שלום לכל הקוראים וחג שמח למי שקורא את הפוסט בזמן החג!!!

'פרוייקט האוהבים' זהו פרוייקט שקיים כבר ארבע שנים. בפרוייקט זה מתבקשים כל הבלוגרים לכתוב פוסט, בחג השבועות, על הדברים הטובים בחייהם ועל הדברים שהם אוהבים בחיים שלהם ואז בסוף הפוסט לבקש מעוד חמישה בלוגרים לכתוב פוסט באותו נושא. הפרוייקט הוא רעיון של ארז זוננשיין. קיבלתי בקשה מבחור טוב ואני שמחה למלא אותה ולכתוב פוסט על הדברים שמשמחים אותי ועל הדברים שאני אוהבת בחיים שלי. 

החיים שלי אף פעם לא היו פשוטים. התחלתי מנקודת התחלה מאד בעייתית בגלל שנולדתי עם ליקוי שהפריע לי בכל תחומי החיים ונאלצתי גם להתמודד עם חיים בבית מאד לא קל. דבר שתמיד החזיק אותי הוא החוזק שלי. אני גאה בכך שאני אדם נחוש ואני גאה בכך שנלחמתי כדיי לשפר את חיי.

מובן מאליו שהיו פעמים שבהם מצאתי את עצמי בוכה על מר גורלי אבל אחריי זה תמיד התרוממתי, אספתי את עצמי והמשכתי להלחם. עם כל הקושי שבכך פניתי לעובדת סוציאלית ודיווחתי כדיי לשפר את החיים בבית. עם כל הקושי שבכך לא וויתרתי לעצמי על רכישת רשיון נהיגה שרכישתו מוגדרת כדבר קשה עד בלתי אפשרי למי שנולד עם הליקוי שאני נולדתי איתו. לא וויתרתי לעצמי על רכישת חברים למרות שהיה לי קשה בכל מסגרת שבה ניסיתי להשתלב. באיזשהו מקום, אני אפילו מודה על קיומי של הליקוי בגלל שהוא גרם לי להעריך כל דבר שהשגתי. שום דבר לא ניתן לי על מגש של כסף. כל מה שהשגתי בחיים - השגתי אותו בעבודה בעשר האצבעות שלי.

אני שמחה שבשנה האחרונה סופסוף מצאתי את מקומי מבחינה חברתית. פעם היה לי קטע של לסמן וי ליד שמות של כמה שיותר אנשים. רציתי רק להשיג כמה שיותר חברים. דבר שאני מאד שמחה שסופסוף הבנתי, הוא שזו לא הכמות אלא האיכות. יש בחיי שתיי חברות קרובות ומדהימות ושניי ידידים קרובים ומדהימים. יש בחיי גם עוד מישהי שמתפקדת בתור חברה פחות קרובה ויש לי גם את הקשר עם גוליבר, שגורם לי המון אושר. אני לא צריכה יותר מזה. אני מאושרת מהמצב הקיים.

ג היא החברה הכי טובה שלי. אני כל כך שמחה שאני יכולה לדבר איתה על כל נושא בעולם. אנחנו יכולות לשבת ולדבר שעות על נושאים ברומו של עולם וגם לשבת ולדבר שעות על שטויות. אני שמחה שלמרות שאנחנו מאד שונות, אנחנו מקבלות אחת את השניה כמו שאנחנו ותמיד שם אחת בשביל השניה. אנחנו יכולות להעביר ביקורת אבל לעולם לא לשפוט אחת את השניה.  ג יודעת את כל הסודות שלי. אין דבר שאני מעלה על דעתי להסתיר ממנה. היא אינטלגנטית בטירוף, מצחיקה ברמות על וליברלית. אני אוהבת אותה כל כך.

אנג'ל ידידי, הוא אדם חם ואוהב. בחור מקסים, בעל לב זהב, שתמיד יודע לתמוך ותמיד שם בשביל החברים שלו. אני כל פעם נדהמת מחדש מהמסירות והנאמנות שלו. אני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות וגם הוא יכול לסמוך עליי. אני אוהבת לבלות איתו ואני אוהבת לשוחח איתו. אני גאה בעצמי שכל כך נעים לו בחברתי וגם לי מאד נעים בחברתו. יש לו ראיית עולם ייחודית, דיבור שנון מלווה בהומור וזרועות שתמיד פתוחות לחבק אותי. הוא אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם הזה.

