היי,

אחרי זה היה לי ראיון לעבודה של נציגת שירות במוקד. נדרתי שלא אחזור שוב לעבוד במוקד, אבל הבחורה בהתחלה הציעה לי עבודה פרונטלית וקבעה איתי ראיון ואז חזרה אליי ואמרה שהמשרה שהציעה לי מוקפאת בינתיים, אבל שאם כבר קבעתי ראיון, כדאי שאגיע להתרשם מהמקום. אז הסכמתי.  עברתי את הראיון איתה, אחר כך עשיתי האזנות ואז עשיתי ראיון עם מנהל המוקד. הוא נראה לא מתלהב ממני והקשה בשאלות. הוא גם טען שהיה גם מנהל המוקד בחברה הקודמת בה עבדתי ושהוא יברר שם עליי. 

באותו יום גם היה לי ראיון לתפקיד של רכזת גיוס בחברה גדולה. מדובר על חברה שמקדמת מוצרים מסוימים, שמוכרים בעמדות קד"ם ברחבי הארץ. כדי לא לטרטר את האנשים לראיון עבודה של רבע שעה בת"א, אז רכזת הגיוס צריכה לנסוע ברחבי הארץ פעמיים בשבוע לראיין אותם. בשאר השבוע העבודה היא במשרד בת"א, גם בקבלת קורות חיים ובהתעסקות עם גיוס וראיונות. זה היה נראה לי מגניב ומתאים לי. חשבתי על זה שאומנם יש פן מכירתי חזק בלהציע לאדם משרה, אבל זה עדיין לא כמו להציע לו שירותי אינטרנט למשל, אלא משהו שאני באמת מבינה ומאמינה בו ושיש מצב שאהיה טובה בעבודה הזו.
אחרי יום חזרו אליי, אמרו לי שעברתי את הראיון וזימנו אותי לראיון נוסף, עם מנכ"לית החברה, לאחרי סוכות.

באותו ערב א הגיע אליי. א עמד לנסוע לרוסיה, לכמעט שבועיים (מיום שלישי עד יום מוצ"ש). אנשים שחושבים שהוא עדיין חרדי, הציעו לו להצטרף אליהם, כדי לעזור עם איזו ישיבה והציעו לממן לו את הטיסות ואת הלינה והוא כמובן הסכים. הוא האריך לעצמו את השהות שם בעוד יום וחצי, עד שני בבוקר.

עם כל כמה שניסיתי שהאווירה תהיה טובה, שוב הגענו למצב של שיחת "יחסינו לאן". אמרתי ל-א שאני איכשהו מבינה למה הוא לא רוצה שנעבור לגור ביחד עד שאמצא עבודה קבועה, אבל אני לא מבינה למה מגיע לי שהוא מתנשף בחוסר סבלנות כשאני מדברת, לא מפנה זמן להיפגש איתי, לא מכיר לי את ההורים שלו ומדבר אליי לא יפה, ו-א הודה שנגמרה לו הסבלנות. אמרתי לו שהוא מחליש אותי ומרוקן אותי במקום לחזק אותי ולמלא אותי ושאני מרגישה שהוא איבד כבוד אליי וכבר לא מעריך אותי. א אמר לי לשאול את עצמי למה זה קרה. הוא גם אמר שהנסיעה הזו זו הזדמנות טובה כדי שניקח הפסקה וכל צד יחשוב מה הוא רוצה שיהיה הלאה. שאלתי אותו אם לא יכאב לו אם ניפרד והוא אמר שכן, אבל שזו תהיה גם הקלה, כי אני מזה מנדנדת לו. נעלבתי מאד.

ביום שני השכם בבוקר א יצא ממני לעבודתו. חיבקתי אותו בחום ואיחלתי לו נסיעה טובה.

באותו יום היה לי ראיון קבלה להיות פקידת קבלה בקופת חולים. אימא שלי הכי התלהבה בעולם מזה, מכיוון שמדובר בעבודה ששייכת לסקטור ציבורי ולא פרטי. קצת הפריע לי שמשמרת זה רק שש שעות, אבל נאמר לי שבמשמרת בוקר צריך להגיע חצי שעה לפני פתיחת הסניף ובמשמרת ערב נשארים לפחות חצי שעה אחרי סגירת הסניף ושעובדים גם בימי שישי, אז זה איכשהו מסתדר עם השעות.

