה היא: אני חייבת מקצוע וכמה שיותר מהר. נשבר לי הזין המטפורי שלי מעבודות כמו סקרים והכנת קפה. חשבתי על זה שעוד כמה ימים יהיה ה-1.5, שזה התאריך בו עזבתי את השירות הלאומי לפני חמש שנים. חמש שנים שלמות עברו ולא התקדמתי בכלל מבחינה מקצועית.

 

והיות שהתואר הראשון שלי, אותו אני מסיימת בחודשים הקרובים, לא נותן לי מקצוע, אלא רק אפשרות לעשות לימודי המשך, עליי לבחור בלימודי המשך ולסיים אותם כמה שיותר מהר.

 

ובלבי גמלה החלטה שבשנה הבאה אעשה תעודת הוראה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה. אני בטוחה כבר ב-99% שכך אעשה. הרעיון נולד בעקבות שיחה עם אימא שלי בשבוע שעבר.

 

אימא שלי ואני ניהלנו שיחה על לימודי המשך בשבילי. זה היה מאד מתסכל, כי כל רעיון שהעלתי שאני מאד מעוניינת ללמוד, הוא בלתי אפשרי מבחינת הצד השני, כי הממוצע שלי לא מספיק גבוה, או כי התואר הראשון שלי לא מספיק קשור לזה. לעומת זאת, כל דבר שאני ממש לא רוצה, כמו למשל תואר שני בסוציולוגיה, שזה בעיניי משעמם את התחת ובנוסף לא נותן מקצוע - הוא אפשרי.

 

ואז עלה הרעיון של תעודת הוראה בסוציולוגיה ופסיכולוגיה. זה משהו שאני יודעת בוודאות שאוכל להתקבל אליו. העלתי הרבה טיעונים נגד ואימא שלי הצליחה לגבור על כל הטיעונים.

 

קודם אמרתי לה שזה שכר רעב. אימא שלי אמרה שזה לא נכון ושעכשיו בזכות תוכנית שנקראת "אופק חדש" מורים מרוויחים יותר טוב.

 

אחר כך אמרתי שאין לי כוח לבעיות משמעת. אימא שלי אמרה שלא מלמדים סוציולוגיה ופסיכולוגיה ביסודי, אלא רק במגמת סוציולוגיה-פסיכולוגיה בתיכון (שזו המגמה בה גם אני למדתי בתיכון) ושתלמידים בתיכון לא יעשו את המוות למורה שמלמדת אותם למגמה, כי הם יודעים עד כמה חמש יחידות משפיעות על הממוצע של תעודת הבגרות וגם כי נערים בני 17 - הם לא ילדותיים כמו ילדים בכיתה ז.

 

ודבר נוסף שאימא שלי אמרה זה שאם אני מתכוונת להביא ילדים (ואני בהחלט מתכוונת להפוך לאימא בשנים הקרובות) אז הוראה זה מקצוע מעולה למי שיש לה ילדים קטנים. מסיימים לעבוד בצהריים יחד עם הילדים ויוצאים איתם לחופשים של חגים ובנוסף גם יוצאים איתם לחופש הגדול. הרי אם אני אעבוד בשעות אחר הצהריים ובחול המועד של חגים ובחופש הגדול ואצטרך לשלם למטפלת שתטפל לי בילדים בזמן הזה - אז כל השכר שארוויח בשעות האלה ילך אליה ואפילו יותר.

 

ודבר אחרון שאימא שלי אמרה זה שאם אעשה תעודת הוראה ואהפוך למורה - זה לא אומר שאני אחר כך חייבת ללמד בשישים שנה הקרובות. תמיד אפשר לעשות הסבה. אנשים היום עושים הסבה אפילו בגיל 45. אבל קודם שיהיה לי מקצוע ביד, כדי שלא אצטרך להמשיך לעבוד עוד שנים ארוכות בעבודות מזדמנות.

 

ואז הסתכלתי באתר של בר אילן על תנאי הקבלה. היה כתוב שתנאי הקבלה זה ממוצע 75 (שזה מעולה. הממוצע שלי גבוה בהרבה) ושצריך לעבור ראיון אישי (שגם זה מעולה. אני תותחית בראיונות) וזהו. הייתי מאושרת שזה לא כולל המלצות ממרצים וכדומה.

