היי,
ביום ראשון האחרון נפגשתי עם י. זה היה אחרי שבוע וחצי שלא ראיתי אותו, כי הלו"זים העמוסים שלנו התנגשו. בכל מקרה, מכיוון שסיימתי לעבוד רק ב-22:00 ולא רציתי לצאת ישר משם, אלא לחזור קודם לדירה שלי להתרענן, להחליף בגדים ולהתגנדר, אז י בא לקחת אותי מהדירה.
דרך אגב, הקללה נמשכת. לפני כמעט חמש שנים, כשעשיתי שירות לאומי בהוסטל של אוטיסטים במשך חודש וחצי, שבמהלכם יצאתי עם י, אז קרו לי בחודש וחצי האלה, פשוטו כמשמעו, יותר תאונות ממה שקרו לי בכל הכמעט חמש שנים שעברו מאז (נפל לי לתוך הגופיה גחל של נרגילה והשאיר כוויות, שחטתי את עצמי עם סכין גילוח בטעות, נפלתי בכביש ונפצעתי בברך, הייתי חולה מאד) וגם ל-י קרו תאונות (איבד את הפלאפון בדייט הראשון שלנו, התהפך עם המכונית כשבא לבקר אותי בירושלים) ובזמנו הוא ואחותו צחקו עליי שבפעם הבאה שיפגש איתי - אז תיכרת לו יד.
גם עכשיו הקללה נמשכת. כש-י היה בדרכו אליי, מישהו חתך אותו והוריד לו את המראה מהאוטו. אבל לא נורא. בקטנה. לא על זה רציתי לספר.
מה שרציתי לספר זה ש-י בא לקחת אותי מהדירה והתחבקנו חזק חזק חזק והרבה הרבה הרבה ואז נכנסנו לאוטו וחיפשנו לנו בית קפה, אבל הכול היה כבר סגור, אז הלכנו לפאב.
בפאב כל אחד שתה כוס אחת ודיברנו המון על כל נושא שבעולם וצחקנו המון והתחבקנו והיה לי כיף ונעים ברמות מטורפות. ובשלב מסוים הזכרתי את בובי ודיברתי עליו קצת ואז התנצלתי ואמרתי שאני צריכה להפסיק לדבר עליו ו-י אמר שזה לא מפריע לו, כי הוא זה שנמצא פה איתי ולא בובי. שמחתי לשמוע את דבריו. הוא נישק אותי ושבנו לדבר ולצחוק ולהנות מכל רגע.
ואחרי שישבנו שם כמה שעות, אז י הסיע אותי לדירה והזמנתי אותו לעלות איתי לדירה ולהשאר לישון (כבר בתחילת הערב אמרתי לו שהוא מוזמן).
ואז י עצר בחניה שליד הדירה שלי, הניח בעדינות את ידו על לחיי ואמר שיש לו רגשות אשמה, בקשר ללעלות איתי. ושאלתי למה והוא אמר שהוא עדיין לא בטוח אם הוא רוצה איתי קשר רציני.
אז אני אמרתי שיש לי רק שאלה אחת: האם הוא כבר יודע שהוא לא רוצה. והוא ענה שלא. הוא פשוט עדיין לא הגיע להחלטה ושהוא מפחד לפגוע בי. ואני אמרתי לו שזה טבעי לגמרי ומובן מאליו שהוא לא ידע עדיין אם הוא רוצה קשר רציני עם מישהי שהוא נפגש איתה פעמיים וחצי עד כה. ושגם אני עדיין לא יודעת.
עלינו ביחד לדירה והמשכנו לדבר על זה. ודיברתי עם י על זה שאחרי הפעם הראשונה שנפגשנו לא מזמן והתנשקנו אז שלחתי לו הודעה יום אחרי שבה שאלתי אם הוא מתחרט ו-י כתב בחזרה: "לא, אבל אני צריך לחשוב, כי את יוצאת מקשר עם עם הרבה רגשות ואני חושב שמה שאת מרגישה אליי זה רגשות צפים מפעם." ואמרתי לו שעם כל כמה שלא בא לי להודות בזה, אז שני הדברים נכונים.
