לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2007

נימוסים וירטואלים


היי,

 

יש לי הרבה נושאים לחפור עליהם: גברים, עבודה, משפחה, התחושות שלי לגביי דברים. המון מתרחש. הסערה בחיים שלי לא פוסקת לרגע. אבל אני עדיין לא בשלה להעלות, את כל זה על הכתב. אני רוצה לעכל את האירועים, לפני שאתן למאות קוראים לשפוט את החיים שלי. פתאום שמתי לב שאני נמצאת בשלב שאפילו את החברים שלי אני פחות משתפת. כבר לא מדווחת להם על אירועי היומיום הסוערים שלי ומה שהם גרמו לי להרגיש. מסתגרת בעצמי יותר ויותר, אחריי שבמשך שנים חשתי צורך מטורף להתקשר לדווח להם על כל פיפס.

 

אבל בכל זאת יש לי חשק לכתוב והנושא החם לכד את תשומת ליבי. הנושא הזה הוא מאד קרוב לליבי: נימוסים וירטואלים. הרבה פעמים הקדשתי לנושא זה תשומת לב. אני זוכרת כשרק התחלתי לכתוב בלוג. אני עדיין זוכרת שאת הבלוג הראשון שלי פתחתי ב-3.7.2005  (איך עברו ככה שנתיים וואו) ולא ידעתי כיצד לתמרן בעולם הוירטואלי הזה. לא ידעתי מה הגבולות. מה מותר ומה אסור לי לומר, כשאני קוראת טקסט, שכתב בלוגר אחר. ואם אני מאד לא מסכימה עם עמדותיו, האם מותר להטיח בו את דעתי במלוא העוצמה, או לנסות להתחשב ברגשותיו? לרגע לא שכחתי שמי שיושב מעבר למסך הוא בנאדם. לא מוחשי כמו בנאדם שעומד מולי אבל עדיין בנאדם.

 

קראתי את הפוסט שכתבה שרה (הקודמת) זו שהגתה את רעיון הנושא החם הזה, והחלטתי לענות על השאלות, שהיא כתבה בפוסט. היא כתבה שאלות שמעסיקות אותה כשהיא משוטטת בישרא. הן דומות מאד לשאלות שהעסיקו אותי מאז נכנסתי לעולם הבלוגיה.

 

איך מקבל בעל הבלוג שיחה בין שניי מגיבים שמתנהלת אצלו בדף התגובות?

לי אישית יש קטע כזה שאני חייבת להגיב לכל תגובה ותגובה ולכן, אם התנהלה שיחה בין שניי מגיבים שתפסה מקום של 10 תגובות, אני אגיב להם ב10 תגובות משלי. בכלל לא מפריע לי שהם מנהלים שיחה בדף התגובות שלי. למה לא? בכיף. שיהנו. בדרך כלל לי לא יוצא לעשות את זה בבלוגים אחרים, כי פשוט לא מזדמן לי, אבל לפעמים כשאני קוראת איזה פוסט מעניין בבלוגים מסוימים ואחר כך רוצה להגיב תגובה, ורואה תגובה אחרת שמושכת את תשומת ליבי - אני לרוב ארשה לעצמי להגיב על התגובה הזאת.

      

איך מתקבלות תגובות ארוכות ארוכות, מאלה שלא פעם אני מרשה לעצמי(מעניין שלפטפורמה הטכנית של ישרא יש תשובה נחרצת: עד 1000 תווים זה בסדר, אחר כך לשתוק)

אני אישית מתה על תגובות ארוכות. זה גורם לי לחשוב שהאדם באמת התעניין בפוסט (=התעניין בחיים שלי) וזה מחמיא לי ומרומם את רוחי. הרבה פעמים בסוף תגובה כזאת מופיע המשפט "סליחה על התגובה הארוכה והחופרת". המשפט הזה הוא הכי מיותר בעולם. הלוואי והקוראים יבינו, עד כמה אני נהנית מתגובות ארוכות וחופרות. ואם הן עוברות את ה1000 תווים - אין צורך לשתוק. אפשר להמשיך את הטקסט בתגובה נפרדת. תפדלו. אני רק אשמח. גם כשלי יש הרבה מה להגיד - אני לא מהססת לומר, כשאני מגיבה בבלוגים אחרים.