 

והיה כתוב שם עוד משהו. היה כתוב שאפשר להתחיל ללמוד לתעודת הוראה במקביל לתואר ראשון, החל מהשנה השניה ללימודים, אבל שאי אפשר לקבל תעודת הוראה יחד עם הזכאות לתואר אלא רק שנה אחריי שסיימת את התואר, כלומר ללמוד לפחות שנתיים.

 

לעומת זאת, מי שכבר יש לו זכאות לתואר ראשון, יכול לעשות תעודת הוראה בשנה אחת.

 

חשבתי על זה שזה יוצא אותו דבר: גם במקרה של מי שהתחיל את תעודת ההוראה במהלך התואר ראשון ולמד שנתיים אז הוא מסיים שנה אחרי התואר הראשון וגם מי, כמו במקרה שלי, שמתחיל תעודת הוראה מיד בסיום התואר הראשון ולומד במשך שנה - מקבל תעודת הוראה שנה אחרי התואר הראשון.

 

אבל עכשיו מחקו את זה משום מה מהאתר. לפני יומיים זה הופיע שם ועכשיו כבר לא.

 

אני החלטתי שאלחם ככל יכולתי לעשות תעודת הוראה בשנה אחת ואם הם במקרה הכי גרוע יכריחו אותי לעשות אותה במשך שנתיים - אני אדחוס כמה שיותר קורסים לשנה אחת ואשאיר לי לשנה השניה רק קורס אחד או שניים.

 

השותף שלי לדירה עשה תעודת הוראה במקביל לתואר ראשון וסיים את התעודת ההוראה עם סיום התואר הראשון, מלבד קורס אחד שהכריחו אותו לדחות לשנה שלאחר מכן, אבל אז התברר שלגמרי במקרה זה קורס שיש לו ממנו פטור, אז יצא שהוא כן סיים תעודת הוראה יחד עם תואר ראשון. זה מראה שכן אפשר לכופף קצת את החוקים.

 

השותף שלי עושה השנה סטאז'. הוא מלמד בבית ספר ומרוויח 45 שקל לשעה. מה אכפת לו אם קוראים לזה סטאז' או קוראים לזה עבודה. זה מצוין. אני זוכרת שכשרציתי לעשות תעודה בפסיכותרפיה גופנית אז אמרו לי שעל הסטאז' לא משלמים (אגב, הסיבה שירדתי מהרעיון של לעשות תעודה בפסיכותרפיה גופנית היא שאף אחד לא שמע על זה ואני אצטרך להלחם כמו מטורפת כדי למצוא עבודה בתחום ואני לא מוכנה לזה).

 

הדבר היחיד שמפחיד אותי בנוגע לסטאז' זה שיכולים לשלוח אותי למקום רחוק ממקום מגוריי במרכז. השותף שלי גר במרכז (מן הסתם. הוא גר איתי) ועושה גם את הסטאז' שלו במרכז, אבל בעיר אליה לוקח להגיע שעתיים וחצי לכל צד בתחבורה ציבורית ורק בגלל זה הוא קנה אוטו.

 

חשבתי על זה שבמקרה הזה עדיף לעשות תעודת הוראה בירושלים. כי למרות שאף אחד לא אמר לי את זה, הגיוני לי שמי שלומד בירושלים - נשלח אחר כך לעשות סטאז' בירושלים. מקסימום שולחים אותו לצד השני של העיר ממקום מגוריו או במקסימום של המקסימום למבשרת ציון או למעלה אדומים. לא ישלחו אותו לת"א למשל, כי זה לא בטרירטוריה של ירושלים. הרי הטריטורות לארץ ישראל הם: צפון, דרום, מרכז וירושלים. ירושלים זו טריטוריה בפני עצמה.

 

 לעומת זאת, מי שעושה תעודת הוראה בבר אילן או באוניברסיטת ת"א - לא ישלח אחר כך בהכרח לסטאז' ברמת גן או בתל אביב, אלא יכולים לשלוח אותו לכל מקום במרכז, שכולל את גוש הדן והשרון. המרכז הוא פשוט ענק. אנשים נוסעים שעות על גבי שעות בתחבורה ציבורית ממקום אחד למקום אחר בו.