כי כשראיתי תמונות שלו בפייסבוק, מיד התחלתי לתכנן את החתונה שלנו וכבר חשבתי על איך יקראו לילדים שלנו ואיפה נגור ואיך נקרא לכלב. ו-י צחק ואמר שאי אפשר שיהיה לנו כלב, כי יש לו חתול. ואני אמרתי שזה לא רק בגלל ש-י חמוד, למרות שהוא באת חמוד, אלא שהייתי אחרי שלוש שנים עם קשר של בובי, שבמהלכן התחננתי ללא הפסקה לזוגיות בוגרת וחיים משותפים ושלקראת הסוף כבר וויתרתי על הפנטזיה שתהיה לי זוגיות בוגרת עם בובי, אז השלכתי על הגבר הראשון שנקרה בדרכי ופנטזתי עליו על זוגיות בוגרת וחיים משותפים. זה טבעי לגמרי שזה יקרה לי. והעניין הועצם עשרת מונים, כי י הוא מישהו שהיו לי רגשות מאד חזקים אליו פעם ולכן מן הסתם זה אפילו עוד יותר קשה להתגבר על זה. את כל זה אמרתי לו וגם אמרתי לו שאני מנסה להתגבר על זה וכל הזמן מזכירה לעצמי שהוא מישהו שפגשתי פעמיים וחצי. וכשמורידים את התסבוך - אז אני והוא באותו מצב. שנינו עדיין לא יודעים אם אנחנו רוצים שנהיה זוג.
ועוד דבר שאמרתי ל-י זה שעניין הסקס מסבך דברים. אמרתי לו את האמת: שזו בעיה שבכלליות יש לי. שאני עדיין עושה סקס ישר על ההתחלה ואז זה גורם לי לאכול סרטים. סיפרתי לו שגם כשהתחלתי את הקשר עם בובי וגם את הקשר עם כל מני גברים אחרים, אז שכבתי איתם ישר על ההתחלה ואז שאלתי:"ומה עכשיו נעשה עם הקשר?" והם לא ידעו לענות לי מה עכשיו נעשה עם הקשר, כי הם זה עתה הכירו אותי ואי אפשר לדעת מה רוצים ממישהי שפגשת עד כה פעמיים בחיים.
ואמרתי לו שזה באמת טבעי שלא ידעו מה רוצים ממישהי שפגשו פעמיים בחיים, אבל זה שכבר נתתי את עצמי מבחינה גופנית ומינית גורם לי לאכול סרטים: האם הגבר הזה עכשיו שוכב עם מישהי אחרת וכדומה. וגם לחשוב על זה שאם לא נהיה זוג - סתם נוסף גבר לרשימת הגברים ששכבתי איתם.
ו-י אמר שהוא לגמרי מבין ושזו בדיוק הסיבה שהיו לי רגשות אשמה, לשכב איתי בזמן שהוא לא יודע לאן נתקדם. ואני אמרתי לו שאני פשוט אצטרך להתמודד עם זה, כי אני לא מסוגלת לחכות עם סקס חודשים על גבי חודשים. אני פשוט לא כזו. ו-י אמר שאני לא צריכה לחכות חודשים על גבי חודשים, כי בדרך כלל יודעים אם רוצים קשר אחרי כמה שבועות.
ודבר נוסף שאמרתי ל-י באותה שיחה, זה שהיו לי כמה וכמה יזיזים בימיי חיי ושזה היה בסדר מבחינתי, אבל שבמקרה שלו, אני אומנם עדיין לא יודעת אם לזוג רציני, אבל שאני כבר יודעת שאני לא רוצה שנהיה יזיזים. הוא יותר מדי יקר לי בשביל זה. ואמרתי לו שאני מבקשת ממנו רק דבר אחד: שאם יגיע יום והוא כבר ידע שהוא לא רוצה איתי קשר רציני, אז שיגיד לי ונפסיק לשכב.
ו-י אמר שהוא מבטיח ודבר נוסף שהוא אמר זה שגם אם לא נהיה זוג - אז נהיה ידידים. מה שהוא אמר מצד אחד שימח אותי, כי זה עוד יותר הוכיח לי משהו שכבר ידעתי, שזה ש-י לא מחפש רק לזיין אותי. מצד שני, הרגשתי עמוק בתוכי שלעולם לא אוכל להיות רק ידידה שלו. אני נמשכת אליו יותר מדי. יש לי רגשות אליו יותר מדי.
ואז הפסקנו לדבר והתחלנו לגעת אחד בשניה ושכבנו. והסקס היה שוב מדהים. מאד מאד מאד נהניתי. אני חושבת ששוב גמרתי. ופתאום נזכרתי שכשהייתי בת 19 אז באחת הפעמים ששכבנו, היו לי זרמים בבטן בפעם הראשונה בחיי, שגרמו לי לחשוב שאני גומרת והזרמים האלה הופיעו שוב בפעם הקודמת ששכבנו ובפעם האחרונה. תראו מה זה. שכבתי בימיי חיי עם 15 גברים והתחרמנתי בעירום מלא עם עוד כמה נוספים ועם אף גבר אחר בעולם לא גמרתי מלבד עם י. סיפרתי לו את זה ואמרתי לו בצחוק שרק על זה שווה להשאיר אותו.
