לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


רק על עצמי לספר ידעתי

Avatarכינוי: 

בת: 38





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2011

סופשבוע שנגמר בסקס עם פליקס


היי,

 

עבר עליי אחלה סופשבוע. ביום חמישי, שיחררו אותי מהעבודה ברמת גן בשמונה במקום בעשר, עם משכורת עד תשע. זה ממש שימח אותי, כי כמו כל יום חמישי, נסעתי לירושלים. אז קפצתי לדירה במטרה רק לקחת תיק ולהתרענן, אבל השותפה שלי צוצו הייתי באמצע צפיה בסרט "פורסט גאמפ", שאני המלצתי לה לראות. שאלתי אותה אם אני יכולה לראות איתה את החצי השני של הסרט. היא אמרה שבטח. ישבנו ביחד וצפינו ודיברנו וצחקנו ואחרי שהסרט נגמר התארגנתי ונסעתי לי-ם. הגעתי בסביבות 23:00.

 

אחרי כמה שעות בהן צפיתי בטלוויזיה והייתי על המחשב אז הלכתי לישון (מכיוון שהעבודה שלי מתחילה רק ב-15.45 ואני כבר לא צריכה ללמוד בבקרים, אז כל השעות התהפכו לי ואני הולכת לישון כל יום בסביבות 4:00 בבוקר וקמה בסביבות אחת). בקיצור, הלכתי לישון ולמחרת, הרי זה יום שישי, הלכתי למסיבת רחוף, עם פליקס ידידי.

 

המסיבה הזו הייתה מסיבת החוף הראשונה איי פעם בירושלים. קראו לה מסיבת רחוף כי היא מסיבה ברחוב, שנראה כמו חוף. הביאו משאיות עם חול שמילא את הקרקע וזרקו עלינו כדורים, בהם נוהגים לשחק בים (זה לא כואב, כי אלה כדורים מתנפחים) והתיזו עלינו מים מרובי מים ומברזים. שמו מוזיקה, אבל לא פול ווליום, אלא עם אוזניות. קיבלנו אוזניות ורק כששמנו על האוזניים אז שמענו את המוזיקה ורקדנו ורקדנו ורקדנו. מזה נהניתי. מדי פעם הלכתי להעמד מתחת לברז מים, כדי להרטב, כי היה לי חם ואז המשכתי לרקוד ולרקוד ולרקוד. היה מזה כיף.

 

כשהמסיבה הייתה בשלבי סיום אז חזרתי הביתה להתארגן ואז בערב הגיעו אחי עם אישתו והבת שלהם שבת שנתיים וקצת וגם אחותי ובעלה והילד שלהם (שבבטן שלה. היא בחודש שביעי) הגיעו. היה נחמד. אכלנו ארוחת ערב ענקית וטעימה, שאימא שלי מכינה כל ערב שבת ואחר כך ישבנו בסלון לראות טלוויזיה ולנשנש. האחיינית שלי היא הכי יפה, הכי חכמה והכי מקסימה בעולם ואנחנו אוהבים אותה יותר מכל דבר אחר בעולם. התפתח לה בטירוף האוצר מילים ונורא נהנינו לשמוע אותה מדברת. עבר לי בראש שאני רוצה ילדה מקסימה כזאת. גם עבר לי בראש שהייתי רוצה את הזוגיות של אחי ואישתו וגם את הזוגיות של אחותי ובעלה. יש בינהם אינטמיות נפלאה והם עושים המון הקרבות אחת בשביל השני ואחד בשביל השניה.

 

ביום שבת היה לי קצת משעמם. אומנם קמתי רק בסביבות 14:00 בצהריים, אבל עדיין לא כל כך הצלחתי להעביר את השעות. היה חם ומאוס וסתם הסתובבתי בבית וגם התהפתי במיטה. בסוף הושבתי את עצמי מול המחשב וראיתי בצפיה ישירה "גרין מייל" (טום הנקס כזה מלך גם ב"פורסט גאמפ" וגם ב"גרין מייל". לא סתם הסרטים האלה הצליחו כל כך. והצפיה ב"גרין מייל" גרמה לי לרצות לראות גם "חומות של תקווה" שגם זה סרט על כלא. טום הנקס לא משחק שם, אבל מורגן פירמן המלך כן).

