אפקט פיגמליון

יצא לי לקרוא קצת על לאונרדו היום, כן כן, ה-לאונרדו. לאונרדו דה וינצ'י..

לא יאמן כמה שהוא היה איש אשכולות.. תרם לעולם בידע אסטרונומי,

אמנותי, אנטומי, בוטני, היה מוזיקאי וספורטאי ושמר על תפריט בריא, עזר לבנות כלי מלחמה למען מולדתו,

היה כותב שירים ובדיחות, ותמיד נשא מחברת בה כתב את רשמיו שלא לשכוח איזו הארה בטעות.

הוא היה מטיל ספק, וזה הדבר הכי משמעותי אולי, אבל עולם השאלה עד כמה זה מועיל להטיל ספק,

ובעצם לעבור שוב דרכים שאחרים עברו והוכיחו אותן כלא יעילות, או שמא להבין שבעצם עולם שלם

לא חושב ומפספס הזדמנות? כנראה זו שליחות, ואין ברירה אלא להקריב את עצמך לנושא ההתייעלות.

כמו כן, חשבתי על ילדים... אסור שהם יקחו דברים כמובן מאליו ויתחנכו לקבל עליהם את הסביבה כפי שהיא,

ככה שאסור ללמד אותם נורמות, ואם כן, עליהם לשאול למה ולנסות דרך שונה.

כמובן שטענת נגד יכולה לעלות מכך שילדים הם לא אחראים מספיק וזה יחזור להתנקם בהם בהמשך,

והם יגדלו להיות מבוגרים חסרי כיוון ומבולבלים.

אני יכול רק לגחך על טענה מסוג זה לאור התמונה של מבוגרי העולם.

כשאני הייתי ילד, הייתי בטוח שכשמתבגרים כבר לא עושים טעויות...