באותו יום גם היה לי ראיון להיות רכזת גיוס בחברה גדולה. התפקיד הוא בדיוק אותו תפקיד כמו לחברה שהתראיינתי אליה יום קודם, רק בלי נסיעות. העבודה היא 90% בטלפון. זה גרם לי קצת להתלבט, כי קצת מאסתי בטלפון.

בכל מקרה, נאמר לי שאם עברתי את הראיון הראשוני - אזומן לראיון המשך אחרי סוכות, ולא חזרו אליי אחרי סוכות.

הוא אמר שיחזיר לי תשובה תוך שבוע-שבועיים. בינתיים לא הייתה שום תשובה.

במוצ"ש חזרתי למרכז. באותו ערב שאלתי את א בוואטספ אם הוא מתגעגע אליי והוא הודה שלא, בטענה שלא עבר אפילו שבוע מבלי שהתראינו ואני נעלבתי מאד.

ביום ראשון עשיתי יום כיף בתל אביב עם דורה חברתי. הלכנו לשכב על כיסא נוח בחוף, עם בקבוק בריזר, אחר כך טיילנו בדיזנגוף סנטר וישבנו לאכול שם ואחר כך נסענו לרמת גן, לראות את הסרט "לוסי" בקולנוע. מאד נהניתי. הייתי צריכה את זה.

ביום שני הברזתי מהראיון שקבעתי לתפקיד של יועצת השמה בחברת כוח אדם. פשוט לא היה לי כח לנסוע לעיר בה היה הראיון, כי זה טרטור מבחינת תחבורה ציבורית והבנתי שאין טעם להגיע לראיון, כי במילא לא אעמוד בלנסוע לשם כל יום במידה ואתקבל.

נסעתי לבית הוריי לירושלים, לכבוד החג שני. הייתי שם עד יום שישי ואז נסעתי עם הוריי ואחיותיי הקטנות התאומות למרכז, כי הם רצו לטייל בת"א. ניצלתי את ההזדמנות כדי לחזור כבר לדירה שלי.

כל שבת נחתי. במוצ"ש נפגשתי עם ידידי גוגי בפאב. גוגי הוא חלק מחיי, לפרקים, כבר תשע שנים. הוא אחד הגברים הבודדים שמעולם לא היה ביננו דבר בלבד ידידות טהורה.

היום בערב ניהלתי שיחה סוערת עם א בוואטספ. הגענו למצב שגם בוואטספ אנחנו לא יכולים לדבר בלי לריב. שאלתי אותו למה הוא לא פונה אליי ימים שלמים והוא התעצבן ותקף אותי ואיכשהו הגענו לזה שהוא הודה שהוא כבר לא מכבד אותי וכבר לא מעריך אותי וכבר לא מכיל אותי. אני אמרתי שלא מגיע לי יחס כזה, הוא אמר שאני צריכה לחשוב מה עשיתי שהוביל ליחס כזה ואני אמרתי שזה לא משנה, כי אני לא צריכה להיות עם מישהו שמתייחס אליי ככה. ובסוף השיחה רגשות האשמה המטורפים שהיו לי לגבי מה שקרה עם ב, קצת פחתו. פתאום קלטתי שיש משוואה דיי פשוטה: א לא נתן לי כבוד והכלה וסבלנות אז אני בתגובה לא נתתי לו נאמנות.

מחר, יום שני, יש לי ראיון עבודה לתפקיד של מחלקת סיכון בחברה גדולה ובערב אפגש עם חברתי צוצו או עם חברתי דורה.

וביום שלישי, אחרי הפגישה השבועית עם הפסיכולוגית, אני אפגש עם א בבית שלי ואפרד ממנו.

ו-א שוב יטען שהיחסים בינינו היו נהדרים עד לפני כמה חודשים, אבל שאני סתם התעקשתי לבוא בטענות ודרישות. ואני אגיד שהיחסים לא היו נהדרים, כי אני לא יכולתי לקבל את זה שאני לא מכירה את ההורים שלו, לא מכירה את הילדים שלו ושהוא נפגש איתי רק פעם בשבוע ושזה יחס שמתאים לילדים בני 16 או לפילגש. ו-א יגיד שזה יחס בסדר גמור ושלא צריך להאיץ בדברים, אלא שהם יקרו לבד.

הוא גם יגיד שהוא לא מבין מה בוער לי להכיר את ילדיו, הרי הם במילא לא יקבלו אותי והמקסימום של יחסים קרובים בינינו יהיה אם הם יגידו לי יפה שלום.