 

בערב נפגשתי עם פליקס במרכז העיר. קבענו שנלך לפאב. היה קצת סיוט להגיע לשם, גם כי האוטובוס הראשון הבריז (רק בארץ יכולים לקרות דברים כאלה), אז חיכיתי 20 דקות לאוטובוס הבא ואז באמצע הדרך האוטובוס סטה מהמסלול הקבוע שלו, כי לא יכל להכנס למרכז העיר בירושלים, כי הייתה הפגנה. הוא הוריד אותי ואת שאר האנשים שרצו למרכז העיר באיזו נקודה ואז הלכתי 20 דקות ברגל. מזל שגם האוטובוס של פליקס הבריז, אז גם הוא איחר וככה לא ייבשתי אותו, אלא הוא הגיע כמה דקות אחריי.

 

הלכנו לפאב. היה נורא כיף. דיברנו וצחקנו ושתינו עוד ועוד. שתיתי שלושה קוקטילים של "סקס על החוף." התחלתי להמרח קצת על פליקס. פליקס ואני ידידים כבר שלוש שנים וחצי. תמיד נמשכתי אליו, אבל אף פעם לא יכולתי לממש את תשוקתי כי הייתה לו חברה ואחר כך לי היה את בובי. אמרתי לפליקס שלא סתם אמרתי לו בטלפון שאני הולכת "לשכר ולנצל" אותו. הוא צחק וחיבק אותי בחזרה.

 

ישבנו בפאב איזה שלוש שעות. מסביבות 22:00 עד סביבות 1:00. נורא נהניתי. השתכרתי, אבל בצורה מתונה. תפסתי ראש טוב והתחלתי קצת להתנדנד, אבל ידעתי מה אני עושה. נתתי לפליקס נשיקות בלחי. הוא חיבק אותי. לקראת סוף הישיבה שלנו שם נישקתי אותו על השפתיים. הוא הופתע. אמרתי לו ששנינו פנויים, אז אני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי ושתמיד נמשכתי אליו ולא יכולתי לממש את זה, כי היה לי חבר. פליקס אמר משהו על זה שקצת מוזר לו שחשבתי עליו, בזמן שהיה לי חבר. הסברתי לו שתמיד חשבתי שהוא חתיך וזו זכותה המלאה של בחורה שיש לה חבר לחשוב על מישהו שהוא חתיך, כל עוד היא לא עושה שום דבר בנידון. גם אמרתי לו שאין לי רגשות רומנטיים אליו, אלא שאני פשוט נמשכת אליו והולכת להתייחס אליו כמו חתיכת בשר. הוא צחק וחיבק אותי.

 

כשהוא ראה שאני שיכורה אז הוא דאג לי והזמין לי מים ווידא שאין לי סחרחורת ושאני מרגישה בסדר. הבהרתי לו שאני אומנם שיכורה, אבל יודעת מה אני עושה. לא הייתי שתויה לחלוטין. אחרי שלוש שעות מיצינו את המקום אז קמנו ללכת. כשהלכנו ברחוב פליקס שאל אותי לאן בא לי ללכת. אמרתי לו שבא לי שנלך ביחד אליו. הוא אמר שאימא שלו ערה, אז החלטנו ללכת אליי. לקחנו מונית ביחד. כשחיפשנו מונית אז פליקס שאל אותי מה קרה להחלטה שלי, שהגבר שיהיה לי איתו משהו פיזי - יהיה מישהו שיהיה לי איתו קשר רציני. אמרתי לו שהוא עובר וועדת חריגים. הוא צחק וחיבק אותי.

 

לקחנו מונית ביחד. פליקס אף פעם לא היה אצלי אז הראיתי לו קצת את הבית (בשקט. לא רציתי להעיר את ההורים שלי) ואז ירדנו לקומה שלי והוא התלהב ממנה, כמו כל אדם שנכנס אליה איי פעם, כי היא ממש דירה.