 

מתי ואם בכלל מותר להתערב בדיאלוג שמתנהל בין בעל הבית לבין מגיב שלו?

עכשיו שאני חושבת על זה - אני אף פעם לא עשיתי את זה, כי פשוט לא חשבתי על זה. קרה כמה פעמים שעשו את זה בבלוג שלי. אין לי התנגדות למרות שאני לא מבינה מה הטעם, הריי אם אני רוצה להגיב בחזרה למישהו שהגיב לי בבלוג - אני לא צריכה את עזרת אף אחד. אני יכולה להסתדר טוב מאד בלעדיו.

 

איך להתייחס לבלוגר שלא עונה למגיבים שלו, או עונה רק לחלקם, מה הוא אומר בזה?

אני לא יכולה לדעת מה עובר לאנשים שעושים את זה בראש - אבל אותי אישית זה מעליב. אם טרחתי וכתבתי לבלוגר אחר תגובה - אני חושבת שמן הראוי שהוא יגיב לי עליה. אם אני אראה ששוב ושוב אני מגיבה על פוסטים שלו, ושוב ושוב הוא לא מחזיר לי תגובה, אז אני אתעצבן. אני אספיק להגיב לפוסטים שלו וזהו. אני לא יודעת מה הוא מתכוון לומר בזה, אבל לי זה גורם להרגיש שהתגובה שהגבתי לו - לא ענינה אותו מספיק. מובן שאם מדובר בבלוגר שבדרך כלל מגיב לתגובות ורק פעם אחת או לעיתים רחוקות, לא הגיב בחזרה - אז אני אקבל את זה. אבל לא אם זה דפוס קבוע.

 

מה המסר של בלוגר שאצלו הגבתי בקביעות, אבל הוא מעולם לא נכנס אליי?

אני לא יכולה לדעת מה עובר לאנשים אחרים בראש - אבל אני יודעת מה עובר לי בראש. אני נוטה להכנס לבלוגים של מגיבים קבועים, אם התגובות שלהם מעניינות וגורמות לי להמשך לדעת עוד על האדם, שכותב אותם. האמת שגם אם התגובות שלו ממש דביליות בעיניי, אני אכנס לבלוגו, כדיי לבדוק אם גם הפוסטים שלו מעידים על טמטום, או שהתגובות אצלי, היו מעידה שלא חוזרת על עצמה כל הזמן. אני מניחה שבלוגר שמעולם לא נכנס לבלוג של מגיב קבוע - פשוט לא התסקרן לדעת יותר על האדם הזה. לי אין את הקטע הזה. אני תמיד מסתקרנת לדעת יותר על מגיבים קבועים.

 

לתת עצות או לא לתת עצות?

אני מפחדת מלתת עצות, אחריי שאני קוראת פוסטים. לרוב אני מרגישה שאני לא מכירה את כל התמונה ואין לי מספיק רקע, כדיי לתת עצה מועילה. הריי לרוב אי אפשר לדחוס לפוסט את כל הגורמים שהשפיעו על העניין, ולכן סביר להניח שאני לא יודעת מספיק, בכדיי לעזור. וסיבה נוספת: גם בלי קשר לבלוגים, אני אדם שמפחד לתת עצות. כבר הוכחתי שאני מסוגלת להרוס לעצמי בשיטתיות את החיים, אז מי אני שאדע איך לסדר חייו של אדם אחר? לרוב אני מעניקה לבנאדם בעיקר הקשבה ותמיכה נפשית, מאשר פתרונות מעשיים.

 

איך ואם בכלל להגיב לפוסט שאני לא מסכימה עם מה שכתוב בו?

