 כינוי:
בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2014
יומולדת חגיגה נחמדת
היי לקוראיי,
ביום שישי, ה8.8, מלאו לי 27. רציתי לעשות מסיבת יומולדת בדירה שלי, כהרגלי בקודש, אבל השנה זה לא הסתדר. לא יכולתי לעשות ביום חמישי, כי מימי לומדת בחיפה עד 21:00 וכי אף פחוס עובד עד 1:00 בלילה. לא יכולתי לעשות בשישי בערב, כי יש לי חברות דתיות. ולא יכולתי לעשות במוצ"ש, כי שבת יוצאת מאוחר ואנשים תלויים בתחבורה ציבורית, אז חששתי שהם יגיעו אליי ב22:30 ויאלצו כבר ללכת, כדי להספיק אוטובוס אחרון, ב23:30.
לא מזמן דיברתי עם חברה מלימודי ההידרו ואמרתי לה שאני כן מתכננת לעשות מסיבה ושאני רוצה להזמין אותה. ואז לפני כמה ימים היא שלחה לי הודעה ושאלה מה בסוף בתוכנית, אמרתי לה שאני בסוף לא עושה מסיבה ופירטתי לה את הסיבות מהפיסקה הקודמת. היא אמרה שגם לה יש יומולדת והציעה שניפגש במוצ"ש במסעדה, רק החברות מהלימודים, כדי לחגוג לנו יומולדת כפול. לא האמנתי שזה יקרה, אז אמרתי לה שאם תצליח לארגן את זה - אני אתייצב. שתי דקות אחר כך היא פתחה קבוצה בוואטספ, שתי דקות אחרי זה כל החברות מהלימודים אישרו הגעה.
זה מאד החמיא לי. מתוכן רק אחת היא חברה קרובה שלי שנהגתי להפגש איתה אחת על אחת מחוץ ללימודים והשאר הן חברות שנפגשנו כמה פעמים בקבוצה במהלך השנה, אבל לא חשבתי שהקשר ישמר גם אחרי סיום הלימודים. מדובר על שש בנות, כולל אותי. בלימודים היינו 17 אנשים, שהתחלקו לשתי קבוצות של חברויות והקבוצה שלנו זו הקבוצה המדוברת של השש. עצם זה שהבנות הראו הענות כזאת - מאד שימח אותי ומאד החמיא לי, כי הרי הלימודים כבר הסתיימו ולכן ידעתי שהן בטוח מחבבות אותי ולא עושות את זה מתוך תחושת חובה. כבר חשבתי שלא אראה אותן שוב ושמחתי על ההזדמנות.
התחלתי את חגיגות היומולדת שלי ביום חמישי בכך שנסעתי עם חברתי דורה לים. היה מאד נחמד. דורה דתייה, אז הלכנו לחוף נפרד. היא הביאה לי במתנה תכשיר לשיער וסבון פנים וכשהיינו במים בים - שרה לי שירי יומולדת. שרנו גם, בקולי קולות, שירים מסרטים של וולט דיסני, כמו שאנחנו עושות בכל פעם שאנחנו הולכות ביחד לים. ממש זכינו לאור מן ההפקר, כי זה היה יומיים אחרי תשעה באב ובתוך היומיים של הפסקת האש. אם זה היה בזמן מלחמה - דורה לא הייתה מסכימה ללכת לים. היא מאד אכולת סרטים על המצב הביטחוני.
כשחזרתי מהים לדירה שלי, כולי שזופה ומאושרת, אז א כבר חיכה לי שם. ישבנו קצת בדירה ואז הלכנו ביחד למסעדה. הוא הזמין אותי לארוחה גדולה והרמנו כוסית לכבוד היומולדת. מאד נהנתי. ישבנו שם עד אחרי חצות, אז תאריך היומולדת כבר הגיע.
אחרי שחזרנו לדירה, אז אף פחוס חזר לדירה מהעבודה והביא לי בלון הליום גדול שכתוב עליו happy birthday והביא לי גם עוגה. זה היה ממש מתוק ומאד שמחתי.
א כמובן נשאר לישון אצלי בדירה. ביום שישי הוא לא היה אמור לעבוד, אבל ברגע האחרון ביקשו ממנו כי היה איזה משהו דחוף. הוא הסכים, באומרו שבמילא אני תמיד ישנה אחרי 12:00 והוא תמיד קם ביקיצה טבעית בסביבות 7:00, אז במקום לשבת בדירה שלי ולחכות שאתעורר - הוא הלך בזמן הזה לעבודה. הרי משמרת ביום שישי היא רק עד 12:00. באמת ישנתי עד 12:00 ומשהו.