אחת הסיבות לכך שהחברות עם אלמו גורמת לי להרגיש מיוחדת זה שאלמו לא מתחברת בקלות לאנשים. היא בת 22 ובמהלך 12 השנים האחרונות היו לה רק 3 חברות ששלושתן איתה באותה חבורה. הכרתי אותה לפני שנה וחצי ולאט לאט התקרבנו. אני האדם היחיד, איי פעם, שהצליח לחדור לחיים שלה עד למצב של חברות קרובה, מלבד שלושת החברות שהיא גדלה איתן. אני חושבת שזה הישג עצום. אלמו היא טיפוס כל כך נדיר ומדהים. היא עברה המון בחיים, יש לה תושיה וחוזק והיא נחושה להשיג את מטרותיה. היא גם פשוט בחורה מגניבה עם חוש הומור קורע. אני גאה להיות חברה שלה. אני גאה שהצלחתי להכנס לחיים שלה. אני מאד אוהבת אותה.

אני מאד שמחה ששוקו מצליח להפתח אליי כי הוא לא נפתח בקלות לאנשים. הוא אולי האדם בעל הלב הטוב ביותר שאני מכירה.הוא תמיד מחייך ויודע לקחת את החיים בקלות. יש לו כישרון מיוחד ללהצחיק אותי. אני אוהבת את זה שהוא מקשיב לי במשך שעות בתשומת לב, אני אוהבת את זה שתמיד יש לו הערה מצחיקה על דבריי, אני אוהבת את הטיולים הרגליים ואת הפגישות שלנו בשעות לילה מאוחרות (הוא היחיד מבין חבריי שגר קרוב אליי). אני פשוט אוהבת את הבנאדם הזה.

גוליבר הוא אדם מיוחד. עצם זה שהוא יזיז שלי ובכל זאת מעולם לא גרם לי להרגיש זולה מראה על כך. אני אוהבת את ראיית העולם שלו, אני אוהבת את שיחות הנפש שלנו, אני אוהבת את החום והרוך שהוא מפגין כלפיי. אני אוהבת לבלות איתו שעות על גביי שעות, כשאנחנו יכולים לדבר או לשתוק. אני אוהבת לצחוק איתו. וכן, אני גם מאד אוהבת לשכב איתו. אני גאה מאד בכך שהצלחתי להכנס לחיים שלו בצורה קרובה כל כך ואני גאה בכך שהוא נפתח אליי כי גוליבר כמעט אף פעם לא מכניס אנשים חדשים לחייו. המהירות שבה הוא נפתח אליי מראה לי שאני באמת מיוחדת בעיניו. הוא באמת יקר לי, אני באמת אוהבת את חברתו והקשר איתו מעלה לי מאד את הביטחון העצמי. אני אוהבת את סוג הבנאדם שהוא.

עוד דבר שמשמח אותי בחיים שלי, הוא שבורכתי במשיכה לכתיבה ושאני גם טובה בכך. לפעמים אני פשוט מוצאת את עצמי מודה לאלוהים שבירך בכישרון כתיבה. הכתיבה מסייעת לי לפרוק כל עול שעל גבי, בזמן שאני עוסקת בפעילות שאני באמת אוהבת. מכיתה א לא החלפתי את החלום להיות סופרת. אני מאד מקווה שזה יתגשם יום אחד.

אני שמחה שסך הכול אני בריאה (אומנם יש לי קוצר ראייה וכף רגל בעייתית, אבל מה זה הצרות האלה לעומת נכות או שאר בעיות רפואיות חמורות באמת).

אני שמחה שאני שנונה.

אני שמחה שאני ליברלית.

אני שמחה וגם גאה בעצמי על כך, שאני תמיד שם בשביל החברים שלי.

אני אוהבת את החוזק שבי.

אני אוהבת את הנחישות שלי.