 

אבל ניחא. זה לא שצריך להטריד אותי. אני בטוח לא אחזור לגור בירושלים בשביל זה.

 

אז זהו. אם באמת תוך שנה אחת מעכשיו יהיה לי כבר מקצוע - זה יהיה מדהים. הלוואי אמן. תחזיקו לי אצבעות.

 

כי הבנתי שנורא קשה לי להמשיך לעבוד בעבודות מזדמנות. באמת שאני לא מתנשאת ולא נותנת חשיבות למעמדות, אבל אני חושבת שקרעתי את התחת מספיק, כדי לא לעבוד עם פקצות בנות 17 בלי תעודת בגרות.

 

כנראה שכן אצטרך לעבוד בעבודות מזדמנות גם בשנה הבאה, כי סיום התואר לא נותן לי מקצוע, אבל לפחות אדע שזה עוד שנה אחת ודי.

 

זה אומנם לא חלום חיי להיות מורה למגמת סוציולוגיה-פסיכולוגיה, אבל זה גם לא משהו שכזה רחוק מלבי. תחום של חינוך מעניין אותי. עובדה שרציתי לעשות תואר שני בלקויות למידה, שזה בפקולטה לחינוך.

 

ככל שאני חושבת על זה יותר - אני יותר ויותר משתכנעת שכדאי לי לעשות תעודת הוראה.

 

וזהו.

 

עכשיו צריך לתת פוש אחרון לסיום התואר. נותרו לי עוד בדיוק 16 ימים של לימודים סדירים. בעוד שמונה שבועות בדיוק יסתיים הסמסטר ואז רק מבחנים ועבודות יפרידו ביני לבין הזכאות לתואר.

 

שיהיה חג עצמאות שמח.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 25/4/2012 14:59  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-29/4/2012 16:54
 



לימודים


היי,

 

אני בקרוב מסיימת את התואר שלי. אשכרה ספרתי ונותרו לי רק עוד 17 ימים של לימודים סדירים עד סיום הסמסטר. עוד תשעה שבועות בדיוק יסתיים הסמסטר האחרון ואז רק מבחנים ועבודות יפרידו ביני לבין הזכאות לתואר.

 

אני משתדלת להשקיע. כדאי לתת פוש אחרון.

 

קיבלתי אתמול את התוצאה האחרונה של המבחנים של הסמסטר הראשון השנה והחלטתי לפרסם את הציונים של הסמסטר הראשון  וגם לכתוב מאד בקצרה על הקורסים.

 

אז ככה:

 

היבטים משפטיים בניהול משאבי אנוש - זה קורס בחירה. עשיתי את המבחן הזה בסוף שנה שעברה וקיבלתי 70 ולא ניגשתי למועד ב, כי כבר היו לי ארבעה מועדי ב באותו שבוע. יש חוק בבר אילן שאם ניגשים למועד אחד בלבד - זכאים למועד נוסף בשנה שלאחר מכן. צריך להרשם דרך האינטרנט וזה עולה 80 שקל. אז זה מה שעשיתי וניגשתי למועד נוסף השנה. קיבלתי 90. שמחתי מאד מאד, כי זה העלה לי את הממוצע בנקודה וחצי, שזה מלא.

 

זה קורס בלמידה עצמית. החומר הוא על חוקים בשוק העבודה וגם על פסקי דין. צריך לקשר בין החוקים לפסקי דין. למשל היה פסק דין על מישהי שתבעה את המעסיק שלה כי לא שילם לה שעות נוספות.

 

סוגיות במנהיגות - גם זה קורס בחירה. קיבלתי בו את הציון הכי גבוה שקיבלתי איי פעם בתואר. קיבלתי 96.