במקרים שאני רק קצת לא מסכימה עם בלוגר - לא נראה לי שאני אכתוב את זה בתגובה. רק אם חוסר ההסכמה שלי ממש זועקת לשמיים, אני אגיב ואומר זאת, אך אעשה זאת בצורה יפה ומכובדת. זה משהו שמאד חשוב לי שגם אנשים יישמו לגביי, גם בעולם האמיתי וגם בעולם הוירטואלי. אני חושבת שזה שאדם פסל דעה שלי - לא אומר שצריך לתת לי תחושה שהוא גם פוסל אותי כאדם.

 

הפוסט הזה היה בריחה. נכנסתי לחלון העריכה כדיי לחפור על אירועים חשובים שקרו לי בימים האחרונים, והתחושות שלי לגביהם. ברגע האחרון איבדתי את האומץ לעמוד חשופה ופגיעה מול דעות כל הקוראים, ולכן בחרתי לענות לנושא החם. אולי בעצם שניי הדברים קשורים. פחדתי שהקוראים יהיו לא מנומסים אליי, אם אכתוב על מעללי בימים האחרונים. אין לי חשק שיטיחו בי את דעתם.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 31/7/2007 22:41  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-2/8/2007 21:51
 



תשובות לשאלות הקוראים


שלום,

 

בפוסט הקודם הטלתי על הקוראים משימה. כתבתי:"מי שקורא קבוע בבלוג שלי -  יודע על החיים שלי אינספור פרטים. אני בטוחה שלחלק מהקוראים הקבועים, יצא להסתקרן מהעמדות שלי כלפיי דברים שלא כתבתי עליהם, או שלא פירטתי עליהם מספיק בעיניו. לכן אני מזמינה אתכם, קוראיי היקרים, לשאול אותי בתגובות לפוסט הזה, כל שאלה שתחפצו בה."

 

ההענות הייתה דיי גבוהה ונשאלתי שאלות רבות. על כולן אני מוכנה לענות. יש כמה שאלות שעליהן אני לא מוכנה לפרט יותר מדי. אני אפריד בקווי הפרדה כל שאלה או סדרת שאלות, ששאל אותו אדם.


jest me שאלה אם אני אוהבת בננות.

 

התשובה היא כן. אני מאד אוהבת בננות ובכלליות מאד אוהבת פירות וירקות. זה אחד הדברים החיוביים הבודדים, שההורים שלי חינכו אותי אליהם. בבית שלי תמיד היה שפע של פירות וירקות. אני אפילו לא יכולה להעלות על הדעת, להכין לעצמי לאכול משהו - מבלי לחתוך לי איזה ירק. לפעמים אני חוזרת הביתה רעבה באמצע הלילה ומכינה לעצמי סנדוויץ'. גם אם אני הכי מותשת בעולם - אני לא אעלה על דעתי שלא לחתוך לי איזה מלפפון או עגבניה עם הסנדוויץ'. 


"ללא שם" שאל/ה באיזה חברת פלאפון אני משתמשת.

 

התשובה היא בסלקום. רק בגיל 17 ההורים שלי הועילו בטובם לקנות לי נייד (תבינו שלאנשים אחרים בגילי יש פלאפון מגיל 11 בערך) ומאז יש לי סלקום. אף פעם לא ידעתי לשלוט על עצמי בקטע של לדבר בנייד או בטלפון ותמיד היו מגיעים חשבונות ענקיים. אימא שלי חסמה לי שיחות יוצאות כמה פעמים. כל פעם שכנעתי אותה להחזיר אותם וכל פעם מחדש היו מגיעים חשבונות ענקיים. זה מעבר לשליטה שלי. לפני כמה ימים העברתי את חשבון הנייד, לחשבון האשראי. רבע משכורת עומדת ללכת לי על זה כל חודש. באסה.


מרגי שאלה סדרת שאלות. אני אעתיק כל שאלה ואז אענה עליה.

 

1. מה את מרגישה כלפי צביקה פיק והאם השיער שלו עושה לך את "זה"?

 

התשובה שלי היא שאני מעריכה את צביקה פיק בתור אומן. הוא אכן כותב נפלא ושר נפלא. עם זאת, אני מאד לא מעריכה אותו כבנאדם. בנאדם בן 60 שמתנהג כמו בן 20 ויוצא עם מישהי שיכולה להיות הנכדה שלו - זה לא דבר שראוי להערכה בעיניי. ולגביי השיער שלו - שיסתפר כבר למען השם!!!