אני גאה בכך שאני אדם בעל שמחת חיים. גם כשאני נמצאת בתקופות קשות או מתמודדת עם רגעים קשים - אני תמיד אמצא את ההומור שבחיים ולרוב אנשים רואים אותי כשחיוך פרוש על שפתיי.

אני שמחה שאני אדם חם ואוהב.

אני שמחה שאני אינטלגנטית.

אני שמחה שלמרות כל הפאקים במשפחה שלי, אני תמיד יודעת שהמשפחה שלי אוהבת אותי ואני אוהבת אותם. אני שמחה שאני כל כך קרובה לאחיות הקטנות שלי וקרובה כל כך לאחותי הגדולה. אני שמחה שלמרות שההורים שלי הם הורים גרועים בהרבה תחומים - הם בסדר בתחומים אחרים בהורות.

אני שמחה שלמדתי להעריך את עצמי יותר לאחרונה (לדוגמא סופסוף קלטתי שאני לא שווה רק לזיונים. שמגיעה לי אהבה ומגיעים לי חברים אמיתיים).

אני שמחה שאני אדם טוב שלעולם לא יעשה רע לאדם אחר בכוונה.

אני שמחה שהגעתי לנקודה שאליה הגעתי בחיים שלי.

אני שמחה.

חשוב לי להבהיר שאני יודעת שעדיין יש לי המון מה לשפר בעצמי, שאני רק בתחילת הדרך ואני אצטרך להמשיך להאבק כל חיי כדיי להשיג את הדברים שאני רוצה וכדיי לשמור את הדברים הטובים בחיי. אבל עם כמה חברים טובים, כתיבה מעניקה פורקן, נחישות וחוזק, אני חושבת שאוכל להמשיך להתקדם, לגדול ולפתח את עצמי. לשלוט בחיים שלי ולא לתת לחיים לשלוט בי.

הייתי רוצה לשמוע על האהבות ועל הדברים הטובים בחיים של:

1. דניאלה החכמה

2. ליאור

3. מרגי

4. סתם בחור חרמן

5. Deep Ocean (רועי).

בימים האחרונים קרו כמה דברים ויש לי הרבה נושאים לכתוב עליהם. צפו למבול של פוסטים בזמן הקרוב.

שלכם,

נונה.

היי, אנשים שקוראים בבלוג שלי. מה שלומכם?

מי שקרא את הפוסט הקודם בוודאי זוכר שהתלבטתי אם להמשיך את הקשר עם גוליבר. אחריי חשיבה מרובה, התייעצות עם ג ושיחה עם גוליבר - הגעתי למסקנה שיהיה דבילי לנתק איתו קשר רק כדיי להוכיח לעצמי משהו. טוב לי איתו, אני מאושרת, הוא מתייחס אליי יפה וזה כל מה שחשוב.

החלטתי להיות כנה ואמרתי לו, בצורה יפה ומכובדת אבל גם ישירה מאד, את כל מה שכתבתי עליו בפוסט הקודם. גוליבר קיבל את זה בצורה שהפתיעה אותי מאד. הוא הסתכל על זה מזווית שעליה לא חשבתי. הוא אמר שהוא שמח. כן, הוא אמר שהוא שמח בשבילי שהביטחון העצמי שלי עלה והוא אמר שהוא לא היה רוצה שאהיה איתו מהסיבות הלא נכונות. הוא התכוון שהוא לא היה רוצה שאשכב איתו, כי ארגיש שזה כל מה שאני יכולה לתת, או כי אני חייבת גבר בחיים שלי, אלא אהיה איתו בקשר אך ורק כי כיף לי איתו. זה באמת המצב עכשיו פחות או יותר.

ואי, הוא כזה חמוד. כל כך נהניתי בפגישות שלנו בתקופה האחרונה. הוא באמת מתייחס אליי מאד יפה. גם מאד שימח אותי שהתחלנו לגוון קצת. כבר לא כל פגישה שלנו מסתכמת בכך שאבוא לביתו באמצע הלילה.