אני אגיד ל-א שהוא מתייחס אליי בחוסר כבוד ושמגיע לי יחס יותר טוב. ו-א יגיד שבמקום רק לחשוב עד כמה הוא מניאק - כדאי שאחשוב מה מהצד שלי גרם לו להתחיל להתייחס אליי בחוסר כבוד.

ואני חושבת שמה שיכריע את הכף זה שאשאל את א למה בעצם אני צריכה להישאר איתו. מעניין מה תהיה תשובתו.

אני מתלבטת אם לספר לו על מה שקרה עם ב, מה שבטח גם יוביל לדיון ארוך.

שלכם,

היי,

מי שקרא את הפוסט הקודם, שכתבתי שלשום, יודע שהתחלתי לעבוד בגן ילדים.

כמה דברים נורא הפריעו לי. קודם כל, נראה שאני לא שם על תקן מטפלת אלא על תקן מנקה - מההתחלה ידעתי שחלק מהעבודה יהיה לנקות ולסדר, אבל חשבתי, או לפחות קיוויתי, שזה לא תהיה כל העבודה. כמעט לא יצא לי להיות עם הילדים. בתשע שעות ורבע של יום עבודה, הייתי עם הילדים במצטבר אולי שעה. שוב ושוב התבקשתי לנקות את החצר, לנקות שירותים, לנקות שולחנות, לשטוף את הסירים (לא של בישול אלא של עשיית צרכים), להרים דברים כבדים, לטאטא, לסדר את הגן, להרים מזרנים למקומם, לעשות ספונג'ה. חוץ מלהחליף לילדים פה ושם חיתולים - כמעט לא הייתה לי אינטרקציה איתם.  

ברור לי שמישהו צריך לעשות את זה. ברור לי שחשוב לעשות את כל עבודות הניקיון והתחזוקה האלה. אבל אני לא עשיתי תואר ראשון, כדי לנקות שולחנות ושירותים ולעשות ספונג'ה כל היום. אם זה היה חלק מהעבודה - סבבה. אבל אם זו כל העבודה - הם מוזמנים להזמין חברת ניקיון, או מישהי אחרת שתהיה על תקן מטפלת, אבל למעשה תהיה עובדת ניקיון.

היא התנהגה כאילו היא עושה לי טובה בכך שתיתן לי 5500 אבל אני עשיתי חישוב וזה יצא לי רק 25 שקל לשעה ואז קלטתי שהיא מתכוונת לשלם לי 5500 כולל נסיעות! כלומר חזרנו לשכר המינימום! אם הייתה משלמת לי 5000 כולל נסיעות - זה היה יוצא פחות ממינימום!

תחשבו על זה שיום עבודה שם זה תשע ורבע שעות (או קצת יותר) ולי לקח יותר משעה לכל צד, קרי יצאתי מהבית ב6.30 בבוקר והגעתי הביתה ב18.00 ומשהו בערב, כלומר הייתי מחוץ לבית 12 שעות. חזרתי גמורה, מפורקת, עם גב כואב בטירוף מכך שהתכופפתי כל היום, לא מסוגלת לתפקד. על עבודה פיזית כזאת אני לא מוכנה לקבל גרושים. והאמת שגם אם הייתי מרוויחה יותר - זה לא שווה את זה.

היום לא הייתי מסוגלת ללכת לעבודה. כאב לי נורא הגב, הייתי גמורה מעייפות ובלי קשר - גם כאב לי קצת הגרון. שלחתי לגננת הודעה שאני לא מרגישה טוב והמשכתי לשכב במיטה.

ביומיים בהם עבדתי בגן - חזרו אליי מהמון מקומות עבודה. לא עניתי להם והם השאירו לי הודעות במשיבון.

בהתחלה רציתי לתת לגן ניסיון עוד תקופה קצרה ובמקביל לחפש עבודה, אבל מבחינה טכנית היה לי בלתי אפשרי ללכת לראיונות עבודה כשאני בגן מ7.30 בבוקר עד 17:00 אחר הצהריים. אף אחד לא יעשה לי ראיון עבודה ב19:00 בערב.

נורא רציתי שזה יצליח בגן. אחרי 20 ומשהו מקומות עבודה שפיטרו אותי מהם - נורא רציתי למצוא כבר את מקומי.

נורא פחדתי שלא אמצא את מקומי במקום אחר, כי העבודה בתור אחראית פניות הציבור לא הצליחה, מה שגרם לי לשקול לוותר על עבודה בשירות לקוחות והיות שגם קשה לי עם פרטים טכניים - פחדתי ששום מקום עבודה לא יתאים לי.