 

הלכנו לחדר שלי. קודם פתחנו את המיטה שלי ממיטת יחיד למיטה זוגיות ואז התחלנו להתנשק ולהתגפף. נצמדתי לקיר ופליקס מישש את גופי וחיפש איך פותחים את השמלה שלי. פתחתי את השמלה והורדתי לו את החולצה. הוא פתח לי את החזיה. נחתנו ביחד על המיטה. פליקס נשכב מעליי. מבלי להכנס יותר מדי לתיאורים גרפיים, עשינו אחלה משחק מקדים ששנינו נהנינו ממנו מאד. פליקס טוב במיטה וגם אני לא רעה. טוב, למה להצתנע? אני דיי תותחית במיטה.

 

אחר כך הוא חדר אליי, וידא שנוח לי ושאני נהנית ואז עשינו את זה בכל מני תנוחות. זה היה נורא כיף, אבל כעבור כמה זמן נוצרה בעיה גדולה: מכיוון שלא תיכננתי לשכב עם פליקס וגם לא עם אף אחד אחר באותו ערב, אז היה לי שיער על הגוף. לא היה לי שיער ברגליים ובבית שחי, כי הרי גילחתי אותם, על מנת ללבוש את השמלה, אבל האיזור שבין רגליי היה שעיר לגמרי וגם המפסעות (או איך שלא כותבים את המילה הזו. הכוונה לאיזור של קו הביקיני) היו שעירות. מעבר לזה שזו קצת פדיחה להתפס עם שיער - הייתה לנו בעיה גדולה בהרבה. זה הכאיב לפליקס. שרף לו הזין באשמת השיערות ולכן כאב לו להכנס לתוכי.

 

לא כל כך ידענו איך לפתור את זה. ניסינו לפתור את זה עם רוק ואחר כך גם עם וזלין ושוב עם רוק (נו, מציצות וכדומה), אבל לפליקס המשיך לשרוף ולכאוב. זה היה מוזר. מין היפוך תפקידים, כי אני זו, בתור הבחורה, שאמור לכאוב לה בקיום יחסי מין. אכן כאב לי ושרף לי הרבה פעמים בימיי חיי, אבל עם פליקס כמעט לא כאב וגם מאד נהניתי ורציתי שהוא ימשיך לזיין אותי, אבל כאב לו ושרף לו ולא משנה כמה ניסיתי להקל עליו בדרכים שונות. 

 

עשיתי לו קצת "רגשי". אמרתי לו שאני מרגישה לא סקסית ושכל מה שאני עושה לא טוב. הוא אמר שאני סקסית ושזה לא קשור אליי, אלא רק באשמת השיערות ובאמת נורא שורף לו. המשכנו לנסות לפתור את הבעיה ללא הצלחה. בשלב מסוים אמרתי לו את האמת: שאני תמיד מגלחת את כל השיער שם עד השיערה האחרונה, כשאני מתכננת לשכב עם מישהו ושאני מבטיחה להיות מגולחת למשעי בפעם הבאה ואז פליקס אמר:"נונוש, לא תהיה פעם הבאה. זה מרגיש לי מוזר. את חברה שלי". אמרתי לו שאני מבינה ומקבלת. שסתם רציתי חוויה מתקנת. הוא צחק וחיבק אותי.

 

אמרתי שאחרי אותו לילה, לא נשכב שוב, אבל שאני נורא רוצה שהוא יהנה. שוב ניסינו בכל מני דרכים. נהניתי מהצורה בה הוא נגע בי עם האצבעות והלשון, גם הוא נהנה מהצורה בה אני נגעתי בו עם האצבעות והלשון, אבל הזין שלו היה כבר שרוף לגמרי. הלכתי לשירותים לגזור קצת שיער, אבל הוא כבר לא היה מסוגל להכנס מרוב ששרף לו, אז רק שכבנו אחד מעל השניה והתלטפנו והתחבקנו וזה היה מאד נעים.

 

אומנם באסה שפליקס לא גמר, כי זו פגיעה באגו גם בשבילו וגם בשבילי, אבל עדיין היה כיף. אמרתי לו שאני לא מתחרטת שהוא בא אליי. הוא אמר שגם הוא.

 

פליקס אמר לי מראש שהוא לא ישאר לישון, כי הוא צריך לקום ביום ראשון בשש בבוקר ולנסוע לחיפה (הוא גר שם בגלל הלימודים שלו), סיכמנו מראש שהוא יקח מונית לבית שלו, אבל אחרי כל הסקס הוא היה עייף מאד ולא רצה ללכת מיד אז הוא נשאר לנוח לצדי. שמתי לו ראש על החזה והוא חיבק אותי וככה שכבנו מחובקים ומכורבלים. יותר מאוחר אני נשכבתי על הצד והוא נצמד אליי מאחור וחיבק את מותניי.