בתקופה האחרונה יצא לנו לבלות גם מחוץ לבית שלו. לא מזמן יצאנו רק שננו למרכז העיר ובסופשבוע האחרון יצאנו עם כמה מהחברים שלו. לא ראיתי את החברים שלו מאז הטיול לצפון. יצא במקרה שכל החברים שאני לא מסתדרת איתם לא באו וכל החברים שאני מסתדרת איתם באו, אז באמת שהרגשתי מאד בנוח. ואי, גם מזה נהניתי בבית שלו אחריי זה. גם שמחתי מהשיחה המשמעותית שהייתה לנו, גם דיברנו על דברים ברומו של עולם וגם על שטויות וגם היה סקס מעולה. הוא פשוט התנפל עליי בתשוקה ואני מתה על זה.

הלכתי היום ללשכת העבודה ויצאתי משם מבואסת. העניין הוא שבראיון - האישה שריאיינה אותי שאלה אותי, אם יש לי איזשהן מגבלות בעבודה. סיפרתי לה על הבעיה שיש לי בכף רגל ואמרתי לה שאני לא יכולה לעבוד בעבודות שדורשות עמידה ממושכת על הרגליים. בתגובה, היא שאלה איך האנגלית שלי. אמרתי לה את האמת: שלא משהו. היא אמרה שזה ממש בעיה בגלל שסוגי העבודות שהיא יכולה להציע לי מתחלקים לשניים: או עבודה שכוללת באמת עמידה של שמונה שעות במשמרות או עבודות פקידותיות שבהם יושבים, אבל צריך לדעת אנגלית שוטף כמו שפת אם.

הסתכלתי עליה במבט מאוכזב והיא בדקה שוב את האופציות ואמרה שהיא יכולה להציע לי להיות קופאית, כי בהרבה סופרים מחפשים קופאיות. הסכמתי. היא המשיכה לבדוק ואז גילתה שיש לה להציע לי, גם אופציה בבית חולים בעבודה עם קשישים. היא לא ידעה להסביר לי מה בדיוק העבודה, אבל שאלה אם אני רוצה שתשלח להם את הקורות חיים שלי והם כבר יסבירו לי. בטח שהסכמתי.

אוףףף מה אני אעשה? עברו כבר כמעט שלושה שבועות מאז שעזבתי את הקיבוץ ועדיין לא מצאתי עבודה. אני לא יכולה להמשיך לשרוץ בבית כל היום. אני צריכה כסף. מלבד זאת, לא לעשות כלום כל היום משגע אותי. למישהו יש עצה בשבילי?

ביום שישי בלילה לא מצאתי לעצמי תעסוקה. פתאום מצאתי את עצמי קוראת את הבלוג שלי מההתחלה עד הסוף. את כולו. כל 44 הפוסטים. נדהמתי להווכח כמה הרבה עברתי בשבעה וחצי החודשים שבמהלכם כתבתי את הבלוג הזה. משהו שמאד איפיין את השנתיים האחרונות זה שהן היו מאד סוערות. כל הזמן השתנו דברים. גם הבלוג הקודם שלי הוא הוכחה לכך. לפני שמחקתי אותו העתקתי אותו לוורד ואז הדפסתי הכול. לא מזמן יצא לי לקרוא גם את הבלוג הקודם ושוב נדהמתי מכמה הרבה קרה.

מחר אני נוסעת לחיפה. חברתי אלמו עברה לשם כי היא לומדת שם במכללה. אני רוצה לנצל את זה שעדיין יש לי נסיעות בינעירוניות חינם (החוגר של השירות לאומי הוא עד יוני כולל). חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה בשבילי להחליף אווירה. גם מאד התגעגעתי לאלמו כי מאז שהיא עברה לחיפה - כמעט לא יצא לי לראות אותה. גוליבר נוסע מחר לטכניון וחוזר לעירנו ביום שלישי. אני אסע איתו לחיפה ואחזור איתו. אני גם מתכוונת לבקר בטכניון. שמעתי על המקום הזה כל כך הרבה.

לאחרונה נכנסתי ל"עדכון פרטים" וסימנתי את האופציה שהכינוי שלי יופיע ברשימות "הקוראים האחרונים שלי" בבלוגים אחרים. רציתי לעשות גם בבלוג שלי רשימת "קוראים אחרונים", אבל אני לא יודעת איך. מישהו יכול להסביר לי בבקשה?

