היי,

הפוסטים האחרונים שכתבתי כאן עסקו רק בלימודים. זה גם הגיוני כי הלימודים הם הדבר העיקרי שמעסיק אותי. יום וליל אני טוחנת מחשבות על זה. אני מתעוררת בשש בבוקר, הרבה לפני השעון המעורר וממשיכה לשכב במיטה. מחשבות על הלימודים מתחילות להציק לי בשבריר שניה בה אני מתעוררת. פשוטו כמשמעו עוד לפני שפקחתי עיניים. בדיוק כמו שזה נשמע ולא כביטוי. אני באמת ובתמים חושבת על הלימודים עוד לפני שהספקתי לפקוח עיניים.

ואולי כדאי שאנסה עכשיו לא לחשוב לרגע על הלימודים, אלא על תחומי החיים האחרים ולכתוב על זה כאן בבלוג. אז ככה:

מבחינת חיי חברה - אני חושבת שהמצב מעולם לא היה טוב יותר. אני לא מצליחה להעביר יממה, בלי שידיד או חברה יציעו לי להפגש. אני אפילו לא צריכה לטרוח להציע בעצמי. כל כמה ימים אני נפגשת עם דורה או עם ג'ינג'ית או עם צוצו. גם עם אף פחוס שותפי וידידי אני מבלה ממש המון.

ועוד דבר שנוסף לחיי החברה שלי זה יציאות בחבורה, שזה משהו שנורא חסר לי. זוכרים שכתבתי על זה שביום העצמאות יצאתי עם ידידי גוגי ושותפתו לדירה וחבריה לרחיצה לילית בים ולפאב ולקטתי כמה זה כיף וכמה יציאות בקבוצה חסרו לי? אז כנראה שהיקום שמע את בקשתי כי לאחרונה אני ועוד כמה אנשים הקמנו חבורה.

זוכרים שכתבתי על עדוש בבלוג? אז הבאתי את עדוש לעבוד איתי בסקרים. לא מזמן הצעתי לו שנעשה משהו ביחד אחרי העבודה והוא אמר שכבר קבע עם חברו גדוש. בסוף גם עדוש וגם גדוש באו אליי לדירה וישבנו עם אף פחוס. היה ממש כיף. 

כמה ימים אחרי זה עדוש וגדוש הציעו לי ולאף פחוס שנצא איתם בשישי בערב לפאב. הסכמנו בשמחה ואף פחוס הגיע עם עוד חבר שלו. גם חברתי ג'ינג'ית הייתה אמורה להצטרף, אבל ברגע האחרון זה לא הסתדר. היה מזה כיף. אחרי הפאב עדוש וגדוש שוב באו אלינו לדירה לעשן נרגילה ולשבת לצחוק ביחד.

כמה ימים אחרי זה עדוש שוב הציע שהוא וגדוש יביאו אליי ואל אף פחוס והפעם הלכנו לאכול פיצה ושוב ישבנו ארבעתנו ביחד בדירה.

והיום אנחנו יוצאים לפאב עדוש, גדוש, אני, אף פחוס, חבר אחר של אף פחוס וחברתי ג'ינג'ית.

בנוסף יש לי כמה חברות מהלימודים. אנחנו 17 אנשים בלימודים שנחלקים לשתי קבוצות של חברים. הקבוצה שלי מונה שש בנות, כולל אותי. שבוע שעבר הלכנו לבית קפה ביחד ומחר נצא שוב ששתנו, לכבוד יומולדת של אחת הבנות. אני לא מתכוונת לשמור על קשר עם כל הבנות מהחבורה אחרי הלימודים, כלומר כן קשר של פייסבוק וכאלה אבל אני לא רואה את עצמי קובעת איתן אחד על אחד. מה שכן,ביני לבין טיטי חברתי מהלימודים וביני נוצר חיבור עמוק ואין לי ספק שנמשיך להתראות גם אחרי הלימודים. יכול להיות שגם החבורה תחזיק. מי יודע.

מבחינת משפחה - אני מאד אוהבת את המשפחה שלי והם מאד אוהבים אותי. אני אומנם לעולם לא רוצה לחזור לגור עם הוריי, כי אז נהרוג אחד את השני, אבל אני מאד שמחה שיש לי גב מהם. אני תמיד יכולה לסמוך עליהם שיתמכו בי ויעזרו לי ויהיו שם בשבילי. כנ"ל לגביי אחיותיי. ואני חולה על האחיינים שלי בטירוף. עכשיו גם אחותי הגדולה וגם גיסתי בהריון, אז האחיינים עומדים להתרבות וזה מאד משמח אותי.