במהלך היום המון אנשים בירכו אותי בפייסבוק, בוואטספ, בבלוג, בsmsים ובטלפונים. זה היה מאד מרגש ומאד נחמד.
אחרי ש-א חזר מהעבודה - אז היינו ביחד כמה שעות בדירה ואז התארגנו ונסענו לירושלים, לבית הוריי. בבית של ההורים שלי היו הילדים של אחי (ילדה בת חמש וילד בן שנתיים וחצי) כי גיסתי הייתה בבית חולים ועמדה ללדת. בבית של הוריי הייתה גם אחת האחיות התאומות שלי, אחותי הגדולה עם בעלה ובנם בן הכמעט שלוש וכמובן ההורים שלי.
ישבנו לאכול ארוחת ערב ענקית וטעימה מאד, שאימא שלי הכינה ואחר כך ישבנו בסלון וקיבלתי במתנה בושם, דאורדרטים, קרמי פנים, קרם ידיים, קרם גוף. אכלנו עוגה. שרנו שירי יומולדת ורקדנו עם האחיינים המתוקים שלי במעגל. היה מאד נחמד.
אחרי שכולם פרשו - א ואני בילינו ביחד בקומה שלי בבית הוריי ואז הלכנו לישון.
בשבת, לצערי, א הלך. ילדיו גרים בירושלים, הוא לא ראה אותם כבר שבוע ומשהו וגם לא יראה אותם בשבוע הבא, ולכן החליט ללכת לבקר אותם. הם גרים בצד השני של ירושלים והוא הלך לשם ברגל, מה שלוקח יותר משעתיים הליכה. א אמר שהוא יקום ב-7:00 וילך לשם. הצעתי לו לשים שעון מעורר, אבל הוא אמר שהוא בטוח שיתעורר ביקיצה טבעית, כי הוא תמיד מתעורר ב7:00 או 7:30 או מקסימום 8:00.אבל הפעם קרה מקרה מאד נדיר, שלא קרה ל-א כבר כמה שנים והוא התעורר רק ב11:00 והלך לשם בשעות הכי חמות ביום. ניחא. לא מתים מזה. אני אפילו לא ידעתי. הייתי בטוחה שהוא הלך ב7:00. אני רק קמתי ב12:30.
ביליתי את היום עם המשפחה. בערב נפגשתי עם ידידי בוריס, שלא ראיתי כבר שלושה חודשים וחצי. עשינו סיבוב בשכונה במשך שעה ומשהו. מאד שמחנו לראות זה את זו.
אחר כך חזרתי לבית ההורים להתארגן ואז ביקשתי מאבא שלי שיקח אותי לתחנה המרכזית. הייתי חייבת לתפוס את האוטובוס הראשון שיוצא לת"א, כדי להספיק להגיע למפגש חגיגת יומולדת הכפול עם החברות מהלימודים (עליו סיפרתי בפיסקה השניה והשלישית בפוסט). הספקתי לשמחתי לאוטובוס הראשון והגעתי לת"א ב21:30, שזו השעה שקבעתי עם אחת הבנות, שתבוא לקחת אותי לבת ים, כי שם קבענו לשבת.
האמת שהחוויה קצת אכזבה אותי. קודם כל, התחרבשנו עם חניה וחנינו קצת רחוק והיינו צריכות ללכת ברגל. האווירה בבת ים לא הייתה נעימה לי. היא דיי המחישה את הסטראוטיפ שזה עיר של ערסים. הרחובות היו מפוצצים באנשים, שהרבה מהם צעקו ונהגו בגסות. הם גם נראו גסים ופשוטים. גם בתי הקפה לא נראו לי קורצים.
כשהגענו לבית קפה שקבענו בו, הסתבר שהוא מלא. התחלנו להסתובב ולחפש מקום אחר. אבל מכיוון שחוגגת היומולדת השניה היא דתייה - היינו חייבות מקום כשר. במרבית המקומות נאמר לנו שהאוכל כשר, כלומר לא מערבבים בשר עם חלב, אבל מכיוון שהם פתוחים גם בשבת - אין להם תעודת כשרות. הבחורה הזאת התעקשה שהיא לא תשב במקום שמפר שבת. שוטטנו ושוטטנו ושוטטנו. כאבו לי הרגליים. כולנו התחלנו להתעצבן על הבחורה שפסלה את כל המקומות. ידעתי שהסיכוי למצוא מקום שלא פתוח בשבת מאד נמוך. הרי מדובר על מקומות על חוף הים! זה הפסד כלכלי עצום לסגור אותם בשבת, כי הרי רוב האנשים הולכים לים בשבת. אחת הבנות כבר כמעט הלכה הביתה, מרוב שהתעצבנה. האווירה הייתה מאד לא טובה.