 

המרצה נתן לנו את השאלות מראש. הוא נתן 13 שאלות מראש ואמר שבמבחן יתן 10, מתוכם נצטרך לענות על 5. זה גם היה מבחן עם חומר פתוח. בהתחלה נורא שמחתי, כי ידעתי שיש אפשרות לענות על השאלות מראש בבית, להכנס איתם למבחן ואז פשוט להעתיק מילה במילה. הייתי בטוחה ש100 מובטח לי. ואז הבנתי שהקטע הזה נועד להכשיל אותנו. שבדיוק בגלל זה - המרצה לא יסתפק בתשובות שאעתיק כמו תוכי מהמקראה. שעליי להקפיד מאד על ניסוחים, שעליי לכתוב תשובות מעמיקות מאד. וגם המרצה אמר שאף אחד מעולם לא קיבל בקורס שלו 100, כי כשכותבים את התשובות - צריך להכנס לו לתוך הראש. אז מאד השקעתי בתשובות והחונכת שלי עזרה. הייתי כל כך מאושרת כשקיבלתי את 96. אולי זה קצת לא יפה, אבל עוד יותר שימח אותי שמרבית האנשים לא קיבלו ציונים גבוהים ולכן זה הפך את ההישג שלי לעוד יותר מרשים.

 

סמינר משטר וחברה - זה קורס חובה שנתי, שיש בו מבחן בסמסטר הראשון וגם מבחן בסמסטר השני. באופן מפתיע הציון לא נכנס לממוצע.כתוב רק או עובר או נכשל ואפילו לא כתוב הציון, אז למי שקיבל עובר - אין דרך לדעת אם קיבל 60 על הנקודה או 100. צריך רק לעבור את שני המבחנים. אני נכשלתי במועד א, כי כמעט לא טרחתי ללמוד וגם כי חלק מהשאלות בכלל לא היו בחומר. בצר לי עשיתי מועד ב ואז קיבלתי עובר.

 

יש הרבה מרצים בקורס הזה וגם הרבה נושאים, שבכלל לא קשורים אחד לשני ותכלס, גם בכלל לא קשורים לתואר שלנו. לא מבינה למה תקעו לנו את הקורס הזה.

 

פסיכולוגיה קוגנטיבית - כשלמדתי למועד א - ראיתי שאני לא מספיקה את החומר ולכן פשוט שמתי אותו בצד והפסקתי ללמוד. העדפתי להתמקד בסוגיות במנהיגות ולקבל בו ציון גבוה, מאשר ללמוד לשניהם במקביל ואז לא להצליח בשני המבחנים. ניגשתי למועד א של קוגנטיבית רק כדי לראות את השאלות וקיבלתי 56. לכן מן הסתם עשיתי מועד ב, שעליו קיבלתי ציון אתמול. קיבלתי 78.

 

זה ציון קצת נמוך וקצת מבאס, אבל אני מנחמת את עצמי בכך שקוגנטיבית זה קורס שנתי עם שני מבחנים, אז אוכל להקפיץ את הציון בהרבה במבחן של סוף השנה וחוצמזה, זה מתקזז עם ה-96 בסוגיות במנהיגות ועם ה-90 בהיבטים משפטיים.

 

החומר בפסיכולוגיה קוגנטיבית הוא על תהליכים שקורים במוח. זה חומר קשה, כי אי אפשר ליישם אותו לחיים וגם כי יש בו המון מילים לועזיות וזרות. אבל אין מה לעשות. זה קורס חובה.

 

זה כל הקורסים שהיה לי מבחן בסמסטר הראשון. בסוף הסמסטר הנוכחי יהיו לי עוד 11 מבחנים ויש לי גם לעשות שני סמינריונים. אני אפרט קצת על שאר הקורסים:

 

פסיכופתולוגיה - זה קורס חובה. כמו כל קורסי החובה בתואר שלי, זה קורס שנתי. יש בקורס הזה גם תרגול, כך שהוא שווה 3 נקודות, בניגוד לכל שאר קורסי החובה ששווים 2 נקודות (סך הכול יש בתואר שלי 64 נקודות).

 

בכל מקרה, יש הרבה דרישות בקורס הזה. גם עבודה ענקית ששווה 20% מהציון, גם מבחן בתחילת מאי שהוא בלמידה עצמית על הספר "העבריין בהתהוותו" ששווה 30% וגם מבחן ענק בסוף השנה על החומר של כל השנה ששווה 50%.