לא אהבתי את הפוסט הזה. אני חושבת שהוא משעמם.

שלכם,

נונה.

היי לקוראיי,

כשגוליבר הציע לי, לפני כמה חודשים, את היזיזות, אז הוא אמר שהוא רואה בנו ידידים קרובים מאד שיכולים לדבר ולצחוק על כל דבר ובמקביל שוכבים. הוא אמר שכרגע אין לו רגשות רומנטיים אליי ושאולי יהיו בעתיד, אבל כרגע מה שהוא יכול להציע לי זה יזיזות. הסכמתי לעסקה הזאת.

העניין הוא שכעת ברור מעל לכל ספק, גם לי וגם לגוליבר, שאנחנו לעולם לא נפתח רגשות רומנטיים אחד לשניה ולעולם לא נהיה ביחד. אני לא מאוהבת בו, אין לי ספק שהוא לא מאוהב בי ולא נראה לי שאם זה לא בא עד עכשיו - אז זה יבוא איי פעם. גם לא הייתי רוצה שזה יבוא כי אני לא חושבת שאני וגוליבר נהיה זוג מוצלח. אנחנו אחלה בתור ידידים, אבל אני חושבת שאם היינו זוג אז היינו משגעים אחד את השניה בגלל ראיית העולם השונה שלנו. הוא שמרן ואני ליברלית.

בימים האחרונים יצא לי לחשוב על זה שכעת פרטי העסקה השתנו. כשהוא הציע לי את היזיזות אז חשבתי שאולי פעם, בעתיד הרחוק, רק אולי, נהיה זוג. כעת הוסר ה"אולי". זה לא הולך לקרות לעולם ואני גם לא רוצה שזה יקרה. זה גרם לי לחשוב שאולי אני מבזבזת את הזמן שלי. תבינו שאנחנו מבלים ביחד המון המון המון. אני שורצת אצלו ימים שלמים. כל פעם שאני באה לישון אצלו אז אני מתנחלת עד הצוהריים או אפילו עד הערב של יום המחרת. יש גם הרבה פעמים שבאתי לישון גם ביום חמישי וגם במוצ"ש. כבר שלושה חודשים וחצי שישנתי אצלו בכל שבוע ושבוע. הוא סגר פעמיים או שלוש סופי שבוע בטכניון אבל הריי באתי לישון אצלו באמצע השבוע ביום העצמאות וכאלה.

ברור לי שהקשר שלנו מבוסס על סקס. אל תטעו. כן אכפת לנו מאד אחד מהשניה ואנחנו כן ידידים, אבל אני לא חושבת שהידידות הזאת הייתה שורדת בלי הסקס. הריי לא היינו ידידים לפני כן. מיד מההתחלה התחלנו לשכב. ברור לי שהסיבה לתדירות הפגישות הכל כך גבוהה שלנו היא הסקס. אולי, אם היינו מכירים ואף פעם לא היינו מתחילים לשכב אז אולי כן היינו הופכים לידידים, אבל מן הסתם לא היינו נפגשים ליממות שלמות בכל סופשבוע וסופשבוע. אני גם חושבת שאם כיום, במצב של היום, הייתי אומרת לו שאני רוצה שנפסיק לשכב, אז הידידות שלנו לא הייתה שורדת. המתח המיני היה נשאר כל הזמן באוויר.

גוליבר הוא מקסים. באמת. הוא באמת יקר לי ובאמת כיף לי איתו ואני באמת חושבת שהוא בנאדם מיוחד. אבל בימים האחרונים מצאתי את עצמי חושבת על לנסות להתרחק ממנו בהדרגה. זה לא בגלל משהו שהוא אמר או עשה. באמת שזה לא קשור אליו. זה קשור רק אליי. אולי אני כבר לא בתקופה בה מתאים לי להיות בקשר יזיזות. רק אולי.