מבחינת עבודה - מבאס אותי שמשמרות בסקרים מתבטלות על ימין ועל שמאל. אני עובדת שם כבר שלושה חודשים וחצי, קיבלתי שלוש משכורות ששלושתן בסך 300 ומשהו שקל. זה גם מתיש לשבת ולחזור על עצמך במשך חמש שעות. אז זה מבאס אותי. אבל זה מה שיש כרגע ויש גם יתרון בכך שאפשר לפטפט בעבודה הזו ושאין בה אחריות כבדת משקל, אלא אווירה שכונה . אני לא אחפש עבודה חדשה כרגע. החלטתי לחכות ליולי ואז אסיים את הלימודים (צריך לראות אם אהיה מוסמכת או לא) ואז אכלכל את צעדי בנוגע לעבודה ואחליט מה יהיה הצעד הבא שלי בתחום.

מבחינת זוגיות - לקשר שלי ושל א מלאו שמונה חודשים. לאחרונה יצא במקרה שהיינו מאד עמוסים והלוז"ים שלנו התנגשו אז ראיתי אותו מעט מאד בשבועות האחרונים, אבל אני מרגישה שהקשר שלנו רק הולך ומתחזק והאהבה רק הולכת וגוברת. אני כל כך אוהבת את האיש המתוק והמכיל הזה והוא כל כך אוהב אותי.

אנחנו מדברים על לעבור לגור ביחד בספטמבר, כי השכירות שלי מסתיימת ב30.9. הבעיה היא שבמקום העבודה של א יש מדיניות לתת לעובדים קביעות אחרי שלוש שנים או לפטר אותם. א עובד שם כבר שנתיים וחצי ומת מפחד שיפטרו אותו. החלטנו שאם יתנו לו קביעות - נעבור לגור ביחד. אבל אם יפטרו - הוא לא יוכל לצאת מהבית ולשכור דירה. הרי יש לו גם 3000 שקל בחודש מזונות לשלם.

אם לא נעבור לגור ביחד, אני מקווה שאמשיך לגור עם אף פחוס, כי אני מאד אוהבת לגור איתו. אני מעדיפה לגור עם בנזוג, אבל אם לא, אז אני מעדיפה לגור עם אף פחוס מאשר עם זרים.

מה שמזכיר לי, שמבחינת הדירה - אני מתה על המיקום של הדירה שלי, אני מאד אוהבת לגור עם אף פחוס וגם אוהבת את זה שהדירה מרווחת. מה שמבאס לי את התחת זה שהכול כל כך יקר. רק השכירות שאנחנו משלמים זה 2000 שקל כל אחד והחשבונות מגיעים ללפחות 500 שקל בחודש. 

רק הארנונה המזדיינת היא 900 שקל פעם בחודשיים, קרי אני משלמת 450 שקל בחודש.

שמעתי שמגיעה לי הנחה בארנונה כי אני סטודנטית וגם כי אני מרוויחה כל כך מעט. אבל לא עשיתי כלום בנדון. יש לי פחד מוות מפרוצדורה ובירוקרטיה. רק בגלל זה וויתרתי על לנסות לקבל קצבת אבטלה, אחרי שפוטרתי מחברת האשראי. ואם כבר מזכירים את חברת האשראי בהקשר לכסף - אני רוצה עכשיו לפדות את כספי הפנסיה שלי, כי לקחתי כבר מליון הלוואות, אז כדאי להכניס כסף בצורה אחרת, אבל גם לזה מפחיד אותי לגשת, בגלל הפרוצדורה והבירוקרטיה. אני חייבת להתגבר על הפחד הזה שלי. 

אבל עם הנחה בארנונה, בלי הנחה בארנונה, עם הכנסה, בלי הכנסה, שום כוח בעולם לא יגרום לי לחזור לגור עם ההורים. זה, אגב, אחד ההבדלים המהותיים ביני לבין א. מבחינתו זה קריטי שתהיה לו עבודה כדי שנוכל לשכור דירה ביחד, אבל אני בכל מקרה שוכרת דירה, איתו או בלעדיו. בתקווה שאיתו.

אם לא נעבור לגור ביחד בספטמבר הקרוב - אני מקווה שנעבור לגור ביחד לפני ספטמבר שאחריו. זה ידרוש ממני למצוא מחליף לדירה שלי, שירצה להכנס באותו זמן שבו תתחיל השכירות בדירה שלי ושל א, מה שיגרום לטררם, אבל זה מספיק חשוב לי כדי להתגבר על הפחד שלי מפרוצדורות.