ואחרי הסקס המדהים, שבמהלכו ירדנו אחד לשניה (הוא יורד מדהים מדהים מדהים. לעולם לא אסכים לוותר על זה. אני לא מאמינה שהסכמתי לחיות שלוש שנים בלי זה, כי בובי מעולם לא ירד לי) ועשינו את זה בכל תנוחה אפשרית, אז התקלחנו ביחד ואז נכנסנו למיטה חבוקים, על מנת לישון.
לא נרדמתי כל הלילה כי י נחר כמו מנסרה. העניין הוא שהייתה לי רק כרית אחת ו-י גם רצה משהו לשים עליו את הראש, אז הבאתי לו שמיכת פוך. י טען שהסיבה שנחר כל כך - זה שהראש שלו היה יותר מדי למעלה, בגלל שמיכת הפוך. לא הבנתי למה הוא התכוון, אבל אחר כך שאלתי מישהו והוא אמר שזה באמת נכון שזה גורם לנחור, כי זה מקפל את דרכי הנשימה.
בכל מקרה, לא נרדמתי בגלל הנחירות, אז הערתי אותו ואמרתי לו שהוא נוחר, אז הוא חיבק אותי וליטף אותי וכיסה אותי וניסה לעשות לי כמה שיותר נעים, כדי שאוכל להרגע ולהרדם. איזה חמוד.
ובבוקר י היה צריך לקום למחויבויות שלו, ולי זה היה יום שהמחויבויות בו התחילו רק ב-13:00, אז י עשה כמיטב יכולתו לא להעיר אותי ולא להפריע לי. אבל אני משכתי אותו אליי, לחבק אותי ואז שוב שכבנו ושוב היה נורא כיף. ואחר כך התחבקנו והתכרבלנו עוד ועוד, עד שלא הייתה ברירה והוא היה חייב ללכת, אז קמתי להביא לו לשתות ואז ליוותי אותו לדלת ונפרדנו בחיבוק ענק.
ודרך אגב, סדר הפגישות שלנו עד כה היה: נפגשנו בפעם הראשונה ואז אחרי שבוע שלם נפגשנו שוב ואז נפגשנו בפעם השלישית, רק אחרי שבוע וחצי.
גם עכשיו זה יוצא שאני לא אראה אותו שבוע לפחות, כי בסופשבוע הקרוב אני בירושלים, אבל גם אם הייתי במרכז - בכל מקרה לא היינו יכולים להפגש כי י עובד בסופשבוע הזה 72 שעות - מחמישי בבוקר עד ראשון בבוקר. הוא אמר שהוא עושה את זה בערך פעם בחודש.
ואני מאד מאד מאד מנסה שלא להתקשר אליו, אלא שהוא יתקשר אליי ולא לנדנד לו, כי אני מפחדת להבריח אותו. בימים האחרונים כל פעם הבטחתי לעצמי שאני לא אתקשר אליו, אלא אחכה שהוא יתקשר אליי, אבל אף פעם לא עמדתי בזה ותמיד התקשרתי. זה הגיע למצב שהיום מחקתי את מספר הפלאפון שלו מהזיכרון של הפלאפון שלי, אחרי שהעתקתי את המספר על דף. חשבתי על זה שהיום בערב (יום חמישי), אני נוסעת לירושלים עד יום ראשון בצהריים והפתק עם המספר ישאר בדירה ברמת גן ולכן לא תהיה לי דרך להתקשר אליו עד יום ראשון בצהריים.
הוא כזה אדם נדיר, מקסים, טוב-לב, מצחיק, חכם ומתוק ואני לא רוצה לאבד אותו. נורא נעים לי בחברתו.
עברו כבר שלושה שבועות מאז הפרידה מבובי ואני ממשיכה לתפקד מצוין. לאורך כל השלושה שבועות האלה בכיתי רק פעם אחת והתקשרתי אליו רק פעם (זאת שכתבתי עליה בערב יום העצמאות ושאחריה מחקתי את המספר שלו מספר הטלפונים בפלאפון שלי, מחקתי אותו מהפייסבוק, מהסקייפ ומחקתי גם הודעה ישנה בפייסבוק בה כתב לי את מספר הפלא שלו. אפילו מחקתי את דץ ודצה מהפלאפון שלי ומהפייסבוק, כדי שלא אתפתה לבקש מהם את המספר).
אני בכלל לא מרגישה צורך לבכות ובכלל לא מרגישה צורך לפרוק. אני שלמה ומאושרת. לא מתחרטת לרגע שנכנסתי לקשר הזה, אבל גם יודעת שיהיה לי מאד לא נכון לחזור אליו בעתיד. די. נגמר עידן בובי.