 

בסופו של דבר ביקשתי ממנו בעדינות ללכת, גם כי רציתי לישון כמו בנאדם וגם כי לא רציתי שההורים שלו יראו אותו בבוקר. הוא כמה פעמים שם לעצמו שעון מעורר, אבל כל פעם המשיך לנוח עוד ועוד קצת, עד שבחמש בבוקר כבר לא הייתה ברירה והזמנו לו מונית. הוא קם להתארגן להתלבש. שמתי לב שהוא לא מתבייש ממני אפילו טיפטיפה. ניצב מולי עירום בזמן שחיפש את הבגדים שלו. גם במיטה לא הייתה ביננו כל מבוכה, ונותרנו עירומים לגמרי אחרי הסקס וכהשמיכה נפלה וחשפה את שדיי או את התחת שלו - לשנינו לא הייתה שום בעיה עם זה.

 

בקיצור, הוא קם להתארגן ואז עליתי איתו במדרגות. כדי לפתוח לו את הדלת. לבשתי אך ורק תחתונים. הבאתי לנו מים לשתות בזמן שהמתנו למונית ואז נפרדנו בחיבוק.

 

אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה להבטחה שהבטחתי לעצמי שהגבר הבא שאשכב איתו - יהיה מישהו שתהיה לי איתו מערכת יחסים רצינית. תשובתי היא - פליקס בהחלט עובר וועידת חריגים. הוא לא איזה זר. אנחנו ידידים טובים כבר שלוש שנים וחצי. הסיבה העיקרית שבגללה לא רציתי יותר לשכב עם מישהו בתחילת היחסים, היא שזה גורם לי לאכול סרטים אחר כך, האם נהיה זוג או לא ומה יהיה עד שנחליט. אבל הפעם אני לא אוכלת סרטים אפילו לא טיפטיפה כי אני יודעת שפליקס ואני לא נהיה זוג. יחד עם זאת, אני יודעת שיש ביננו חיבה הדדית וידידות אמיתית ותמיד נמשכתי אליו, אבל אין לי אליו רגשות רומנטיים. וזה גורם לי להרגיש טוב, כי לא רציתי ללכת לפאב, לתפוס זר וללכת איתו לשירותים. אני גם לא חושבת שזה יקלקל לנו את הידידות: שלוש שנים וחצי לא הולך ברגל והסיבה היחידה שידידות תהרס בגלל סקס, זה אם אחד הצדדים רוצה מהצד השני משהו רציני יותר, אבל במקרה הזה שום צד לא רוצה יותר.

 

אני דווקא אשמח לשכב איתו מתישהו שוב ונעשה חוויה מתקנת לחווית השריפה, אבל גם אם לא וכמו שפליקס אמר לא תהיה פעם הבאה, אז אין לי עם זה בעיה. וגם אם מתישהו נשכב שוב - זה לא יהפוך למוטיב קבוע ביחסינו. אנחנו ידידים וזהו ואני שלמה עם זה לחלוטין.

 

ותכלס, זה שפליקס אמר שלא תהיה פעם הבאה כי זה מרגיש לו מוזר כי אני חברה טובה שלו, זו מחמאה גדולה, עכשיו שאני חושבת על זה. כשהוא אמר את זה אז לא הייתי מאושרת לשמוע, אבל פתאום עכשיו אני קולטת את המשמעות של דבריו. כנראה שאני באמת חשובה לו כידידה.

 

ולמען האמת, כבר ממש הייתי צריכה את הסקס הזה. הייתי כמהה למגע. הגוף שלי כבר כמעט התפוצץ מרוב כמיהה למגע.

 

וזהו.