בכל מקרה, שיא המוקדם לחשוב על זה. צריך לחכות ולראות מה יקרה בספטמבר הקרוב. לפני זה צריך לראות מה יקרה עם הלימודים ביוני-יולי. נראה שתקופת מעבר עומדת בפתח. אני שונאת שינויים אבל אין ברירה. אני כבר מאד מנוסה ומשופשפת בתקופות מעבר.

אבל משהו ששמתי לב אליו כשקראתי שוב את הפוסט שקראתי כרגע זה שעם כל הבלאגן שיש לי בלימודים ועם כל המחסור בכסף - החיים שלי דווקא במצב טוב: חברים טובים, משפחה טובה, דירה טובה, זוגיות טובה.

וכפי שכבר כתבתי בפוסטים הקודמים: גם לא אוסמך - אני חושבת שהלימודים נתנו לי המון: נהניתי בהם, הרחבתי אופקים, למדתי דברים מרתקים, רכשתי חברות, השתפרה לי המוטוריקה, למדתי לשחות, למדתי יותר על קודים חברתיים,  אז גם לא אוסמך - השנה הזאת לא הייתה בזבוז זמן.

שבת שלום.

שלכם,

נונה.

היי,

בפוסט הקודם כתבתי על כך שאני מאד מודאגת משלוש שיחות שעשו לי: שיחה ראשונה שעשתה לי זאת שמלמדת אותי הדרכת שחייה. היא לקחה אותי ועוד שלוש בנות ואמרה שהשחייה שלנו לא מספיק טובה ושהיא רוצה שנצטרף לכמה שיעורי שחייה של ילדים בתור עוזרות מדריכה.

והרכזת של התעודה בהידרו ישבה ליד זאת שעשתה לנו את הקורס ווטסו, אז שאלתי את הרכזת אם אפשר לקבל את התעודה בהידרו בלי התעודה בווטסו. והיא אמרה שלא. אז שאלתי אם אני יכולה לעשות מועד ב או קורס חוזר והיא אמרה שלא ואני אמרתי שזה לא הגיוני שלא אוסמך להידרותרפיה רק בגלל הווטסו, ושחייבת להיות דרך בה אוכל להשלים את זה.

מסתבר שמה שחשבתי שכל דבר בנפרד - לא מקובל עליה. היא שוקלת להכשיל אותי בכלליות בהידרו, בגלל שנכשלתי בווטסו ובגלל שאולי אכשל בהדרכת שחייה. כשניסיתי להגיד לה שאם אכשל בהדרכת שחיה או בסטאז או בווטסו עכשיו - אז אעשה את זה שוב בשנה הבאה, אז היא אמרה שאם שנה של לימוד שחייה לא הספיק לי כדי ללמוד שחייה ואם ארבעה מפגשים בווטסו לא הספיקו לי כדי ללמוד את הרצף - אז אני לא מספיק טובה מבחינה מוטורית להיות הידרותרפיסטית ויש מצב שהיא לא תאפשר לי להשלים את זה בשנה הבאה, כי תכשיל אותי בכלליות וזהו. היא טוענת שאי אפשר לקחת כל דבר בנפרד כי לדבריה:"זה סל".

בכיתי והייתי נסערת, אבל היא לא עשתה שום ניסיון לנחם אותי.

מה שלומך?

השיחה שניהלנו אתמול מאד מטרידה אותי. הייתי רוצה לחלוק איתך מה אני חושבת על המצב שלי בלימודים. 

בנוגע לבעיות שהיו בסטאז - הבעיה העיקרית הייתה שלא כל כך הבנתי מה מצופה ממני. מ ביקש שנעשה שיחה עם ג. בשיחה עם ג - היא ביקשה מ-מ להכין חוזה שבו כתוב מה מצופה ממני משבוע לשבוע. היא גם הבהירה לי שזה בסדר גמור שלא הייתי מושלמת מתחילת הסטאז, כי אנחנו נמצאים במקום של למידה. ברגע שהדברים היו נהירים יותר וש-מ כל שבוע אמר לי מה אני צריכה לדעת לשבוע שלאחר מכן - השתפרתי מאד וכבר לא היו בעיות. מ בעצמו אמר שעכשיו הוא מרוצה.

אני מאד מבקשת ממך לנסות לעשות הפרדה בין הדברים. אם אכשל בהדרכת שחייה או בסטאז - אעשה את זה שוב בשנה הבאה. אם נכשלתי בווטסו - אעשה זאת שוב בשנה הבאה. אבל אנא ממך אל תחסמי אותי בדברים בהם אני כן עוברת, כי לא עברתי בדברים אחרים. אין לי ספק שאני אעבור את המבחן בהידרו ב25.6

אני יודעת שאמרת שעדיין לא החלטת אם להמליץ שלא אקבל תעודה. בבקשה ממך קחי בחשבון את הדברים האלה, לפני שאת מחליטה. אולי גם יש אפשרות לקבוע פגישה,  כדי שנשוחח על הדברים האלה יותר בהרחבה.