דרך אגב, עליתי על משהו. במהלך הפרידה אמרתי לו שאני לא מאמינה לו שהוא יעשה שינוי. היום אני מבינה שאני כן מאמינה לו שהוא עומד לעשות שינוי בחייו. הבעיה שלי היא שהוא עכשיו מתחיל תהליך. אני לא מוכנה להתחיל תהליך אחרי שלוש שנים של קשר. אם בובי היה מתחיל את התהליך לפני שנתיים או שנה או אפילו פחות - הייתי מלווה אותו לאורך כל הדרך, אבל זה מאוחר מדי להתחיל תהליך אחרי שלוש שנים. אני כבר מיציתי את הקשר.
ירדתי במשקל. תסלחו לי שאני מחמיאה לעצמי, אבל נהיה לי גוף ממש יפה. אני שוקלת כמו שלא שקלתי מאז גיל 19. אני אשכרה מרגישה עד כמה הגוף שלי יותר קליל כשאני זזה, רואה איך הזרועות שלי שהיו אימתנות, נהיו יפות וג'ינסים שלא עלו עליי כבר שנתיים - עולים עליי עכשיו ונסגרים בקלות. אני אוהבת את הג'ינסים האלה ומזה מאושרת שאני יכולה לשוב ללבוש אותם. היום לבשתי ללימודים מכנס קצר, והרגשתי עד כמה הרגליים שלי יפות. גם המכנס הזה היה קצת צמוד מדי עליי בשנה שעברה ועכשיו הוא יושב בול יפה. אני מאד מרוצה.
נותרו רק עוד חמישה ימי לימודים סדירים לסוף הסמסטר (אנחנו מסיימים ביום חמישי בעוד שלושה שבועות בדיוק, אבל יש באמצע חופשה של יום אחד לכבוד יום ירושלים ושלושה ימי חופשה לכבוד חג השבועות) ואז יש לי מבחנים ואחר כך אני כבר אהיה סטודנטית שנה ג. איך שהזמן עובר מהר.
חשבתי כמה כיף יצא לי לעשות לאחרונה. בשבוע שעבר ביום שלישי הייתי במסיבת רווקות (השותפה לחדר של לנה עמדה להתחתן, אז כל הבנות של המעונות התכנסו יחדיו ושמנו מוזיקה של דוסים ורקדנו והזמנו פיצה והיה ממש כיף. מסתבר שגם מסיבת רווקות של דתיות זה כבר כיפי ושלא חייבים חשפן במסיבת רווקות).
ואז ביום חמישי חזרתי לירושלים והייתי בטקס זכאות לתואר של אימא שלי ביום חמישי (איזה מרגש זה שהיא סיימה תואר. כל הכבוד לה), בבית קפה עם נוש ביום שישי (נוש ואני ממש התקרבנו בחודשים האחרונים. הוא אחלה ידיד ואני אוהבת את בית הקפה שישבנו בו) ובהצגה עם מימי במוצ"ש (ראינו את "יום נפלא ללב שבור". טנסי וילימאס כתב את זה. ההוא שכתבה את "ביבר הזכוכית. אחלה הצגה! ובקרבת מימי תמיד כיף לי).
ביום ראשון שבתי לרמת גן ויצאתי בערב עם י (כמתואר בחלק הראשון של הפוסט).
ביום שלישי הייתה בר מצווה לבנדוד שלי (היה אוכל טוב ומצגת קורעת מצחוק ומוזיקה טובה וריקיודים),
ביום רביעי (קרי אתמול) הייתי בערב יקב, שאירגנה אגודת הסטודנטים. הייתה הסעה הלוך וחזור מהאוניברסיטה ואני קבעתי עם לנה שנלך ביחד. המקום היה מעוצב כמו אולם אירועים. היו שולחנות ערוכים יפה עם מלצרים שהגישו בשר (סטייקים מעולים) וסלטים ומלא אוכל טעים ויין. ואחרי זה היו ריקודים וקריוקי ונורא נהניתי. רקדתי איזה ארבע שעות. לא שרתי בעצמי, אבל היה כיף לראות את חברותיי מהתואר שרות.
בשבוע הבא אני אולי איפגש עם י ביום ראשון (אם יהיה לו לו כח אחרי שלושה יממות רצופות של עבודה) ואז ביום שני יש יום הסטודנט אז יהיו המון הופעות (אולי י יבוא) וחברה שלי באה לישון אצלי באותו יום. ואם י לא יפגש איתי ביום ראשון ולא יבוא ליום הסטודנט ביום שני - אז ניפגש ביום שלישי. ואז ביום רביעי אני הולכת לקניון עם חברה מהעבודה. החיים שלי תותים.
וזה כל מה שרציתי להגיד (לכתוב).
תם הפוסט.
שלכם,
נונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