 

2. את את מאחרת לפגישה בקומה 32, לוחצת על כפתור המעלית, הדלת נפתחת, ובפנים את רואה את משה קצב בתנוחת הקרב האהובה עליו (מנפנף את השמוליק שלו), האם תכנסי למעלית, או שתעדיפי להמתין למעלית הבאה ולהגדיל את האיחור שלך? ואם מדובר במעלית שקופה? ואם במעלית השניה ממתין חיים רמון ועל צווארו שלט "נשקי אותי"?

 

אני פשוט לא אעלה למעלית. לא לראשונה ולא לשניה.

 

3. האם את מוכנה להסתפר אצל מיקי בוגנים?

 

אם הוא יספר אותי טוב ולא יקח יותר מדי כסף - למה לא?

 

4. האם התחשק לך אי פעם לירות במכשיר טלוויזיה, אם כן, האם עשית את זה, ואם לא עשית, למה לא עשית?

 

התחשק לי אינספור פעמים כשאנשים ראו טלווזיה בווליום גבוה והפריעו לי לישון. לא עשיתי את זה כי אין לי אקדח וגם כי הייתי עייפה מכדיי לקום מהמיטה.

 

5. מהם חמשת האנשים שהקיום שלהם הכי מיותר בעייניך?

 

*אחת מהמטפלות בגן שתמיד התנהגה כמו בהמה ואף פעם לא אמרה "בבקשה".

*אחת מהקופאיות בסופר שממורמרת, כי יש לה תואר שני בכימיה, אבל היא עלתה לארץ מרוסיה בגיל מאוחר ולכן נתקעה בעבודת קופאיות והיא מוציאה את המרמור שלה בלי הפסקה וכל הזמן מדברת אליי לא יפה.

* אחד מהאנשים בחבורה של גוליבר, שאכפת לו רק מהתחת השמן של עצמו.

*אחד הילדים בשכבה שלי שתמיד עשה לי את המוות והוא זה שגרם לי גם לסגור את הבלוג הראשון שלי ,כי הוא עלה עליו והפציץ אותו בתגובות מגעילות.

*אין בנאדם חמישי שאני יכולה לחשוב עליו כרגע.


עמית (הוא לא הוסיף לינק) שאל גם סדרת שאלות:

 

1. איזו מוזיקה את שומעת? [גם סגנון, וגם אמנים מסויימים..]

 

אני לא שומעת מוזיקה מיוזמתי. אם יש מוזיקה ברקע בבית של חברים שלי, או ברדיו במכונית או בכל מקום אחר - סבבה. אני לא זו שלוחצת על כפתור ההפעלה, כך שאין לי ממש טעם במוזיקה.

 

2. מתי איבדת את בתולייך? [אם את מוכנה לענות..] זה באמת מעניין אותי..

 

איבדתי אותם לפני שנה וחצי, בסילבסטר של יב. הייתי אז בת 18 וחצי וזה היה עם מישהו שהיה החבר שלי בזמנו. אחר כך זה הסתבר כחתיכת טעות כי הוא חתיכת אדיוט וסתם השליתי את עצמי שאהבתי אותו. הוא גם היה גרוע במיטה.

 

3. התנסית פעם עם בנות?

 

כן. הייתי פעם אחת בשלישיה עם עוד בחורה ובחור. אני לא יכולה לפרט מעבר לזה, כי הבטחתי להם.

 

4. האם נהנת בתקופת החטיבה והתיכון או שזו הייתה תקופה לא ממש טובה?

 

זו הייתה תקופה מחורבנת. לפחות הזמן שבו שהיתי בתוך כותלי בית הספר. בקושי היו לי שם חברים והרוב התייחסו אליי כמו לחתיכת חרא.

 

5. למה החלטת לוותר על השירות הצבאי?

 

כי הרגשתי שהמסגרת של צבא לא מתאימה לי ושאוכל לתרום יותר בשירות לאומי.