נונה."

נונה.

היי,

הנושא החם הוא "זה משמח אותי" ובהגדרה שלו כתוב:"סוף מאי היא תקופה מושלמת. יש תחושה של סוף ללומדים ומזג האוויר נעים, אפילו עונת הדובדבנים החלה. אז מה משמח אתכם בתקופה זו? מה גורם לכם להרגיש יותר טוב עם עצמכם ועם הסביבה?"

והאמת היא שההגדרה עומדת בסתירה גסה למה שאני מרגישה בתקופה הזו. התקופה הזו מלחיצה אותי מאד. המשפט:"יש תחושה של סוף ללומדים" הוא בכלל אירוני מבחינתי, כי כרגע הסיבה העיקרית לכך שאני לא שמחה, היא שאני עומדת להגיע לסוף שנת הלימודים ויש סיכוי גבוה לכך שלא אסיים אותה בהצלחה. אז אני לא מרגישה טוב עם עצמי ולא מרגישה טוב עם הסביבה.

בשיחה הראשונה, לקחה זאת שמלמדת אותנו הדרכת שחייה, אותי ועוד שלוש בנות ואמרה לנו שרמת השחייה שלנו לא מספיק גבוהה כדי להיות מדריכות שחייה ושהיא לא חושבת שנוכל לעבור את המבחנים ההולכים וקרבים. יחד עם זאת, אמרה שהיא רוצה ללכת לקראנו ולכן מבקשת שנצטרף לשלושה שיעורי שחייה של ילדים קטנים, ניכנס למים עם הילדים ונעזור למדריכה ואז נגיש לה דו"ח על זה, כדי שהיא תדע שאנחנו לפחות טובות בהדרכה.

ואני אמרתי לזאת שמלמדת אותנו הדרכת שחייה, שאני חושבת שעשיתי כל מה שיכולתי: הגעתי לכל השיעורים, לקחתי שיעורים פרטיים כל השנה, תרגלתי. משהו שלא אמרתי לה שאומנם לא תרגלתי כל יום, אבל שאני לא חושבת שזה הוגן לצפות מאדם לתרגל שחייה כל יום. 

קיבלנו את דבריה, הודינו לה ובכך הסתיימה השיחה. משהו שאחר כך חשבנו עליו שתכלס היא גם דואגת לשם של עצמה. אם היא תכשיל ארבע סטודנטיות מתוך 12 - זה מעיד גם עליה שלא הייתה מדריכת שחייה מספיק טובה. בוריס אמר לי שלפי דעתו היא תעביר אותנו בטוח ושהעניין עם להצטרף לשיעורי שחיה של הילדים הוא רק כסת"ח כי היא נמדדת במספר האנשים שעוברים אצלה את הקורס. אני מקווה שהוא צודק. 

בשיחה השנייה, לקח אותי המנחה שלי בסטאז בהידרותרפיה ועשה לי שיחה יחד עם הרכזת של הסטאז. הוא טען שהייתי צריכה ללמוד כבר יותר סוגי תמיכות ואחיזות. שהגענו לאמצע הדרך מבחינת השעות של הסטאז, אבל לא לאמצע הדרך מבחינת הדברים שהייתי צריכה ללמוד. השיחה הזאת נורא הלחיצה אותי בהתחלה, אבל הרכזת של הסטאז עשתה דבר מעולה, שזה פשוט לנסח מסמך ביני לבין המנחה שלי בסטאז בו ניסחנו בדיוק מה אני צריכה לדעת ומה צריך להיות קצב ההתקדמות שלי. נגיד לחבר שלושה תרגילים בנושא כזה כזה לכל שבועיים. זה מאד הקל עליי, כי באמת הבעיה העיקרית שלא ידעתי מה מצופה ממני בדיוק ועכשיו הדברים יותר מסודרים.