 

היום קמתי מתישהו בין 9:00 ל-9:30 כדי שההורים שלי יסיעו אותי לתחנה המרכזית. הם נסעו לשבוע נופש ורצו לתת לי טרמפ קודם. אימא שלי אמרה לי יום קודם שהם יצאו ב-9.30 ושהיא רוצה שאבוא איתם. בהתחלה לא רציתי, כי תיכננתי לצאת מהבית רק ב-12:30, אבל אימא שלי התעקשה אז הסכמתי. בסוף הם התעכבו המון ורק יצאנו ב-10:30. תיכננתי לקחת את האוטובוס של 11:00, אבל הוא הבריז (מה נסגר עם אוטובוסים? ממתי אוטובוס מבריז? ועל אחת כמה וכמה אוטובוס בינעירוני אף פעם לא אמור להבריז) אז עליתי על האוטובוס של 11.15. אני דיי זומבי מעייפות, אבל היה שווה את זה. אני כבר אשן טוב בלילה וזה גם יפתור לי את הבעיה שהשעות התהפכו לי.

 

עכשיו אני בדירה, כותבת את הפוסט הזה וב15:00 אצא לעבודה. יש לפניי בדיוק חודש בו אעבוד כל יום (מלבד ביום של ההולדת וביום של המסיבה של היומולדת) ואז אני אתפטר ואז מתחילים מועדי ב וכמה ימים לאחר תחילתם מסתיימת השכירות ואני חוזרת לגור בירושלים. למען האמת, אני כבר לא יכולה לחכות. נמאס לי ממזג האוויר החם, הדביק והלח במרכז. אבל החודש הזה חשוב בשביל להרוויח כסף וגם כדי לסגור מעגל לחיים ברמת גן, עם כל מה שכרוך בהם.

 

שאו ברכה בעמלכם ואל תשכחו להיות טובים.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 31/7/2011 12:50  
58 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-3/8/2011 13:04
 



השיחה האחרונה עם בובי


היי,


אתמול דיברתי בטלפון עם בובי. עבר כבר חודש שם מאז השיחה הקודמת שלנו. לא העלתי על דעתי לחזור אליו (בכל הכמעט שלושה חודשים שחלפו מאז הפרידה שלנו - מעולם לא שקלתי לחזור אליו). פשוט רציתי לשמוע את קולו, שחסר לי, גם רציתי לשמוע מה חדש אצלו ולספר לו מה חדש אצלי.

 

מכיוון שמחקתי את המספר שלו מאז הפעם הקודמת שדיברנו לפני חודש, אז לפני כמה ימים שלחתי לו הודעה בפייסבוק (מחקתי אותו בתור חבר, אבל הודעות הרי אפשר לשלוח גם למי שלא חבר). כתבתי לו שאני רוצה לדבר איתו על משהו חשוב אז בבקשה שיתקשר אליי או ירשום לי את המספר שלו. הוא לא הגיב אז אתמול שוב שלחתי הודעה בה חזרתי על הדברים ואז הוא כתב לי את המספר שלו.

 

התקשרתי. סיפרתי לו על כך שעוד חמישה שבועות וחצי אני חוזרת לגור בירושלים, סיפרתי לו על כך שהחלטתי לעשות תואר שני בלקויות למידה ובגדול במה זה כרוך, סיפרתי לו שאני קרובה מאיי פעם להוריי, סיפרתי לו שמאז שזה נגמר עם י, לפני חודשיים, אז לא היה לי שום דבר עם אף גבר, כי אני עומדת בהבטחה שהבטחתי לעצמי שהיא שהגבר הבא שאשכב איתו - יהיה מישהו שתהיה לי איתו מערכת יחסים רצינית, סיפרתי לו שאחותי הגדולה כבר נכנסת לחודש שביעי בהריון ושאחיותיי הקטנות עומדות להוציא רישיון נהיגה, סיפרתי לו שעכשיו אני חברה ממש טובה של שתיים מהשותפות שלי ושסיימתי מועדי א. בקיצור, סיפרתי לו בגדול מה קורה איתי ועם הסובבים אותי.

 

ואז שאלתי מה איתו. הוא עדיין עובד. הוא עדיין עם החברה הפיליפינית שלו. הוא אמר שהוא אוהב אותה. היות שעוד שנה מסלקים אותה מהארץ, אז הוא סיפר לי שהוא אמר לה שאם עוד שנה עדיין יהיו ביחד - הוא יתחתן איתה כדי שלא יגרשו אותה. הוא סיפר לי עוד ועוד פרטים עליה ועל הקשר בינהם וסיפר על תוכניות שיש לו.