 

6. לאיזה כיוון את מתכננת ללכת באוניברסיטה, והאם בכלל תלכי?

 

לכיוון ההומני. אני מן הסתם לא הולכת ללמוד פיזיקה. אני מקווה שאני אכן אצליח להתקבל לאוניברסיטה, כי אני יודעת שיהיה לי קשה ללמוד לפסיכומטרי.


אני מניחה ש"אנקסטרו" ו"א" זה אותו אחד. הוא אומנם לא שאל את שאלותיו בתגובה אחת, אלא בהמון תגובות, אבל אני אתמצת את כל שאלותיו לרשימה אחת. אגב, הוא שאל כמה פעמים את אותן שאלות בדיוק. מה המסעדה האהובה עליי, הוא שאל אולי 8 פעמים, וגרם לאנשים אחרים בתגובות לצחוק על זה. לכו לראות.

 

1. את טובה באומנות?

 

לא. אבל פעם הייתי מציירת ואהבתי את זה.

 

2. מה הכתובת גרפיטי הכי מצחיקה שקראת?

 

אני לא זוכרת כתובות גרפיטי.

 

3. באיזה מסעדה אכלת את האוכל הכי טוב בחיים שלך?

 

תלוי לאיזה אוכל מתכוונים. אם מתכוונים לבשרי - אז למסעדות שאלמו גררה אותי אליהם, ובהם הגישו לי את הסטייק הכי עסיסי וטעים בעולם. אם הכוונה לחלבי - אז לבית קפה/פאב שגוליבר מיכר אותי אליו שמגישים בו פיצות מעולות ושאר מאכלים חלביים נפלאים.

 

4.היית נוכחת באירוע על טבעי מתישהו?

 

לא שזכור לי.

 

5. מה החלום האחרון שחלמת שאת זוכרת?

 

אני כבר לא זוכרת חלומות. אני זוכרת אותם לפעמים בבוקר, אבל שוכחת אותם בהמשך היום.

 

6. יש לך פוביה מוזרה?

 

יש לי כל מני פוביות. לא יודעת אם הן נחשבות מוזרות.

 

7. מה הספורט החביב עלייך?

 

לפני שהתחילה לי הבעיה בכף רגל - אהבתי מאד לרוץ. עכשיו זה בלתי אפשרי כי אני בקושי דורכת.

 

8. בשר מועדף על האש?

 

כל דבר שעשוי מחיה מתה. אני מטורפת על בשר על האש. צמחוני זו קללה לפי דעתי.


נאור שאל אם אני בעד המתות חסד.

 

האמת שתמיד הייתי בעד. שוב ושוב יצא לי לומר בדיונים וויכוחים על הנושא, שאדם שהחיים כבר יוצאים לו דרך האף והוא חי בלי כבוד ובלי עצמאות - עדיף לגאול אותו מסבלו ושימות. מסתבר שאני חזקה בלהגיד את זה רק בתיאוריה. סבתא שלי שוכבת בימים אלו בבית חולים, מצבה חמור ואני מקווה שלא תמות, כי יכאב לי לאבד אותה. זה בטח אנוכי מצידי, אבל אני לא מסוגלת להרגיש אחרת.


עמית שאל/ה במה אני מאמינה (אלוהים, גלגול נשמות, מזל וכאלה).

 

כשהייתי ילדה - הייתי בטוחה שאני מאמינה באלוהים. בשנים האחרונות האמונה שלי התערערה, אבל לא נעלמה לחלוטין ואני גם לא חושבת שהיא תיעלם.

 

אני לא מאמינה בגלגול נשמות. למען האמת זה לא, שאני לא מאמינה, אלא שפשוט אין לי דעה.

 

אני מניחה שאני מאמינה במזל באיזשהו אופן.


ראובן דגן שאל האם יש משהו שאני מצטערת, שלא אמרתי למישהו.

 

התשובה היא בהחלט כן. אני מתחרטת שלא אמרתי לאחת מהמטפלות בגן, שתמיד לא אמרה "בבקשה" ולא דיברה יפה - שמגיע לי יחס של כבוד, גם אם אני לא מטפלת אידיאלית, ושתדבר יפה ומיד.

