ברחתי מהבית :-\

המצב שם כבר בלתי נסבל, פשוט בלתי נסבל, אני לא יכולה לחיות שם יותר, לא יכולה, זה כאילו כל מעשה, כל מילה שלהם, נועדו כדי לדחוף אותי לכיוון הפגיעה בעצמי.

הם בכל זאת המשיכו להתקשר, עד שהיום צעקת יעל אימא שזה לא יקרב את החזרה שלי, להיפך, זה רק ירחיק אותי.

אני אצל שירי בינתיים, ליותר מדי זמן, והחזרה הביתה לא נראית באופק.

יום שישי, ואני לא רוצה לצאת, למרות שמתכננים. פשוט לא רוצה, לא נעים לי מהם כבר, אח שלה צריך להפעיל קשרים ואחר כך מרגיש לא נעים, ואני צריכה ללוות משירי כסף שאין לי להחזיר ו... אני אל רוצה לצאת לשם, בקיצור.

אני רוצה הביתה, אבל אין לי בית. אני רוצה לשבת בחדר של שירי, עם קופסה של גלידת שוקולד, ולהתבכיין על מר גורלנו. אבל אין גלידה.

נמאס לי נורא :-\