 

ואני התחלתי לבכות ושאלתי אותו אם הוא שיקר לי כשדיברנו לפני חודש או שהוא משקר עכשיו. הרי רק לפני חודש הוא אמר לי שהוא אומנם איתה, אבל אוהב אותי בכל לבו ונשמתו ושרצה לבלות איתו את כל החיים שלו, אז איך יתכן שעכשיו הוא אוהב מישהי אחרת ושוקל להיות איתה כל החיים?

 

והוא אמר שהוא לא שיקר. שאין חוקים לדברים האלה.

 

הוא הדהים אותי. עוד משהו שהדהים אותי זה שהוא לא זכר דברים שסיפרתי לו כמה דקות לפני כן. למשל, כמה דקות לפני כן סיפרתי לו שלא היה לי כלום עם אף גבר כבר חודשיים, ואז הוא שאל:"אז יש לך מישהו?" ואני נאלצתי לחזור על דבריי.

 

ומשהו שפתאום קלטתי, במלוא העוצמה, זה עד כמה בובי נכה רגשית. תמיד ידעתי שהוא נכה רגשית, אבל את העוצמה המטורפת של הנכות הבנתי רק אתמול. הוא פשוט לא שם לב מה מימינו ומה משמאלו. הוא באמת לא קולט שלספר לבחורה שאוהבת אותו, שהוא אוהב מישהי אחרת, זה דבר שלא עושים, למרות שאני זאת שעזבה אותו. והוא לא מנסה לפגוע בי. אבל הוא מצליח בזה מצוין.

 

ועוד דוגמא לנכות רגשית: סיפרתי לו שנורא קשה עם זה שאני סינגלית ובכל בוקר כשאני מתעוררת ורואה את החלק הריק במיטה - אני מתמלאת כמיהה לכך שיהיה שם מישהו שיחבק אותי ואז הוא ענה לי:"אז תעשי ביד"  ונאלצתי להסביר לו שאני לא מחפשת רק מישהו שיזיין אותי, אלא גם מישהו שיאהב אותי ויכיל אותי ויעניק לי חום ורכות.


ומשהו שפתאום קלטתי זה שאני לא מאמינה למילה בדבריו. פתאום קלטתי שלאורך כל השלוש שנים ומשהו שהיינו בקשר אז מדי כמה שבועות - בובי היה יוצא בהצהרות מטורפות ומדבר גבוהה-גבוהה על תוכניות שיש לו ושום דבר אף פעם לא היה יוצא לפועל. לא שהוא משקר. גם את עצמו הוא משכנע. אני לא חושבת שהוא אוהב את הבחורה הזו ושהוא משלה את עצמו.


ומשהו שאמרתי לו זה שהרי רק בשנה האחרונה נפרדתי ממנו איזה חמש פעמים וכל פעם הוא שכנע אותי לחזור אליו באותה דרך בדיוק: בכך שאמר שהוא בדיוק על סף שינוי, בדיוק על סף להתאפס על עצמו ולחיות כמו אדם נורמלי, וזה מטומטם שדווקא עכשיו, כשעוד שניה כל מה שרציתי יתגשם, אז דווקא עכשיו אני אעזוב. "זה מטומטם, זה מטומטם" היה חוזר שוב ושוב ואני הייתי חוזרת אליו שוב ושוב והוא אף פעם לא היה עומד במילה שלו. ושוב, לא שהוא שיקר. גם את עצמו שיכנע בכך.

 

ועוד משהו שפתאום קלטתי אתמול זה שבכיתי בכל פעם ופעם שדיברתי עם בובי בחצי שנה האחרונה. גם בחודשים האחרונים של הקשר שלנו, הוא הביא אותי לידי בכי ב-99% מהפגישות ובכל שיחה שהייתה לנו מאז הפרידה גם בכיתי. שלא לדבר על כל השנים שלפני כן, שגם בהם הוא גרם לי לבכות מספר פעמים לא מבוטל במידה לא מבוטלת. עכשיו שאני חושבת על זה - בובי גרם לי לבכות יותר מכל אדם אחר בעולם.