 

אני מתחרטת שלא אמרתי למטפלת אחרת, שגם אם אני לא מטפלת אידאלית בעיניה, זה לא אומר שצריך גם לפסול אותי כאדם ואף פעם לא להגיד לי שלום. היא פשוט בחיים שלה לא אמרה לי שלום וזה הוציא אותי מדעתי.

 

ויש עוד הרבה אנשים שאני מתחרטת שלא אמרתי להם דברים מסוימים. לכן אני מנסה בימים אלו, לא לשמור דברים בלב ולדרוש מאנשים יחס של כבוד. זה דיי מצליח לי.


לרייצ'ל היו הרבה שאלות. 

 

1. איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

 

אני מקווה להיות נשואה, אם לילדים ובעלת תואר. אני מתקשה להאמין בעצמי ומפחדת שאף אחד לא ירצה לבלות איתי את שארית חייו, שאהיה אם גרועה ושבחיים לא יקבלו אותי לשום תואר.

 

2. דרגי את החברים הכי טובים שלך.

 

החברה הכי טובה שלי היא ג. הידיד הכי טוב הוא אנג'ל. שאר החברים שלי הם אלמו, שוקו, גוליבר, פינקי, שתיי חברות מבצפר ועוד כמה אנשים. אין לי שום כוונה להתחיל לדרג את כולם, כי אני לא יודעת איך לעשות את זה. כל אחד מהם תורם לי בדרך אחרת.

 

3. מה הדעות הפוליטיות שלך?

 

אני מתביישת להגיד שאין לי. אני לא קוראת עיתונים, לא רואה חדשות ולא יודעת מה קורה סביבי. אני יודעת שזה נורא, אבל אני פשוט לא מצליחה להתעניין בפוליטיקה.

 

4. איזה בעל חיים את הכי אוהבת?

 

אני חושבת שכלב. יש כלבים כל כך חמודים.

 

5. איזה נסיון מיני יש לך עם נשים?

 

הייתי פעם אחת בשלישיה. אני לא יכולה לפרט מעבר לזה, כי הבטחתי גם לבחור וגם לבחורה, שלא אדבר על זה.

 

6. מהו השיר האהוב עלייך?

 

אין לי ממש שיר אהוב, כי אני לא שומעת מיוזמתי מוזיקה. לפעמים שיר ששמעתי ברקע, נתקע לי בראש ואני לא מפסיקה לזמזם אותו.

 

7. באופן כללי, איך את מרגישה?

 

אני משתדלת להרגיש טוב ולטפוח לעצמי על השכם על כל הישג שאני משיגה. חשוב לי להיות חזקה.

8

. מה הסרט האחרון שראית?

 

אם הכוונה לקולנוע אז את שרק 3. ראיתי את זה עם שוקו. סרט מעולה. אגב, אני מאד מקפידה להוסיף לרשימה בצד הבלוג כל סרט וסרט שראיתי וכל ספר וספר שקראתי. הרשימות כבר התארכו מאד. לכו לראות.

 

9. מה הדבר המיני הכי פרוע שעשית?

 

אני מניחה שלהיות בשלישיה.

 

 10. מה את חושבת על המצב במדינה?

 

כבר עניתי על זה בשאלה 3.


עדיין חושב על זה שאל מה שלומי, גם בכלליות וגם ברגעים אלה ממש.

 

התשובה למה שלומי בכלליות היא - אני מרגישה שהתבגרתי וגדלתי בשנה האחרונה וזה מאד משמח אותי, למרות שיש עוד המון מקום לשיפור וזה קצת מפחיד אותי.

 

ובקשר למה שלומי ברגעים אלה ממש - סביר ביותר. זה נחמד להתעסק עם הבלוג.


סתם אחד שאל על עודף בסופר, ואחר כך עבר לסדרת שאלות רציניות.

 

בקשר לעודף - התשובה היא שאין לי דרך להחזיר לבנאדם אגורה אחת. תמיד מעגלים או למעלה או למטה. יאמר לזכותי, שאני תמיד מקפידה להחזיר עודף של 5 אגורות.

