שיבושי הלשון של זאטוט הבית, אם להתעלם מהמבוכה המזערית שהם גורמים לנו, משעשעים אותנו ביותר ולא אחת אף מעלים את מפלסי הגאווה ההורית לגבהים מרקיעי שחקים. 
- 'לאמא שלי יש פושעת' מבשר זאטוט המשפחה בשקיקה לעדת הזאטוטים, החולקת איתו את הספסל הדידקטי. רק מאוחר יותר אני נבוכה לגלות שהאמירה הזו מעמידה אותי תחת חקירה צולבת של הצוותים הפדגוגים והורי הגן המודאגים, שמבקשים לבחון את מהותה של הדמות הקרימינלית שמצוותת אלי.
- 'למה אמרת שיש לי פושעת?' אני מנסה להבין את שורשי האמירה המפלילה. 
- 'אבל את אמרת שאת משתעלת, כי יש לך פושעת'' שומט הזאטוט את כתפיו במבוכה.
- 'הרופאה אמרה שיש לי מנגינה' הוא מבשר לסבתו המודאגת בערב עם שובנו מהמרפאה.
- 'מנגינה?!' תמהה הסבתא, ומיד קולטת את השיבוש בעטיו זיכה הנכד את מחלת האנגינה בנעימה מוסיקלית, ומתלהבת מההברקה.
- 'אוף. נמאס לי כבר מהשרברב הזה!!!' רושף הזאטוט במטבח, בדיוק בשעה שהשרברב רכון מתחת לכיור. - 'איך אתה מדבר?' מתכרכמות פניה של הסבתא, הכושלת בניסיונות לחפות על המבוכה שנגרמה לה. 'השרברב הזה הוא איש מאד נחמד וחיוני למשק הישראלי' היא גוערת בזאטוט.
- 'אבל נורא חם לי. את לא רואה שאני מזייף?' מתלונן הזאטוט על השרב הכבד והזיעה הנוטפת מגופו.
- 'נמאס לי להיות כבר צעוק' הוא רוטן בשובנו הביתה ומסביר 'סבתא כל הזמן צועקת עלי'.
ובערב לפני השינה הוא לוחש לאוזני 'אני מאד מאד עלוב'.
- 'למה אתה עלוב?' אני מתחרפנת.
- 'כי אתם נורא מעליבים אותי שאתם צוחקים על המילים שאני אומר'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
) אני מוצאת את עצמי בעמדת הפרשן האולטימטיבי למהלכי הצבא.