השיחה השלישית עשתה לי מישהי שמלמדת אותנו עכשיו שיטה בשם "ווטסו". "ווטסו" זו שיטת הרפיה במים. היא לימדה אותנו את זה במשך שלושה ימי לימוד (הרי אני לומדת הידרו פעם בשבוע, אז בשלוש הפעמים האחרונות הוקדש הזמן לווטסו) וביום לימודים הקרוב יש מבחן, שהוא בעצם לבצע את כל רצף התנועות שלמדנו. היא לקחה אותי הצידה ואמרה שהיא חושבת שאני לא יודעת את הבסיס ושמרבית הסיכויים שלא אצליח במבחן ולא אוסמך לווטסו. היא חשבה שזה לא יפגע לי בתעודה בהידרו, אבל אני אמרתי לה שאומנם אפשר לעשות תעודה בווטסו בלי להיות הידרותרפיסטית, אבל אי אפשר להיות הידרותרפיסטית בלי תעודה בווטסו. היא אמרה שהיא לא יודעת ושצריך לברר את זה, אבל לא נראה לה הוגן שלא יתנו לי להיות הידרותרפיסטית בגלל הווטסו. אחר כך בדקתי בסילבוס ובאמת כתוב שצריך עובר בווטסו. 

ושלוש השיחות האלה מוטטו אותי לגמרי. אני טוחנת מחשבות כל היום וכל הלילה, לא מצליחה לנשום, בפרצי בכי אקראיים והתקפי פניקה. אחד הדברים העיקריים שקשיים לי זה חוסר הוודאות: יש מצב שאהפוך להידרותרפיסטית ומדריכת שחייה עוד חודש, יש מצב שבעוד שנה ויש מצב שבכלל לא. אני לא אדם שמסוגל להיות באוויר.

אני גם לא אדם שמסוגל לקבל כישלון. מבחינתי, אם אני נכשלת בתחום מסוים - זה כאילו נכשלתי כאדם.

וגם לא נעים לי מההורים שלי ששילמו כל כך הרבה כסף.

ואני גם כבר שבע שנים בשוק העבודה. עובדת בעבודות מזדמנות ומפוטרת שוב ושוב. אני כל כך רוצה מקצוע כבר.  ונורא קשה לי לעמוד בלחץ ולעשות כל מה שאני יכולה כדי לשכנע את הממונים עליי שאהיה מטפלת טובה בזמן שהתערער לי כל הביטחון ואני בעצמי חושבת שלא אוכל להיות מטפלת טובה. 

אני מנסה להזכיר לעצמי שלא נכשלתי בכלום, אז במקום לתכנן כל הזמן מה אעשה אם אכשל - אני צריכה להתרכז בלעבור.

אני מזכירה לעצמי את מה שהפסיכולוגית שהייתה לי בגיל 14 אמרה לי:"כל מה שאת יכולה לעשות כדי להצליח במבחן - זה ללמוד. כל השאר לא תלוי בך."

ואני גם מזכירה לעצמי שכל הלחץ הזה לא יעזור לי לעבור. אם כבר אז הוא רק יכשיל אותי.

ואני גם מזכירה לעצמי שהרבה יותר קשה לי מלשאר האנשים שלומדים איתי. בכל האבחונים שעשו לי בתור ילדה, כתוב שיש לי בעיות עם מוטוריקה ושיש לי הפרעת קשב וריכוז. יש לי גם בעיות עם ראיית המרחב ועם ויסות חושי. יש לי, למען השם, ליקוי שנקרא "ליקוי למידה לא מילולי" שפירושו שכל מה שלא ורבלי - לא התפתח אצלי. בהידרו ובהדרכת שחייה אין מלל. יש רק תנועות.

אבל משהו שאף פחוס הזכיר לי זה שיש הבדל בין קשה ללא אפשרי. הרי אחרי שאני מתרגלת כמה פעמים - אני כן מצליחה לבצע את התנועות בצורה נכונה. ומשהו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי, זה שאני צריכה לנסות לעשות כל מה שאני יכולה. אם הם יסמיכו אותי - כנראה שאני כן מסוגלת להיות הידרותרפיסטית או/ו מדריכת שחייה. הרי מאד קשה לעבוד עליהם. 

אז החלטתי לשנס מותניים, ידיים, רגלים, גב ובטן ולעשות כל מה שאני יכולה כדי לעבור: הצטרפתי לשני שיעורי שחייה עם הילדים ובשבוע הבא אצטרף לשיעור שחייה שלישי ואחרון, עמלתי רבות על מערך שיעור ליום לימודים הקרוב בהדרכת שחייה כי זה המבחן הקרוב שלי: להעביר שיעור שחייה במשך רבע שעה. הסתכלתי באינטרנט על התנועות של הווטסו, שיננתי את התנועות שכתובות לי על דף ואלך בימים הקרובים לבריכה בכל הזדמנות לתרגל את התנועות. אחרי שאסיים עם המבחן בהעברת שיעור של רבע שעה והמבחן בווטסו שיש לי את שניהם בשבוע הבא, אז אתפנה לעמול על המבחנים העיוניים והמעשיים שיש לי ביוני.

תאחלו לי בהצלחה.

נונה.