 

"סתם אחד" שאל אם אני וגוליבר עדיין מוגדרים כיזיזים - כן, אני וגוליבר מוגדרים כיזיזים ולעולם לא נוגדר כחברים.

 

הוא גם שאל שאלות בקשר לפוסט הזה, בו כתבתי על כך, שגוליבר אמר לי, שאין לו בעיה לתמוך בי כשקורים לי דברים קשים, אבל שהוא מבקש שלא אפנה אליו כשאני היסטרית, אלא ארגע ואתמתן ורק אחר כך אפנה אליו.סתם אחד לא הסכים איתי שזו בקשה לגיטימית לגמרי. לפי דעתי אין בקשה לגיטימית יותר מזו. הריי במילא אי אפשר לעזור לי כשאני היסטרית, כי אני לא חושבת בהגיון. ויודעים מה? גם אין לי זכות לפנות לגוליבר בהיסטריה. הוא לא צריך לספוג ממני דברים כאלה. אפילו אם הוא החבר שלי - אני לא חושבת שהיה מגיע לו לספוג את זה, אז אחת כמה וכמה, כשהוא רק יזיז שלי.

 

"סתם אחד" גם שאל: "כיצד את רואה את עתידך? כלומר כרגע את עובדת וחוסכת כסף ללימודים או עניין מסויים אחר או שאת מעדיפה כרגע לא לחשוב על כך?"

 

התשובה היא זו: אני לא מצליחה לחסוך כסף. אני מקבלת שכר מינימום ויש לי המון הוצאות על טסטים ופלאפון ושאר דברים. למרות שכבר החלטתי להתחיל להתעניין בלימודים, אני מפחדת מזה, כי מפחדת שלא אתקבל לשום דבר ושזה גדול עליי, אז אני פחות מדחיקה ודוחה את זה מעליי.


דאפמן שאל איך אני נראית.

 

התשובה היא - אני 1.75, מתולתלת ודיי שחומה. יותר פרטים מזה לא תצליחו להוציא ממני.


וואו, זה היה פוסט ארוך. לקח לי שעה וחצי לכתוב אותו, כי נאלצתי לנווט בין המון חלונות בשביל לינקים וגם כי הייתי צריכה להסתכל חלופות, על חלון התגובות לפוסט הקודם וגם השקעתי מאמצים בהדגשת משפטים מסוימים. אני חושבת שזה היה שווה את זה, כי יצא באמת פוסט מושקע. אני מקווה שתהנו.

 

אוף, החום הזה נוראי.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 29/7/2007 23:17  
84 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-4/8/2007 16:22
 



משימה


היי לכל הקוראים ושבת שלום לאלה שקוראים את הפוסט בשבת,

 

מי שקורא קבוע בבלוג שלי -  יודע על החיים שלי אינספור פרטים. אני בטוחה שלחלק מהקוראים הקבועים, יצא להסתקרן מהעמדות שלי כלפיי דברים שלא כתבתי עליהם, או שלא פירטתי עליהם מספיק בעיניו. לכן אני מזמינה אתכם, קוראיי היקרים, לשאול אותי בתגובות לפוסט הזה, כל שאלה שתחפצו בה.

 

אני מקווה שברור שלא אענה על שאלות שמפרות את האנונימיות שלי כמו למשל:"מה הכתובת שלך?" או "באיזה סניף את עובדת?" או "מה השם האמיתי שלך?" אני גם לא אענה על שאלות שאני ארגיש שלא מכבדות אותי. אני אענה על שאלות כמו למשל מה הטעם שלי במוזיקה, או איזה סוגיי בילויים אני אוהבת, או מה אני שוקלת ללמוד בעתיד, ושאר דוגמאות כאלה.

 

התשובות יפורסמו בפוסט הבא, שאני אכתוב בעוד יום-יומיים.

 

תראו מה השיעמום גורם לי לעשות.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 27/7/2007 23:50  
72 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-29/7/2007 22:44
 



לדף הבא
דפים:  

380,648
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)