ואני חשבתי על כל ההקרבות שעשיתי: איך לא לקחתי בגדים מהבית של ההורים, כי ידעתי שאני לא יכולה להיות עם תיק כי אני נוסעת ישר למסעדה. ואיך לא לקחתי אוכל (אני הרי תמיד לוקחת אוכל לכל השבוע) והפעם לא לקחתי. ואיך הייתי בלחץ אימים להספיק לאוטובוס הראשון. ואפילו השארתי את משקפי השמש שלי בירושלים, כי הם לא נכנסו לי לתיק הקטן. וכמה ציפיתי לערב הזה. וזה פשוט לא היה שווה את זה.
אחרי למעלה משעה של התרוצצויות ועצבים - חזרנו לבית קפה הראשון וסופסוף התפנה שם מקום. התיישבנו והאווירה לאט לאט השתפרה. המנה שכמה מהבנות הזמינו הייתה להן לא טעימה והאווירה שוב נעכרה כשהם התווכחו עם המארחת שסירבה להחליף להם את המנה - אבל עדיין המשיך להיות חביב. הרגשתי קצת לא קשורה כשהם דיברו על דברים שקשורים ללימודים ועל דברים שקשורים למקומות עבודה בתור הידרותרפיסטיות ומדריכות שחייה - אבל בסך הכול היה נחמד. הצטלמנו ולי שוב קצת נהרס המצב רוח, כי נראיתי שמנה בתמונות, אבל התגברתי על זה. היו רגעים מצחיקים. האוכל שאני הזמנתי היה לי טעים. אחת הבנות נתנה לי גיפט קארד ל"קסטרו" בסך 300 שקל, מה שהיה מאד יפה ומאד נדיב מצידה ומאד שימח אותי.
לקראת סוף הערב הבנות ארגנו שיביאו לשולחן עוגה עם זיקוקים, מה שהפתיע ושימח אותי ואת כלת יומולדת השניה. הן גם שילמו על העוגה. יפה מצידן.
סיימנו שם בסביבות 1:00, הצטלמנו עוד קצת, הפעם על רקע הגלים ואז כל אחת חזרה לביתה. אני חושבת שבזה הסתיימו חגיגות היומולדת שלי.
אז מה התוכניות שלי לשבוע הקרוב?
מחר אני נוסעת עם דורה למכללה שלה. היא סיימה עכשיו תואר בתקשורת חזותית והיא צריכה להציג את פרויקט הגמר שלה בתערוכה, אז היא ביקשה שאבוא איתה, כדי לעזור לה לסדר את הפרויקט בתערוכה. בטח אחר כך נשב בבית קפה ונעשה שופינג.
ביום שלישי יש לי את הפסיכולוגית שלי.
בטוח ש-א ואני ניפגש פעם-פעמיים לפחות.
אימא שלי רוצה להגיע באחד מהימים של השבוע הקרוב למרכז, כדי שנעשה ביחד יום כיף.
וביום חמישי אני מתחילה את העבודה החדשה שמצאתי. מדובר על להיות אחראית פניות הציבור בחברה גדולה. יש בזה נגיעה גדולה בשירות לקוחות, אבל אני לא הולכת להיות נציגת שירות. זה שדרוג מתפקיד של נציגת שירות. אנשים ישלחו את התלונות שלהם בכתב ואני אצטרך לבדוק, להעביר הלאה ולהחזיר להם תשובה, בטלפון או בכתב אם ירצו. נשמע לי שילוב מושלם בין עבודה משרדית לבין עבודה מול אנשים. לא יותר מדי מזה ולא יותר מדי מזה. לא להתחרפן מלהקליד נתונים למחשב ולא להתחרפן משיחות נכנסות שנכנסות כל שבע שניות. מדובר על משרה מלאה של 8.5 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. אין ימי שישי. אני אקבל שכר גלובלי של 5000 שקל+250 שקל על נסיעות+בסביבות 700 שקל בונוס. יש גם תנאים סוציאליים טובים של חדר אוכל וכדומה. נשמעת לי עבודה מאד טובה.