חשבתי פתאום על זה שאני בת 19 וחצי ובמהלך השנתיים וחצי האחרונות לא יצא לי להיות לבד ליותר מכמה שבועות. או שהייתי בקשרים רציניים או שעשיתי סטוצים או שהייתי ביזיזויות. אני כבר לא זוכרת מה זה להעביר חודש בלי להתחרמן עם מישהו. אני כבר לא זוכרת איך זה לא להתעסק בגברים. הבלוג הזה הוא אחלה הוכחה לכך. רובם הגדול של הפוסטים היו על גברים.  

בשנתיים וחצי האחרונות, אחריי כל פרידה ופרידה, אמרתי שעכשיו אני רוצה להיות לבד. אף פעם לא הצלחתי. או שהייתי מתחילה קשר רציני חדש, או שהייתי נכנסת לסטוצים או שהייתי מתחילה קשר יזיזות חדש. זה היה קשור להערכה עצמית נמוכה. לא הרגשתי שלמה בלי חבר. לפני כמה חודשים גם עברתי תקופה בה הביטחון העצמי היה כל כך ברצפה, עד שבאמת הרגשתי שאני טובה רק לסקס ובאמת הרגשתי שאף אחד לא ירצה לבלות בקרבתי בלי שאתן לו חסידים מיניים ושאני רק גורמת לאנשים לכאב ראש, אם אני לא מתחרמנת איתם.

העניין הוא שבתקופה האחרונה הביטחון העצמי שלי עלה. זה לא שהביטחון העצמי שלי עכשיו בשמיים, אבל לפחות כן הבנתי שאני שווה גם בלי חבר ושכן יש לי מה להציע לאנשים חוץ מסקס. אולי אני צריכה להיות לבד עכשיו, כדיי לראות אם אני באמת אצליח להסתדר בלי החיזוקים שגבר מעניק.

אולי, רק אולי, אל תתפסו אותי במילה אבל אולי, אני צריכה לנתק את הקשר עם גוליבר וללמד את עצמי להיות סינגלית שלמה. אני אומרת לעצמי בזמן האחרון שהשתנתי ושעכשיו אני כן מסוגלת לחיות בלי חבר או יזיז, אבל אני לא יכולה לדעת את זה בוודאות כל עוד אני נמצאת בקשר יזיזות.

אולי, רק אולי, יהיה חכם לנתק איתו קשר ואז במשך כמה חודשים, לא להכנס לסטוצים, לא להכנס ליזיזויות ולא להסכים לצאת עם כל אחד שיזרוק מבט לכיוון שלי. אולי, רק אולי, כדאי לי להיות סינגלית ויותר לא להסכים להתפשר עד שאמצא קשר שבו אני באמת ובתמים אהיה מאוהבת והבנאדם השני יהיה באמת ובתמים מאוהב בי. מה, לא מגיע לי לדעת בוודאות שאני אכן אוכל להיות מאושרת גם בתור סינגלית שלמה? מה, לא מגיע לי להיות יותר בררנית ולהכנס בפעם הבאה רק לקשר שיכלול אהבה? בשנתיים וחצי האחרונות הסכמתי לצאת עם כל מי שהציע לי, הסכמתי לעשות סטוץ עם כל מי שהציע לי והסכמתי להכנס ליזיזות עם כל מי שהציע לי.

חשוב לי להבהיר שגוליבר מתייחס אליי מאד יפה. השיחה שהייתה לנו לפני כמה שבועות באמת שינתה דברים והוא באמת מביע מאז המון אכפתיות ומתיקות. נורא נורא כיף לי איתו. אם אני אחליט לנתק איתו קשר, אז זה רק בגלל דברים שקשורים אליי ולדברים שאני חושבת שמתאימים לי בתקופה הזאת בחיי. אין לזה שום קשר אליו בגלל שהוא באמת מקסים.

עוד אופציה היא שאני סתם מזיינת לעצמי את השכל. אם כיף לי, ואכן כיף לי עם גוליבר, אז למה להפסיק עם משהו שגורם לי הנאה? בשבועיים האחרונים לא עשיתי עם עצמי הרבה בגלל שעזבתי את הקיבוץ ועדיין לא מצאתי עבודה. אולי זה שאני כל היום לא עושה כלום - גורם לי לחשוב יותר מדי וסתם להגיע למסקנות מרחיקות לכת. לא יודעת. אני באמת לא יודעת.