 

בעבודה נדרשנו לבחור מחלת נפש, למשל סכיזופרניה ולכתוב עליה. נדרשנו גם למצוא דמות מספר או סרט או דמות מפורסמת, שסובלת ממחלת הנפש שסבלנו ולצטט מהספר דוגמאות שמוכיחות שהדמות אכן סובלת מכך.

 

הבחורה שעשיתי איתה את העבודה ואני בחרנו במאניה-דיפרסיה. הדמות שבחרנו זו דמות מספר של סטיבן קינג. הספר נקרא "מיזרי" ולדמות קוראים אנני. יש גם סרט על הספר הזה.

 

את העבודה היה צריך להגיש עד אתמול, כלומר כמה ימים אחרי סיום פסח. אני מאד גאה בי ובשותפה שלי שסיימנו את העבודה בערך חודש לפני הזמן ולכן יכולנו להיות בפסח בראש שקט, בניגוד לשאר האנשים בתואר, שנזכרו להתחיל אותה רק בפסח ואז כל החופשה הלכה להם על העבודה הזו.

 

עוד שבועיים בדיוק יהיה המבחן בלמידה עצמית על הספר "העבריין בהתהוותו" ואני רוצה כבר להתחיל לקרוא את הספר, כי קצת מלחיץ אותי מבחן על ספר שלם.

 

החומר בקורס הוא על מחלות נפש. האמת שזה הקורס הכי מעניין שאני לומדת השנה בעיניי.

 

המלוכה בישראל - זה קורס ביהדות. אני הרי לומדת בבר אילן ולכן נדרשת לשבע קורסים ביהדות. כמו כל הקורסים ביהדות, גם הקורס הזה הוא שנתי ושווה 2 נקודות וכמו כל הקורסים ביהדות, גם בקורס הזה יש רק מבחן אחד בסוף השנה.

 

הקורס הזה שייך לתחום התנ"ך. האמת שהמרצה חמוד ושמעתי גם שהמבחן קל. אני חושבת שאצליח בו.

 

אגב, החבר שלי לומד איתי במקרה גם בקורס הזה ולא רק בקורסי החובה של התואר.

 

הסיפור הקצר בידיש - זה קורס כללי שלקחתי. הוא שנתי, נותן 2 נקודות והמבחן עליו יהיה רק בסוף השנה. לומדים בקורס כל מני סיפורים שתורגמו מידיש. האמת שלקחתי את הקורס הזה רק כי זה שהסתדר לי במערכת (בזמנו חשבתי שאגור כל השנה בירושלים ולכן היה לי חשוב לסדר את המערכת ביומיים בלבד).

 

האמת שאני ממש סובלת. רוב האנשים בקורס מבוגרים. רוב האנשים בקורס גם באים מתחום של ספרות ולכן יהיה להם הרבה יותר קל במבחן מאשר לי.

 

המבחן יהיה פתוח. המרצה תיתן לנו להכניס את הסיפורים ואת המחברת ואז נצטרך לבחור שאלה מתוך שלוש ולכתוב עליה תשובה של כמה עמודים. אין לי מושג איך אני אסתדר, אבל גם אין לי ספק שאסתדר איכשהו. תמיד אני מסתדרת בסוף ואחרי דרך ארוכה, מוציאה ציון טוב.

 

ישוב סכסוכים ממבט תרבותי - הקורס שנתי, נותן 2 נקודות והמבחן עליו יהיה רק בסוף השנה. בנוסף למבחן, המרצה גם דורש מאיתנו להכין עבודה ששווה 30% מהציון. זו עבודה ממש קלה, אז אני מאושרת.

 

החומר משעמם והמרצה גרוע. הוא בקושי יודע עברית. גם את הקורס הזה לקחתי רק כי זה הסתדר לי במערכת ואני סובלת מאד בשיעורים. החומר מדבר על סכסוכים שיש בין עמים שונים. זה דווקא היה יכול להיות מאד מעניין, אם המרצה היה טוב.

 

אגב, גיסי עשה תואר שני בישוב סכסוכים. אני אבקש ממנו שיבדוק לי את העבודה לפני שאגיש אותה. אולי אפילו שיעזור לי לעשות אותה.