 

וקלטתי איזו טעות גדולה זה היה ליצור איתו קשר אתמול. תחשבו על זה: מדובר על אדם שגורם לי לבכות בכל שיחה ביננו והמילים שלו פוגעות בי בטירוף, גם אם הוא לא מתכוון. מדובר באדם שאני לא מאמינה לשום מילה מדבריו. מה גם שאני גם לא שוקלת לחזור אליו. אז מה נתנה לי השיחה הזאת? רק כאב לב.

 

ואתמול, בפעם הראשונה בשלוש שנים וחצי האחרונות, התחלתי להרגיש שזה היה בזבוז זמן להיות איתו שלוש שנים. תמיד טענתי שאני לא מתחרטת ושגם אם הייתי יכולה לחזור אחורה במכונת זמן שלוש שנים וחצי, עם כל מה שאני יודעת היום - עדיין הייתי נכנסת לקשר הזה ועדיין הייתי נשארת בו שלוש שנים. אבל אתמול נתקפתי זעזוע קשה מהנכות הרגשית המטורפת שלו ושאלתי את עצמי מה לעזאזל בעלת אינטלגנציה רגשית גבוהה כמו שלי מצאה בנכה הרגשי הזה.

 

כל הזיכרון של הקשר ביננו הוכתם לי אתמול. וזה חבל. כל כך חבל.

 

ולפעמים עדיף לא לדעת דברים.

ובכלליות משהו שאני צריכה ללמוד זה להרפות. פשוט להרפות מאנשים כשהקשר מתנתק. זה מתאים גם לדוגמא עם י: אם הייתי מוחקת אותו מהפייסבוק ביום שבו הוא אמר לי שהוא לא רוצה לצאת איתי יותר - אז לא הייתי רואה בקיר שלו, תמונה שלו עם ת ולא הייתי מגלה שהם יוצאים ולא הייתי נפגעת מכל הסיפור (רק לפני כמה ימים מחקתי אותו מרשימת החברים שלי בפייסבוק ועכשיו אני לא יכולה לראות מה קורה לו על הקיר. ממש עקבתי אחרי זה באובססיביות עד אז).

 

ואם מסתכלים יותר אחורה - אם ג, לפני כמעט ארבע שנים, לא הייתי מספרת לי שהיא וגוליבר שכבו, אחרי שגוליבר ואני ניתקנו קשר, אז הזיכרון מהקשר עם גוליבר לא היה מוכתם לי.

 

קשה לי להרפות. יש לי נטיה להאחז בקשרים, גם אפלטוניים וגם זוגיים, גם אחרי שהם מסתיימים. תמיד התקשרתי לאקסים. תמיד ניסיתי להציל קשרים עם חברים אפלטונים. אבל לא עוד. עליי להרפות. אם אדם מחק אותי מהחיים שלו - עליי גם למחוק אותו מהחיים שלי. זו מסקנה שהגעתי אליה מזמן והשתפרתי מאד בתחום הזה, אבל זה עדיין טעון שיפור. עליי פשוט להרפות.

 

בהתחלה כתבתי כותרת שהיא: "השיחה האחרונה איי פעם עם בובי", אבל אז מחקתי את המילים "איי פעם". אני לא רוצה סתם לצאת בהצהרות.

אולי אנחנו כן נדבר מתישהו, בעתיד הרחוק.


ומשהו שחשבתי עליו זה שעליי להתחיל לעמוד בהבטחות שאני מבטיחה לעצמי. אם אני מבטיחה משהו למישהו אחר - זה חקוק בסלע, אבל יש המון הבטחות שהבטחתי לעצמי ולא עמדתי בהן. אז הגעתי למסקנה שאני חייבת להיות חזקה ונחושה בקטע הזה וגם שאם אני לא בטוחה שאעמוד באיזשהי הבטחה שהבטחתי לעצמי - אז פשוט לא להבטיח.

 

לילה טוב וסופשבוע נפלא.

 

שלכם,

נונה.

נכתב על ידי , 29/7/2011 00:46  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-31/7/2011 13:57
 



גררררררררר


אוףףף!!!