בגלל הבעיה בכף רגל שלי - אני לא יכולה לעסוק בעבודה שבה עומדים כל היום. הבעיה היא שהרוב הגדול של העבודות בשכר מינימום הם בעמידה של שמונה שעות ביום. זה צימצם מאד את האופציות שלי. הבנתי שאו שאהיה קופאית או שאלך לעבוד באחת מחברות הסלולאר. מן הסתם העדפתי לנסות להתקבל לאחד מחברות הסלולאר כי שם אפשר להתקדם, לעומת קופאיות, שזו עבודה שממנה אי אפשר להתקדם והיא עבודה שבה אפשר להשתגע כי יושבים בתוך צפיפות והמולה וכל היום רק שומעים את ה"ביפ" של העברת המוצרים במכונה.

שלחתי קורות חיים לפלאפון והם התקשרו אליי וערכו לי ראיון קצר בטלפון שעברתי בהצלחה. הם אמרו שאני צריכה לנסוע לרמת גן בשביל מבחנים פסיכו-טכניים ועוד כמה מבחני קבלה ושאם אעבור אותם - אצטרך להגיע להתלמדות שנמשכת חודשיים. פירטו לי על העבודה והיא נשמעה לי מעולה. עבודה עם אחלה תנאים, אחלה שכר ואופציות לקידום.

ביום שלישי האחרון נסעתי לרמת גן. לצערי נכשלתי במבחנים הפסיכו-טכניים. זה באמת ביאס אותי כי אני כבר שבועיים יושבת בבית. אני צריכה את הכסף ומלבד זאת, הישיבה בבית משגעת אותי. כמה כבר אפשר לרבוץ בבית? אני מתה לקצת תעסוקה. בערבים אני נפגשת עם החברים שלי וזה הכי כיף בעולם אבל במשך היום אני סתם שורצת במיטה, או רואה טלווזיה ויושבת מול המחשב. כמה אפשר? זה לא משהו שאפשר לעשות עשר שעות ביום ויותר.

אני מתכוונת ללכת ללשכת התעסוקה בימים הקרובים ולמלא שם פרטים. אולי הם ימצאו לי עבודה. כבר לא אכפת לי במה אעבוד כל עוד זה לא כולל עמידה ממושכת. אני רק רוצה לעבוד.

איזה קטע. לגמרי במקרה הציעו לאחותי לעבוד בהוסטל בו עשיתי פעם שירות לאומי. אחותי היא אשת חינוך והציעו לה להיות מדריכה שם. הם לא יודעים שהיא אחותי. היא לא רוצה לעבוד שם כי השכר נמוך מדי וכי היא לא רוצה לעשות משמרות לילה. מזל שכך כי היה יכול להיות מזה הזוי, אם היא באמת הייתה הולכת לעבוד שם. תארו לעצמכם שהיא הייתה צריכה לעבוד עם י כל יום ובכלליות לעבוד עם שאר המדריכים איתם עבדתי. אני חושבת שלא הייתי עומדת בזה, אם היא הייתה מחליטה לעבוד בהוסטל הזה.  

בצער רב וביגון קודר אני מודיעה על פרישתה של מאי. היא כתבה פוסט פרידה והודיעה שהיא עוזבת רשמית את ישראבלוג. כמובן שהתאכזבתי קשות, כי היא אחת מהכותבות המוכשרות ביותר בישרא. כשקראתי את הפוסט, אז חשבתי שאולי היא עוד תתחרט, הריי כבר קרה בעבר שהיא החליטה לפרוש ואז חזרה. אבל אחריי שסיימתי לקרוא את הפוסט, ראיתי פתאום שהיא גם מחקה את כל הפוסטים הקודמים. זה משהו שהיא מעולם לא עשתה בעבר. אני חושבת שזה מראה שההחלטה שלה באמת סופית הפעם. אני כל כך אתגעגע לכתיבה שלה.

אני קוראת בימים אלו את "תרה" של צרויה שלו. זה ספר מעולה בעיניי.

שלכם,

נונה.