 

נושאים במקרא - קורס ביהדות. כאמור, קורסים ביהדות הם שנתיים, נותנים שתי נקודות והמבחן רק בסוף השנה. המרצה בקורס הזה מעולה. היא מצחיקה וחמודה ומלמדת טוב וגם החומר לא משעמם. הדבר היחיד שאני מתבאסת עליו בקורס זה שהמרצה מאד מקפידה על נוכחות ומי שיעדר יותר מ6 פעמים - היא לא תגיש אותו למבחן. אז אני תמיד מגיעה. מזל שהקורס הוא לא מוקדם בבוקר.

 

 המרצה גם אמרה שמי שיעמוד מול הכיתה ויעביר רפרט קצר - היא תוסיף לו 6 נקודות לציון. הנקודות הן על עצם העשייה ולא על האיכות. אז תכלס, אפשר לעמוד מול הכיתה, להגיד "מיקי מאוס" ולקבל על זה עוד 6 נקודות.

 

עיונים בספר דברים - הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים, זה להרשם לקורס הזה. זה היה כשחשבתי שאגור כל השנה בירושלים ולכן היה לי מאד חשוב לסדר את המערכת ביומיים. היו לי כבר יומיים מלאים ולא רציתי לפתוח יום נוסף רק בשביל קורס אחד, אז לקחתי קורס מתוקשב ביהדות.

 

יש שני סוגים של קורסים בהם אין הרצאות. יש דבר כזה קורס בלמידה עצמית שאז פשוט קונים את החוברת, לומדים לבד וניגשים למבחן בסוף השנה ויש קורס מתוקשב שאז המרצה מעלה את החומר לאינטרנט, נותן מטלות שצריך להעלות לאתר ויש מבחן בסוף השנה.

 

הקורס הזה הוא כאמור מתוקשב. והמרצה הגזים לגמרי לגמרי לגמרי. יש 16 מטלות בשנה! פאקינג 16!!!! קרי 8 מטלות בסמסטר, שצריך להגיש כל שבועיים. המטלות שוות 50% מהציון.

 

בהתחלה ניסיתי לנחם את זה שמטלות זה דבר שמעלה ציון בדרך כלל. אבל זה לא נכון במקרה הזה. המטלות ארוכות וקשות. צריך לשבת על כל אחת שעות על גבי שעות. עד עכשיו היו 11 מטלות שקיבלתי על רובן בסביבות ה-70. לאחרונה התחלתי להעזר בחונכת שלי כדי לעשות אותם ואז קיבלתי מעל 90, אבל מעצבן אותי שבמקום לשבת איתה על סמינריונרים, אני צריכה לבזבז את הזמן על מטלות בקורס מזוין ביהדות. גם המבחן בסוף השנה יהיה קשה ועל המון חומר, אז אני חייבת להצליח בחמש המטלות שנותרו, כדי שזה יעלה לי את הציון בקורס הארור הזה. כוס אמאכ ערס.

 

סמינריון בנושא קשב ותפיסת הלא מודע - לקחתי את הסמינריון הזה, כי אז רציתי לעשות תואר שני בלקויות למידה והכותרת של הסמינריון, הכי התקשרה לי להפרעות קשב וריכוז. אבל אחר כך הסתבר שזה לא על זה. המרצה דורש נוכחות כל שבוע וכל פעם מישהו אחר מכין מצגת על מאמר ומעביר מול הכיתה.

 

עדיין לא כתבתי אף מילה בסמינריון הזה ולא קראתי אליו שום מאמר, חוץ מהמאמר שעליו הצגתי מול הכיתה, שבכלל לא קשור למה שאכתוב בעבודה עצמה.

ולמרות שעדיין לא כתבתי אף מילה ולא קראתי שום מאמר, הסמינריון הזה כבר לקח ממני המון כוחות.

 

קודם הייתה לי בעיה למצוא מישהו שיעשה איתי בזוג, כי אין לי חברים בקבוצה הזו. אחר כך החלפנו אלף פעם את הנושא שעליו נעשה וקרו גם עוד כל מני דברים, שאין לי כוח לפרט.

 

אבל הנורא מכל זה שהבחורה שהייתי אמורה לעשות איתה הודיעה לי רק אתמול שהיא חולה ולכן פורשת מהקורס ומהלימודים בכלליות השנה. ואני נדפקתי חזק. כי כל שאר הקבוצה כבר מסודרים בזוגות.