אני לא הולכת להיות נציגת שירות, אבל מכיוון שאני מגיעה מבחוץ ולא מכירה את החברה - אז אצטרך לעשות את הקורס של שירות לקוחות. פשוט להיות נספחת לקורס של אנשים, שעומדים להיות נציגי שירות. דרך אגב, בדרך כלל לתפקיד הזה מקדמים אנשים מתוך החברה, שעבדו לפני כן בתור נציגי שירות, אבל אותי הם קיבלו מבחוץ ולא מתוך החברה. לכן, אגב, לא יכולתי להתחיל לעבוד מיד שקיבלו אותי, אלא לחכות עד אמצע אוגוסט, כי אז מתחיל הקורס הקרוב.
אני מאד נרגשת מכל העניין. מצד אחד, אני מצפה בקוצר רוח להתחיל לעבוד כבר, כי אני זקוקה לכסף, מכיוון שאני בחובות של עשרות אלפי שקלים ויש לי המון הוצאות. אני גם מצפה בקוצר רוח להתחיל לעבוד, כדי להפיג את השעמום ושתהיה לי תעסוקה וסופסוף תהיה לי סיבה לקום בבוקר. מצד שני, אני חוששת לא להסתדר. ניסיון של עשרים ומשהו מקומות עבודה שעבדתי בהן, מתוכן פוטרתי מרובן הגדול, נותן בי את אותותיו. אני מקווה שלמדתי את הלקחים שלי ושלא אשים לעצמי רגל במקום הזה. העבודה הזאת באמת נשמעת לי טובה ומתאימה לי.
שבוע טוב לקוראיי.
שלכם,
נונה.
| |
עדכון בראשי פרקים
היי,
מצאתי עבודה. משהו באמת טוב. אני מתחילה באמצע אוגוסט. מצאתי את העבודה אחרי שבוע של חיפושים. שלחתי קורות חיים דרך האינטרנט ועשר דקות אחרי שקמתי מהמחשב התחיל מבול של טלפונים. אחרי 8378903 שיחות של הצעות, כמה ראיונות כושלים, כמה ראיונות מוצלחים ועוד כמה ראיונות שהברזתי מהם - מצאתי משרה טובה.
א ואני חגגנו עשרה חודשים ביחד.
ביום שישי הקרוב יש לי יומולדת. ימלאו לי 27. חשבתי שאני אגיע ליותר בגיל 27. אולי להגיע לירח. צריך לתבוע את הזונות מ"בזוקה" שסתם הבטיחו הבטחות שווא לי ולשאר הילדים בני דורי. אולי כדאי לארגן נגדם תביעה ייצוגית. 
מצבי הנפשי טוב יותר. אני עדיין מרגישה ריקנות וחוסר במשמעות, אבל אני כבר לא בדאון ומצליחה לתפקד.
זה סופי ש-א ואני לא נעבור לגור ביחד בספטמבר. אני צריכה להתחיל לבדוק אופציות. זה תלוי במידה רבה גם באף פחוס. אולי נישאר שנינו בדירתנו הנוכחית, אולי הוא יעזוב ואני אחפש שותף אחר, אולי שנינו נעזוב ונחפש דירה אחרת לגור בה ביחד ואולי, וזו האופציה שאני הכי פחות ששה לה, אני אעזוב ואכנס לדירת שותפים אחרת.
התגברתי על עניין ההידרו. אני כבר לא חושבת על זה.
אני מאד מודאגת מהמצב הביטחוני. סופסוף התחלתי להתעניין בנעשה במדינה.
סופסוף מצבי הבריאותי טוב. כבר אין לי בעיות עם הקיבה ועם בחילה, מהעניין עם הדימום כבר שכחתי ומזה שהתעלפתי במטבח לפני שבוע וחצי - גם התאוששתי תוך כמה שעות. כנראה מכת שמש כי התרוצצתי יום לפני כן הרבה בחוץ בשמש הקופחת, כי היו לי כמה ראיונות עבודה זה אחרי זה.
עכשיו אני בריאה כמו שור. או כמו פרה. אבל דווקא כמו פרה אני כבר לא נראית, כי רזיתי לשמחתי. השמנתי קצת בחזרה, אבל לא החזרתי את כל הקילוגרמים שהסרתי מעליי בתקופת הבחילה והדיכאון.
הגיע הזמן שאמצא יותר תחביבים ואדע יותר להעביר זמן פנוי. טוב, אני אומרת את זה כבר הרבה שנים וזה אף פעם לא קורה.
תהיו טובים.
שלכם,
נונה.
| |
לדף הקודם
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