וגם נורא קרץ לי זה שהתחלתי מיד לעבוד שם, כי חיפושים וביוקרטיה וראיונות עבודה נורא מתישים אותי.

נורא רציתי גם להוכיח את עצמי ל-א, שזה דיי נורא, כי אני לא צריכה לפחד שהבנזוג שלי יתאכזב ממני, אלא להאמין שהוא יתמוך בי. תראו כמה הידרדרו ביננו היחסים.

וניחמתי את עצמי בכך שעד לפני כמה ימים - לא ידעתי על קיומו של הגן והייתי בסדר גמור, אז עכשיו בסך הכול חזרתי לנקודת ההתחלה בה הייתי לפני כמה ימים ומה רע שהרווחתי ביומיים האלה 500 ומשהו שקל. זה מה שהייתי מרוויחה בחודש שלם בסקרים (אגב, שלחתי הודעה לאחמ"שית בה כתבתי שאני מצטערת שנעלמתי ושאשמח אם תשלח לי שוב הודעות לגבי משמרות והיא אמרה שתעשה כך. זה טוב שאוכל לעבוד בסקרים בשעות הערב, בזמן שאני מתראיינת בבקרים).

אז חזרתי לכל המקומות העבודה שהשאירו לי הודעות במשיבון ביומיים בהם עבדתי בגן, וקבעתי איתם ראיונות לתחילת שבוע הבא. אחר כך התיישבתי מול המחשב, פתחתי את המייל וגיליתי שם 450 מיילים שנשלחו אליי בשלושה ימים האחרונים עם הצעות עבודה. תראו מה זה. 450 הצעות הצטברו בשלושה ימים בלבד!!! התחלתי לעבור עליהם ושלחתי המון קורות חיים לכל מני משרות שנראו לי טובות. משתיים מהם חזרו אליי באותו רגע וקבעו איתי ראיון לתחילת שבוע הבא.

אגב, באמצע כל ההתעסקות בשליחת קורות חיים ובשעווה מכאיבה על פניי - התקשר אליי הבחור מחברת כוח האדם ששלח אותי לגן ושאל איך הולך לשם וסיפרתי לו והוא אמר שיש לי זכות מלאה לבקש יום חופש בשבוע, לבקש 6000 שקל משכורת פלוס נסיעות ולבקש להיות עם הילדים ולא רק בניקיונות. אמרתי לו שלא נעים לי לבוא בדרישות. שאם אני הייתי מעסיקה והיה מגיע אליי עובד חדש ואחריי יומיים הוא היה בא בדרישות אז הייתי אומרת לו שעליו להתאים את עצמו למקום העבודה, במקום שמקום העבודה יתאים את עצמו אליו. הבחור התעקש שאלה דרישות מקובלות וששווה לנסות. הוא אמר שידבר עם הגננת בעצמו היום וסיכמנו שאני אדבר איתה במוצ"ש. שיהיה.

ואני אמרתי לו שמה שהוא אומר - נכון לפגישות אפלטוניות. גם אני לא קובעת עם חברות כשיש לי יום בו אני צריכה להספיק להיות בהרבה מקומות. לא יקרה כלום אם לא אפגוש חברה מסוימת שבועיים, מלבד זה שאני אולי קצת אתגעגע. לעומת זאת, הוא בתור בנזוג מספיק חשוב לי כדי שאני אזיז דברים ואנסה לפנות לו זמן.

אבל אני לא חושבת שאפשר להגדיר את הגלידרייה או את חנות הלבנים או עכשיו את גן הילדים, בתור מקומות שעבדתי בהן. יש הרבה מקומות עבודה, שבמקום לעשות ראיון, שבמילא המרואיין בו יגיד שהוא תותח בכל דבר - מעדיפים לעשות ניסיון של יומיים, במהלכם גם העובד יראה אם העבודה מתאימה לו וגם המעביד. בעל הגלידרייה אמר שהוא רוצה שאבוא למשמרת לניסיון דו צדדי, בחנות לבנים אומנם לא אמרו לי שאני מתקבלת לניסיון, אבל עצם זה שקיבלו אותי בלי שום ראיון עבודה מראה את זה ובגן ילדים הגננת בעצמה אמרה לי שהיא רוצה שאעבוד שם יומיים, גם כדי שאבדוק אם זה מתאים לי וגם כדי שהם יבדקו אם זה מתאים להם.

גמר חתימה טובה וצום קל למי שצם.

נונה.