 

אז היום בשיעור אדבר עם המרצה שימצא לי פתרון. אולי להצטרף לזוג ושנהיה שלישיה (הוא לא הסכים לשלישיות בתחילת השנה, אבל עכשיו זה מקרה מיוחד כי כבר אפריל ואני לא אשמה שהשותפה שלי חולה!), או שאעשה לבד בהיקף הרבה יותר קטן ואעזר בחונכת שלי. מה שבטוח זה שאני מאד מודאגת.

 

סמינריון שנקרא "נושאים נבחרים בפסיכולוגיה של האישיות" - הסמינריון היה אמור להיות מחקרי, אבל המרצה לא ידע וחשב שזה עיוני.כשאמרנו לו שזה כתוב במערכת כמחקרי - הוא אמר שיתן לנו לבחור. אני והבחורה שאיתה אני עושה בחרנו בעיוני. המרצה נתן לנו רשימת נושאים לבחור מתוכם ואנחנו בחרנו בנושא של ילד אוטיסט.

 

בניגוד לסמינריון השני שלי, בו יש שיעור כל שבוע מתחילת השנה עם נוכחות חובה, בסמינריון הזה היו רק שני מפגשים בתחילת הסמסטר וזהו. הפעם הבאה שנראה את המרצה ואת שאר האנשים שלקחו את הסמינריון הזה יהיה בשבועיים האחרונים של הסמסטר, כשכל אחד יציג את הנושא שלו מול הכיתה.

 

ככה אני אוהבת. אני שמחה שאין מפגשים. אני זוכרת שמישהו אמר לי פעם שזה גרוע, כי הרי צריך הכוונה בכתיבת העבודה, אבל אני לא מסכימה עם זה, כי אם יש שאלה - אפשר לשאול את המרצה במייל ואפשר גם לקבוע איתו פגישה אישית. הרצאות פרונטליות כל שבוע בקורס של סמינריון הן מיותרות לגמרי לפי דעתי ולכן אני מאד שמחה שבחרתי בסמינריון הזה.

 

בנוסף לקורסים האלה שיש לי במערכת, אני ניגשת גם לשני מבחנים חוזרים, בקורסים בהם ניגשתי רק למועד אחת שנה שעברה. קיבלתי 70 בקורסים האלה ואני רוצה לשפר את הציון ולכן נרשמתי למבחן חוזר. כאמור, זה רק עולה 80 שקל. לא משלמים מחדש על קורס.

 

הקורסים האלה הם:

 

תורת הענישה - קורס מעניין בתחום של קרימינולוגיה, שלמדתי אותו שנה שעברה והיה קורס חובה. מדבר על פשע מן הסתם.

 

ידיש - קורס כללי שכולם מקבלים בו 100 ואני קיבלתי בו 70 רק כי לא הקדשתי יום אחד נוסף ללמידה. טוב שיש לי הזדמנות לגשת שוב ולקבל את ה-100 שלי.

 

אז זהו. אני מקווה שהכול יעבור בשלום ושהממוצע שלי רק ילך ויעלה במבחנים של סוף השנה. ובנוגע לסמינריונים - צריך להגיש אותם עד ה-20.10.2012, אז תכלס יש עוד חצי שנה שזה הרבה זמן. אין לי מה להיות לחוצה מזה שעכשיו אפריל ועדיין לא התחלתי. מצד שני, כדאי להתחיל.

 

שיהיה לכולם סופשבוע קסום.

 

שלכם,

נונה.


עריכה

שכחתי שיש לי קורס נוסף שנקרא "יסודות הניהול." מדובר על קורס סמסטרלי שנותן נקודה אחת ומדבר על כל מני עקרונות שקשורים לשוק העבודה, שתכלס כבר למדתי עליהם הרבה בקורסים אחרים. אין מאמרים למבחן ואין חובת נוכחות, המרצה גם ממש חמודה, אז אני לא מודאגת.

 

וזהו.

 

שלכם,

נונה.

 

נכתב על ידי , 19/4/2012 12:43  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דן ב-28/7/2012 10:33
 



לדף הבא
דפים:  

381,050
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)