לא משנה כמה אני מנסה להזכיר לעצמי שזה שלמישהו יש משהו - לא אומר שלי יש פחות מהמשהו הזה,

לא משנה כמה אני מנסה להזכיר לעצמי שהאנשים האלה היו במשך פשוטו כמשמעו שנים סינגלים עד שהתחילו לצאת עם מישהו,

לא משנה כמה אני מזכירה לעצמי שאת מרבית האנשים האלה אני מחבבת ורוצה שיהיה להם רק טוב ולכן שמחה בשמחתם שמצאו מישהו,

לא משנה עד כמה אני יודעת שאי אפשר לדעת באמת מהצד מה שני אנשים נותנים אחד לשני ויש גם מצב שהם לא מאושרים,

לא משנה כמה אני מזכירה לעצמי שיש גם המוני אנשים בלי בנזוג,

לא משנה כמה אני מזכירה לעצמי שלא מזמן יצאתי מקשר של למעלה משלוש שנים,

אז כלום, פשוט כלום, לא מצליח לשנות את העובדה שזה מרגיש כאילו לכו-לםםם יש מישהו ורק לי אין!!!

גררר אוףףף כוס אמאכ ערס!

 

אגב, יש איזה מישהו שעובד איתי, שכמעט אף פעם לא יוצא לנו לעשות משמרות ביחד, כי אנחנו לא עובדים באותם ימים בד"כ. היום כן עבדנו באותה משמרת ואחר כך פגשנו אותו באוטובוס והיה נורא כיף לדבר איתו (דיברנו על הלימודים שלי ועל זה שהוא עובד בתור מדריך סלסה מקצועי, בנוסף להיותו סוקר) וחשבתי שהוא נורא חמוד וזממתי להתחיל איתו. ואז עלתה לאוטובוס מישהי עם היקי על הצוואר וזה הזכיר לי את ללוש, ידידי מהעבודה. 

 

ודיברנו על זה שללוש נראה כמו פצוע קרב, כי כל שבוע הוא מגיע לעבודה עם היקי חדש. והבחור אמר:"מישהו או מישהי עובד לו על הצוואר נורא חזק" והסברתי לו שזה מישהי (יש לללוש חברה) וסיפרתי לו שלא מזמן אני הגעתי לעבודה עם היקי והסברתי לחרדים שם שסקס זה לא רק סדין עם חור וזה הכין להם את השטח לכך, שכמה שבועות אחר כך ללוש התחיל להגיע לעבודה עם היקים ללא הפסקה והבחור צחק ואז האוטובוס הגיע לתחנה שלו אז הבחור ירד מהאוטובוס ואני התקשרתי לפריקונת, חברתי מהעבודה, לשאול אותה אם היא יודעת משהו על עלם החמודות והיא אמרה ש...הוא הומו! יש לו חבר והוא גם הראה לה תמונות שלו. והתבאסתי טילים על זה שעכשיו אני לא יכולה להתחיל איתו (אבל ממש! הוא ממש חמוד וממש נדלקתי עליו. כן, אני יודעת שזה פתטי להדלק על מישהו שדיברתי איתו 10 דקות באוטובוס) וגם התבאסתי בשביל ללוש. מילא שסטרייטים חושבים כל הזמן שהוא הומו, אבל שהומו, שאמור להיות עם ראדר הומואים, יחשוב ככה עליו? זה כבר יותר מדי. חזרתי בי מהרעיון לספר לו את כל העניין. 

 

גררר!!!! בא לי להרוג מישהו!

 

ואגב, המחזור הקשה נמשך. גיליתי סופית שזה בגלל שהפסקתי עם הגלולות, אחרי ארבע שנים שבהן לקחתי אותן. וגם השיער בגוף שלי צומח מהר מאיי פעם, ואני חושדת שגם זה בגלל הפסקת הגלולות, אבל תכלס זה לא כל כך משנה, כי לכבוד מי אני אוריד שיערות מכל מקום אפשרי? אז אני נראית כמו קוף. אתם רואים כמה נזק גורם לי זה שאני כבר לא עושה סקס? אוףףףף!

 

דרוש מישהו שיאהב אותי, יכיל אותי, יפנק אותי, ימשך אליי, יקשיב לי, יחבק אותי, ילטף וינשק אותי ויזיין לי את הצורה כמו שצריך. ואם אפשר, שגם ירד לי. אני מבטיחה להשיב לו כגמולו.

 

בא לי לבכות.

נכתב על ידי , 27/7/2011 02:15  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נונה כהן ב-29/7/2011 00:55
 



לדף הבא
דפים:  

381,050
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנונה כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נונה כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)